מחנה אפרים - ב רמז

חישינן לשליח שוייה כמ"ש לעיל גם מ"ש שזכתה אותו אם קבלה כשקבל דזכיה זו לא ידענא מאי עבידתה אם היא זכי' ע"י אחר צריך שיתברר בעדים או בהודאת הנותן כאותה שאמרו נתתי שדה ות' חוששין שמא זיכה לו ע"י אחר אבל בסתמא באין דובר דבר מנין לנו זה במקום שאני יכול לומר שמתנה מעצמה נתנה לכלתה זה צריך תלמוד לע"ד. ומ"מ אין מדברי הרב ז"ל תברא לנ"ד דהתם קאי לדעת רש"י כמו שיראה המעיין שכתב שמא הם קידושין וכו' אבל לר"ח יודה הרב בנ"ד דאין לחוש מהני טעמי דכתיבנא. עוד יש לצרף סניף אחר לנ"ד והוא מ"ש מהריק"ו בנים המרדכי דלר"ח לא חיישינן אא"כ אמר שקדשה בפני פ' ופ' והלכו להם למ"ה יע"ש בשורה כ"ח וכאשר צרפו זה הרמ"ז ז"ל ומהרח"ש סי' נ"א וס' והר"ב פ"מ סימן הנז' יע"ש

עוד אחרת הנה באה בנ"ד קולא אחריתי מטעם שאבי הנערה הוא היה אומר שלא היתה בתו מקודשת והי' רוצה לקדשה א' כנז' בשאלה א"כ הרי הוא אומר שלא קדמו לה קידושין וכתב מהריק"ו ז"ל בסוף שרש קע"א דהיכא שלא טען הבעל קדושין מעולם והיא אומרת שלא קיבלה קידושין קודם הסבלונות דנאמנת לר"ח ע"ש ואף על פי שהתה"ד כתב משם ר"ש דאפי' שניהם מודים שלא היו קדושין דאינם נאמנים וכ"כ הרא"ם ז"ל דאפי' נשבעו אינם נאמנים ומהריב"ל בח"ב סי' מ"ג כתב דחיישינן לדבריהם מ"מ הריב"ש חולק עליהם כמ"ש מהריב"ל שם ומהרימ"ט סימן כ"ט הביא תשובת הרשב"ץ דסובר כהריב"ש דנאמנים וגם התה"ד חזר וכתב משם תשו' א"ז דלר"ח אם אמר שלא קדמו קידושין נאמן ולרש"י אינו נאמן יע"ש והכריח הרימ"ט ז"ל סי' כ"ח דלא חששו הרא"ם והתה"ד לומר דאינם נאמנים אלא דוקא לפרש"י אבל לפר"ח לא ולא חש הרא"ם לו' דלר"ח יש להקל כיון דלא פלטי' מרש"י וגם הריב"ל לא חש להקל לפר"ח מטעם זה וכ"כ עוד הרב בפשיטות בסי' כ"ט וז"ל ולענין דינא כ"נ ודאי דלפרש"י ליכא למיחש כל שלא היו עדים בדבר ולר"ח לא חיישינן כל שהם מודים שלא קדמו קידושין וכבר הוכחתי שהתה"ד והנמשכים אחריו לא חששו אלא לפרש"י אבל לא לר"ח כו' יע"ש וא"כ בנ"ד כי האב היה טוען שלא נתקדשה נאמן לפר"ח שאנו דנין עליו כמ"ש הר"ב ז"ל. ומרן זקני ז"ל הוכיח מדברי הרא"ם בסי' ס"ט דלא פליג אהריב"ש דהריב"ש היינו טעמיה משום שהמקדש לא טען שקדשה אלא מכח הסבלונות היה רוצה להחזיקה במקודשת משום הכי כתב הריב"ש ז"ל דנאמן משום דאיכא הוכחה רבה דאם איתא דקדשה הל"ל קדשתיה ומה לו לטעון סבלונות אבל הרא"ם איירי במי שהודה מעצמו שלא קידש ובהכי הוא דלא מהימן מטעמא שכל מקום שהכריעו חכמים כו' כמ"ש התה"ד וכ"כ מהרח"ש שם וכן מוכרח מדברי הרא"ם שם וא"כ הוא הדין בנ"ד הוכחה כזאת שלא נשמע מפי המשדך שטען שקדשה אלא כל טענתו ועכבתו מלתת גט באשר גרשו חמיו מביתו ועד פה בא ובקשו ממנו רבני העיר יצ"ו שישלח גט לארוסתו והי' ממאן באומרו שהיתה ארוסתו אגודה ביה ולא היה רוצה לפוטרה ולא טען שהיה מקודשת לו מכח קידושין גמורין וגם אביו עקש ופתלתול שהיה מעכב ע"י מלגרש לא נשמע מפיו שום דבר של קידוש אחרים כי אם מה שנתנה אשתו בספינה ואם איתא דקידשה הול"ל. ואם זה לא יספיק מ"מ הוכחה מיהא הוי ובפרט עם מ"ש מהרי"ט דאליבא דכ"ע לר"ח נאמן לומר שלא קדמו קידושין וכבר הורה זקן מוהריק"ו דלר"ח נאמנת האשה לומר שלא קיבלה קידושין קודם הסבלונות וא"כ בנ"ד ליכא חששא דהוי ס"ס ס' אי קי"ל כרש"י ואת"ל קי"ל כר"ח ס' אי הלכתא כמאן דס"ל דנאמנת לר"ח. ונוסף ע"ז בנ"ד יש להקל מטעם אחר והוא דבנ"ד ליכא עדים שבאו הסבלונות לידה ונאמן האב לומר שלא נתקדשה אם היה מכחיש בקבלת הסבלונות במיגו שנאמן לומר דלא קיבלה כלום כמו שכתב שם מהרימ"ט ז"ל באורך וכן הסכים הר"ב פ"מ ח"ב סי' ק"ט ואף דבנ"ד איכא ע"א שקבלה ואין לומר מגו שצריך להכחיש את העד מ"מ כבר כתב שם הרב בעפ"מ דאיכא מאן דסבר דאמרי' מיגו במקום שצריך להכחיש את העד ולישבע ואף דרבו החולקים מ"מ בנ"ד שהאב לא קיבל כי אם הבת ולא שייכא שבועה לכ"ע נראה דנאמן במיגו וזה פשוט

עוד ראיתי מ"ש מהרימ"ט ז"ל שם וז"ל עוד יש לברר בשולח דורונות בקושט' סתם ולא פירש כמנהג המדינה שאם אין לחוש בהם לשם קידושין כיון דורון קרי להו א"נ שלא היו עדים בדבר יש טעם לחוש לפי שבקושט' אין לחוש לקדושין שקדמו אלא לסבלונות שקדמו שהרי אין מנהג העיר לקדש קדושין גמורין אלא בשעת כניסתם לחופה ואין גם אחד שעשה כן בהקפדה לפי שהסבלונות עצמן חוששין להם לזיקה ואם יארע שקדש לשום סיבה צריך עשרה וכו' ואם יעשו במטמוניות יענש ולא חיישינן להכי וכו' ואם באנו לומר שהדורונות הם חשש' והלא סבלונות אלו עצמן הם חששא בעלמא כמ"ש מהריב"ל והוה ליה תרי חששות ולא חיישינן להו עכ"ל הרב ז"ל ופתח לנו שערי אורה בנ"ד שנתינת הטבעת היתה בסתם בלא עדים ולרש"י ליכא למיחש ולר"ח ליכא למיחש אלא לסבלונות שקדמו ולדעת כמה מרבוותא ס"ל דסבלונות אלו הם קידושי דרבנן כמ"ש האחרונים ז"ל וכמו שהאריך הרב בעל פ"מ ז"ל בתשובה ואף דאיכא מאן דס"ל דהוו קידושי ספק וכמו שכתב מהריב"ל מ"מ בסבלונות של קושט' כבר הסכימו הרמ"ז בסוף תשו' והרב בעפ"מ ח"ב סי' ק"ל שהם מדרבנן וא"כ בהצטרף כל הספיקות הנז"ל אל מקום אחד יראה לע"ד דיש צדדים וצדדי צדדים להקל בנ"ד כיון שהחששא היא שמא קדמו להם סבלונות דרבנן וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל. עוד ראיתי לצרף לנדון דידן מה שכתב הרא"ם סוף סי' ס"ט וזה לשונו ועוד שהמפשר שהיה ביניהם שהוא דון שמואל שעל ידו נגמר כל דבר והוא נטל הקנין מידה אלו היו הסבלונות לשם קדושין או שקדמו להם קדושין איך לא ידע הוא מזה כלום וכו' ובנדון דידן גם כן אשר שאלנו להשדכנים ולמי שנטל הקנין אם קדמו איזה קידושין והם המדברים שלא ידעו כלום אם כן הוי הוכחה שלא היו קידושין בעולם כמו שכתב הרא"ם ז"ל

ואם באנו לחוש בנ"ד מחמת הקול הנשמע שקבלה סבלונות הלא נמצא להרא"ש בתשו' שנראה מדבריו דלקלא דסבלונו' לא חיישינן וכ"כ בפירוש מהרי"א בכתביו סי' רכ"ו דסבלונות הם חששא ותרי חששות לא חיישינן והביא דבריו מרן בב"י וכ"כ הריב"ל בח"ד וכ"כ הרמ"ז ז"ל בסוף תשו' יע"ש. איברא ראיתי להרב בעפ"מ שגמגם בזה ח"ב סי' ק"ל וכתב דע"כ לא כתבו רבוותא דלקלא דסבלונות לא חיישי' אלא דוקא בסבלונות הנזכר בתלמוד דהם משום חששא אבל בסבלונות הנהוגות פה קושט' דאנו תופסים אותם לקדושין דרבנן עדיין איכא למימר דחיישינן לקלא דידהו והאריך לדבר אי חיישינן לקלא בקדושין דרבנן יע"ש כנראה מדבריו ז"ל דלא פסיקא ליה מלתא להקל בקלא דסבלונות אלו מ"מ יראה הרואה בנדון הרב ז"ל שהקל מתרי טעמי חדא דלא אתחזק קלא וחדא דכבר הסכימו כמה אחרונים ז"ל דמבטלינן קלא כמו שהאריך הרב שם וא"כ הן הנה היו בנ"ד דלא אתחזק קלא בב"ד באופן המועיל כי אם קול הברה יצא בעיר שזאת הנערה קיבלה סבלונות בספינה ולא נודע מי בעל דברים כלל וכמדומה לי שזה הקול יצא מהבחור המקדש בבואו הנה מא"י והוא הוציא הקול הזה ועל פיו נתמלא העולם ובא האות שהנה עתה שחקרו ב"ד לידע מבטן מי יצא הקול הזה ומה שורש דבר נשמע בו ועכ"ז אין יודע ואין מקיץ ואין בא להעיד זולתי העד הזה שהעיד מה שהעיד אחר החקירה באופן דאין בקול זה דין קלא דאתחזק בב"ד ולא חיישינן ליה כמ"ש הרב ז"ל ועוד בה דכיון שכבר היתה הסכמת האחרונים כדברי הראשונים דאמרי מבטלינן קלא בנ"ד ג"כ כיון שלא נמצא שורש וענף בסבלונות אלו ומקום לחוש אפי' כמלא נימא מבטלינן קלא כמו שכתב הרב ז"ל בכל פרטי דינים וכל מ"ש שם וצידד להקל בנדון שלו כלהו איתנהו בנ"ד ואין צורך להאריך בזה כי ממנו יראה הרואה וכן יעשה בנ"ד וכדאי הוא הרב ז"ל לסמוך עליו בכל פונות שהוא פונה. באופן דאף מחמת הקול אין כאן בית מיחוש בנ"ד כאמור מכל הני מילי נראה לע"ד דיש מקום פטור לנערה הזאת להתירה מכבלי העיגון ובפרט בזיקת יבם דקיל. הלא זה הדבר שומה בלבי לפקפק בנ"ד מטעם חזקה שזאת הנערה הוחזקה למקודשת זה