מחנה אפרים - ב רסד

דעתה שיאמינו בטענתה היה לה לטעון טענת מ"ע דעדיפא דשריא לכהונה וחזי' להר"ם אלשקאר בסי' צ"ד שהבין ממ"ש התוספת בד"ה ואבע"א באשת ישראל כדעת האוסרי' בטענת אונס מטעם רוב רצון דעדיף מחזקת כשרות יע"ש וא"כ אם עדות ה"ר וידאל הוא על תוס' שלנו נפשוט מינייהו דבמקום מיגו נמי אסרי בטענת אונס

איברא דלכאורה היה נראה ג"כ עוד להוכיח מהתוס' כדברי מהר"ם אלשקאר דאסרי בטענת אונס ממה שהק' באותה סוגיא דפ"פ בד"ה אי דטעין ט"ד שתהא נאמנת לענין הממון במגו דנאנסתי ודמ"ע וסיימו דאי לא אמרינן מגו להוציא אתי שפי' יע"ש והניחא להפסד כתוב' אבל מה יענו למה שאמרו בגמרא שאסור עליו ולא הרגישו שם שתהא נאמנת במיגו דנאנסתי וכבר הרגיש שם הריטב"א בחידושיו ותירץ דאין זהו מ' דמיפסלא לכהונה ומינו דמ"ע נמי לא מהני דלא שכיח והשתא אי ס"ל להתוס' דכי טענ' אונס נמי לא מהימנא לענין איסור וכדברי הר"ם אלשקאר ז"ל ניחא מה שלא הוקשה להם בתחלת הסוגיא שתהא מותרת במיגו דטענת אונס ואחר העיון נראה שאין הכרח כלל דהא ודאי בטענת מ"ע ס"ל לתוס' דשריא מטעם ס"ס כמתבאר מדבריהם בד"ה ואבע"א באשת ישראל וא"כ תיקשי לן על כ"פ שתהא מותרת במכחישתי במ' דמ"ע ולמה לא הרגישו בזה ולא היה מספיק תירוצם שתירצו לענין הממון דהוי מ' להוציא ולא עליהם תהיה תלונתי לבד כי גם על הר"ן וה"ר וידאל שהם ז"ל בסוגית פ"פ התירו בטענת אונס ומ"ע ולא הוקשה להם שתהא מותרת גם כן במכחישתו במיגו דאונס ומ"ע אלא הוקשה להן כן בסוף הסוגיא לענין הכתובה ותירצו דכיון דמ"ע לא שכיח לא אמרי' מ' להוציא ממון וזה לא יספיק למה שאסרוה בגמרא בתחלת הסוגיא בסתמא אף אם באה להוציא ממון לכן נלע"ד דס"ל להתוס' והר"ן וה"ר וידאל דכיון דשויא אנפשיה חתיכה דאיסור' באומרו פ"פ מצאתי וכב' עדים דמי כמ"ש בגמר' שם עכ"פ נאסרה עליו דקים לי' דמשקרא ולא גרע מתשו' הרשב"א בענין הטבח שאמר לא שחטתי' שאסור עליו אף במקום העדים האומרים ששחטה וכ"ש בזו דלית לה עדים להיתר ואדרבה הוי לדידיה מגו במקום עדיה והרב האשכנזי בחידושיו לא ירד לזה בד"ה אי דטעין ט"ד ואסיק דברי התוס' בקושיא יע"ש ומי' הריטב"א ודאי פליג אהך תשו' הרשב"א כיון דלדידיה נאמנת במכחישתו להתירה לו אם היה לה מגו כ"ש אם היו עדים ממש להיתר וכבר נסתפק מהריב"ל ז"ל בתשו' אי אמרי' שויא אנפשיה חתיכ' דאיסורא כנגד עדים ולא הזכיר להגדולים הללו ובמקום אחר עמדתי בזה אין כאן מקומו

מעתה אין בידינו ראיה מהתוס' בטענת אונס לאסור ואדרבה אפשר דכיון דלדידהו שריא בטענת מ"ע כדהוכחנו לעיל כי טענ' אונס נמי תהא נאמנ' במיגו כיון דלא שויא עליה בעל חתיכה דאיסור דדילמא באונס היה ומה גם דהכא מגו זו אלים מההוא דגבי משארסתני נאנסתי שפקפקו בו הריטב"א וה"ר וידאל דהתם לענין ממונא דלר' יהושע כי טענה מ"ע נמי לאו כל כמינה להוציא ממון לא כן לענין האיסור דבטענת מ"ע אית לה ס"ס להתירה כדברי התוס' דשריא וא"כ תהא מותרת ג"כ בטוענת אונס בברי ואיהו שמא כיון דאית לה מגו מעליא דמ"ע. ולפ"ז גם ממ"ש התוס' בד"ה ואבע"א דלא מוקמי' לה בחזקת כשרות משום רוב דרצון דעדיף מחזק' אין ראיה לאסור בטענת אונס דהא במכחישתו הוקשה להם דנוקמ' אנן בחזקת כשרות ולזה הוצרכו לגרוע כח החזקה מחמת הרוב והא ודאי אף להמתירים בטוענת אונס צ"ל כן למאי דלא שרי לה תלמודא לאוקומה בחזקת כשרות ודנבעלה באונס ואה"נ דאי טענה הכי דנאנס' יודו התוס' להתירה דהשתא איכא טענת בריא ושמא ומגו דמ"ע דמעלי בהדי חזקת כשרות ויועילו ולהחליש כח הרוב דרצון ומה גם שאינו רוב גמור אלא מדרבנן כמו שסיימו התוס' עצמה שם אם התוס' היו אוסרים דטענת אונס לא הוו שתקי הר"ן והריטב"א וה"ר וידאל ז"ל דאינהו בתראי מלהזכירם. ואם כן גם מ"ש מהר"ם אלשקאר ז"ל שהריב"ש מן האוסרים ממ"ש כדברי התוס' אין מזה ראיה כאמור ואדרבה מהרדב"ז בעודפסות סי' קצ"ה כתב בשמו שהוא מן המתירים איברא שהיתר זה כעת לא מצאתיו בתשו' הריב"ש ואולי כתב כן בחידושי כ"י. גם מ"ש מהר"ם אלשקאר שהרא"ש מן האוסרים ממה שהשיגו לה"ר יונה וסוף דבריו לא היו אלא ליישב דעת הר' יונה ולי' לא ס"ל אחרי נשיקות עפרות זהב לו על פי שנים עדים דבקיאי במילי טפי אנו חיים והם הטור בסי' ס"ח ורבינו ירוחם תלמידו חלק אדם נכ"ב ח"ב שהבינו שהסכי' הרא"ש עם ה"ר יונה להתיר. ומ"ש עוד מהר"ם אלשקר שכן נראה דעת רש"י לא הראה לנו מקומו ואדרבה כל פירושו בסוגית פ"פ הוא במכחישתו ודשויא אנפשי' חתיכה דאי' ודקי' ליה בפ"פ ומ"ש שכן נראה דעת הרי"ף שלא חילק אין ראיה משם שהרי נתן טעם דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא שלא יצדק בטענת אונס ואדרבה אי ס"ל הכי ה"ל לפרש דאף בטענת אונס דליכא הך טעמא אמורה מטעם אחר והוא לא הזכירו ומ"ש שכ"כ הרמב"ם הוא אשגרה לישן שלא כתב כן כן בפי' רק ה"ה כתב שכן נראה דעתו ומהרדב"ז סימן קצ"ה כתב שאין מדבריו ראיה לאסור והאריך בזה יע"ש נקוט מיהא שלא מצינו לאסור רק להיש מן המפרש שהביא ה"ה ומשמעותו של הרמב"ם לפי עדותו של ה"ה ותשובת ר' האיי שהביא מהר"ם אלשקר וסתמייהו משמע אף במקום מגו

ועתה נלכה נא לידע ולהודיע מי ומי הם המתירים מלבד המפ' והרמב"ן והרשב"א שהעיד בשמם ה"ה שלמדו מדין הכתוב להתיר בחד ס' בטוענת ברי וראיתי להרב דון וידאל בסוגית פ"פ דפשיט' ליה מסתמא דמתני' במשארסתני נאנסתי דנאמנת אף להתיר ומזה הכריח דהא דאסור בפ"פ דוקא במכחישתו. ואני בעניי אחרי נשיקת עפר רגליו לא זכיתי להבין ראיה זו דשאני התם דאיכא ס"ס ס' שנבעלה מקודם ס' שנבעל' באונס ובכה"ג הא שרי תלמודא בההיא דפ"פ ואף על גב דהתם היא מודית שתחתיו נבעלה הא גבי פ"פ נמי במכחישתו הרי היא כמודית בתחתיו וברצון כדאמרינן בעלמא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ועכ"ז קאמר תלמודא דשריא ליה בס"ס והיינו טעמא של דבריה היא אומרת שבתולה היתה ולדידיה נמי כיון דאית לי' ס"ס שריא ה"נ בההיא דמשארס תני שלדבריה אנוסה היתה ומותרת ואנן בדידן אית לן בה תרי ספקי משום הכי שריא אבל בהך דפ"פ בס' א' מנ"ל למישרי ונראה דס"ל דדוקא בההיא דכל האומר לא לויתי דהלה תובעו ברי שלא פרעו הוא כמודה לו הא לאו הכי לא ומש"ה עביד תלמודא ס"ס גבי פ"פ מה שאין במשארסתני שהרי הודית וליכא ס' תחתיו אלא חד ס' ומ"מ ק' דאדרבה אמרו בירושלמי אהא דמשארסתני נאנסתי דנאמנת הדא דתימא לענין ממונא אבל אסור לקיימה משום ס' סוטה וזה דלא כה"ר וידאל

וראיתי להריטב"א בחידושיו ההיא דפ"פ שכתב בשם י"א דהך ירוש' פליג אגמרא דידן דנאמנת דקאמר לגמרי הוא ודשריא אפי' בחד ס' משום חזקת גוף וברי דידה וזו קשה מן הראשונה שאחר שראו הירוש' דמוקי מתני' דוקא לממון מה ראו בגמ' דידן דבאיסור נמי והא סוגיא דגמ' דידן גבי משארסתני נמי לא קאי אלא בממון ואולי כונתן דכיון דלהירוש' אף בס"ס אסור דהא בדינא דמתניתין איכא ס"ס שכן נראה מדבריהם שם והכי איתא בהדיא בירוש' בההיא דפ"פ דאף דאיכא ס"ס לא חשיב להתירה כיון דחד מינייהו ס' אונס ריע דקול יוצא לאנוס' וכיון דגמ' דידן גבי פ"פ שרי בס"ס מינה דנאמנת דמתני' דמשארסתני להיתרא נמי הוא ודלא כהירושלמי והם הוסיפו להתיר אף בס' א' דומיא דממון מטעמא דיהיב בגמרא דידן דמפקינן ממון מחזקת מריה משום חזקת גוף וברי דידה ה"ה שתהא מותרת מטעם זה. והנה הוא שם התיר מכח לשון אחר דירושלמי הביאו הר"ן בסוגיית פ"פ ודנקטינן כותיה משום דאידך ירוש' פליג אהך ירוש' ואגמרא דידן ואפילו תימא דלא פליגי והא בחד ספקא והא בב' ספיקי מ"מ גמרא דידן לא מפליג בין חד לתרי ובכל ענין נאמנת בברי ושמא עכ"ד ולא ידענא איך יתכן דאידך ירושלמי בחד ס' כיון דאמתני' דמשארסתני קאי והתם איכא ס"ס כמ"ש הוא למעלה בשם י"א אלא ודאי דהירושלמי אזיל לשיטתי' דבפ"פ אפי' בס"ס