מחנה אפרים - ב רסו

דקאי בטענה ראשונה עכ"ז לא מהימן אם באו עדים אח"כ המכחישים טענה ראשו' שירא פן יבאו ויכחשוהו דהכא נמי בתחלה לא הודית בבעילה ואחר כך אמרה שנבעלה באונס ואין לה מגו כי יראה מהנשים שיכחישוה אלא אף לר"י ן' מיגש והרמב"ם דפליגי על הרמ"ה מ"מ לפי מ"ש הרב בעל פני משה ז"ל בח"מ סי' ע"ח ליישב מה שתמה עליהם מהר"י קצבי ז"ל מההיא דא"א הייתי וגרושה אני דלהפוסקים בחד לישנא דתלמו' התם שכל שיש עדי נישואין אף שלא באו אלא אחר שאמרה גרושה אני אינה נאמנת דה"נ לא יהא נאמן כי ירא שיבאו ויכחישוהו ותירץ הוא ז"ל דהתם כיון שכל אשה נשואה אינה נאמנת לומר גרושה אני בלי מ' אין זה מגו טוב משא"כ בההיא דר"י ן' מיגש שהטענה הב' מצד עצמה נאמן בה בלי מגו אלא לפי שטען בתחלה טענה אחרת כדי שלא יוחזק כפרן אמרי' ביה האי מ' יע"ש ולפ"ז נ"ד דמי לההיא דא"א דבעי' מגו ממש ואין זה מגו. אלא שאני בעניי מגמגם על זה דמלשון הפוסקים שהביאו דברי הר"י ן' מיגש משמע דחשיב לי' מגו מעליא כמו שבא בדברי מהריק"ץ שם ולעיקר תמיהתו נלע"ד דשאני הכא שכבר טען בתחלה שלא כדברי העדים ומורא לא עלה על ראשו פן יבאו ויכחישוהו כי על כן כל זמן שלא באו חוזר וטוען במגו שיעמוד בטענה א' דהשתא הוא מגו טוב כיון שסמוך לבו לא יירא פן יבאו ויכחישוהו כיון שטען כן מתחלה משא"כ בההיא דא"א הייתי דתלינן דמעיקרא כשאמר' א"א הייתי וגרושה אני יראה שמא יבאו עדי הנישואין ומעיקרא איגלאי מילתא דלא הי' לה מגו ולפ"ז נראה לכאורה דבנ"ד נמי איכא מ' ומ"מ אף לחילוק זה כיון דמודי ר"י ן' מיגש מיהא כשבאו עדים קודם טענה ב' דתו לא חציפא ולית לה מ' דה"ה בנ"ד כיון שבאו שנים ששמעו הכרת העיבור מב' נשותיהם לא חציפא תו כולי האי ותו דהשתא מורא עלה עליה כיון שידענו מי הן הנשים שהכירו העיבור ונוכל לקרוא להן שיכחישוה בפניה כמו שבאמת הגזמנו לה כן הוכרחה להודות בעיבור. ואף שעדות נשים לא יספיק ותוכל להכחישן מ"מ ידוע מ"ש הרא"ש בתשו' דמגו במקום עדים פסולי' לא אמרי' דלא עדיף ממגו במקום קול וכזה ראו וקדמו רבנן בתראי בכמה מקומות וכתב מהר"א ששון ז"ל בסימן ק"א דלפי זה ה"ה בעדות נשים דאמרינן דלא חציף להכחישה וה"ה בנ"ד ומה גם שהכרת העיבור מסור לנשים יותר ומ"מ רפיא בידי לפי דרכי הפעוט בישוב דברי הר"י ן' מיגש דיתכן דהכא נמי כיון שתחל' הכחיש' העיבור ולא חששה לנשים שיבאו ויגלו קלונה יתכן דעדיין סומכת עליהן שלא יבאו ויעידו על העיבור ומ"מ יותר נר' דהשתא ודאי הא אזדא לה המגו כאמור וכן מפני העדאת העד בחזרתה על הסמנין והצטרפות סניף העד השני ומה גם אם נאמר שהמפרש שהביא ה"ה והרמב"ם ור' האיי שאסרו בסתם בטענת אונס הוא אף במקום מ' דא"כ אף אם יהא לה מגו טוב לא מהימנא

ואחר העיון נראה שאין כל זה מספיק לאסור בנדון שלפנינו כיון שאין לנו עדות כשרים על העיבור והבעילה ומפיה אנו חיים ולכאורה היה נראה שמותרת לפי מה ששנו חכמים בלשון המשנה אחרונה דסוף נדרים בטמאה אני לך שאינה נאמנת והא ודאי ליתא חדא דנלע"ד כעת דאפשר בכה"ג שאמרה נאנסתי ליכא למימר דעיניה נתנה באחר דכ"ע ידעי שאנוסה מותרת לבעלה יש' ובהכי ניחא לי מה שאסר ר"ש בההוא עובדא דמייתי המרדכי על פיה בלא עדי בעילה ואפי' נימא שאין זה מוכרח דיתכן שאשה בכל אלה לא תדע וסבורה שאנוסה אסורה עליו או שהבינה שלא יאמינוה בענין האונס כדעת האומרים כן ומפני הבושה אמרה נאנסתי או אערומי מערמה ע"ד שכתב מהרא"י בכתביו סי' רכ"ב באשה שבתחלה לא רצתה להודות בטומאתה אלא לבסוף יע"ש ולההי' דהמרדכי נאמר שבעלה הי' מאמינה שנטמאת דבכה"ג אסירא ליה ואף שהר"ם די ביטון סי' נ"ה באומרת נאנסתי בעיר כתב דיתכן דעיניה נתנה באחר וידעה שסתם עיר דיינין לה בחזקת רצון כדעת הרמב"ם אפשר דדוקא בזה דסברא הוא כך מה שאין כן בנ"ד שהמקום דומה לשדה ככתוב במעשה ב"ד שלפנינו וכעת אין לי פנאי לחפש בזה. מ"מ עוד זאת בנ"ד דאיכא עד א' על התרופות ועדות הנשים בהכרת. העיבור ולא גרע מרגלים לדבר וכבר הכריח מהרא"י בסי' הנז' מדברי התוס' וסיעתם דברגלים לדבר אסרי' בטמאה אני לך ולמד מזה הפ"מ בח"א סי' פ"ט בדאיכא ע"א ועדות נשים עיין עליו

ברם מאי דאיכא למיסרי בנ"ד הוא מטעם דכיון דאין כאן עדות כשרים בענין העיבור ויכולה להכחישם לא הוחזקה באיסור דאף דאיכא ע"א כשר כבר ראינו להרמב"ם פ"ח מה' איסורי ביאה בההיא דנשביתי וטהורה אני דמהימנא דהפה שאסר הוא שהתיר אף דאיכא ע"א שנשבית ויהיב ה"ה טעמא לפי שלא הוחזקה ליפסל ע"פ ע"א ואינה נפסלת בפחות מב' והטור הביא דברי הרמב"ם בדין השבויה וכתב מרן ב"י שהוא פשוט כיון דנקט במתני' אם יש עדים שנשבית כנראה דע"א לאו כלום הוא ונאמנת ולפי דברי ה"ה ומרן הכי נמי בההיא דא"א הייתי וגרושה אני אף שיש ע"א על נישואיה נאמנת והפה שאסר התיר וגדולה מזו כתב ה"ה פי"ב מה' גירושין שאף שאחר זמן שהודית בנישואיה חזרה ואמרה גרושה אני נאמנת כיון שאין כאן חזקת איסור בעדי נישואין אלא על פיה אף שכשאמר' גרושה אני לית לה מגו ואף להחולקים עליו היינו משום שכבר הוחזקו הנישואין על פיה הא מיהא כשמתחלה אמרה א"א הייתי וגרושה אני לא מצינו שנאסרת אלא בעדי נישואין כשרים כסתם עדים שבכל מקום הא לאו הכי אף דאיכא ע"א או עדות פסולים ולית לה מגו כדכתבי' לעיל מ"מ סוף סוף לא הוחזקה אצלנו באיסור אלא על פיה ונאמנת בכל דבריה וה"ה בנ"ד ע' בחידושי הרמב"ן פ' חזקת הביאו הש"ך ח"מ סי' ק"ח שמדמין להא דהפה שאסר למגו וכמ"ש הש"ך שם והרימ"ט ח"א ס"ב ניחא בזה דלא הוי מ' למפרע שנתקשה בזה הרש"ח בחדושיו סי' קמ"ו ושוב ראיתי כעין זה בס' נתיבות משפט אלא דאתי עליה מטעם אחר יע"ש ולא מצינו להאוסרים אלא בההיא דפ"פ דלגבי דידיה כב' עדי בעיל' דמי כמ"ש בגמ' והוחזקה אצלו לבעולה ולכן אמרו שאין משגיחין לדבריה וכן ס' ר' האיי ומהר"ם אלשקר שראינוה מעוברת הא לאו הכי אה"נ שיודו להמתירים להאמינה שנבעל' באונס וסתמא אמרינן בסוף נדרים באשת ישראל האומרת נבעלתי באונס דשריא אף למשנה ראשונה

ואפשר עוד שלא אמרו המפרשים שהביא ה"ה והרמב"ם לאסור בפ"פ בטענת אונס ומ"ע אלא משום דאם איתא היה לה לפרסם הדבר כשאירע לה תכף כיון שבעל' עתיד למצוא פ"פ ובטוענת קודם קידושין נבעלה נמי היה לה להודיעו תכף בשעת הקידושין כיון שעתיד למצוא פ"פ ואית בי' ריעותא אחריתי דחזקת הגוף מנגד לה שהיתה בתולה בשעת הקידושין עדיין והא לא שייך בנ"ד כמבואר אלא שתשו' ר' האיי ומהר"ם אלשקר דקיימי באשה נשואה אסרי בכה"ג נמי ועם כל זה עומד כנגדנו תשו' המרדכי בכותל של ברזל שאף שלא הוחזקה אצל שום אדם לבעולה בזנות ומעצמה באה לב"ד ואמרה נבעלתי באונס ועכ"ז אסרה ר"ש ומרן ב"י סי' ו' וה' ב' המפה סי' קע"ח הביאו ב' הסברות שבמרדכי ולא הכריחו וגם הרבנים המתירים באותו מעשה הצריכו מיהא מגו ואף דלכאורה איכ' התם ס"ס ס' בבעילה וס' באונס ובס"ס הא שרי תלמו' גבי פ"פ עכ"ל דס"ל דהתם נמי משום דאית לה מ' דמ"ע א"צ דלא עבדי' ס' בבעולה כיון שהיא הודית בה וכק' עדי בעילה דמי כמו שהכרחנו לעיל שכן דע' ה"ר וידאל והריטב"א בחדושיה' דאף דאית לן ס"ס ולדבריה נמי אנוס' היתה ומותרת מ"מ אזדא לי' חד ספקא דבעילה כיון שהודית שנבעלה ומכאן תשוב' על הר"ם די בוטין בסי' הנז"ל שכתב בסוף תשובתו להתיר בפשיטות בס"ס כה"ג ואף אם לא ראה דברי ה"ר וידאל והריטב"א שהם בכ"י דס"ל דאין זה ס"ס מ"מ היה לו לחוש לסברת כל הגדולים שבמעשה דמרדכי ובנדון דידיה ליכא מ' מפני הקול כמ"ש בתחלת תשובתו ואולי דס"ל שלא אמרו במרדכי אלא משום שנתייחד' מרצונה ומודה שברצון נבעלה ועכ"ז ה"ל לפרש ולחלק כן ומה גם דמתשו'