מחנה אפרים - ב רסג

סופרים לפי' הקלו בשבוי' ע"כ נ"ב נראה דהיינו דוקא גבי שבוי' אבל בשאר איסורין אין עבד ושפחה נאמנין אבל הרשב"א כתב דנאמנין ובהלכות סוטה פ"א כתב רבינו ואפילו עבד ושפחה וקרוב נאמנין הואיל והתורה האמינה עד אחד ונראה דשאני התם דאיכא רגלים לדבר ואין להקשות דבפרק הגוזל פריך והרי שבויה דאיסור דאורייתא דהכי קאמר דאיכא למיחש לאיסור דאורייתא. וה"ה כתב בדין זה ז"ל ולי נראה שבנה ובתה בין גדולים בין קטנים צריכין שיהיו מסיחין לפי תומן וכו' עד משמע מדקאמר באדם אחד דגדול היה עכ"ד ודע דבפרק הגוזל בתרא איתא דקטן היה

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתימין לתתא יען כי שמענו מפי אנשים מהוגנים מערערים על האשה ע' ג' אמילה אשת ה"ר יעקב בכ"ר אלחנן אשכנזי על פי נשותיהם שסיפרו להם שמרת ג' אמילה הנז' אמרה להן שנאנס' מישמעאל אחד שבא עלי' בזמן היותה במצב הפירוד עם בעלה מחמת מריב' שהיתה לה עמו ונתעברה מן הישמעאל הנז'. לכן הוזקקנו אנחנו לברר הדבר בחקירה מעליא והנה ירוד ירדנו בתחלה ושאלנו את פי האשה מה זה הקול הנשמע עליה ואף שאיימנו עליה לא הודית זולת שבא ישמאל אחד בביתה וכבה נרה וסתם את פיה לבא עליה ומרוב צערה היתה כמתעלפת ולא הרגישה אם בא עליה ושאלנו לה למה אמרה לקרוביה שבא עליה והשיבה להגזים הענין שיקבלוה ביניהם שתגורר עמהם בביתם ואל יניחוה שתשב לבדה בבית אחד ושאלנו על העבור ואמרה שהיא לא ראתה שום אות עיבור אלא שעברו כמו חדש ימים מוסתה וחששה אולי אירע לה מחמת צערה אך לא עשתה תרופות להפיל ולא ראתה נפל. ובכן שהזמננו להאשה מ' ג' אמילה ובעלה לפנינו קם עד אחד כשר על רגליו ואחר האייום והגזום כדחזי ואחר קבלת עליו חומרת התורה העיד בתורה עדות גמורה לפני האשה והבעל איך שמע מפי האשה מ' ג' אמילה שנאנסה מישמעאל אחד שבא עליה ושאשתו הכירה עיבורה ושהוא יודע שהיתה מחזרת בתר תרופות וסמנין להפיל עוד העיד לפנינו ה"ר אברהם הלוי בתורת עדות גמורה אחר האייום והגזום איך שמע מאשתו שהיתה מעוברת ושבפניה הודית בביאת הישמעאל ושאחי מ' ג' אמילה שאל ממנו סממנין צודקים להפיל והרגיש שהם לאחותו ולא נתן לו ובכן איימנו וגזמנו ביתר שאת על ג' אמילה שתגיד האמת איך היה לה המעשה עד שהיא גם היא הודית בפיה את כל הקורות אותה ואמרה לנו איך בלילה אחד בהיותה יושבת לבדה בביתה פרושה מבעלה בא לביתה ישמעאל א' ותכף לביאתו כבס לה את הנר לבא עלי' והיא התחילה לצעוק ותכף סתם את פיה ושם סכין בלועה וישכב עמה ובהיות דירתה סוגרת ומסוגרת בבתי גוואי ובהחבא הגם שצעקה ובמסתרים תבכה נפשה אין שומע ואין מושיע לה ומן הישמעאל ההוא נתעברה והפילה. ושוב באה לפנינו היקרה מ' וידה אלמנת ה"ר משה סאבאן ועמדה והעיד' איך היא יודעת מאד מכל המעשה הזה שספר לה מ' ג' אמילה הנז' זה לשעבר ככל הנז' וגם שם נמצא ושם היתה בשעה שהפילה מ' ג' אמילה מן ההריון הנז' וראתה את הנפל בעיני' וגם אנחנו הלכנו אל בית האשה וראינו והנה המקום מקום מופנה במסתרים שאם תצעק האשה ג' אמילה הנז' אינה נענית ויש חשש אונס בדבר. את הדברים האלה העלנו על ספר על פי האשה ג' אמילה הגם ע"פ האלמנה מ' וידה ומפיהן אנו חיים בעסק זה ולראי' חתמנו ביום ח"י לתשרי התפ"ו בגאלאטה וקיים. משה הכהן שבתי בכ"ר אברהם גבאי חיים אלי' פיפאני

תשובה בריש כל מראין נקרב ונבאר למחלוקתן של ראשונים שהביא ה"ה פי"ח מהל' איסורי ביאה בההיא דפ"פ מצאתי שאם היא טוענת ברי שלא נבעלה תחתיו או טענת אונס ומ"ע י"א שנאמנ' להיות מותר' לו כמו שנאמנ' לר"ג דקי"ל כותיה בההיא דמשארסתני נאנסתי או מוכת עץ אני לענין ממון הכתוב' כיון שהיא טוענת ברי והוא שמא ושיש מן המפר' חלוקים ואומרים שאין משגיחין לדבריה ענין איסורא יע"ש ולכאורה איכא למידק דכוותה בממונא נמי היכא דחייש לה הבעל שנבעלה ברצון מנ"ל דמהימנא נימא דכיון דאיכא רוב רצון כמו שהוכיחו התוס' והרא"ש בסוגית פ"פ מן הירוש' עד שאמרו שם דעדיף מחזקת כשרות דידה א"כ כיון דאית ליה חזקת ממין ורוב דרצון לא תוציא ממון ממנו אף בברי ושמא והההיא דמשארסתני נאנסתי שנאמנת לר"ג להוציא בברי ושמא היינו משום דאיכא הודאת בעל שנאנסה אלא שטוען שמא עד שלא אירסתיך נאנסת וכיון שמחזיקה בצדקת שבאונס היה הדבר מוציאה ממנו הא לאו הכי אה"נ דלר"ג נמי לא מהימנא מטעמא דאמרן ומה גם שהיא אינה זוכה להוציאו אלא בב' ספקות שתחתיו נבעלה ושהיה באונס והוא זוכה להחזיק באחד מהם שמקודם נבעלה או תחתיו וברצון

ונראה דמשמע להו דהתם נמי בדר"ג חושש הוא לרצון אלא דעדיפא מינה טעין הן לו יהי שנאנס' שמא עד שלא ארסתיך מדלא קאמר בהדיא ר"ג דבחושש לרצון אינה נאמנת וכן נראה שהבינו התוס' בסוגיית פ"פ בד"ה אי למיתב לה כתוב' שהקשו למ"ד בההיא דמשארסתני נאנסתי דמנה אית לה לכ"ע דאמאי כיון דיתכן דברצון הוא ומזה הולידו דבס"ס מפקי' מיד הבעל יע"ש וכן נראה עוד בהדיא ממ"ש עוד שם בד"ה אי דטעין טענת דמים וכדברי הרא"ש שם כמו שיראה המעיין וצריכים אנו למודעי אם האוסרים הוא אף בדאית לי' מגו דלכאורה משמע דבדאיכא מגו נמי קאמרי דהא אמרו בפ"ק דכתובות אמתניתין דמשארסתני לשינויא קמא דטעמא דמהימנא לר"ג משום מגו והכי אמרי' בהדיא בפשיטות בר"פ האשה שנתארמלה ואפי"ה הם המדברים שאין ללמוד איסור ממון ומיהו אפשר דלא גרסי בפ"ק שינוייא דמגו כמו שראיתי להריטב"א ולמהר"ר דון וידאל קרישקש ז"ל בחידושיהם מכ"י שהעידו דאיכא נוסחי טובא דל"ג לי' והיא גי' הנגיד והם גמגמו שם על מגו זו דמ"ע אני תחתך דכי אמרה הכי נמי לא מהימנא לר' יהושע והכריחו הענין אחר דבלא מגו נמי אר"ג דמהימנא עד שכתבו דאף לנוסחי דגרסי הך שינויא דמגו אינו אלא לסניף בעלמא במ' כל דהו דשינויא דחזקה הוא עיקר דמשום חזקה דידה הוא דמהימנא לר"ג ואף בלי מגו ונראה שהרי"ף והר"ן שהשמיטו בההיא דמשארסתני הך שיטיא דמגו לא הוו גרסי לי' ואי נמי גרסי לי' משמע להו שאינו עיקר מטעמא דכתבינן משמא דהריטב"א ומהר"ר דון וידאל זלה"ה

ולא תיקשי מההיא דר"פ האשה שנתארמלה דמסיק תלמוד בההיא דמודה ר' יהושע דטעמא דר"ג במשארסתני דנאמנת משום מגו דלע"ד אדרבא מהתם סיעתא דהא התם קאי למ"ד בההיא דמ"ע אני דטענתייהו במנה ומאתים ולית לה מגו ועכ"ז האמינה ר"ג להוציא ממון ואיך נאמר שלא האמינה בטענת אונס אלא משום מגו ואין לומר משום דטענת אונס ריעא טפי דאיכא רובא דרצון דה"ל לתלמוד לפרשו תו דסוף סוף יקשה להרא"ש וסיעתו דס"ל דמ"ע לא שכיח עד שכתב הרב המגיד שם לדעת האוסרים הנז"ל דאע"ג דבס' אונס ורצון שרינן היכא דאיכא ספקא אחרינא בההיא דפ"פ עכ"ז מ"ע דלא שכיחא אף דאיהי טענה ליה ואיכא ס"ס אסורה כנראה דטענת מ"ע קלישא מטענת אונס וכיון דטענת מ"ע בלי מגו מהימנא לר"ג להוציא ממון היכי בעי מגו בטענת אונס אלא עכ"ל דר"ג לדידיה מאמינה בלי מגו ור' יהושע הוא דקאמר דאף במשארסתני דלכאורה איכא מגו דמ"ע דמסייע לסברת ר"ג להאמינה ועכ"ז פליגנא התם מודינא מיהא בההיא דשדה זו של אבותיך והיינו נמי דקא' התם שור שחוט וכו' לפי' התוס' שם ואה"נ שגם ר"ג מודה בקלישותא דהך מגו אלא דבלא מגו נמי מאמינה מטעם החזקה וכיון שזה מוכרח ליאמר למ"ד טענתייהו בק' ר' אף דקי"ל כמ"ד טענתייהו במנה ולא כלום מ"מ יש לנו לומר ששוים הם בענין זה דר"ג בלי מגו נמי מאמינה ומה גם שיש ביד הריטב"א וה"ר וידאל ראי' מכרחת ממקום אחר דבלא מגו נמי מהימנא. נקטינן מיהא שלא נתברר אם המפרשים האוסרים שהביא ה"ה הוא בדאיכא מיגו נמי ומדברי הפוסק שבאו בתשו' מהר"ם די בוטון סי' נ"ה נראה דפשיט' לי' דבמיגו מודו להתיר אולי בקונטריסו הכריח כן מאיזה מקום ונרא' שם מודו לו בזה יע"ש ולכאורה נראה שהתוס' אוסרים אפילו במקום מיגו לפי מה שהעיד בשמם ה"ר וידאל ז"ל בסוגית משארסתני נאנסתי דגרסי שינויא דמגו שכתבו דמיגו מעליא הוי כיון שלפי