מחנה אפרים - ב רסא

בעליך לא תנשא ובעי עלה בגמרא אמאי לא תנשא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות לימא ר"מ היא דחייש למיעוטא ומשני מחוורתא מתני' ר"מ היא ופריך אימא סיפא היתה לה חמות' אינה חוששת אמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות וכו' עד אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כי רובא ואייתי מיעוטא דמפילות וסמיך לי' לחזק' והוייא פלגא ופלגא סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק הוי זכרים מיעוטא דמיעוטא ולא חייש ר"מ ע"כ וכתבו התוס' ז"ל מיהו אנן לא קי"ל כר"מ והרמב"ם והטור פסקו למתני' וצריך להבין כיון דאנן לא קי"ל כר"מ א"כ סיפא דמתני' דיצאתה מלאה ע"כ כר"מ אתייא דבשלמא רישא אתייא אפי' כרבנן כיון דהוי פלגא ופלגא אבל בסיפא אין כאן אלא מיעוטא דזכרים דסמיך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות הוייא זכרים מיעוטא ונהי דאיפרע חזקה דהתורה דלשוק כיון דיצאתה מלאה כמ"ש התוס' מקום ליכא חזקה לאיסור' ונלע"ד דלדידן דקי"ל כרבנן דלא חיישינן למיעוט' היינו לומר דאזלי' בתר רובא לגמרי דהרוב חשוב בכולו ולא חיישינן למיעוטא כלל זולת היכא דאיכא חזקה בהדי מיעוטא כגון דמתני' דבחזקת יבום קיימא אבל כל היכא דליכא חזקה אזלי' בתר רובא דרוב חשוב כודאי ומשום הכי ביצאת' מלאה אזלינן בתר רובא דרוב נשי' מתעברות ויולדות והוי כאילו ודאי ילדה בן קיימא ולא אמרינן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות דאנן לא חיישי' למיעוטא ולא חשבינן לי' כלל וכי אמרו בגמרא סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות היינו לר"מ דחשוב לי' למיעוטא וכי תימא א"כ ביצאתה ריקנית אמאי אינה חוששת היינו טעמא משום דאיכא חזקה לשוק. והשתא צריך להבין לדברי התוס' והרא"ש דס"ל דהיכא דאיכא חזקה בהדי מיעוט' חיישי' למיעוט' דהא בפ"ק דחולין אמרינן מנא הא מילתא דאזלינן בתר רובא ומייתי מפרה אדומה והא התם איכא חזקה בהדי מיעוטא דמוקמינן גברא בחזקת טמא שהיה וגבי שחיטה נמי אמרו רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם ואם שחט אחד והלך לו כשר ואע"ג דאיכא חזקה דאיסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ועוד קשה דהיכי אזלינן בתר רובא דרוב מצויים אצל שחיטה מומחי' הם מכיון דהוי רובא דתלי במעשה דהלא בפ' הלוקח בהמה מסיק דכי אזלינן בתר רובא במידי דלא תלוי במעשה אבל בתלוי במעשה לא וכן פסקו הרא"ש והרמב"ן ז"ל ונלע"ד לחלק דכל היכא דהחזקה והרוב הם בגוף אחד כיצד כגון מתני' דהלכה צרתה למ"ה שהיא בחזקת ריקנית שלא היו לה בנים והרוב סותר לחזקה דרוב נשים מתעברות ויולדות בכי הא חיישינן למיעוטא כיון דהחזקה סותר הרוב לגמרי כלומר דאי אזלינן בתר חזקה אינה מעוברת ואי אזלי' בתר רובא הרי היא מעוברת אבל היכא דהחזקה והרוב אינם בגוף אחד כגון גבי פרה אדומה וכן ברוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם דבבהמה ליכא חזקה דטריפה אלא דאיכא חזקה דטמא ואין זה סותר לרוב דבהמה דאינם טריפות ועפ"ז יתיישב מאי דקאמר בגמרא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כי רובא ואייתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה והוייא ליה פלגא ופלגא ע"כ וקשה לי דכיון דקאמר וחזקה לא עדיף כי רובא אלא דרובא עדיף מחזקה היינו לומר אע"ג דאיכ' מיעוטא דמסייע לחזק' דכל רוב יש מעוט כנגדו וא"כ מאי קאמר בתר הכי סמוך מיעוטא והוי פלגא ופלגא אבל לפי מ"ש אתי שפיר דה"ק וחזקה לא עדיף כי רובא היינו רוב דאינם בסוג אתך כי ההיא דרוב מצויים אצל שחיטה והתוס' ז"ל בפ' הלוקח בהמה כתבו דההיא דרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם הוי רובא דשכיח טפי והמיעוט לא שכיח וקרוב לזה כתב הרא"ה ז"ל בס' ב"ה יע"ש ולדבריהם קשה דרובם של גדולים כתבו דכל היכא דאיתיה קמן בדקינן ליה ולא סמכינן ארובא ואי הוי מיעוט דלא שכיח אמאי צריך בדיקה דמטעם זה אין צריך בדיקה הבהמה בשבעים טרפיות כיון דהוי מיעוטא דלא שכיח וע' בהרא"ש פ"ק דחולין ונראה כמ"ש וע' בחידו' מהרי"ט למ' כתובות בפ' המדיר גבי הלוקח פרה

פ"ד דין י"ו כתב הבל"מ ז"ל וא"ת כיון דתנא פסולה וי"ל וכו' דחליצת קטנה אינה כלום כחליצת קטן ע"כ נ"ב כלומר מן התורה כמו חליצת קטן וכיון דקי"ל דחליצת קטן אינה פוסלת ה"ה קטנה וע' בת"ה ותראה כן: שם דין ח"י כתב הרמז"ל או מנעל של סיב או של שעם כו' נ"ב קשה דר' בה' שבית' עשור כתב דמותר לנעול מנעל של שעם ושל סיב אלמא דלא מיקרי מנעל

פ"ה דין י"ז כתב הבכ"מ וא"ת מ"ש מהאשה שהלך בעלה וצרתה למ"ה וכו' נ"ב כל היכ' דתלוי במעשה לא חיישינן לזה ואפילו ברובא תלוי במעשה לא חיישינן וע' פ"כ מהלכות א"ב

שם דין כ"ג כתב הבל"מ ז"ל י"ל לזה דהך חליצה הוי פסולה ומדרבנן וכו' נ"ב לא הבנתי זה דמן התורה אינה חליצה כלל אלא מדרבנן הוא דהויא חליצה לפסול: שם דין ל' כתב הל"מ ז"ל כתב הנ"י שהקשה הרשב"א כו' נ"ב נ"ל דהיינו טעמא משום דביאת' לא פסל את הגדולה אלא שצריך למאן משום שאינו יכול לקיים ב' בתים משא"כ בקטנה וחרשת דביאת הקטנה פסלה לחרשת ושוב אינו יכול לבנות

הלכות נערה בתולה

פ"א דין ה' כתב הרב בכ"מ וז"ל מ"ש רבינו אפי' מחייבי עשה ואפי' שניה וכו' עד אבל שניה קשה כיון דמדאורייתא היא אשה שהיא ראויה לו כו' נ"ב לא ידעתי מאי ק"ל דהא כתב רבינו לקמן למה לא יבא עשה וידחה ל"ת שהרי אפשר לקיים את שתיהן עשה ול"ת

הלכות סוטה פ"ב דין ח' כתב הראב"ד ז"ל האי דלא כהלכתא וכו' נ"ב עיין ביבמות דף נ"ח נראה כהראב"ד

הלכות איסורי ביאה

פ"ד דין ט' ז"ל כל הנשים שיש להם וסת בחזקת טהרה לבעליהן וכו' עד וראיתי להרשב"א ז"ל שהקשה למה אמרו הכי איתמר וכו' הוה להו למימר ל"ש אלא שיש לה וסת אבל אין לה וסת אסורה וכו' ע"כ נ"ב לק"מ דא"כ מאי איריא ישנה אפי' נעורה אינו יכול לבא עליה שלא בבדיקה: שם דין י' כתב ה"ה האשה שאמרה לבעלה וכו' עד וכבר נתבאר שהאשה שהוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה ע"כ נ"ב נ"ל דהחילוק תלוי בין היכא דאיכ' הוכחה לאמתלא כי הכא שתבעה לפני אחותו ורגלים לדבר שמפני הבושה אמרה כן משא"כ בהוחזקה נדה בשכנותיה דליכא רגלים לדבר וכן נראה מדברי הראב"ד בהשגות פ' ח"י דין ט'

פ"ט דין ו' כתב ה"ה ז"ל נמצא טפין טפין וכו' עד ואף הרמב"ן והרשב"א ז"ל כתבו שאין דין הברייתא אלא בבגדה אבל בבשרה אפי' טפין טפין מצטרפין לכשיעור ע"כ נ"ב צ"ע דהרשב"א כ' דלענין צירוף אין חילוק בין נמצא בבשרה לבגדה: שם דין ל"ב כתב הר"מ ז"ל וז"ל שלש נשים שלבשו חלוק זו אחר זו ואח"כ נמצא עליו כתם וכו' נ"ב מלשון רבינו נראה דנמצא הכתם אחר דפשטו אותו כל השלשה דאם נמצא הכתם בעוד החלוק בשלישית אמרי' כאן נמצא וכאן, היה וכן נראה מדברי התוס' בפ' הרואה כתם ד"ה ולענין דינא תנן ודוק איבר' דהטור כתב דאם השאילתו לחברתה וחזר' ולבשתו ששתיהן צריכין לחוש ואמאי לא אמרינן כאן נמצא וכאן היה ועיין בדין כ"ט גבי השאילה אותו לזבה קטנה וחזרה ולבשתו קודם בדיק' ונמצא עליו דשתיהן מקולקלות שם בדין הנז' סיים הר"מ ז"ל ואם בדקה אחת מהן עצמה מיד ומצאה עצמה טמאה הרי השתים טהורות עד כאן נ"ב משמע אפילו בלא בדיק' כיון שיש לה במה לתלות ולא דמי לשאר ספק דהיכא דאפשר להתברר בעי בדיק' אפי' בדרבנן: שם דין ל"ו כתב הרמב"ם ז"ל כל כתם שנמצא על הבגד שאין לה במה יתלה כו' נ"ב כלומר נהי דצריך בדיקה היינו טעמא משום דכל חזקה דיכולה להתברר צריך לברר ונפקא מינה דאם נאבד הבגד בחזקת טהורה עומדת ומ"ש הרשב"א דמהגמרא