מחנה אפרים - ב רמה

אמיץ שכתב להחמיר במקדש בע"א ונחלקו עליו כל חכמי הראשוני' והאחרונים ועוד להוסיף חומרא על חומרא לחוש לפי' רש"י בסבלונות דע"א יע"ש וכ"כ הר"ב פ"מ ח"ב סי' ק"ח וק"ט יע"ש. עוד יש לצרף להקל לדעת רש"י מ"ש מהריק"ו בשורש ק"ע דלרש"י אין לחוש לקדושין אא"כ עשה שני שלוחין שיוליכו לה הסבלונות ובלאו הכי אין לחוש יע"ש אף שכל הפוסקים חולקים עליו מכל מקום מצינו מי שצרפ' למעשה לסניף הוא הרב מהרימ"ט ז"ל שם והרב בעל פ"מ ח"א סימן מ"ח ופ"ח יע"ש

והנה אנחנו באים לומר דיש מקום להקל בנ"ד בין לר"ח ובין לרש"י ז"ל והוא מטעם כי הנער' הזאת כשקבלה הטבעת חמותה היתה קטנה וקבלה שלא מדעת אביה וכבר פסקו רוב מנין מהפוסקים המפורסמים דלית הלכתא כרב ושמואל דאמרינן בפרק האיש מקדש דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' שחוששין שמא נתרצ' האב אלא קי"ל כרבינא דאין חוששין כמ"ש הרי"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ם והרא"ש והרשב"א ויותר מהמ' כמ"ש מרן ז"ל בב"י סי' ל"ז והוסיפו על השמוע' הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג וריא"ז דאפילו נתרצה אח"כ לא מהני והר"ן הוסיף לדעת הרי"ף דאפי' נתרצה מעיקרא לא מהני כמ"ש באורך בפי' ההלכות יע"ש וכמו שהאריך בכל זה מהראנ"ח סי' א' יע"ש וא"כ בנ"ד ליכא למיחש כלל לדעת רש"י ז"ל דסוב' דהן עצמן קדושין כיון שנתקדשה שלא לדעת אבי' ואף דקצת מרבוותא פסקו כרב ושמואל לית דחש להו כמ"ש מהראנ"ח שם אמנם לדעת ר"ח עדין צריכא רבה דאף דלא חיישינן שמא נתרצ' מ"מ כיון דסבלונות הם הורא' לקדושין שקדמו א"כ איכא למיחש שמא קידש' מקודם ע"י אבי' וע"ז שלח סבלונות וכן נראה מדברי מהראנ"ח ז"ל שם דף י' שכתב ז"ל וז"ל ומן הטעם הזה ג"כ אין לחוש בנדון זה לומר שאחר שהם בעיר דחוששין לסבלונות אע"ג שהיא קטנה ולאו בת קדושין אנו נחוש שמא קבל אבי' קידו' לשיטת ר"ח וכמ"ש הר"ן בקטנה ששדכה אבי' וכו' ולדברי האומרים דקטנה שנתקדשה אם נתרצה האב בפי' חיישי' ואפי' בקטנה חיישינן לסבלונות וכו' יע"ש הרי מבואר דלר"ח חיישינן בסתמא וכמ"ש. אבל ע"כ זה בנ"ד ירא' דליכא למיחש מידי אפי' לר"ח דע"כ לא חיישי' אלא דוקא בסתמא ששלח סבלונות שלא מדעת אבי' והיא קבלתם אמרי' דהוי הוראה שקדמו קידו' אבל בנ"ד שהאב לא נתרצה בקבלה זו והיה רוצה לקדשה לאחר א"כ ל"ח אפי' לר"ח דעד כאן לא חיישינן אלא היכא שאין האב טוען שום דבר ואיכא למימר דיש רגלים לדבר דאם לא קידש לא היה שילח וחיישינן אפי' בקטנה אבל היכא שקבלה הקטנה בלא דעת אבי' ואבי' אינה מרוצה בדבר א"כ הו"ל קבלתה כמאן דליתי' וליכא למימר רגלים לדבר דאין השליח גורם אלא קבלתה גורמת וכיון דקבלה כלא חשיבא אין כאן חששא כלל ויש הוכחה לזה מדברי הריטב"א ז"ל בחידו' הביאם מוהרימ"ט ז"ל וז"ל תו איכא בינייהו קטנ' ששדכה האב ומת ושלחו לה סבלונות בעודה קטנה דלרש"י ליכא למיחש דהא קטנ' היא אבל לר"ח חוששין שמא קיבל אבי' קידושי' ומיהו לכ"ע אם לא נתרצתה לקבל סבלונות אלו תו ליכא למיחש כלל והוי כאומרת לא קידשתני אבל לאחר שקיבלה אותם אפילו שניהם מודים שלא היו קידושין כלל אין סומכין עליהם עכ"ל הריטב"א ז"ל

וראיתי להרב מרן זקני ז"ל שם נתקשה בכונת דברי הריטב"א ופי' דבריו יע"ש אמנם מהרימ"ט ז"ל פירש דבריו שם על נכון והיא האמת וז"ל אך דברי הריטב"א בעיני פשוטים שהוא ז"ל כ' תחלה דאיכא בין רש"י לר"ח קטנה כו' וע"ז כתב ומיהו לכ"ע אם לא נתרצי' לקבל אין חוששין כלו' כיון שקטנה שאין לה דעת ורצון שתקבל אמרת דחיישי' א"כ שלוחו של איש גורם לה לאיסור א"כ אפי' לא קיבלה האשה ניחוש לה לכך כתב דהא ליתא דאפילו לר"ח בסתמא הוא דחיישינן וכו' הלכך אף בקטנה אמרינן אסרינן לה דרגלים לדבר אבל אם ידענו שלא רצתה לקבל סבלונות אין כאן הוכחה ולא רגלים לדבר אבל לאחר שקבלתם כלומר בסתמא אפילו שניהם מודים שלא היו שם קידושין אין סומכין עליהם שכבר הוחזק' במקודשת בקבלתם סתם עכ"ל ויותר היה לו להרב ז"ל נוח לפרש דברי הריטב"א ז"ל דכולה בקטנה מיירי דהיכא דלא קיבלה ליכא למיחש דאין רגלים לדבר ואין כאן הוחזקה דאטו אם בא המקדש ואמר קדשתי' בפני פלו' ופלו' והלכו למ"ה מי מהימן וכ"ש בשלוח סבלונות ולא קיבלם אבל היכא דקיבלם אפי' שניהם מודים דלא היו שם קידושין אין סומכין עליהם משום שאין האב לפנינו שכבר מת אלא שאחר העיון הרב ז"ל בקעה מצא בדברי הריטב"א לפ' פי' ונימוקי עמו כמו שיראה המעיין הרי מבואר בבירור מדברי הרב ז"ל דאין השלוח גורם אלא קבלתה היא הגורמת והמוכחת משום דרגלים לדבר וא"כ אמור מעתה דע"כ לא קאמר הריטב"א ז"ל דלאחר שקיבלה הוחזקה במקדש ותו לא מהימני לומר דלא היו קידושין אלא דוקא באשה גדולה דיש לה דעת ורצון ואיכא הוכחה מדקבלה דהיא מקודשת דאם לא לא היתה מקבלת וקבלת' אסורה אבל בקטנה דאין לה דעת ורצון וקבלה בלא דעת אבי' כיון שאביה אומר שאינו מרוצה בדבר הויא קבלתה כאלו לא קבלה מעולם ובזה ליכא למיחש לכ"ע תדע דאי לת"ה אדאשמועינן הר"ן והריטב"א דאיכא בין רש"י ור"ח קטנה ששדכה אביה ומת כו' דלר"ח אסור' לישמעינן רבותא טפי במי שאביה חי ושלח לה סבלונות בלא דעתו ואינו מרוצה אחר כך דלרש"י לא חיישינן דהוי לקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה ואביה מוחה דאינה מקודשת ולר"ח חיישינן כיון ששלח סבלונות אלא ודאי דבהא לכ"ע לא חיישינן כדבר האמור דאין השלוח גורם אלא דוקא קבלתה ובפירושא איתמר להרא"ש ז"ל סימן ס"ט ולהר"א ן' יעיש סימן י"ח יע"ש ואף דהרב מהריב"ל בח"ג סימן צ"ה עלה במחשבתו לומר שאף אם לא תרצה האשה לקבלם דחיישינן מ"מ הדר ביה מכח דברי התה"ד שכתב דדוקא צריך שיבאו ליד האשה וכו' ולא הביט לדברי הרא"ם שם דהוא מארי' דשמעתא ומרן זקני זלה"ה כלכל דברי במשפט לחלק בין כשהאשה אינה רוצה לקבל דלא חיישינן ובין היכא דמקבלת ואומרת דאינה רוצה לקבל לקידושין דחיישינן כמ"ש הרא"ם בסימן י"ז וז"ל ונ"ל לתת טעם לדבריהם דאם נאמר דאפילו לא קיבלה האשה מדשלח לה ודאי קדמו לה קידושין א"כ כל ערום יעשה בדעת ואחר השידוכין ישלח סבלונות ואפי' אם לא תרצה לקבלה מסתמא קדמו קידושין אבל היכא שקיבלם דודאי אין אדם שולח אא"כ אגוד' בי' א"כ אם אינה רוצה בקידושין ואין כאן קידושין מה לה לקבל כיון דידעה דאתרא דמקדשי תחלה הוא הו"ל לחוש ולא לקבל וכו' יע"ש באופן דנתבאר לן טעמא דמלתא באר היטב דכל שלא קבלם אין כאן חששא כאמור א"כ בנ"ד דקיבל' הקטנ' בלא דעת אבי' הויא קבלתה כאלו לא קיבל' דבקטנה לא שייך טעמא דכיון דידעה וכו' דמנא ידעה ולא דמי לקטנ' שמת אבי' וקיבלה דחיישינן דהתם שאני וק"ל והכא אין לחוש כלל כיון דלא נתרצה אח"כ דל מהכא קבלתה וליכא חששא וזה ברור. וכל זה היא ע"פ המונח שהאב לא היה מכחיש בקבלה אלא שלא היה מתרצה אבל אם אעיקרא דדינא היה מכחיש בקבלתה לומר שמעולם לא קיבלה בתו סבלונו' בזה לכ"ע ליכא:

למיחש כלל כמ"ש הר"א ן' יעיש שם ומהרא"ם סימן ס"ט ועיין במהריב"ל ח"ד וכן הסכים הר"ב פ"מ ח"א סימן מ"ח יע"ש ואף דאיכא ע"א ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ועוד בה כיון דאין עדים בדבר אם הנערה תכחש בדבר אף כי אבי' לא דבר בחייו כלום ליכא חששא ופשוט

עוד יש מקום לנו"ח בנ"ד ולא לחוש בסבלונות אלו מטעמא דלא קיבלה הטבעת מיד החתן כי אם מיד אמו וכתב הרב מהר"א ן' יעיש שם בסימן ח"י דליכא למיחש וז"ל ולכן נראה לע"ד שבנדון שלפנינו אין שום הוכח' על הקידושין שהמסרק לא נתנו הארוס לארוסה רק אמו נתנו לה וכו' וא"ת ניחוש שמא נתנה האם איתו בשליחות בנה וא"כ הרי הוא כסבלונות הנשלחים מהארוס לארוס' י"ל שאין לנו לחוש לזה כל שלא ידענו אותו בבירור שאם לא כן לא הנחת בת וכו' ואין לנו לומר שאני הכא שקבלתו מאם המשדך ואיכא למיחש טפי שבאה בשליחות בנה הא ליתא שאפילו באבי' המשדך מוכח בגמרא דלא חיישינן להכי דגרסינן בפרק האיש מקדש הנהו בי תרי דהוו. שתו חמרא תותי ציפי בבבל שקל חדא מינייהו כסא דחמרא יהיב ליה לחברי' א"ל מקדשא ברתך לברי