מחנה אפרים - ב רנד

אלא דלשון אהבתי הכתוב בגט הוי ט"ס מכיון שאין אהבה בגט אבל אין מוכיח מתוכו מה הי' צריך לכתוב במקומו והוי כאלו נמחק התיבה מכל וכל וכבר כתבנו לעיל דהבא לידון גם בשטר ומהשטר אין ראיה כגון באתו עדים ואמרו לא ידענא מזה דהפסיד נאמנותו והוא הדין נמי הכא כיון שבא לידון מכח שטר השליחות ומשטר השליחות אין שום ראיה דהפסיד נאמנותו לאו מלתא היא דכי אמרו דהבא לידון אף בעדים ואתו סהדי ואמרו לא ידענו מזה דהפסיד נאמנותו ה"ט משום דהוחזק כפרן שהרי אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ונמצא שקרן אבל הכא אפי' תימא דחשיב כאלו נמחק התיבה של אהבתי מכל וכל ואין כאן סימני הגט לא הוחזק כפרן ואי משום דאין כאן סימני הגט מה בכך דל מהכא השטר כאלו נאבד הוא נאמן ועוד דהא איכא סימנים אחרים וע"פ יקום דבר ועוד נ"ל דכגון דא מוכיח מתוכו הוי דצריך לומר לאבהתי במקום לאהבתי שהרי כיון שאתה באת לחוש מכח דבגט כתוב לאבהתי בראש השיטה הדבר מוכח דכותב שטר השליחות טעה ובמקום לאבהתי טעה והקדים ה"א לבית ולאהבתי הכתוב בשטר השליחות צ"ל לאבהתי. כל זה כתבתי להלכה ולמעשה אחר שיסכימו עמי מורי ורבותי הרבנים המובהקים ה"י גם אני אהיה סניף לדבריהם נאם הצעיר אפרים נבון

שם דין י"ד כתב הרמב"ם שנים שהביאו גט בח"ל וכו' עד שהרי אין הבעל יכול לערער בגט זה ע"כ והטור בא"ה סי' קמ"ב כתב וז"ל ואם שנים שלוחים להביאו א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ אלא ינתן לה אע"פ שאינו מתקיים בחותמיו ומ"מ יכול לערער כשיבא הבעל ולומר מזוייף הוא ויתקיים בחותמיו ע"כ ונראה דס"ל להטור כסברת רש"י דהא דב' שהביאו גט אצ"ל בפ"נ ובפ"נ משום דהרי עדים מצויין לקיימו ומ"ה כל שבא הבעל וערער יתקיים בחותמיו. אבל דעת רוב המפרשים הוי דהיינו טעמא דכל דאייתוה בי תרי ואמרו שהבעל שלחם תו לא מהימן לומר לא שלחתים דמה אלו יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני והכי אמרו בגמרא ולפי זה תו אין הבעל יכול לערער. וכ"ת כיון דכל שאומרים שהבעל שלחם ליכא למיחש לשמא החתים עדים פסולים א"כ אמאי איצטריך ליהמוני מטעם מיגו דמה אלו יאמרו בפנינו גירשה בלא שום מיגו ליהמני להו כיון דשנים אמרו שהבעל שלחם ובפרק האיש מקדש אמרו אמר לב' צאו וקדשו לי אשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין אם שלח גט לאשתו ע"י שנים

אמנם בירוש' איתא עשה שליח ליתן גט לאשתו צריך ליתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה משום השנים וכתב הרא"ש בר"פ השולח הא דקאמר צריך ליתנו לה בפני שנים היינו כר"א דאמר עידי מסירה כרתי ואין השליח משום השנים שהרי הוא עומד במקום הבעל וכ"כ הרמב"ם בפ"ו ז"ל שליח שהביא גט כשהוא נותנו לה נותנו לה בפני שנים ואותן השנים צריכין לקרותו ואח"כ ינתן לה בפניהם שדין השליח עם האשה כדין הבעל עמה שתחתיו הוא קם. אבל הרשב"א כתב בריש פרק השולח דבעידי מסירה השליח עולה במקום ע"א והוי מהשנים דהא לכ"ע שליח נעשה עד ע"כ. איברא דמדברי הרשב"א בפ"ק אין נראה כן שכתב ז"ל ומיהו נראה דכיון דקי"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי אף המביא בא"י צריך ליתנו לה בפני שנים דליהוי מגורשת אלא דמביא בא"י אינו צריך אלא שנים להיותם עידי מסירה ומביא בח"ל פעמים שצריך שלשה כשהביאו קרוב או פסול דאינן כשרים לקיים את הגט ע"כ נראה מדבריו דבא ליישב דלפי מאי דקי"ל כר"א דבעינן ליתנו בפני שנים אף בא"י אם כן מה חילוק יש מא"י לח"ל ולזה קאמר דבח"ל פעמים שצריך ג' כגון שהביאו קרוב וכו' ולפי מ"ש בפ' השולח דהשליח הוי משום השנים הא ודאי בא"י א"צ ליתנו לה בפני שנים אלא השליח ועד אחד עמו סגי וצ"י. ומ"ש הרמב"ם והרא"ש ז"ל דבעידי מסירה אין השליח עולה אפי' במקום אחד מפני שהוא במקום בעל דבר צריך להבין דא"כ שנים שהביאו את הגט דקי"ל דלא צריך לומר בפ"נ ובפ"נ וכתב הרמ"ה הביאו הטור בסוף סי' קמ"ב דלא סגי דלא מסרי לה תרווייהו ומקיימא כולא מילתא בבת אחת אבל חד דמייתי אע"ג דאיכא תרי דמסהדי אשליחותי' אי לא מסר באפי עדי שליחות גופייהו אע"ג דמסר לה באפי סהדי אחריני לא מתכשר דהוה לי' שליחות דכל כת וכת חצי דבר ולא מצטרפי ע"כ (א"ה עיין מ"ש הטור בסימן הנזכר בשם הרמ"ה גבי ואומר בפני נכתב ונחתם בשעה שנתנו ליד האשה או סמוך לה וכו' דנראה דתלויים בזה)

והשתא לפי דעת הרמב"ם בשנים שהביאו את הגט דצריך ליתנו לה באפי סהדי אחריני דהשלוחים עומדים במקום הבעל אם כן הוי חצי דבר ובפ"נ גבי מתני' דאחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר אמר ר' אמי ל"ש אלא כשהגט יוצא מתחת ידי עדי כתיבה דנעשו כשנים ע"ז וכשנים ע"ז אלמא קסבר ב' שהביאו את הגט צ"ל בפ"נ ובפ"נ והשתא קשה דהא עדות דכל כת וכת חצי דבר אלא מוכח דבדרבנן לא אמרינן דבר ולא חצי דבר: שם דין כ"ג וכ"ד כתב הר"מ ז"ל האיש שנתן גט לאשתו וכו' עד בד"א כשהתנה עליה הבעל תנאי זה אבל אם לא התנה אלא נתן לה גיטה והרי הגט יוצא מתחת ידה אינה צריכה לומר כלום דאין חוששין שמא זייפה אותו שהרי אינה מקלקלת עצמה וכתב ה"ה ראיה לרבינו שהרי אמרו האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ע"כ. ודברים אלו קשים דהתם היינו טעמא דחזקה אינה מעיזה פניה בפני בעלה ונראה דטעמו של רבינו הוא מההיא דפ' התקבל דף ס"ד בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב חסדא אמר שליש נאמן ופרש"י ז"ל שהוא בשליח קבלה וע"כ בשלא נתקיים בחותמיו איירי תדע מדפריך תלמודא על ר' חסדא ממתני' דקתני צריכה שתי כתי עדים ואיצטריכו לאוקמי לה דלא נפק גיטה מתותי ידיה וכו' אלמא דשליח קבלה ונפיק גט מתחת ידו נאמן ובנפיק גיטה מתותי ידה ג"כ נאמנת וכן נראה מההיא דאמרו שם בעל אומר לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד וכו' הא לאו הכי אע"ג דליכא עדים מהימן ואפי' רב הונא לא פליג אלא בשליש אבל אי אמרה היא קמאי דידי לגרושין יהביה ניהליה מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהביה ניהליה בעל ואע"ג דכל היכא דאיכא עד דקא מסייע לה מעיזה פניה ואינה נאמנת כי נפיק גיטה מתותי ידה מהימנא וזה מוכרח בפי' הסוגיא ומעתה לא תיקשי מ"ש הרשב"א לסברת ר' מההיא דתנן א"א הייתי וגרושה אני דאם יש עדים דאינה נאמנת דהתם שאני דאין גיטה נפיק מתותי ידה וכ"כ הבכ"מ

איברא דצריך להבין דבגמרא אמרו ומודה רב הונא דאי אמרה איהי קמאי דידי יהבי' ניהליה לגירושין מהימנא במיגו דאי בעי אמרה לדידי יהביה לגירושין ואינו יכול לטעון ולומר לפקדון נתתיו ואלו רבינו כתב בפי"ב בהוציאה גט מתחת ידה דאם בא הבעל וערער ואמר לפקדון נתתיו לה יתקיים בחותמיו ועוד קשה כיון דהיא אומרת גירשתני אמאי לא תהיה נאמנת דחזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה וליכא למימר דהיינו טעמא דכיון דנפיק גיטה מתותי ידה מעיזה ומעיזה דזה אינו דהא אמרו בגמרא דאי אמרה אתתא קמי' דידיה יהביה ניהליה לגירושין מהימנא במיגו דאי בעי אמרה לדידי יהביה ניהליה לגירושין ומהימנא וכתב ה"ה בפי"ב דה"ט מדר' המנונא דהאשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ולא אמרינן כיון דנפיק גיטה מעיזה פניה וכ"כ הב' העיטור ולמד כן משמעתין וכ"כ הרי"ף בתשובה שכל שהוציאה גט מתחת ידה וטען הבעל שלא נתנו לה אינו נאמן וכ"כ הרשב"א בחי' יע"ש ונלע"ד דע"כ לא קאמר הר"מ ז"ל דאם בא הבעל וערער ואמר לפקדון נתתיו דצריך לקיים בחותמיו אלא בהוציאה גט מתחת ידה ואמרה בעלי נתן לי שלא בפני בעלה דע"ז קאמר דנאמנת ותנשא בו וע"ז כ' דאם בא אח"כ הבעל וערער לומר פקדון נתתיו נאמן דלא שייך כאן לומר חזקה אינה מעיזה פניה דכיון שקודם שבא הבעל אמר' הכי קי"ל דשלא בפני בעל' מעיזה ומעיזה ומה שהיא אומר' גירשתני כשבא הבעל להחזיק דבריה אמרה כן וכ"כ הטור בסי' קנ"ב אבל אם תוציא האשה גיט' בפני בעלה ותאמר גירשתני נאמנת דחזקה אינה מעיזה פניה ונ"ל דהיינו דוקא כשטוען הבעל לפקדון נתתיו ואז אינה מעיזה פניה לומר לגירושין נתתה לי דאין הגט יסייע כלום שהבעל אינו כופר בגט אלא שטוען לפקדון נתתיו אבל כשהבעל