מחנה אפרים - ב רנב

אמנם לפי מאי דמסיק שם כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה חד אמר בפני ב' וחד אמר בפני ג' מעיקרא מידק דייק כשאמר בפני נכתב ובפני נחתם דלא מרע אנפשיה, (א"ה מתוך דברי א"א הרב ז"ל למדתי דאפשר לומר דהא דס"ל להרמב"ם דהא דקי"ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי היינו היכא דליכא מערער אבל היכא דאיכא מערער לא דלמדו ממאי דפריך תלמודא ברפ"ק האי קולא הוא חומרא הוא דאי מצרכת תרי לא אתי בעל מערער ופסיל לי' וכו' ומאי קושיא הא קאמר תלמודא לעיל מזה דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך והכא משום עגונא הקלו וכיון שכן אף אם יבא בעל ויערער לא משגחינן בי' דהרי הוא ד"ת אלא ודאי נראה דע"כ לא אמרינן דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי מדאורייתא היינו היכא דליכא מערער אבל כל שבא הבעל וערער הגט בטל מן התורה ולכך פריך תלמוד' האי קולא הוא חומרא הוא וכו' ותירץ תלמודא דכיון דאמר מר בפני כמה נותנו חד אמר בפני ב' וחד אמר בפני ג' מידק דייק וכו' כלומר כיון דזה העיד קודם שבא מערער שדין תורה מסייע ליה כדאמרן והוא מידק דייק האמינוהו כבי תרי ושוב אין הבעל נאמן אף לדין תורה)

וכתב הרא"ש בפסקיו גבי אתיוה בי תרי ואמרי שהבעל שלחם דתו לא מהימן בעל לומר לא שלחתיו וכיון דודאי שלחם לא חיישי' לשמא החתימו הבעל בעדים פסולים דאינו חשוד לקלקלה במתכוין אבל בחד אי לא אמר בפ"נ ונחתם מצי לומר בעל לא שלחתיו ומזוייף הוא אבל כי אמר בפני נכתב ונחתם כי היכי דהאמינוהו לומר בפ"נ ובפ"נ נאמן לומר שהבעל עשהו שליח ולפ"ז נראה דבא"י כיון שאינו אומר בפני נכתב ונחתם אין להאמינו על השליחות וכן נראה מדברי הטור דבא"י צריך שיביא ראיה על השליחות האמנם הרמ"ה כתב דבא"י נאמן על השליחות וכן נראה מסברא דהא טעמא דבא"י אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ותנשא לכתחלה ה"ט משום דמן הדין עד אחד נאמן בכאן כיון דקיום שטרות דרבנן אלא דבח"ל חיישינן לערעור דבעל כיון דאין מצויין לקיימו אבל בא"י ליכא למיחש לערעור דבעל דאם יבא ויערער הרי עדים מצויין לקיימו ומש"ה תנשא לכתחלה כיון דהשליח אומר הבעל שלחני מן הדין נאמן כיון דגיטו יוצא מתחת ידו קושטא קאמר והא דמפסיל כשבא הבעל וערער אינו אלא משום לעז כמ"ש התוס' ולפיכך המביא גט בא"י נאמן לומר שהבעל עשהו שליח אלא דאם בא הבעל וערער מפסיל משום לעז וערעור דאחד לא מהני דכיון דהוי מלתא דעבידא לאגלויי דאם בא הבעל וערער ערעורו ערעור נאמן כבי תרי לגבי ע"א הבא לערער

אלא דצריך להבין דבפ"ב דיבמות תנן המביא גט ממ"ה ואמר בפ"נ ובפ"נ לא ישא את אשתו ובגמרא טעמא במ"ה דעליה קא סמכינן אבל בא"י דלאו עליה קא סמכינן כלומר דבא"י א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ ישא את אשתו וכתב הרב בעל נימוקי יוסף ז"ל בח"ל דעלי' הא סמכינן דאי לאו משום עדותו שאמר בפ"נ ובפ"נ כתב הגט לא מעלה הלכך יש לחושדו שמא מעיד שקר וק"ל דהא בא"י ג"כ אינה מותרת לינשא אלא מפני שמעיד שהבעל עשהו שליח ואיכא למימר שמא עיניו נתן בה ומעיד שקר ואילולי דבריו הייתי מפרש כך טעמא דמ"ה דעליה קא סמכינן כלומר דאם בא הבעל וערער אין ערעורו כלום ואיכא למיחש לשמא משקר אבל בא"י דלאו עליה קא סמכינן דאם בא הבעל וערער ערעורו ערעור מירתת ולא משקר והכי אמרו בפ"ב דגיטין גבי מתניתין דאף הנשים שאינם נאמנות לומר מת בעליך נאמנות להביא את גיטה פריך בגמרא והתניא אינם נאמנות ומשני כאן בארץ כאן בח"ל בארץ דלאו אדיבורא דידה קא סמכינן מהימנא בח"ל דאדיבורא דידה קא סמכינן לא מהימנא כלומר דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה נאמנ' כיון דהוי מלתא דעבידא לאיגלויי וע"כ לא פריך שם אדרבה איפכא בארץ דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה דאיכא למימר לקלקלה קא מכוונא לא מהימנא אלא משום דהיא אינה מפסדת כלום ואדרבה זו היתה כונתה כדי לקלקלה אבל הכא אי אתי בעל ומערער הרי הוא מפסיד ומפקינן לה מיני' לא עביד דמשקר ומדברי כלם נלמוד דשליח המביא גט בח"ל האמינוהו חכמים כתרי חד על קיום הגט וחד על שהבעל עשהו שליח ובא"י האמינוהו לומר שהבעל עשהו שליח לדעת הרמ"ה ולדעת הטור צריך שיביא ראיה על שליחותו וע"כ לא האמינוהו בח"ל לומר שהבעל עשהו שליח אלא מפני שאומר בפני נכתב ובפני נחתם וכן דייק דברי הרא"ש ז"ל שכתב דכל שאומר בפ"נ ובפ"נ האמינוהו חכמים לומר שהבעל עשהו שליח וגבי מתני' דהמביא בא"י דאם יש עליו עוררים יתקיים בחותמיו מוקי לה בגמרא בערעור דבעל וכתב הרא"ש אבל בלא ערעור דבעל תנשא ולא חיישי' לזיופא לפי שהבעל אינו חשוד לקלקלה בידי שמים ומש"ה ערעור דלקוחות לא חיישינן ותנשא עכ"ל וצריך להבין לפי סברת הטור דבמביא גט בא"י צריך שיקיים שליחותו א"כ תו מה ערעור שייך הא כתבו הפוסקים דכל שיש עדים על השליחו' ליכא למיחש לזיופא ומשמע מדבריהם דאפילו אם בא הבעל וערער לא מהני

איברא דהטור כתב דאם בא הבעל וערער חיישי' ואני כתבתי לקמן דזו היא סברת רש"י ז"ל אבל מדברי הרא"ש ז"ל אין נראה כן כמ"ש הב"י וכ"ת דהא דכתבו דכל שיש עדים על השליחות ליכא למיטען היינו טענת מזוייף כלומר לא כתבתיו אבל אם טוען שלא נכתב לשמה או שהחתימוהו בעדים פסולים חיישינן דהא כתב הרא"ש דכל שודאי שלחם ליכא למיחש לשמא זייפו הבעל דאינו חשוד לקלקלה ב"ש

איברא דדברי הרא"ש ז"ל בעצמם צריכים להבין שכתב אבל בלא ערעור דבעל לא חיישינן לזיופא דאינו חשוד לקלקלה ב"ש ע"כ ונהי דליכא למיחש לשמא זייפו הבעל דאינו חשוד לקלקלה בידי שמים מ"מ ניחוש לטענת מזוייף והבעל לא שלחו ואמאי ערעור הלקוחות לא מהני והוא הדין ערעור דחד אלמא מוכח דאיירי בדליכא למיטען מזויף ולא שלחתיו דאיירי בדאיכא עדים על השליחות וערעור דבעל היינו שנכתב שלא לשמה או שהחתימו בעדים פסולים ואע"ג דאינו חשוד לקלקלה בידי שמים היינו בסתמא לא חיישינן להכי אבל אם בא הבעל וערער בהא חיישינן ואיכא למימר דהרא"ש ג"כ סובר כסברת הרמ"ה דאף בא"י נאמן השליח לומר שהבעל עשהו שליח כשם שנאמן בח"ל ומש"ה אם בא הבעל וערער לא שלחתיו ומזוייף אין ערעורו כלום להכחיש לשליח כיון דחכמים האמינוהו כבי תרי אלא דיכול לערער ולומר לא נכתב לשמה או עדים פסולים הם ואע"ג דבסתמא לא חיישינן להא מכל מקום כל שבא הבעל וערער חיישי' וצריך לקיימו וגבי הביאו שנים כיון דהוי מלתא דלא שכיח לא חיישינן לשמא יטעון הבעל שזייפו דהא נמי הוי מלתא דלא שכיח והוי תרי דלא שכיח ולא חיישינן והשתא אתי שפיר דהא בא"י איצטריכא לטעם דמצויין לקיימו ואף ע"ג דנאמן על השליחות כבי תרי ושוב אינו יכול לומר לא שלחתיו ומזוייף הוא דלפי' הראשון ק' מ"ש דבא"י אצטריכא לטעם דמצויין לקיימו ותיפוק לי' כיון דב' הביאו שוב אינו יכול לערער כלום מידי דהוה בשנים שהביאו בח"ל דאצ"ל בפ"נ ובפ"נ

והשתא דאתינא להכי דאף בא"י האמינוהו על השליחות אתי שפיר מ"ש הרמ"ה ז"ל דהפסול מן התורה פסול להביאו בא"י דע"כ לא האמינוהו רבנן לומר שהבעל עשהו שליח אלא בעד כשר וכ"ת ואפילו לא יהא נאמן מצד עצמו ליהמניה במיגו דאי בעי הוה יהיב לה דמטעם זה נאמן השליח לומר לגירושין נתת לי ואע"ג דהתוס' כתבו בפרק האומר דאין זה מיגו דשמא האשה לא תרצה לקבל הגט כיון דבעל אומר לפקדון ועוד דבלא שום מיגו הימנוהו רבנן לשליש כדמשמע ס"פ זה בורר גבי ההיא סבתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרא ואמרה דפריע הוא והימני' רב נחמן בלא שום מגו דכיון דאיתחזק בב"ד אי בעי קלתי' לא אמרי' אבל דעת הרמב"ם הוא דנאמנות השליש הו' מטעם מגו. וכ"כ הרא"ש ומ"ש דאין זה מגו דשמא האשה לא תרצה לקבל הגט כיון דהבעל אומר לפקדון אין זה כלום דמ"מ מתחלה היה בידו ליתנו לה קודם שיערער הבעל וכן בההוא עובדא