מחנה אפרים - ב רסב

מוכח שיהא בחזקת טמאה אינה ראי' דהגמרא איירי בכתמים שלא נסתפק לנו בצבע דהיא בחזקת טמאה ומה שמעברין עליו ז' סמנים היינו כדי לבטל הדם ודוק משא"כ הכא בנסתפק אם הוא דם או צבע כיון דספקא דרבנן הוא מוקמינן אחזקת' אלא דלכתחל' צריך בדיקה

פמ"ו דין ג' כתב ה"ה ז"ל כותי ועבד כו' עד ויש מי שכתב שאם ילדה בת שהיא פסולה לכהונה וכו' נ"ב בפ' ח"י כ' רבינו דכותי ועבד הבא על הישראלית נעש' זונה וצ"ע אי אית לרבינו כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו ועיין בפי"ט דין גר עמוני: שם דין י"א וי"ב כתב ה"ה ז"ל ומה שכ' רבינו שאפי' היא אומרת לפלוני הממזר נבעלתי אינה נאמנת הוא מפני שהאשה אינה נאמנת בפסול אלא האב בלבד כו' עד ולא נתנ' תורה נאמנת אלא לאב דקי"ל כר"י ואע"פ שחיה נאמנת שאני הכא שאין אדם משים עצמו רשע וכו' נ"ב קשה לכאורה במאי דכתב דלא נתנה תורה נאמנות אלא לאב וכו' דהא דלא נתנה תורה נאמנות אלא לאב היינו היכא דמוחזק בכשרות דאי לא הוה קרא מן הדין לא היה נאמן אבל היכא דאינו מוחזק בכשרות אימא דאף היא יהא נאמנת ומה שכתב לחלק בין ההיא דחיה להכא משום דאין אדם משים עצמו רשע וכו' קשה דמה יענה באומר זה בן גרושה דנאמן ואמאי לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע וע"כ צריך לומר דהיינו באומר שוגג הייתי ולפי זה הכא נמי אם היא אומרת נבעלתי לממזר שאח"כ ידעתי שהוא ממזר יהיה נאמנת ולע"ד נראה דהא דאינה נאמנת הכא היינו משום דכשם שזנתה עם זה כך זינתה עם זה ובדרבנן דוקא הימנוה ולא דמי לחיה דהתם היא יודעת בבירור שזה הבן הוא בן ממזר או נתין או כשר: שם דין י"ו כתב הרמז"ל וכשם שנאמן לומר בני זה וכו' עד והאומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבת ישראל ואסור בממזרת וכו' נ"ב צ"ע מההיא עובדא דראה ר' לההוא גברא בבית הקברות א"ל וכי לאו בן פלוני כהן אתה א"ל עיניו של אבא היו גבוהות ועיין בהרא"ש ז"ל בההוא שאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי: שם דין ח"י כתב הרמז"ל היו העם מרננים אחרי' והיא ארוסה עם ארוס ועם אנשים אחרים כו' נ"ב עיין בפ"מ ח"א סי' נ"ב דף רל"א ע"ד כנראה שלא ראה דברים אלו: שם דין י"ט כתב הרמז"ל א"א שהיתה מעוברת וכו' עד אמר האב אינו בני ה"ז בחזקת ממזר ואם אמרה מכותי ועבד נתעברתי הרי הולד כשר ע"כ נ"ב כתב הרב מהרי"ט בא"ה ז"ל וזהו ברוב פסולי' אבל אם רוב עובדי כוכבים אפילו לא בדקו את אמו אזלי' בתר רובא ואף ע"ג דלכתחלה בעי' תרי רובי לגבי וולד חשיב דיעבד עכ"ל ודבריו תמוהים הם דבפח"י כתב ה"ה דדין הולד כדין האשה שנשאת ובשאינה טוענת כגון אלמת כתב הרמב"ם ז"ל דאפי' אם נשא' תצא כל היכא דליכא תרי רובי: שם דין ך' כתב הרמז"ל א"א שיצא עלי' קול שהיתה זונה וכו' עד אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה וכו' ע"כ נ"ב מל' חוששין נראה דהיינו לכתחלה אבל אם נשאת לכהן לא תצא והתוספות כתבו דלא איירי בקלא דלא פסיק ראם כן אפי' נשאת תצא וכ"כ התוס' גבי אוכל בשם ר"ת ז"ל דאע"ג דאינה אסורה לבעל בקלא דלא פסיק מ"מ אסור' לבועל דהוי קלא דקודם נשואין ועיין במהריב"ל ז"ל ח"א דף ק"ג

שם דין כ"ה כתב הרמז"ל האסופי שנמצא בעיר שיש בה כותים או רוב כותים וכו' הרי הוא כשאר אסופים וכתב הראב"ד ע"ז אם רוב עובדי כוכבים קרוב אני להכשיר כותי הוא ונתגייר ע"כ וכתב ה"ה ואין כן דעת רבינו והטעם משום קבוע כמחצה על מחצה דמי ומ"מ נ"ל שהוא מותר בבת ישראל משום דאיכ' תרי ספקי ובתרי ספקי לא גזרו ע"כ ויש לי לעיין בדבריו אם במ"ש משום דהוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצ' דמי וכו' דאם כן היאך מאכילין אותו כל היכא דרוב העיר כותי' דאין מפקחין עליו את הגל כתב הרמב"ם משום דאין כאן קבוע' והתוספות כתבו שם דתינוק הנמצא לא חשיב קבוע וכן מוכח מהסוגיא שם ומה שכ' ה"ה להתיר משום דאיכ' תרי ספקי לע"ד אינו נראה דהא בהדיא כתב הרמז"ל בפרק י"ט משפח' שנתערב בה ספק ממזר אסור לישראל ליקח מאותה משפחה ואם נשאת לא תצא מפני שהם שתי ספקות ע"כ משמע דלגבי יוחסין החמירו ואפילו בתרי ספיקי ויש ראיה לדברי רבינו דהא רב ושמואל בפ"ב דיומא בענין אחד איירי ולישנא הכי אזלא דקאמר ושמואל אמר וכ' דמשמע דשמואל קאי ע"ד רב וכיון דמסקינן דשמואל אריש' קאי ע"כ צ"ל דרב נמי אריש' קאי וה"ק לא שנו דאמרינן אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים אלא להחיותו אבל ליוחסין לא מחזקינן אותו עובד כוכבים לענין שאם יתגייר יהא מותר בבת ישראל ולאפוקי מסברת הראב"ד ז"ל וכ"כ הרמז"ל בתשו' דרב ושמואל, חולקים זה עם זה ומשום הכי פסק במחצה על מחצה דמצוין להחיותו משו' דפסק כרב דאמר אם רוב עובדי כוכבים אין מצוין הא מחצ' על מחצה מצוין להחיותו והריני חוזר להקשות ע"ד הראב"ד במ"ש דאם רוב עובדי כוכבים כשר כותי הוא ונתגייר דהא משמע שם בגמרא דבחד רובא אינם מכשירין ומוכח לה מדאמר רב אבל ליוחסין לא אלמא דביוחסין לא אזלינן בתר רובא ואפילו דיעבד כיון דאינו טוען בריא וכמ"ש ה"ה בפר' ת"י דכל שאינה טוענת בריא אפי' נשאת תצא כל היכא דליכא תרי רובי ודין הולד הוי כדין האשה שנשאת וכמ"ש ה"ה ג"כ שם ודלא כמהרי"ט ז"ל בא"ה שכתב דאפי' באינה טוענת בחד רובא סגי להכשיר הולד דחשיב דיעבד: שם כתב הכ"מ ז"ל האסופי שנמצא בעיר שיש בה כותים וכו' עד ורבינו לא נראו לו דבריהם ולפי זה כי אמר רב ל"ש אלא להחיותו בין לרוב ישראל בין למחצה על מחצה ע"כ נ"ב בפירוש כ' רבינו בהלכות שבת פ"ב דכי קאמר רב להחיותו למחצה על מחצה קאי וכי פריך מחצה על מחצה למאי הלכתא היינו לשמואל דקאמר דאפי' ברוב עובדי כוכבים מפקחין א"כ הוא מצוה להחיותו וא"כ מחצה על מחצה למאי הלכתא אפי' ברוב עובדי כוכבים מצוה להחיותו וכ"כ רש"י יע"ש

שם דין כ"ט כתב הרמז"ל ומנין אני אומר שאין השתוקי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו שהרי הכשר שנבדק' אמו אינו אסור וכו' נ"ב ע' בפ"ט מהלכות אישות דין כ"א במקדש אחת מה' נשים ונ"ל דהתם שאני דאיתחזק ערוה ואינו יודע איזו היא וכן באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת דאסור בכל נשיהן שבעולם

פי"ז דין כ"א כתב ה"ה ז"ל יצא לה שם מזנה בעיר אי חוששין וכו' נ"ב ע' בפט"ו שכתב יצא עליה קול שהיתה זונה חוששין לה משום זונה: פח"י דין א' כתב ה"ה ז"ל באמצע הלשון ז"ל וסובר הראב"ד ז"ל שאין הקש זה אלא לתרומה אבל לאסור לכהונה לא מצי לאקשויי וכו' נ"ב בפירוש אמרו בת חלל זכר פסל' מן הכהונ' ותנן כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו ועוד תנן יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כיצד חלל שנשא את: הכשרה וכו'

שם דין ט"ו כתב הרמב"ם ז"ל ראוה שנבעלה בעיר או נתעברה אפי' לא היה שוכן שם אלא כותי א' וכיוצא הרי זו לא תנשא לכהן שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי וכו' ע"כ נ"ב נראה מדברי רבינו דכל שנבעלה בעיר אפי' איכא רוב סיעות כשרים לא תנשא שכן כ' כל הקבוע כמחצה וכו' משמע דאי לאו הכי היתה נשאת ואי ליכא רוב סיעו' לכתחל' אינה יכולה להנשא וכ"כ בכ"מ וכתב עוד דאפילו אזל בועל לגבה חשיב קבוע גזירה אטו וכו' ודברים אלו תמוהים דכל דאיכא תרי רובי לא גזרו ומשום גזירה הצריכו תרי רובי אלא טעמו של רבינו הוא דכל שנבעלה בעיר אפילו אזל בועל לגבה קבוע איקרי ולא משום גזיר' אלא משום דהדרי לקביעותייהו והכי אמרו בנזיר גבי קן דקאמר אשה הדרא לקביעותה וכ"כ ה"ה ז"ל בפט"ו מהלכות אלו גבי דין האסופי ודלא כמ"ש התוספות ורש"י וזו היא סברת הטור גם כ' דכל דאזל בועל לגבה אפי' בעיר לא מיקרי קבוע והא דכתב הרמז"ל בפרק ט"ו דברוב עובדי כוכבים אין מפקחין עליו דלא מקרי קבוע היינו משום דשוב לא הדר לקביעותים כיון דנפל הגל עליו: שם דין י"ז כתב הר"מ ז"ל השבויה שנפדית והיא בת ג' שנים ויום א' וכו' עד הואיל ואסור כל הספקות כלן מדברי