מחנה אפרים - ב רנט

דאנן סהדי דאדעתא דהכי עביד דאין דרך בני אדם למכור קרקעותיו שהוא מתפרנס מהם אם לא היה בדעתו לעקור דירתו מכאן ומה"ט כתב הרא"ש דאם מכר כל מטלטלין שלו אפי' אומר בשעת מכירה אדעתא למיסק המכר קיים אם לא שהתנ' הרי שלא אמרו דגי"ד מילתא אלא היכא דאיכא אומדנא ואנן סהדי דאדעתא דהכי עביד (וכ"ת אי איכא אומדנא דמוכח ל"ל גילוי הדעת בשעת מעשה מידי דהוה שטר מברחת דא"צ גילוי הדעת כבר כתב הרא"ש בפרק אלמנ' ניזונית דה"ט דבעינן גילוי הדעת ומשום דליכא אומדנא דמוכח כולי האי בלא גילוי הדעת דלפעמים אדם מוכר קרקעותיו ואין ידוע למה הוא מוכרם) אבל כל היכא דליכא אומדנא דמוכח קצת אפי' גילה דעתו לא מהני עד דיתנ' בתנאי כפול דקי"ל כר"מ אפי' בממונא וע"כ הרמב"ם ולפי זה ע"כ צ"ל דבההיא דהמוציא את אשתו משום שם רע ליכא אומדנ' דמוכח קצת וגילוי דעת הראוי לבטל את הגט דא"כ אמאי בעי ר"מ תנאי כפול וכן דקדק הרשב"א בלשונו שכתב שם ז"ל וכ"ת גילוי הדעת יש ובתר הכי קאמר גילוי דעת הראוי לבטל את הגט ר"ל כמו שפי' ומהר"ם אלשיך נדחק

אמנם מדברי הרמב"ם נראה דס"ל דמוציא אשתו משום שם רע איכא אומדנא קצת ומהני גילוי דעתא וה"ט דאין דרך בני אדם לגרש את אשתו דקשין גירושין וכל היכא דגילה דעתו אנן סהדי דאדעתא דהכי גירש ואין להקשות לפי דבריו כיון דאיכא גילוי הדעת הראוי לבטל את הגט כי אמרינן ליה שאינו יכול להחזיר מאי הוי כמ"ש הרשב"א ז"ל דכל שאומרים לו דע שאין אתה יכול להחזירה אף הוא גומר בדעתו ומגרש לגמרי וכה"ג כתב הר"ן ז"ל בפ' השולח וכ"ת אי איכא גילוי דעתא הראוי לבטל את הגט א"כ אמאי בעינן תנאי כפול לר"מ איכא למימר דבהא לא קי"ל כר"מ תדע דהא המוציא משום שם רע ע"כ במגרש' מעכשיו איירי דאל"כ לא מצי לאינסובי ואילו בכל תנאי שהוא במעכשיו אנן לא בעינן תנאי כפול

והשתא אתי שפיר דהרמב"ם פסק דאפי' בלא התנה תנאי גמור משום שם רע אני מגרשך לא יחזיר ואין להקשות מההיא דאתקין שמואל בגיטא דש"מ אם מתי ואם לא מתי ודעת הרמב"ם דמדינא אתקין הכי ולמה לן לתנאי כפול והא איכא גילוי הדעת ואפילו בסתמא אם עמד היה יכול לחזור אי לאו משום גזירה דשמא יאמרו יש גט לאחר מיתה כבר תירצו התוס' דטפי עדיף גילוי הדעת לבד מתנאי שלא נעשה כהלכתו דכיון שהתנה ולא התנה כהלכתו גילה בדעתו שאינו רוצה בקיומו ואינו רוצה בביטול המעשה אע"פ שמתבטל התנאי וכ"כ הר"ן בפ' האיש מקדש והרב בעל המאור בפ"ב די"ט אמנם בפרק מי שאחזו דחה הר"ן האי סברא מכח ההיא דהמוציא את אשתו וכבר כתבנו דלא קי"ל כר"מ בהא וכ"ת והא דאתקין שמואל ע"כ במגרש מעכשיו הוא דאל"כ לא אמר כלום וכ"כ ב' העיטור דהא דלא אדכר הכא מעכשיו משום דהא כתיב בגיטא מן יומא דנן וא"כ אמאי בעינן תנאי כפול והא קי"ל דבמעכשו לא בעינן תנאי כפול. והרב המגיד כתב דהכא איירי שאין כתוב בו מעכשיו וסבור ר' שהכפל מוציא מידי משמעות לאחר מיתה ומכניסו בכלל משמעות תנאי והטעם שכשלא כפל הוא סבור שהוא כאומר לאחר מיתה ומפני כך א"צ לכפול אבל כשכפל גילה דעתו שהוא אומר כן בתנאי

איברא דהטור בסי' קמ"ד כתב ואם לא אמר מעכשיו אלא אם לא באתי תוך שלשים יום יהא גט ואם באתי בתוך שלשים לא יהא גט כתב הר"מ ז"ל שלא חל הגט עד תשלום שלשים יום ואם מת תוך הזמן אינו גט וכן כתב הר"מ ז"ל בפ' זה דין ז' הרי דאין הכפל מוציא מידי משמעות לאחר מית' ואין להקשות שם דכיון דאין הגט חל אלא לאחר שלשים א"כ למה לן לכפלות התנאי כיון דכל המגרש לאחר שלשים א"צ למשפטי התנאים דההיא ברוצה לגרש ע"ת ובלשון אם לא באתי שהוא לשון תנאי וכל שאומר בלשון תנאי אע"ג דאינו מגרש אלא לאחר זמן צריך לכל משפטי התנאים. והרא"ש ז"ל כתב בתשו' הביאה הטור בסי' קמ"ז בגט שהי' כתוב מעכשיו אם מתי דלא חשיב תנאי מ"ש מעכשיו אם מתי אלא הוי כאומר מעכשיו ושעה אחת קודם למיתתו והוי כאומר לאחר שלשים יום דלא חשיב תנאה ע"כ וצריך להבין כיון דס"ל דבאומר מעכשיו אם מתי אינו כמתנה אלא כקובע לאחר זמן א"כ ע"כ א"צ למשפטי התנאים ואם כן ק"ל מאי דאיתקון שמואל בגיטא דש"מ אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהי' גט וכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו דבאומר מעכשיו איירי וכ"כ הטור ז"ל וא"ל בשעת מסירת הגט אם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גט ע"כ ולפי מאי דסבירא להו דמעכשיו אם מתי אינו תנאי אלא שעה אחת קודם שמת קאמר א"כ אמאי צריך למשפטי התנאים ואיכא למימר דכל שמתנה בלשון מעכשיו אם מתי וכפל תנאו הרי מגלה בדעתו שאינו כאומר שעה אחת קודם שמת דאם כן לא היה צריך לכפול התנאי אלא מעכשיו ממש קאמר ובתנאי ואף ע"ג דאין משמעות הכפל מוציאו מידי משמעות לאחר זמן באומר אם מתי לבד מיהו באומר מעכשיו אם מתי הכפל מוציאו מידי משמעות לאחר זמן והטעם דהכפלות משמעותו לשון תנאי ואינו כקובע זמן ובאומר מעכשיו אם מתי וכפל כל שכפל ע"כ אם מתי דקאמר הוא לשון תנאי ומעכשיו חל הגט ע"ת אבל באומר אם מתי לבד וכפל אף על גב דהכפלות משמעותו לתנאי עדין איכא למימר דה"ק אם מתי ויתקיים אזי יהיה הגט ונשאר לנו לבאר מ"ש הר"מ דההי' דאתקין שמואל כשאינו רוצה לגרש מעכשיו יע"ש ודבריו תמוהים דהא אין גט לאחר מיתה וצ"ל כמ"ש הב' העיטור דכיון שכתוב בשטר מן יומא דנא אצ"ל מעכשיו וכ"כ ה"ה בפ"ח דההיא דאתקין רב מן יומא דנן משום גט דש"מ שאמר אם מתי אתקין ואין לומר כיון שלא כתב התנאי אצל היום דילמא כי מסרה ניהליה הדר ביה ממה שכתוב בגט וכמ"ש הרמ"ה סי' קמ"ד דהיינו דוקא כשאין כתוב בו מהיום וכ"כ התוספות דף ע"ב ע"ב וכן נראה מדברי הר"ן ס"פ מי שאחזו והר"ש בר צמח כתב דסברת הרב בעל העיטור הוא יחידא' ולא סמכו עלי' וכתב דלענין הלכה חולצת ולא מתייבמת וכבר הוכחתי (א"ה ע"כ מצאתי חבל על דאבדין)

והיכא דאמרה היא כתוב לי גיטא ואי קיימת דידך אנא וכתב לה גיט' ונתנה לה בסתמא אי אמרינן אדעתא דידה קא עביד אם לאו. הא מילתא איתא בפרק א"נ ההוא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו חזייה דהוה קא מתאנה אמרה ליה אמאי קא מתאנחת אי קיימת דידך אנא ואמרי' פטומי מילי הוא דקאמר' לי' ופריך ואי לאו פטומי מילי מאי בדידה קיימא לאיגרושי ולמישדי תנא' בדידיה קיימא למשדי תנאה מהו דתימא איהי גופיה אדעתא דידה קא עביד קמ"ל ופי' התוס' קמ"ל דכי נמי אדעתא דידה קא עביד אינו חוזר דגם היא לא אמרה אלא פטומי מילי כלומר אם תרצה היא מוכח מהכא דכל היכא דליכא למימר בדידה פטומי מילי הוא דקאמר כגון שאמרה באמת ובשבוע' כמו שפרש"י או דאמרה היא מעיקרא כתוב לי גיטא ואי קיימת דידך אנא כמו שכתבו הפוסקים כי קא עביד אדעת' דידה קא עביד ויכול לחזור כך היה נראה לכאור' וכן הבין מהר"ם מלובלין יע"ש בס' אבל כד מעיינינן עדיין ליכא הוכחה לומר דודאי אדעתא דיד' קא עביד דאיכא למימר כיון דהוא לא התנה בפיו שמא לאו אדעתא דידה קא עביד ולא דמי למוכר שאמר קני לך שדי ואי טרפה לך מנך דהוי תנאי גמור דהתם לא בעינן דעתיה דלוקח אלא בדיבוריה דמוכר עצמו משעבד איהו אנפשיה והכי דייק לישנא דתלמודא דקאמר מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה קא עביד כלומר דאי לא הוה משום פטומי מילי עדין היה אפשר לומר שמא אדעתא דידה קא עביד והיה מקום לספק קמ"ל דכי נמי תימא אדעתא דידה קא עביד אינו חוזר דגם היא לא אמרה אלא פטומי מילי

ואיברא דעדין איכא למימר דהא דקאמר בגמרא מהו דתימא אדעתא דידה קעביד דמשמע דהוי ספיקא היינו היכא שנתרצה לגרש בלא שום תנאי אז אע"פ שאמרה היא אי קיימת דידך אנא באמת ובשבועה וליכא משום פטומי מילי מ"מ איכא למימר שמא הוא לא קפיד בהא והראיה שדעתו היה לגרש בלא שום תנאי וכיון שכן אפי' כי אמרה היא באמת איכא