מחנה אפרים - ב רמד

המדיר דזה אינו אלא לענין קדשים וההיא דקידושין דקאמר רב מדהשתא בוגרת בצפרא נמי הויא בוגרת ה"ט משום דבצפרא ליכא חזקה דנערות אבל הכא אוקי גברא בחזקת שהי' חי זה ל' יום ואף לפי מ"ש לדעת הטור דכל דהשתא בוגרת מעיקרא נמי ספק הויא ואפי' בתוך שש דאיכא חזקה דנערות מטעם דהרי בוגרת לפניך מ"מ לענין אבילות אזלינן לקולא: מהחכם השלם הדיין המצויין כמה"ר יעקב אלפאנדארי נר"ו

סימן ד בפנינו ב"ד הבאים על החתום בא החכם הנעלה הרופא כה"ר משה בכ"ר שלמה אשכנזי יצ"ו ואחר האיום העיד בתורת עדות גמורה איך בהיותו בספינ' שהי' נוסע בה החכם השלם כמה"ר יעקב ן' פורנה זלה"ה ושם היתה בתו אשר היתה משודכת לה"ר מרדכי בכ"ר משה פירימון ובאת אמו של מרדכי הנזכר שם ובאת הנערה בת החר"י הנז' ונתקה ידה ונתנה האשה אמו של מרדכי הנז' להנערה הנז' טבעת א' בשתיקה ולא אמרה לה מענין קדושין ולא מענין סבלונות כלל ועיקר אלה הדברים שהעיד ה"ר משה הנז' שעבר בפניו ושאלנו לו אם הי' עד אחר עמו באות' שע' ואמר שלא ביה שום אדם כי אם הוא לבדו ומה שעבר בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו יום כ"ח תמוז התפ"ג פה קושט' וקיים. יעקב בכמה"ר יאודה אלפאנדארי אליה גואקיל יעקב כולי

על פי מעב"ד זו שאל ישאלו אם יש חשש סבלונות לנערה הזאת כפי מנהג העיר יען וביען כי הנערה הנז' כשקבלה הסבלונות הנז' היתה קטנה וקבלה שלא בפני אביה ואביה הי' שלא היה בה חשש סבלונות והיה מכחיש בדבר והי' רוצה להשיאה לאחר ורבני עירנו הי' מיחו בידו מפני קול הברה הנשמע שקבלה סבלונות והן עתה מת הבחו' מרדכי הנז' והנערה גדלה ונשארה זקוקה ליבם קטן כבן ה' שנים ע"כ נשאל לחכמים אם יש מקום פיטור להתירה מכבלי העיגון ושכמ"ה

הלא זה הדבר מנהג מדינ' אתרא דחיישי לסבלונות מכלל ופרט שנו חכמים מפי כתבם ופר"ש פריש"א על ספר חקה את ראשונים ואת אחרונים העמיקו הרחיבו ויפתוה"ו בפיהם אשר אין מקום לבאים אחריהם להתגדר בו אפילו כמלא נימא והיה כל מבקש דינא רבה ודינא זוטא עיניו יביטו היא בספרתם וקמץ משם קומץ משביעו והניחו יתרם אפס לא יהי' תפארתו כשם הגדולים מורי הוראות ולא לי לכבוד ע"כ אמרתי אעלה על ספר דבריהם כגחלי אש שמא מתוכם אבנ"ה גם אנכי להוציא לאור משפט הנער' אשר אין לה אב וגם דל"ה דל"ה ונפשה מרה לה וה' יעזור לי יושב בסתר עליון על גב מעלה

והנה אמור רבנן בטעמא של סבלונות דחוששין להם משמא דגמרא המה יעלו לשני ראשים הראש הא' לדעת רש"י ז"ל דסובר דחששא דסבלונות הוא שמא הם עצמם קידושין. והראש הב' הוא לדעת ר"ח ז"ל דסובר דחששא הוא שמא מקודם קדשה וע"ז שלח סבלונות אלו כמו שבא זה שנוי ומשורש בכל ספרי הפוסקים איש על מקומו. ומה שנזרע ביניהם ומשם יפרד הוא דלרש"י ז"ל צריך עדים בנתינת הסבלונות ולר"ח אין צריך ועוד רבות נפקותות לא נצרכ' לנ"ד. נקוט מיהא דלדעת רש"י אין מקום לחוש בנ"ד משום שנתינת הטבעת מאם החתן ליד הכלה סי' שלא בפני ב' עדים כי אם בפני ע"א וקיימא לן המקדש בע"א אין חוששין לקדו' ורש"י ז"ל כתב בהדיא שצריך ליתנם בפני עדים וכמ"ש הטור סי' מ"ה והר"ן בפרק האיש מקדש וכן הרשב"א בחידושיו והריב"ש סי' ה' ותע"ט וא"כ לדעתם ז"ל כל שלא היו בפני ב' עדים לאו כיום הוא לדעת רש"י ז"ל. הן אמת זאת מצאנו להרב תה"ד סי' ר"ז שכתב משם ר"ש ז"ל דלדעת ר"ב אין צריך ב' עדי' בשולח סבלונות משום דהוי חזקה ברורה הבאה מכח הרוב וכו' והתה"ד פי' דבריו דה"ק דלעולם בעינן ב' עדים בשעת נתינתם ליד השליח אבל א"צ עדים בשעה שנותנם לאשה דכיון דשולח בעדים אנן סהדי דלשם קידושין שלח ובודאי עשה שליח שליחותו ונתנם כאשר צוה המשלח דחזקה שליח עושה שליחותו וכו' יע"ש. וראיתי למהריב"ל ח"ג סי' צ"ה הקשה עליו דמאי דאמרינן חזקת שליח וכו' הוי דוקא בדבר שביד השגיח לעשותו אבל הכא אינו ביד השליח דשמא האשה לא תקבל וכמ"ש התוס' פרק התקבל אהא דאמרינן האומר לשלוח צא וקדש לי אשה סתם דאסור וכו' דמשום קנסא בעלמא הוא דקנסינן ליה אבל מן הדין מותר דאין זו חזקה גמורה כו' יע"ש ואם נאמר דתה"ד ס"ל דר"ש איירי בשנודע שקבלה הסבלונות מיד השליח א"כ למאי איצטריך לי' למי' חזקת שליח וכו' אלו דבריו ז"ל ולכאורה קושית הרב ז"ל נראית חזק' וכבר ראיתי להרב הגדול אבוה דמרן זקני זלה"ה בספר מגיד מראשית סי' ג' כי הגדיל לעשות קונט' נפלא בענין סבלונות ולא הניח פנה וזוית ושם האריך בדף י"ט ליישב קושית מהריב"ל ותוכן דבריו דכיון דלרש"י בעי' שדיך א"כ חשיב כבידו כיון דאיכא שידוכין ובודאי חזקה שליח עושה שליחותו ונתנם ליד האשה בתורת קדושין ולא דמי לההיא דתוספות דהתם ליכא שדיך ועל מ"ש מהריב"ל דאי איירי בידוע וכו' למאי איצטריך לחזקת שליח כתב זלה"ה דאיצטריך לשלא נאמר שנתנם בתורת דורון דבזה ליכא חששא כמ"ש הריטב"א ומהריק"ו יע"ש שהאריך וכיוצא לזה כתוב בתשו' מהרימ"ט א"ה סי' כ"ט תשו' לא' קדוש שכתב דחשיב כבידו שלא לתת לה כי אם לקדושין כו' והן הן הדברים הנאמרים להרא"ם סי' ס"ט ונעלמה מעיני מהריב"ל כמ"ש הרמ"ז ז"ל יע"ש ומהרימ"ט ז"ל כתב שם וז"ל וכיון דאנו רואין הסבלונות בידה למאי איצטריך חזקת שליח וכ"ת ניחוש שמא לא נתנם לה בפני עדים להכי לא מהני חזקת שליח שהרי לא א"ל שיתנם בתורת קידושין בפי' ולא בפני עדים אלא סתם שלחם בידו ואם לחוש שמא לא רצתה לקבלה סתם אלא בתורת דורון הרי לא א"ל תנהו לה לשם קדושין אלו דבריו ז"ל. ואחרי המחילה שותי' דמר לא ידענא דאמאי לא מהני חזקת שליח דאע"פ שלא א"ל שיתנם בתור' קידושין מ"מ כיון דשלחם ע"י בפני עדים אין לך ראי' מזו דודאי לשם קידושין שלח וכמ"ש בהדיא הבת"ה דכיון דשולח בעדים אנן סהדי דלשם קדושין שלח וא"כ אמאי לא מהני חזקת שליח לומר דבודאי יתנם לשם קדושין ולא לדורון כיון דהבעל קפיד לשולחם בפני עדים כונתו מודעת דלקידושין שולח והשליח לא יעשה דבר נגד רצון משלחו כי אנחנו היודעים ועדים דלקידושין שלח ונפשו יודעת מאד וזה ברור. גם מ"ש הוא ז"ל ליישב קושית מהריב"ל אינו עולה יפה כמ"ש המעיין. אמנם לע"ד כמעט הוא יר' דקושיא ליתא שהרי כתבו התוס' בפרק התקבל דף ס"ה ד"ה התקבל לי גטי אסורה לאכול בתרומה מיד וז"ל הול"ל אוקי אשה בחזקת שלא נתגרשה אלא חומרא בעלמא החמירו חכמים משום דחזקת שליח עושה שליחותו ואע"ג דאין ביד השליח לעשות שמא לא יתן לי הגט כמו דאמרינן לעיל שאסור בכל הנשים וכו' יע"ש וכ"כ הר"ן ז"ל שם ולא קשיא דמה דמות יערכו לההיא דלעיל שאסור בכל הנשים דהתם שאני דהוי משום קנסא כמ"ש הם ז"ל משא"כ הכא דלא שייך טעמא דקנסא דירא' ברור לדעתם דס"ל דאף דאין חזקה זו חזקה גמורה כגון זו שאין בידו אפ"ה חכמים החמירו בדבר כמ"ש כאן בפי' ולא הוצרכו לעיל לטעמא דקנסא אלא משום דהתם איכא למימר ניזל בתר רובא כמ"ש שם וא"כ כיון דאיכא טעמא לומר ניזל בתר רובא מש"ה הוצרכו לטעמא דקנסא ולא למימר דחכמים החמירו דכיון דאיכא רובא אינו לנו להחמיר משום חזקה גרוע' אבל היכא דליכא רובא אף שהחזקה אין בידו חכמים החמירו וא"כ מה זו תמיהא על ר"ש אי ס"ל כהך דתוס' דחכמים החמירו אף שאין בידו מש"ה כתב דאף אם נתנם שלא בפני עדים מחמרינן בה כדאחמור רבנן דס"ל לר"ש דחששא דסבלונות הויא חזקה גמורה כמ"ש התה"ד יע"ש. ואיך שיהיה הרי דלר"ש אין צריך שיתן הסבלונות בפני עדים מ"מ רבו החולקים עליו כמ"ש מרן בב"י וכן כתב הרמ"ז ז"ל שם וכמו שדחה דבריו מהריב"ל ז"ל. ובר מן דין בנ"ד אפילו לר"ש אין כאן בית מיחוש כיון שאין עדים שנתן בפניהם החתן הטבעת לאמו שיתנהו לנערה ובזה אפי' ר"ש מידה כמ"ש התה"ד והרא"ם שם ואם באנו נחוש למאן דס"ל דהמקדש בע"א חוששין לקדושיו הא נמי ליתא כמ"ש מהריק"ו שורש כ"ח וק"א וז"ל וכבר כתבתי דאין לחוש לדברי הר"א