מחנה אפרים - ב רנה

טוען מזוייף הוא אזי ודאי מעיזה פנים שהגט מסייע לה דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן הוי ולמדתי כן מתשו' הרי"ף שהביא ה"ה

איברא דצריך להבין הא דתנן מצא גט אשה בשוק דאם אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה וכתבו התוס' בפרק כל הגט דף כ"ז ז"ל ואינה נאמנת לומר גירשתני דכיון דאיכא גט מעיזה ומעיזה וכן כתב הרא"ש בפרק אלו מציאות ואלו בשמעתין נראה דאפי' בדאיכא גט נפיק מתחת ידה נאמנת ולפי מ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו דלדידה לא עביד איניש דמפקיד לה ניחא דמ"ה נאמנת כיון שהוא מודה שכתבו ולפקדון לא חיישינן כמ"ש ולנפילה ע"כ לא חיישינן כמ"ש הרמב"ם והרשב"א וכיון שהגט יוצא מתחת ידה בודאי שהבעל נתנו לה לגרושין אבל לפי מ"ש ה"ה דטעם נאמנות דידה הוא מדרב המנונא וכ"נ מדברי הרא"ש בשמעתין וכ"כ הרב בעל העיטור קשה ועיין מ"ש הוא עצמו בדיני שטרות בדף כ"א וצריך ישוב ובגופא דשמעתין צריך להבין דלמה לי לומר במיגו דאי בעיא אמר לדידי וכו' ותיפוק לי' דבאותה טענ' עצמ' דקאמרה קמאי דידי יהביה ניהליה הרי היא אומרת גרשתני ומהימנא מנא מטעם חזקה ונראה לומר דכי קאמרה קמאי דידי אין להאמינה מטעם חזקה דאינה מעיזה דאיכא חזקה אחרת כנגדה דחזקה דאם איתא דלגירושין יהביה לדיד' הוה יהיב לה ומ"מ מטעם מיגו מהימנא ודע עוד דהא דכתב רבינו דאשה שגיטה יוצא מתחת ידה דנאמנת משום שאינה מקלקלת עצמה אין זה עיקר הטעם דהלא אפי' שליח קבלה נאמן אף דלא שייך האי טעמא כנראה מדברי רבינו פ"ו דין ב' ובפי"ב דין י"א ודין י"ג

פ"ה דין א' כתב ה"ה וז"ל ובהלכות כתוב שם קשיא דרב אדרב דהכא פסק הלכה כר"י והתם בהמגרש אמר לאפוקי מדר"י ע"כ נ"ב הא דקי"ל היינו כשכתוב התנאי בשטר אבל בע"פ לא ועיין בפ' מי שאחזו: שם כתב ה"ה וז"ל ושם נתבאר וכו' עד יש מי שסובר כדברי רבינו בע"מ והיא שיהא בידה לקיימו ומ"מ לא דחו הברייתא ע"מ מאתי' זוז שאינו בידה לגמרי שאם הוא אינו רוצה לקבלם הגט פסול נ"ב ונראה דר' סובר כיון דאינו אלא פסול דרבנן לא חיישינן לשמא לא ירצה לקבל המעות וכיוצא לזה כתב ה"ה בפ"ד מהלכות אישות ועיין מ"ש ה"ה בפ' זה דין כ"א

שם דין ח"י כתב הרמב"ם ז"ל הנותן גט לאשתו ע"ת שתתן לו מאתי' זוז כו' עד ואין עד א' מן הראשונים וא' מן האחרונים מצטרפין ע"כ נ"ב מכאן נ"ל דעדות מיוחדת בגיטין אינם מצטרפין: שם דין י"ט כתב ה"ה והאריך ובסוף דבריו כתב וצ"ע ע"כ נ"ב עיין בפ"ז מהלכות אישות דכתב ה"ה שכל האומר ע"מ שיהיה כן כיון שהי' פעם אחד נתקיים התנאי ועיין במהרי"ט ז"ל סימן מ'

פ"ט דין ט' הקשה הרב בעל ל"מ ז"ל על תשובת הרי"ף שהביא ה"ה טובא חדא דאמאי לא ניחוש שמא פייס הוא לה ובטלו שניהם התנאי של ק"ק ע"כ נ"ב עיין בתוס' בפ"ב דלא חיישינן לזה אלא כשהיה הולך דלטובתה נתכוון ולא לצעורה וא"ש השתא ומחל לה התנאי וכ"כ הרא"ש: שם באותו דין כתב ה"ה ז"ל וכן האומר לאשה זה מבואר שע"כ לא אמרו בגמרא אבל אמתני' הא לא אתא אלא כשאינו בעיר אבל כשהוא בעיר לדברי הכל חוששין ע"כ נ"ב מדברי התוס' בפרק המביא תניין דף ח"י ע"ב נראה דכל שהוא עמה בעיר מסתמא מחמת קטטה קמכוין ולא להתפייס שם דין י"ו כתב הר"מ ז"ל שכיב מרע שכתב גט לאשתו וגירש ועמד אינו יכול לחזור שאין גיטו כמתנתו וכו' בפ' מי שאחזו אמר רב הונא גיטו של ש"מ כמתנתו ואם עמד חוזר ולית הילכתא כרב הונא גזיר' שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ע"כ ובהאי מימרא רבו הפירושים דמדברי רש"י ז"ל נראה דהא דלא קי"ל כרב הונא היינו דוקא בסתמא שלא התנה כלום אבל באומר אם מתי דברי הכל אם עמד חוזר אפי' מת מאותו חולי והיינו דוקא כשהלך בלא משענת אבל אם הלך על משענתו אם אמר מחולי זה אומדין אותו אם מת מאותו חולי משום דמחולי זה קאמר אבל באומר אם מתי סתם גיטו גט ושיטה אחרת יש דאפי' באומר אם מתי סתם אומדין אותו והוא דעת הטור והרמב"ם כמ"ש ה"ה בה' זכיי' ונראה דטעמייהו היו משום דבאומר אם מתי סתמא מחולי זה קאמר אמנם יש חילוק בין סברת הרמב"ם לסברת הטור דלדעת הרמב"ם בכל גוונא בעי אומדנא בין הלך במשענת בין הלך בלא משענת ולדעת הטור כל שהלך בלא משענת לא בעי אומדנא ואע"פ שחזר וחלה מחולי הראשון בטל הגט כיון שנתרפא שעה אחת. והתוספות אזלי לשיטה אחרת והעלו דאפי' באומר אם מתי מחולי זה בעי אומדנא גזירה שמא יאמרו כשמת מאותו חולי ורואים שהגט בטל יאמרו שאין התנאי גורם שהרי מת מאותו חולי אלא מיתה גורם ולכך לא הוי גט כשעמד ויש גט לאחר מיתה אבל השתא דעמד אינו חוזר כיון דמת מאותו חולי יאמרו שתנאי החולי גורם ולפי דבריהם בין הלך במשענת בין שלא במשענת בעי אומדנ' אם מת מאותו חולי אלא שבהלך על משענתו בעי אומדנא משום דמחולי זה קאמר ושמא לא מת מאותו חולי ובהלך בלא משענת מדינא לא היה בעי אומדנא דהרי כבר נתרפא שעה אחת ואפי' מת אח"כ מאותו חולי אלא דמשום גזירה דשמא יאמרו בעי אומדנא ולפי זה באומר אם מתי סתם והלך על משענתו כיון דליכא עמידה לא בעי אומדנא ובהלך בלא משענת ועדין לא הבריא לגמרי נראה לכאורה דכיון דאיכא עמידה והרי נתרפא שעה אחת דבעי אומדנא דודאי כל האומר אם מתי סתמא כאומר מחולי זה קאמר ולאו תנאה דלעולם כמ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל

איברא דעדין יש לדקדק דלא ליבעי אומדנא באומר אם מתי ולא אמר מחולי זה דכיון דטעמא דבעינן אומדנא הוי משום גזירה דשמא יאמרו כשרואים שמת אח"כ מאותו חולי והגט בטל שאין התנאי גורם שהרי מת מאותו חולי כל זה שייך באומ' חולי זה אבל באומר אם מתי סתמא לא שייך האי גזירה כשרואי' עמד שהרי הכי התנו אם מתי והרי עמד שעה אח' אמנם עדין איכא למימר זיל לאידך גיסא ולא ליבעי אומדנא ואפי' כי מת מחולי אחר ליהוי גיטא כל עוד שלא הבריא לגמרי דבשלמא באומר מחולי זה מחמת חולי זה קאמר וכל שנתרפא שעה אחת ומת אח"כ מחולי אחר מדינא נתבטל הגט דמחולי זה קאמר ולא מחולי אחר וגם לא שייך למיגזר אבל באם מתי סתמא כל עוד שלא הברי' לגמרי אע"ג דנתרפא שעה א' מאותו חולי מדינא לא נתבטל הגט דאם מתי סתמא כל עוד שלא יבריא כמו שהיה מקודם קאמר ולא אזלינן בתר אומדנא ולומר דכל שעמד חזר ביה מידי דהוי אמתנה דכל שעמד בטלה מתנתו וזו היא שיטת ר' ירוחם

שם דין י"ז וח"י כתב הר"מ ז"ל הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה אינו גט וכו' אם לא יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או שנשכו נחש הרי זו ספק מגורשת וכן פסק בש"ע. ונראה דהחילוק בין רישא לסיפא דמחולי זה משמע מחמת חולי זה וכשאכלו ארי הרי לא מת מחמת אותו חולי. ובאם לא יעמוד מספקא לן אם ר"ל אם לא יעמוד מחמת זה החולי או דילמא אם לא יעמוד מתוך אותו החולי קאמר ולפ"ז מוכרח דכי אמרו אין אונס בגיטין הויא אפי' באונס דלא שכיח ומן התימא על הב' ש"ע דבסימן קמ"ד פסק דאונס דלא שכיח חשיב אונס והיא סברת הטור ולפי מש"ל דדעת הרמב"ם והטור דאומר אם מתי סתמא הוי כאלו אמר מחולי זה ובעי אומדנא ה"ה אם אכלו ארי דלא הוי גט וכן אם אירע לו אונס דשכיח ולא שכיח דהא לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאפי' אונס דלא שכיח כלל אין אונ' בגיטין כמ"ש ואפ"ה כל שאמר מחולי זה לא הוי גט וה"ט דמחולי זה קאמר והרי לא מת מחולי זה ולפ"ז נראה דאפי' אם אירע אונס דשכיח ומת מחמת המאורע דלא הוי גט דלא שייך הכא לומר הו"ל לאתנויי דהא התנה בהפך ופירש דלא קביל אונס אחר ולדעת הטור כל שאינו אונס דלא שכיח כלל הוי גט: שם דין כ"ג כתב מרן בכ"מ ז"ל אמר כתבו גט לאשתי אחר השבוע וכו' עד ונ"ל שאפשר לומר שטעמו של רבינו שכל שהוא אחר שבוע אפילו מופלג לא נפיק מכלל אחר השבוע ע"כ נ"ב צ"ע בפ"ג דנזיר אבעיא לן אמר הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר מעכשיו: שם דין כ"ה ה"ה בסוף לשונו אבל כאן שאחר שנתיחד לא עשה כלום כבר נתבטל שליחותם ע"כ נ"ב ק"ק דבס"פ מי שאחזו מייתי תניא כותי' דר"י ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מכנגד