מחנה אפרים - ב רנא

גיטך בחצרך ואמרה תזכה לי חצרי שבעכו נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה ולא עוד אלא שאם לא נתנו שם עדין אלא שאמרה היא זרוק לי גיטי בחצרי ותזכי לי חצרי ה"ז מגורשת דהא חצר לא גרע משליחות עכ"ד הרשב"א והר"ן ז"ל פירש הירושלמי בכה"ג בהדא שאמרה היא תחלה ואח"כ זרק לה דאלו נתן הוא כבר בחצרה ואח"כ אמרה היא תזכה לי חצרי לא ידעתי האיך היא מתגשת דהא בשעה שזרקו שם חצר לא הוי לא שליח דידיה ולא זלית דידה ואנן בעינן שיאמר ה"ז גיטך ואם כשאמר לה כן לאחר שאמרה תזכה לי חצרי אמר לה ה"ז גיטך אם כן היינו גונא בתרא עכ"ל ותחלה צריך לבאר דברי הרשב"א דנראה דאיירי בחצרה שהוא משועבד לבעלה ואע"פ שכשנתן לה הגט לא היתה עומדת בצדה ע"מ כל שאמרה היא אח"כ תזכה לי חצרי וא"ל הוא הא גיטך ב"ח מועיל ואע"פ שאינה עומדת בצדה משום דכיון דגילה דעתה לזכות הוא זכתה לה חצרה כמו מתנה וליכא למימר הא כשנתן בחצרה לא היתה בצדה ולא קרינן בה ונתן בידה ועכשו ג"כ כשאמר לה ה"ז גיטך אף עפ"י דחשיב כאלו עומדת בצדה מ"מ הא נא בא מידו לידה והוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דכיון וחצרה משועבד לו חשיב כאלו היה בחצרו וכשאמרה היא אחר כך תזכה חצרי ה"ז כמי שנטלו מידו שהרי מרשותיה בא לרשותה כיון דגיטו וידה באים כאחד אבל אם כשנתנו בחצרה שאינו ששועבד לבעלה ולא היתה עומדת בצדה אע"פ שאח"כ באתה היא לצדה וא"ל ה"ז גיטך לא מהני דלא קרינן בי' ונתן בידה שהרי בשעת הנתינה לא היתה ידה ואח"כ כתב הרשב"א ז"ל דאפי' אם אמרה היא זרוק גיטי ותזכה חצרי דאע"פ דאיכא למימר שמא חזרה אח"כ ותו לא חשיב זכות וכאותה שאמרו בירוש' במזכה גט לאשתו במקום יבם הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר חזרה בה מ"מ אמרינן דחצרה נעשה שליח קבלה וכמו דגבי שליח קבלה לא חיישינן לזה ולפי זה א"ש דלא תיקשי מה שהקשה הר"ן ז"ל ע"ד הרשב"א דאי איירי בשא"ל אח"כ ה"ז גיטך אחר שאמרה היא תזכה חצרי א"כ היינו גוונא בתרא וזה אינו בפ"ש דהסברא בתרייתא איירי דאחר שאמרה תזכה לי חצרי שבמקום פ' הלך הבעל ונתנו שם דמדין זכי' אי אפשר למיתי עלה דהא איכא למיחש לשמא חזרה בה אם לא שנאמר דנעשה החצר שליח קבלה. ובזה לא איירי הירושלמי דהא לא אתי מדין יד אלא מדין שליחות אלא מיירי כשנתנו כבר בחצרה שבצפורי ובשעה שאמר לה הא גיטך אלו היתה עומדת היא בצדה כיון דהחצר משועבד לבעל הוי גט שהרי החצר מכחו של בעל בא לה ודמי להיכא דהיה הגט בחצרו ואח"כ הקנה החצר לה דאז ודאי מהני וכדמוכח מההיא עובדא דש"מ דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי שניא דמעלי שבתא יע"ש ועכשו שאינה עומדת בצדה כיון דאמרה תזכה לי חצרי זכתה לה ולפי זה איכא למימר דהרשב"א לא פליג אהרמ"ה בזרק גיט' בחצרה שאינו משועבד לבעל דאם נתנו שם כבר ואח"כ באתה האשה בצדה וא"ל השתא ה"ז גיטך בחצרך דלא הוי גט משום דהוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו דף כ"א יע"ש אבל במ"ש הרמ"ה ג"כ דהיכא דגיטו וידה באים כאחד בעינן נמי שתהא עומדת בשעת נתינה בצד חצרה דבריו צ"ע דע"כ איירי כשהחצר משועבד לבעל א"כ כי היתה נמי בשעת נתינה בצד החצר עדין לא קרינן בי' ונתן בידה שהרי בשעת נתינת הגט שם לא היתה ידה שהרי היה משועבד לבעל וליכא למימר גיטה וחצרה באין כאחד שהרי בשעת הנתינה שם לא נתנו לשם גירושין. וגם על דברי הרשב"א יש לתמוה במ"ש דאם עשהו לחצר שליח מהני דהא חצר לא גרע משליחות דבפ"ב דגיטין אמרו אמר אביי מכדי חצר מידה איתרבאי מה ידה דאיתא בין בע"כ ובין מדעתה אף חצרה ג"כ והא מתנה מדעתה איתיה בע"כ ליתי' כלומר בהיכא דנתן הגט בחצרו וכתב לה שער מתנה דקאמר רבא דהויא מגורשת ע"כ ואם איתא דחצרה כל שהיא מדעתה אתיא מדין שליחות ממש א"כ מאי ק"ל לאביי לימא ליה דכי האי גוונא חצר מדין שליחות אתיא והתוספות כתבו שם דכי אמרינן חצר לא גרע משליחות ה"ד לענין שלא בפניו אבל לשאר דברים בעינן דומיא דידה דאל"כ חצר מהלכת אמאי לא קנה מטעם שליחות כמו שליח מהלך אע"ג דמטעם יד לא קנה

פ"ו דין ז' כתב ה"ה גם הראב"ד השיג ואם נתקיים בחותמיו ולא הוצרך לומר בפני נכתב למה אם הביאו פסול ע"כ נ"ב נראה לי דטעמו של רבינו משום דאינו נאמן לומר שעשאהו שליח והו"ל ספק אם עשהו שליח או לא ואפי' יודה הבעל כמ"ש ה"ה פ"ט דין ל"ב: שם דין י' כתב ה"ה אבל אם א"ל הולך וכו' עד אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי וה"ה לתן נ"ב ק"ל דבגמ' אמרו שליח מתנה כשליח הגט ובמתנה כתב הרמב"ם דתן הוי כזכי ועיין בהרשב"א פרק כל הגט דף ל"ו: שם דין י"א כתב ה"ה שליח האשה וכו' עד וזה דעת רבי' שהאריך בבאור הא לך גט כמו שאמרה ע"כ נ"ב קאי באם אמר לו הולך ותן לה ולא אמר כמו שאמרה: שם דין י"ד כתב הראב"ד ז"ל דברי' בגו שאם הביאו השליח ממקום שצ"ל בפ"נ ובפ"נ וכו' נ"ב לא הבנתי זה דהא דשליח נאמן היינו משום דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי וא"כ כל שלא קראו העדים הגט לא שייך לומר כן: שם דין ח"ו כתב הר"מ ז"ל יכול לבטל לזה שלא בפני זה ואפי' בפני ב' אחרים ע"כ נ"ב ר' איירי לעיקר הדין והא קמ"ל דלא אמרי' מילתא דאיתעביד באפי עשרה צריכה באפי עשרה למישלפה וזהו דקאמר ואפי' בפני שני' אחרים וסובר הוא ז"ל דפלוגתא דרבי ורבנן בהכי הוא וכלישנא בתרא והשתא א"ש הא דכתב בסמוך ואפי' היו י' משבטלו וכו' דבהא לא פליג ר' ורבנן

פ"ז דין ב' הקשה הבל"מ מ"ב כיון דלדעתו דכשהבעל מערער אינו גט מן התורה א"כ מה תירצו בגמרא לבעי תרי מדאורייתא לא בעי קיום ורבנן הוא דאצרוך ומשום עיגונא אקילו א"כ כשבא בעל וערער למה אינו ערעור וסומכין על עד אחד שאמר בפני נכתב ונחתם וכו' נ"ב הא דאמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקר' עדותן היינו היכא דליכא מערער אבל היכא דאיכא מערער לא וכ"כ רבינו בפרק זה ועל פי זה נתיישב מ"ש הבכ"מ בה' עדות פ"ג ומשום הכי כל היכא דליכא מערער ובא השליח ואמר בפני נכתב ונחתם נאמן כבי תרי ושוב כשבא הבעל ומערער אינו נאמן: שם דין ה' כתב הר"מ ז"ל שליח שהביא גט ממקום למקום בח"ל וכו' אם היה השליח עומד בשעת כתיבתו וחתימתו ה"ז אומר בפני נכתב ונחתם בא הבעל ועירער אין משגיחין בו ע"כ וכתב הטור בסימן קמ"ב ואפי' אם הביא עד אחד וכתב מרן הב"י זה פשוט מדאמרינן בפרק' קמא דהאמינוהו לשליח האומר בפ"נ ובפ"נ כבי תרי ופשיט' דאין דבריו של אחד במקום שנים ע"כ וצריך להבין דגבי מתני' דהמביא גט בא"י דא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ ואם יש עוררין יתקיים בחותמיו בעי בגמ' ערער דמאי אילימא עירער חד והאמר ר"י אין עירעור פחות משנים אלא ערעור דבעל ע"כ והשתא בא"י כיון דאין צריך לומר ב"נ וב"נ א"כ ע"כ לא האמינוהו חכמים כבי תרי וע"כ צ"ל כן דאם הוא נאמן כבי תרי היאך מהני ערעור דבעל וא"כ אמאי לא מהני ערער חד ועיין בטור בסימן קמ"א שכתב ז"ל המביא גט מא"י אם בא עד אחד וערער לומר שהוא מזוייף אין שומעים לו ע"כ וכי תימא אפי' במביא בא"י ע"כ צ"ל דהאמינוהו כבי תרי לענין שהבעל עשהו שליח דנהי דאין צריך לומר בפני נכתב ונחתם כיון דמצויין לקיימו אבל לעניין שהבעל עשהו שליח ע"כ צ"ל דהאמינוהו רבנן כבי תרי זה אינו דא"כ אמאי מהני ערעור דבעל כיון דנאמן כבי תרי שעשהו הבעל שליח תו מה יכול בעל לערער והא כל שיש עדים על השליחות תו א"צ לומר ב"נ וב"נ והרמב"ם כתב במביאו בא"י דאם בא הבעל וערער ה"ז יתקיים בחותמיו ואם לא נתקיים ה"ז גט בטל ע"כ

איברא דצריך להבין כיון דמן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי ורבנן הוא דאצרוך קיום כי אתי בעל ומערער ליכא אלא לעז בעלמא וגבי המביא גט ממ"ה דנאמן עד א' פריך תלמודא האי קולא הוא חומרא דאי מצרכת תרי לא אתי בעל ומערער וכו' כתבו התוס' דאינו אלא לעז בעלמא דהא מן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי