מחנה אפרים - ב רמח

שני' כנודע ורבני עירנו ה"י עשו להבחור הנז' שיפטרנה בגט וכן עשה וכתב לה גט ולא הגיע לידה עד שמת וכיון שכן הויא חזקה גמורה וכבר ראינו למהר"י קולון שורש פ"ז הפליג להחמיר בזה וכמ"ש הרב בעל פ"מ שם ואם כן בנ"ד הציקתני רוח חזקה זאת וחשבתי דרכי לומר שכבר הסכים מהרשד"ם והרב בעפ"מ דכי היכי דמבטלינן קלא ה"נ מבטלינן חזקה ובנ"ד שנתבטל הקול על פי העד המעיד ה"נ נבטל החזקה כמ"ש הרב בעפ"מ שם. ועוד נראה לומר דחזקה זאת דנ"ד לא חשיבא חזקה גמורה משום דבעת שיצא הקול יצא ג"כ מה שהיה טוען אביה של הנערה לומר שלא נתקדשה בתו אלא שרבני עירנו הצריכוה גט מהיות טוב ולא חששו לעיין בדינה אם היתה צריכה גט ואפשר שאם היו חוקרין בדבר היו פוטרין אותה בלא גט ומפני דבר זה הוחזקה וא"כ כיון שנמצא הדבר דאעיקרא דדינא אינה צריכה גט א"כ לא הויא חזקה אלא חזקה עם אמתלאה חשיבא וחשיבא ג"כ אמתלאה היוצאה עם הקול כיון שעל פי טענות אביה הותרה בלא גט זה נראה לע"ד ואין אני סומך ע"ז עד יעמדו דברי למשפט לפני מורי ורבותי הרבנים הגדולים הי"א ישפוטו הם למראה עיניהם ועל פיהם יקום הדבר נאם הגבר מתחמם כנגד אורן ומאיר ובא לי יאירי אניש מצער כירק עשב דלעת המצרי הצעיר יעקב בכמה"ר יהודה אלפאנדארי

על דבר הנערה בת החכם השלם כמהר"י ן' פורנה אשר מכבר היתה משודכת עם ה"ר מרדכי פירמון ואח"כ נכנסה קטטה ביניהם ונתפרדה חבילתם וחזר ה"ר מרדכי פה קושט' ומאז יצא הקול שהנערה הנז' כבר קיבלה סבלונות מה"ר מרדכי הנז' כשהיו נוסעים בספינה לא"י וכשנשמע הדבר לרבני עירני שלחו לאמר לאבי הנערה שלא יקדשנה לאחר משום חששא דסבלונות ואבי הנערה היו דבריו לאמר שלא היו דברים מעולם ונשתהה דבר זה ימים הרבה עד שלבסוף כפו ב"ד את ה"ר מרדכי שיפטרנה בגט לצאת מידי חששא וכן עשה שכתב לה גט אלא שלא הספיק להגיע הגט לידה עד שנפטר ה"ר מרדכי וכשראו ב"ד כך עמדו עכשיו לחקור על הדבר ומהיכן יצא הקול ובכן בא ע"א והעיד איך בהיותו בספינה באתה אמו של מרדכי ואז באת הנערה ונשקה ידה ואז נתנה לה אמו של מרדכי טבעת אחת בשתיקה ולא הי' שם אדם אחר כי הוא לבדו זה מה שהעיד. הן עתה שאול ישאלו אם יש חשש סבלונות לנערה הזאת יען כי באותו פרק היתה הבת קטנה וקבלה הסבלונות שלא מדעת אביה כפי דברי העד ומה גם כי אביה הי' מכחיש בדבר שלא הד"מ

והנה ראיתי להחכם השלם דגמיר וסביר כמה"ר יעקב אלפאנדארי נר"ו הרבה להשיב להציל את הנערה מכבלי העיגון ותחלה הביא מ"ש הרא"ש דלקלא דסבלונות לא חיישינן ושוב חזר בו וגמג' מתוך מה שראה כתוב להרב בעל פ"מ דלא אמרינן כן אלא בסבלונות הנז' בתלמוד שהם משום חששא להכי לקלא דידהו לא חיישי' דהוו תרי חששי אבל סבלונות דידן שאנו תופסים אותם לקידושי ודאי דרבנן איכא למימר דחיישינן לקלא דידהו זהו תורף דברי החכם השלם שיחיה. ואנא אמינא ליה דבנ"ד לא שייך כ"ז שהרב בפ"מ מיירי בסבלונות הנהוגים פה העירה שנותנים בפומבי בתורת סבלונות שהם הוו קידושי ודאי דרבנן ובהו נסתפק הרב ז"ל אי חיישינן לקלא דידהו אבל סבלונות הניתנים בסתמא כנ"ד בהא ודאי ליכא לספוקי שאינם אלא משום חששא וגריעי טפי מסבלונות הנזכרים בתלמוד דאע"ג דהוה איכא למיחש בהו לאיסור תורה עם כל זה לקלא דידהו לא חיישינן דכיון דהוו תרי חששי במכ"ש בהני סבלונות דידן דליכא למיחש בהו לאיסור תורה שכל עיקרן אינם אלא מדרבנן ובסתמא לא חיישינן לקלא דידהו ואף גם זאת כשיצא הקול שקבלה סבלונות בפומבי שנסתפק הרב בעפ"מ אי חיישינן לקלא דידהו כיון דאינם אלא מדרבנן מתוך דברי הרמב"ם היה נראה לאוכחי דכל מידי דרבנן לא חיישינן לקלא דידהו שכתב בהלכות א"ב דלקלא דחליצה לא חיישינן וכתב ה"ה דטעמו משום דאיסור חליצה אינה אלא מדבריהם וסבר אמרו דבספק חליצה לא אמרו וכ"ש לקלא דידהו הן אמת שזה שנים שהקשה לי על זה מאותה שאמרו בפרק חזקת והביאה הרמב"ם ז"ל בפרק עשרים ז"ל מי שהוחזק אביו כהן ויצא עליו קיל שהוא בן גרושה או בן חליצה חוששין לו ומורידין אותו הרי דלקלא דחליצה ג"כ חיישינן וכבר הייתי מיישב דברי הרב עם מ"ש הר"ן בפ"ב דכתובות על האי מימרא דהא דנחתינן ליה על פי הקול היינו משום דמעלה עשו בתרומה. אבל כל רשב"ם ז"ל שם בשמעתין כתב דהא דנחתינן ליה על פי הקול היינו משום דמעלה עשו בכהונה ולפי זה אפשר לומר דאפי' הראב"ד ז"ל שחולק עם הרמב"ם וס"ל דלקלא דחליצה נמי חיישינן ואע"ג דהוי מידי דרבנן היינו משום דמעלה עשו בכהונה. אבל בשאר איסורי דרבנן אף הוא יודה ג"כ דלא חיישינן לקלא דידהו וכל זה כתבתי לרווחא דמלתא דלקושטא דמלתא בכ"ד וא"ל לכל זה כיון שלא הי' אלא קלא דסתם סבלונות ובהא ודאי לא חיישינן. ומה גם שלא הוחזק הקול בב"ד כ"א קול ה הברה בעלמא ולא הי' מקום לחוש בו מעיקרא אבל השתא שנשתהה הדבר הרבה ונתארך הקול מזה כמה שנים שזאת הנערה היתה אגודא ביה לה"ר מרדכי ובכן הוצרכו ב"ד לעשותו לה"ר מרדכי שיפטרוה בגט וכן עשה אלא שלא הספיק להגיע הגט ליד הנערה עד שמת ה"ר מרדכי נמצא בזו כמי שהוחזקה מקודשת לה"ר מרדכי וכמ"ש מהריק"ו והרב מהרדב"ז ז"ל יע"ש בדבריהם וכבר ראיתי להחכם השלם שיחיה שנרגש מזה אלא שכתב שמצא מקום להקל שכבר הסכימו הרשד"ם והרב בפ"מ דכי היכי דמבטלינן קלא ה"נ מבטלינן חזקה ובנ"ד שנתבטל הקול ע"פ העד ה האחד תד שהעיד נתבטלה ג"כ החזקה אלו ת"ד ואנא אמינא ליה דאי מהא לא איריא שלא אמרו הרבנים נוחי נפש דמבטלינן לה לחזקה אלא דוקא בדאיכא שני עדים שמעידים לאפקועי הקדושין אבל ע"פ עד אחד לא שמענו ואפי' לבטולי קלא שהוחזק בב"ד נראה מתוך דברי הפסקנים דה"ד כשבאו אותם שע"י הוציאו הקול ואמרו שהוא שקר ומשמע לכאורה דע"פ עד אחד לא סמכינן לבטולי קלא שהוחזק בב"ד. אלא שמאותה סוגיא שהבאתי מפרק חזקת נראה בהדיא דעד א' מועיל לבטילי קלא איברא שמתוך דברי רשב"ם שם בשמעתין והר"ן בפ"ב דכתובות היה נרא' לומר דההיא מיירי בשלא אתחזק הקול בבית דין מדאיצטריכא למיהב טעמא דהא דנחתינן ליה ע"פ הקול היינו משום דמעלה עשו וכו' ונחתינן לי' עד שיבדקו הדבר כו' יע"ש. הן אמת דלפי זה היה נראה דאין מקום למה שהוקשה להם לתוס' שם בשמעתין דהיכי מסקינן לי' ע"פ ע"א והא קי"ל דלא מבטלינן קלא ומאי קושיא שדנו הכא דלא אתחזק הקול בב"ד ובכי הא ודאי מבטלינן ליה לקלא וכמו שכתב הריב"ש אשר על כן נראה דס"ל. כהתוספת דמיירי הכא בקלא דאתחזק בב"ד וכן כתב מהר"ם אלשקאר ואפ"ה סמכינן אעד א' לבטילי קלא כיון דהוי מידי דרבנן ומ"מ כל זה אינו אלא לבטולי קלא. אבל להפקיע החזקה נראה ודאי דלא סמכינן ע"פ ע"א. אלא שעדיין נראה לע"ד שבנ"ד דלא חשיבא חזקה שמה שנתארך הקול עד השתא היינו משום דרבני עירנו מיחו בידה עד שיבדקו הדבר ולצאת מידי חששא ולא חשיב' חזקה אלא היכא דנתארך הקול ממילא בלי שום אמתלא ועוד בה שנ"ד דמעיקרא ועד השתא לא היה הקול אלא משום חששא דסבלונות ומה שהצריכו לפוטרה בגט לא היה אלא כדי להוציאה מידי חששא וכל מידי דנפל בה ספק אפי' שנתארך, הספק ימים הרבה מידי ספק לא יצא ולא חשיב חזקה אלא היכא דהוחזקה בלי שום ספק שהקול הולך ומתחזק שזו היא ארוסתו של פ' בלי שום ערעור אבל זו שאחר שבאו לידי פירוד יצא הקול דחשש סבלונות ואביה היה מכחיש ואומר שלא היו דברים מעולם נראה לע"ד דלא חשיב חזקה וכן נראה מדברי הרב מהרדב"ז ז"ל שכל שיש ערעור בדבר לא חשיב חזקה ומה שהיה נראה לגמגם בה עדיין מתוך מה שכפו ב"ד את ה"ר מרדכי שיפטרנה בגט וכן עשה שכתב לה גט ולא הגיע לידה וכבר יצא הקול מזה והשתא שרואים אותה שתנשא לאיש אחר יאמרו מתירין א"א לעלמא והוי כאותה שכתב הרא"ש בתשו' על מי שיצא עליה קול שנתקדש' ולא הוחזק הקול בב בב"ד כי אם קול הברה וקרובי לאה הכריחו למקדש ליתן לה גט לרווחא דמלתא ושוב נתקדשה לאחר קדושי ודאי וגרשה ורוצה לינשא