מחנה אפרים - ב רנח

התנה מעולם זהו הנרא' בכוונת הרא"ש ז"ל

הן אמת שמדברי הרשב"א והר"ן ז"ל בשמעתא דמחולין לך נראה שאין ביטול התנאי מועיל כי היכי דליהוי גיטא משעת נתינה קמייתא אלא צריך שעכשיו יחזור ויאמר ליהוי גיטא בלי שום תנאי ויחול הגט מהשתא גם מדברי הרמב"ם שהביא הרא"ש לפי מה שפי' ה"ה ז"ל נראה בהדיא דלא סבירא ליה האי טעמא דהרא"ש דאתי דבור ומבטל דבור

גם לרבות הטעם הראשון שכתב הרא"ש דמחילת התנאי הוי כקיומו מכיון שלא היה התנאי כדי לצעור' לכאור' נראה דהרשב"א חלוק עליו וכמ"ש הרב המבי"ט דאיהו ז"ל אית ליה דאין מחילת התנאי כקיומו אלא בדבר שבממון דבאומר הריני כאלו התקבלתי כאלו נתקיים התנאי דמי דאפוכי מטרתא למה לי אבל בשאר תנאים לא והגם דסברת הרשב"א הלזו מיחזי כיחידאה וכפי הנראה שדעת הרמב"ם ושאר כל המפרשים ס"ל שאין לחלק בין תנאי לתנאי וכן נראה מדברי הר"ן בפרק המדיר וגם סוגייא דשמעתין לפי נסחת ספרינו הכי משמע דמסיק עלה משמי' דעולא המקדש על תנאי ובעל דברי הכל צריכה גט ומשמע דפלוגתא דרב ושמואל כשלא בעל והא לא מתפרשא לפי סברת הרשב"א מ"מ המעיין יראה בעיניו דהר"ן ז"ל בפ"ג דנדרים הביא מחלוקת זה ולא הכריע ועוד בה דלפי מ"ש הר"ן שם בפ' המדיר דטעמו של דבר היינו משום שכל תנאי שמתנה להנאתו אין דעתו שיתקיים אלא אם הוא מקפיד משא"כ בתנאי דלצעורה דבדוקא התנה ולהכי אין מחילתו מועיל דלפי זה יש לנו לומר בנ"ד דכי התנה זה שאם יבא לא תהי' מגורשת כיון דבקושי קא מגרש בדוקא התנה ודעתו היה שיתקיים התנאי ממש ומה שדקדק הרא"ש מההיא דפרק מי שאחזו דמשמע דאי לאו טעמא דלצעור' התנה היה מהניא מחילתו שנייא ההיא שכבר גמר בדעתו לגרשה משא"כ בנ"ד דעדיין לא גמר בדעתו לגרשה ולא מסר לה הגט אלא כדי שלא תתעגן מחמתו אם לא יבא אבל כשיבא בדעתו ודאי שתהי' אשתו דלא נתכוין אלא לטובתה כדי שלא תתעגן ע' בתוס' בפ"ב דגיטין וכבר גליתי דעתי מאז ומקדם להצריכה לזאת גט אחר והן עוד היום אנכי הרואה לכת"ר מגמגם בהא מתוך שלא ראה מי שיאמר תיקון זה ואי איתנהו להנהו מילי וכו' וכמדומה שלא ראה כת"ר דברי הרא"ש במקומם שכתב בהדיא ונשאנו ונתנו אם יצטרך לשלוח לה גט אחר וכו' הרי מבואר כדכתיבנא גם ההוא טעמ' דברירה שכתב כת"ר לא ברירא לי דלא שייכא כאשר עיניו תחזינה בדברי התוס' פ' כל הגט הם אמרו דע"כ לא אמרינן ברירה אלא בדבר שאינו עומד להתברר בודאי אף דהשתא לא בריר לן לית לן בה

ומה שכתב הרא"ש בתשו' אחרת דבתנאי דע"מ שלא תנשאי לפ' אין תקנה להתירה לאותו פ' וכו' שאני התם שכבר נתגרשה ממנו לגמרי ולא אגודא מחמתיה שהרי בידה לקיים תנאה שלא להנשא לאותו פלוני והוברר מלתא למפרע לא אמרינן כיון דמעיקרא אינו עומד להתברר מה שאין כן בנ"ד בתנאי אם לא אבא לזמן פלוני דעדיין אגודא מחמתיה שהרי בידו של בעל לבא עוד לביתו ולו תהי' לאשה וכבר ראיתי להרשב"ץ והמבי"ט וכמו כן כמה גדולים שחילקו כמו כן וקיימו את שתיהן וכן נראה מדברי הטור שהביא שתי התשו' ואף לפי מה שהבין הרב מהרימ"ט ז"ל דשתי תשו' הללו סותרות זו לזו וכתב דיש לחוש ולהחמיר וכו' יש לפרש ולומר דהיינו שלא לסמוך אביטול התנאי אבל כל שיחזור ויגרשנה בגט זה או בגט אחר בהא יודה הרב ז"ל דאין להחמיר והמקל בזה סמוך לבו לא יירא כיון דמיתנייא בהדיא בתוספת' ומכל מקום על צד היותר טוב יש דרך ישר לפנינו לעשות שתיהם דהיינו למחול התנאי ולבטלו ביטול גמור ואחרי כן לחזור לגרשה בגט אחר או בההיא גיטא גופי' שיטלנו ממנה ויחזור ויתנהו לה בהחלט בלי שום תנאי ושלחה מביתו והשתא לזאת יקרא אשה מגורשת מטעם ס"ס ספק אי הלכה כהרא"ש דביטול התנאי הוי כקיומו וא"כ זה שמחל התנאי וביטלו הו"ל כאילו נתקיים התנאי ואת"ל דהלכה כהרשב"א דמחילת התנאי לא הוי כקיומו אכתי איכא לספוקי שמא הלכתא כרובא דרבוותא דס"ל דנתינת גט ב' מעלה ארוכה לגרשה בהחלט ואת"ל דנתינת גט ב' לא תוסיף תת כחה שמא הלכתא כהרא"ש דביטול התנאי מועיל באופן כי על פי דרך זה היא מגורש' לפנינו מטעם ס"ס ואף ע"ג דלכתחילה אין לנו לבא אל בית הספק כדי להתיר מ"מ בנ"ד דרובא דרבוותא הם אמרו דנתינת גט ב' מועיל הנה כי כן יש לנו לסמוך עליהם

שם דין ל"ה כתב הרמב"ם ז"ל ואם א"ל טול ממנה חפץ פ' ותן לה גט זה וכו' עד סוף דין ל"ז נ"ב הטור בסי' קמ"א כתב ז"ל אמר הבעל טול ממנה חפץ פ' אם לא הקפיד שיטול ממנה החפץ תחילה אפי' הגיע הגט לידה תחילה ואח"כ נטל החפץ הויא גט אבל אם הקפיד שיטול החפץ תחילה אינו גט עד שיגיע לידו תחילה אפי' אם תתן החפץ ליד השליח השני תחילה כו' עד ויחזור השליח הראשון ויקחנו מידה ויחזור ויתננו לה אחר שהגיע לידו החפץ ע"כ וכ"כ הרא"ש בפסקיו וק"ל דאיברא דהתוספות כתבו דכל שתול' שליחות הגט בחפץ כל ששינ' ומשלחו ביד אחר אפי' לא שינ' השליח הב' מ"מ שינה מדעת הבעלים שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ולפי דבריהם אם שינה ושלחו ע"י אחר נתבטל שליחותו וכדכתב הב"י בה' שלוחין ושוב לא מהני לנוטלו מיד' ולחזור ולנותנו לה אבל לדעת הרא"ש ק"ל דכתב דיכול לחזור וליתנו לה ולפי דבריו כששינ' השליח שנתן לה גיטה ואחר כך נטל החפץ וכן באומר אל תגרשנה אלא בימין לוקח הגט מידה ואחר כך נותנו לה בתורת גירושין ודבר תימא הוא דכיון ששינה נתבטל שליחותו וצ"ל דסבירא ליה להרא"ש דבאומר טול ממנה החפץ ותן לה הגט הם שתי שליחות אחד שיטול החפץ והב' שיתן לה הגט אלא שהקפיד שלא יעשה שליחות הגט אלא עד אחר שיטול החפץ ולפיכך כשנתן הגט תחילה לא שינה בשליחות הגט אלא שלא נתקיים שליחותו עדיין לכשיהי' שליח לגירושין כל עוד שלא עשה תחילה שליחות החפץ מה שאין כן באומר אל תגרשנה אלא בימין וגירשה בשמאל ששינה בשליחות הגט כבר נתבטל שליחותו ולא מהני שיחזור ליטלו מידה ולחזור ולנותנו לה

ומ"ש הטור אלא יקחנו הראשון מידה ויחזור ויתננו לה נראה מדבריו דאם לקח השליח הב' הגט מידה אחר שהגיע החפץ ליד הראשון וחזר הב' ונתן לה הגט לא מהני ואילו בגמ' אמרו דכ"ע היכא דנפקא לאפי' ופי' הרא"ש לאפי' של שליח ראשון ויהב לה חפץ ואח"כ נטל הגט מיד השליח שני כשר הכא ה"ט דלא מהני דהשליח הב' כבר עשה שליחותו ואין בידו להיות שליח. והיכא דאמר תן לה גיטה וטול ממנה חפץ פ' נראה מדברי כולם דאין הגט תלוי בנטילת החפץ ומהאי טעמא אע"ג דשינה דאין אדם רוצה שיהא פקדונו ביד אחר אפי"ה כשר ולפי זה נרא' דאם נתן לה הגט והיא לא רצה ליתן החפץ הוי גט כיון דאין תלוי זה בזה אמנם מדברי הטור שכתב אפי' הגיע הגט תחילה ואחר כך נטל החפץ הוי' גט לא משמע הכי דלישמו' חידושא אפי' לא נתנה החפץ וכ"כ ה"ה דאם לא יתן החפץ אינה מגורשת ולא ידעתי מנ"ל הא דלשון זה בעלמא לא הוי תנאי וכ"ת גילוי דעת יש והוי כי ההיא דהמוכר נכסיו לעלות לא"י זה אינו דע"כ לא מהני גילוי הדעת אלא בממונא אבל באיסורא לא וכ"כ מהר"ם אלשיך סי' ע"ח והכריח כן מדברי התוס' פרק השולח גבי ההיא דהמוציא את אשתו משום שם רע דאי אמר הכי מצי מקלקל דחששא זו אינה כי אם לעז בעלמא ולא שיהא גט בטל ובני' ממזרים דהא לא אמר ע"מ אע"ג דבכמה דוכתי מהני גילוי הדעת כמו שטר מברחת הכא ליכא למימר הכי מדבעי לר"מ תנאי כפול ע"כ משמע מדבריהם דגילוי דעתא בגיט' לא מהני ואני אומר דאין זו הבנת דבריהם וכדי למיקם עלה דמילתא צריך להקדים דברי התוס' בפ' האיש מקדש גבי המוכר נכסיו למיסק לא"י ובעידנא דזבין לא אמר מידי דברים שבלב אינם דברים כתבו התוס': משמע דאם פי' ואמר בשעת המכר שהוא מוכרם לפי שהוא רוצה לעלות לא"י המכר בטל וקשה אמאי הא בעינן תנאי כפול ותירצו דיש דברים שאינם צריכים תנאי כפול אלא גילוי מילתא דאנן סהדי דאדעתא דהכי עביד והכא אנן סהדי דאדעתא למיסק לא"י זבין ע"כ נראה מדבריהם דלא מהני גילוי אלא במידי