מחנה אפרים - ב רנז

הרא"ש בתשוב' לא קפיד זה שיתקיים תנאו ממש כמו שהתנה אלא כל שנסתלקה הקפידא תו ליכא למיחש לתנאיה ומה שהביא עוד המורה מדברי מהריק"ו ז"ל שכתב בשרש ז"ך דכל שהשליח משנה אפילו שינוי כל דהו פקע שליחותיה מיניה וראיה מהא דתנן במעיל' הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא או שאמר תן בשר לאורחים ונתן להם כבד השליח מעל משום שלא עשה שליחותו ע"כ הרי דאף ע"ג דבין בשר לכבד ליכא שום קפידא דבשר עדיף מכבד ואם הוא נתרצה בבשר כ"ש בכבד ואפ"ה בשינוי כל דהו מתבטל השליחות זת"ד. ולענ"ד אין נראה כן משמעתין דפרק הנודר מן הירק דקאמר שם אפי' תימא מתני' ר"ע מי לא מודה ר"ע דשליח בעי לאמלוכי ופרש"י דהשליח פשע כיון דאיבעי לי לאימלוכי ואם כדברי המורה שהכבד בכלל הבשר ואם נתרצה בבשר כ"ש בכבד א"כ מאי פשיעה איכא והרשב"א שם בחי' פי' דלגבי שליח אין הכבד בכלל הבשר דפעמים שאין דעתו של אדם אלא כל בשר ממש ולא על מינו עכ"ד ואפשר דטעמא הוי משום שהוא רוצה להתכבד עם האורחים. והנה זה לי ימים שעמדתי על דברי מוהריק"ו ז"ל והייתי מייתי עלה משמעתין דפרק האומר התקבל דקאמר שם האומר לחבירו ערב לי בתמרי' ועירב לו בגרוגרות תני חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב ומשני אמר רבה ל"ק הא רבנן והא ר"א ורב יוסף אמר הא והא רבנן ול"ק כאן בשלו כאן בשל אחרים ופירש רש"י דלרבה אפי' במידי דלא איכפת לי' אמרינן כל מאי דאמר איניש לשלוחי' אי שני לאו שלוחו הוא ולרב יוסף לא אמרינן קפידא אלא במידי דאיכפת למשלח כגון הכא דלא ניחא לה שתתבזה במקום אחר מוכח מהכא דלרב יוסף בשינוי דלא איכפת לי' למשלח לא בטיל השליחות. ובפ"ב דקדושין גבי ההיא דמוקי תלמודא למתני' כגון שא"ל הלוני דינר כסף וקדש לי אשה והלך וקדשה בדינר של זהב דמר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום הוא כתב הרשב"א בחדושיו ז"ל ק"ל היאך אפשר לומר מראה מקום ודלמא ניחא ליה למיהב מתנה מועטת ולא למיהב מתנה מרובה תירצו בתוספות שהלך וקדשה בזהב שוה דינר של כסף. ואינו מחוור דהא בדינר של זהב קתני ועוד שהשליח מוחל לו המותר שעל דינר של כסף וגם זה אינו מחוור דא"כ אמאי אינה מקודשת שאין לומר קפידא במה שאינו מפסיד כלל כדאמרינן בפרק התקבל גבי ערב בתמרים וכו' עד כאן בשלו כאן בשל אחרים. ומסתברא דמ"ד מראה מקום הוא ס"ל דאנן סהדי דמינח ניחא לי' דחזקה רוצה הוא להתייקר בבית חמיו ולא להתבזות וחכמים סברי כאן וכאן קפידא דאיכא דלא ניחא לי' למיהב מתנה מרובה ואיכא דלא ניחא לי' למיהב מתנה מועטת והכל הולך אחר דבריו עכ"ל הרי שתפס עיקר כשינוייא דרב יוסף ואיכא למימר דהתוס' נמי הכי סבירא ליה דכל מידי דלא איכפת לי' למשלח אין השינוי מבטל השליחות אלא דהכא איכא מקום לקפידא דאין אדם רוצה לקדש אשה בממון חבירו דמצוה דרמיא עליה דאיניש ניחא ליה למיעבדה בממוניה כדאמרי' בפ' אין בין המודר גבי התורם כריו של חבירו וכ"נ שהוא דעת הר"ן ז"ל שכ' בר"פ התקבל דמתני' דהאשה שאמרה הבא לי גיטי ממקום פ' והביאו לה ממקום אחר דכשר דהאי שליח הבאה שליח דידה הוי וכאלו קבלתו האשה מיד הבעל אלא שהיא מתנה שאינה מתגרשת עד שיגיע הגט לידה וקמ"ל דכיון שאינה מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשהביאו לה ממקום אחר עכ"ל הרי מוכח מדבריו גם כן דכל מידי דלא איכפת לי' למשלח אפילו כי שינה לא בטיל השליחות

ואם לחשך אדם לומר דהרי הר"מ בה' עירובין פסק כשינוייא דרבה וכפי מה שפרש"י לרבה אפי' במידי דלא איכפת ליה למשלח אי שני לאו שלוחו הוא אבל יקשה עליו דבפרק האיש מקדש דף מ"ט אמימרא דאביי ר"ש ור"א כלהו ס"ל מראה מקום הוא פי רש"י כלומר שם תמצאנו ולת"ק הוי קפידא אי אפשי שתקבלנו אלא שם ואין זה שלוחה במקום אחר ע"כ מבואר מדבריו דטעמא דרבנן דפליגי אר"א היינו משום דס"ל דכי אמרה האשה לשלוחה התקבל לי גיטי במקום פ' ה"ז קפידא שאינה רוצה להתגרש במקום אחר וכפרשב"ם ז"ל בפ' גט פשוט וטעמא משום כדי שלא תתבייש שם ולישנא דקפידא דקאמר בשמעתין הכי דייקא וע"כ צ"ל דמ"ש רש"י בשמעתין דלרבה אפי' במידי דלא איכפת לי' למשלח אי שני לאו שלוחו הוא היינו לומר דאף על גב דבסתמא לא הוה לה למיקפד על זה שהרי בע"כ היא מתגרשת עכ"ז זאת שהזכירה לו מקום ואמרה לו התקבלי לי גיטי במקום פלו' מה שלא היתה צריכה לומר גילתה דעתה שהיא מקפדת על זה וכה"ג כתבו התוס' בשמעתין דטעמא דמתני' דהבא לי מן החלון וכן ערב לי בתמרי' דאע"ג דאין דרך בני אדם להקפיד ע"ז מ"מ זה שהזכיר מה שלא היה צריך גילה דעתו שהוא מקפיד ע"ז. והשתא דאתינא להכי איכא למימר דמ"ש מהריק"ו דבשינוי כל דהו פקע השליחות היינו היכא דאיכא הוכחה בדברי המשלח שאמר דבריו בדרך קפידא ואף על גב דרוב בני אדם לא קפדי ע"ז מכל מקום זה שהזכיר לא הזכיר אם לא שהוא מקפיד וכפי דעתו ולשונו הא חזינן דמקפיד וזהו כונת ה"ה בפ"ט מה' גירושין דין ל"ז יע"ש ובנ"ד כבר כתבנו דליכא שום שינוי וקפידא במה שנותנו לה השתא בלי שום תנאי דמעיקרא לא צוהו הבעל שיתננו לה בתנאי אם לא אבא אלא כשהיה נותנו לה תוך הזמן שקבע משום שהי' סבור שיוכל לבא וכמ"ש המרדכי בפ"ב דגיטין אבל כל שיעבור הזמן ולא יוכל לבא כבר גמר בדעתו לגרשה שכל עצמו ששלח את גיטה מחמת כן עבד כדי שלא תתעגן ואנן סהדי דאלו הוה ידע מעיקרא שלא יוכל לבא תוך הזמן לא היה מתנ' כל עיקר כדהוכחנו מההיא דפ"ג דנדרים. ומה גם בנ"ד שאשתו שלחה שליח ותבעתו בדין שלא לעגנה דזה לו זמן רב יותר משבעה שנים שהלך והניחה אלמנות חיות דודאי אם לא הי' מגרשה היה עושה עצמו רע לשמים ולבריות וכיון שכן נסתלק מכאן קפיד' הבזיון דאדרבה אם לא הי' מגרשה יותר בזיון הי' לו ושמעתי שמוהרח"ש הסכים להתיר מטעם קרוב לזה

ועתה אבא להגיד את הרשום בכתב כי בבא השליח לפנינו וראינו שעבר הזמן זאת עשינו שמסר השליח הגט לאשה בפני ב"ד ובפני עדי מסירה וכה אמר לה בעת המסירה ה"ז גיטך ששלח ליך בעליך ע"ת אם לא יבא וכו' וכבר עבר הזמן והרי את מגורשת מעכשיו ואחר שמסרו לאשה עוד חזר ונטלו מידה ואח"כ מסרו לידה ע"ת וכך א"ל ה"ז גיטך ששלח בעליך והרי את מגורשת ממנו אם לא יבא לזמן פ' ועשינו כל זה כדי שתמתין האשה ולא תנשא כדי לכדביני ביני נכתוב לב"ד הצדק של מצרים שאם איש הזה המצא ימצא שם יעשו שיסדר לשליח שימסור הגט לאשה בלי שום תנאי וארווחנא בהא ג"כ דהשתא שתמתין האשה מלהנשא כ"ע ידעו שבעלה לא שלח לגרשה בהחלט ובאז לא יהי' לו בזיון וכשכתבו משם שהבעל חלף הלך לו ולא נודע את מקומו התרנוה להנשא אחר שעבר הזמן וכל זה נעשה בהסכמת כל הרבנים נאם הצעיר אפרים נבון

על דבר ששאל כת"ר מאתי במי שגירש את אשתו לזמן ובתוך הזמן רוצה להתירה בהחלט והלכה והיתה לאיש כיצד יעשה. הנה כבר גליתי דעתי וכמדומה שלא הגיעו הדברים לידו כי על כן הנה נא הואלתי לבא במגילת ספר וזאת שנית עוד חזון למועד כי אין מדרש בלא חדוש וזה החלי בס"ד. שמועה זו נאה הנה שמענוה מתורתו של הרא"ש ז"ל שכתב שיש תקנה לדבר הזה ע"י שיבטל התנאי משום דמחילת התנאי הוי כקיומו כל שלא היה התנאי כדי לצעורה יע"ש בתשו'. ואיברא שדבריו צריכין ביאור דלכאורה נראה דבריו סתרי אהדדי דמתחלה כתב ודייק בלישניה משום שלא היה התנאי כדי לצעור' ובכה"ג ההוא אמר דמחילות התנאי הוי כקיומו אימא סיפא דיהיב טעמא למלתיה משום דאתי דבור ומבטל דבור וכמו שהביא מדברי הרמב"ם ז"ל ולפי זה חזר הדין דאפי' בתנאי דלצעורה הביטול מועיל ותפוס לשון אחרון ואשר נראה ליישב דהרא"ש ז"ל חדא ועוד קאמר חדא דמחילת התנאי הוי כקיומו כיון שלא היה התנאי כדי לצעורה זאת ועוד דביטול התנאי עדיף טפי ממחילה דאלו לשון מחילה מורה שעדיין רוצה בתנאו הראשון אלא שמוחל לו את הדמים וכיון דלקיומי תנאיה קא מכוין לא חשיב זה כאלו נתקיים כיון דמעיקרא נתכוין לצעורה והא לא ציערה מה שא"כ בביטול התנאי דהו"ל כאילו לא