מחנה אפרים - ב רסה

אמרו דאסורא דכיון דקול יוצא לאנוס' לא חשיב ס' אונס ס' כלל וע"ק שאם יש מקום לעשות שלום בין ב' לשונות הירוש' בזה מה ראה על ככה שלא להשלימו ג"כ עם הגמר' דידן דלא חזינן דשרו אלא בב' ספקי בפ"פ ובסוגית משארסתני לא אמרו דמשום חזקה דידה מהימנא אלא בממון דקיימי התם

נקוט מיהא שהריטב"א והי"א שהביא וה"ר דון וידאל מן המתירי' גם ר' יונה התיר בטענת אונס והסכים עמו הרא"ש כדכתבנו לעיל גם הר"ן בסוגית פ"פ כתב להתיר בפשיטות גם פטור ורבי' ירוחם התירו כדלעיל ולא עוד אלא שמדברי ה"ה ורבי' ירוחם שהתירו בטוענת שנבעלה קודם קידושין מוכח דהיתרא דידהו אף כשהורע חזקתה דבהא נהי דאית לה חזקת כשרות מ"מ איכא לאידך גיסא חזקת הגוף שבשעת קדושין היתה בתול' עדין כמ"ש התוס' בסוגית פ"פ בד"ה אבע"א באשת כהן והוא פשוט מעצמו ועכ"ל דס"ל להני רבוותא דדוקא בדאי' לבעל חזקת ממון דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מרי' לר"ן דקי"ל כותיה איצטריך תלמודא בסוגית משארסתני נאנסתי לחזקה דידה להוציא אבל לענין איסור דליכא חזקת ממון המנגדת לאשה היא נאמנת בבריא ושמא לחוד דבריא עדיף. אבל מהר"ם אלשקאר בסי' הנז"ל כתב בשם המתירים דצריכה נמי חזקה דגופה ושכ"כ הרשב"א ז"ל ושידוע דבנדון דידיה שהיתה נשואה לא שייכא הך חזקה וליכא למימר דאית לה חזקת כשרות כיון דאיכא רוב דרצון כמ"ש התו' והרא"ש יע"ש ושותי' דמר לא ידענא שהמתירים באונס ומ"ע מאי חזקה דגופא איכא הלא היא מודית שפ' פתוח בעת הנשואין וחזקת כשרות הוא דאית לה ומאי קא' נמי דלא מהני משום רוב דרצון הא לכת המתירים עכ"ז שריא. גם מה שכתב שלא התירו אלא מטעם חזקת גוף ושכ"כ הרשב"א כבר כתבנו דמדברי ר' ירוחם וה"ה דנראה דלא כותי' וסיים ה"ה שכן דעת הרשב"א והתם אדרב' חזקת הגוף מסייע לאסור נגד חזקת כשרות ועכ"ז שריא כאומר

מעתה יש לחקור אם המתירים הוא אף בלא מגו והא ודאי דהריטב"א וה"ר וידאל בלי מ' נמי התירו כיון שהם המדברים דקליש הך מ' דטענת אונס במ' דמ"ע ודלא א"ל תלמודא אלא לסניף ואיכא נוסחי דלא גרסי' ליה כדמייתי' לעיל והתירו בטענת אונס ותו שכתבו בטוענת מ"ע ואיכא חד ספקא דשריא והיינו באשת כהן בקבל אביה קידושין פחות מבת ג' דהיא טוענת מ"ע אני תחתך ובהא לית לה שום מגו דדוקא בנאנסתי ומ"ע דקודם קידושין אמרו ר"פ האשה שנתארמלה דאיכא מ' דמ"ע אני תחתך אבל בטוענת מ"ע אני תחתך תו לית לה מ' אך בהיתר הר"ן והמפרשים שהביא ה"ה אין הכרח דיתכן דלא התירו אלא במ' ומ"ע שהתירו יהיה בדאית לה ס"ס דהיינו בישר' או בכהן בלא קבל אבי' קדושין פחות מב' ג' אבל בחד ס' לא יתירו בלי מ' ומ"מ יותר נראה דבלא מ' נמי אמרו כיון דבדין משארסתני לא הזכירו טעם המגו כנראה דל"ג לי' או דקליש כדלעיל וכאן למדו ההיתר מדין הממון ותו דסתמא משמע שהתירו גם באשת כהן בטענת מ"ע תחתך אף דקבל בה קידושין פחות מבת ג' דליכא אלא חד ס' בלי מגו. והמרדכי פ"ב דכתובה באשה שאמרה שנתייחדה עם ב' אנשים ואנסה אחד מהם כ' שהרבנים התירוה משום מ' דלא נבעלתי ורבי' שמחה אסרה דאי אתו עדי יחוד הפסידה המ' כיון שעברה על דת ותו שאם יבא הב' ויעיד שנבעלה ברצון לא מהימנא ונראה שם דראבי"ה מודה בהא דעד רצון אם היה כשר לעדות ולכאורה הוא תמוה דע"א בהכחשה בעל דבר לאו כלום הוא ואשתו זינתה בע"א א"ר בהאומר דמותרת עכ"פ וצ"ל דכיון דמשמע להו דטענת אונס ריעא מצד עצמה עד שאינה נאמנת בהא אלא במ' כל שיש ע"א המכחישה ג"כ לא מהימנא בחשש רצון דהוי רובא כדלעיל וצ"ע. והראיה שהביא משבויה באומרת שהיא טהורה ובא ע"א ואמר שהיא טמאה דלא מהימנא משום העד לכאורה אין מקום לדבריו דהתם מוקי לה בדאיכא עדי שביה כדאיתא בגמר' בהדיא ובהא בלא עד טומאה נמי אסור כיון דלית לה מגו וכמ"ש שם רש"י והר"ן והוא מוכח וצ"ל דמפרש דליכא עדי שביה כאוקמתא דרב פפא אלא על חברתה ולא עליה והוכרח לפרש כן מדאוקי תלמוד' באו' לה ע"א את טמאה כנראה דאי לאו הך עד הוה שריא במגו דלא נשביתי דליכא עליה עדי שביה ועכ"ז אסורה ע"פ עד המכחישה. נקוט מיהא דבין לראבי"ה בין לר"ש ושאר הרבנים לא שריא בטענת אונס אלא בדאיכא מ' ומ"מ אפשר דדוקא התם שלדבריה קרוב הדבר שברצון נבעלה כיון שמרצונה נתייחדה עמהם והלכה בשדה ומעשה דאביי יוכיח שחשד' לדבר עבירה בפ' החליל כנודע אבל בעלמא יודו להאמינה בלא מגו אלא שמתשו' הר"ם אלשקר נראה דבכל גוונא קא' המרדכי

אך נתנה ראש בדברי הרא"ש שכשהשיג על ר' יונה כתב דהכא מגו איכא דמשמע דר' יונה בלי מ' נמי שרי אלא שדבריו תמוהים כמ"ש מהרי"ט בחידושיו דה"נ איכא מ' דהתם דהיינו במ"ע ותי' כשיטת ר"ח דבפ"פ ליכא מ"ע ותימא שבאותה סוגיא כשבא הרא"ש לענין הכתוב' כתב דהתם ודאי אם טוענת אונס ומ"ע נאמנת על הכתוב' כנראה דבעי למימר אף לפי מה שהשיג על ר' יונה שאינה נאמנת על ההיתר נאמנת על הכתוב' ואמאי הא בפ"פ לר"ח ליכא מ' דמ"ע ולענין הממון נמי לא תהא נאמנת כיון דלית לה מ' כפי מ"ש הוא כשהשיג על ר' יונה וצ"ל דלהרא"ש ס"ל דר"ג בלא מ' נמי האמינה כמו שהכריחו ה"ר וידאל והריטב"א ומ"ה כתב למטה שנאמנת אלא דסבירא לי' דאי איכא מ' נאמנת אף בלא חזקה לשינוייא קמא דתלמוד' גבי משארסתני ולכן כתב למעלה דלההוא שינוי' נמי הכא מאי מ' איכ' ועי"ל דהתם איכ' מ' דבתולה הייתי ולאו כ"ע ידעי מסק' דתלמו' דחזקה אין אדם טורח בסעודה וסבורה דמשום מה הועילו חכמים תגבה הכתובה שבידה עד שהתוס' ס"ל הכי לדינא דלא קי"ל הך חזקה דאין אדם טורח ועדיף טענה זו שאין לה גנאי ונראה בתשו' הרא"ש ריש כלל ק"ו דסבירא ליה דאמרינן מגו דהעזה. איך שיהיה נקטי' מיהא שכל המתירים והרא"ש כשהסכים להתיר הוא אף בלי מ' וא"כ יש לנו לומר שגם ר' יונה התיר אף בלי מ' וכן נראה שהבין מהרי"ט בחא"ה סי' ט"ו שהביא היתר ר' יונה וסיעתו אף דבנדון דידיה לית לה מ' כמו שיראה הרואה

ועתה נלכה נא דרך נדון שלפנינו דלכאורה נראה שיש לחוש בו לאסור לדעת המפרש' שהביא ה"ה שאין להאמינה בטענת אונס וסיעתם כמו שחשש מהרי"ט בחידושיו ואף שבתו' הנז"ל לא הזכיר להאוסרים כפי הנראה לא נדפסה כל שאר התשו' כי לא באה שם חתימתו ויתכן ששוב הזכירה ותו דנדון דידי' לא היה בו חשש איסור דאם נבעלה לאחר נמי שריא כיון דלא היתה תחתיו אבל בתחתיו ודאי חייש להאוסרים כמ"ש בחידושיו ומה גם דאיכא נמי סבר' הגדולים שבמרדכי שאף כשהתירו לא התירו אלא בדאיכ' מגו ובדליכ' מגו מיהא. לא מהימנא בטענות אונס. ובנ"ד נר' דלית לה מ' דלא נבעלתי מאחר שהעד העיד בפניה ששמעה מפיה שנבעלה ואף ששוברו עמו שאמרה ג"כ שהי' באונס מ"מ כיון שהי' שלא בב"ד לא מהניא לה כמ"ש הרא"ש בתשו' והטור ח"מ סי' קל"ג שהכל תלוי בב"ד שיהא אז המגו קיים ואפי' נימא דלא א' הרא"ש אלא בתביעת ממון שטענות בעלי הדבר תלויות בב"ד דוקא ואיכא נמי תשו' הריב"ש סי' שצ"ג דמשמע בתוך התש' דפליג אהרא"ש אפי' בתביעת ממון ותו דמצית למימר שלהגזים הענין אמרה כן בפניו כמו שאמרה בפני ב"ד בתחלה מ"מ הרי העיד שהיתה מחזרת אחר תרופות להפיל שמורה על הבעילה והעיבור ונהי דאין כאן אלא עד אחד שהשני לא העיד אלא מאומד ויתכן שהיו לצורך אשה אחרת מ"מ כבר האריך הרב המאסף בכללי המגן סעיף קנ"ג ומתבאר שם דהיכא דבטענ' שטוען ליכא העזת בעל דבר לא אמרי' מגו להכחיש ע"א דלא חציף כולי האי וניחא ליה למיטען דבר שאין בו הכחשה כלל ומי' יש לדון בזה מדברי הרמב"ם והטור בנשבתי וטהור' אני שהאמינוה אף דאיכא ע"א שנשבית ולקמן נעמוד בזה

ועוד בה בנ"ד שיש נשים שהכירו בעיבורה ואחת מהן העיד' בפנינו ולא מיבעיא לדעת הרמ"ה הביאו הטח"מ סי' כ' דכל דליכא עדים לפנינו כשחזר וטען טענה שניה נמי והי' לו אז מגו