מחנה אפרים - ב רמא

והאי לאחר י"ג היכי דמי אי דלא הביא שתי שערות קטן הוא אלא לאחר שהביא שתי שערות

השתא איכא למידק דאמאי לא אוקמוה למתני' בסתמא שלא בדקוהו דמסתמא כיון שהגיע לכלל שנותיו א"צ חזקה דחזקה הביא סימ' כנראה דהאי חזקה דרבא לאו חזקה ומתא היא. הן אמת דעדיין איכא לאקשויי דלא יהא אלא ספק כל ס' בדאורייתא אזלינן לחומרא ואף כי בדקו ולא אשכחו חיישינן לשמא נשרו אשר ע"כ היה נראה לדחות ולומר דר' המנונ' ליה לחזקה דרבא וזה נראה שהוא דעת הרמב"ם מהלכות שם שכתב דלאחר הזמן נדריה קיימין אפי' לא הביאה סי'. ומה שאמרנו דחזקה דרבא הוייא חזקה אלימתא והיכא דלא אבא אין כאן אלא ספק אחד דהיינו ספק הגיע' לכלל שנותיה אף דאת"ל הגיע' ה"ז בחזקת שהביא' סי', א"כ בנ"ד הגם דלקו לה נשים ולא אשכחו לה סי' כאילו לא נבדק' דמי חדא שהרי כתבו התוספות דעכשיו אין אנו בקיאין בבדיקת גומות דנשים אינן נאמנות להקל באיסורי תורה וכמ"ש כל זה הרב הר"ב ז"ל כך היה נראה לכאורה. אבל כד דייקינן בה שפיר דבנ"ד אין לחוש למה שאין אנו בקיאין עכשיו בבדיקת סי' כיון דזאת הבת משעה שנתקדשה עד שעה שמיאנה עברו עליה חדשים ועכשיו ג"כ כשמיאנ' בדקוה ולא אשכחו לה שערות איכא הוכחה גדולה דבשעה שנתקדשה לא היה בה שום סי' מסימני גדלות מכיון דעכשיו אחר שעברו ח' חדשים לא מצאו לה ב' שערות דאי הוו לה שום סי' מסימני גדלות בעת שנתקדשה. עכשיו שבדקו לאחר ח' חדשים היו נמצאים בה רבוי שערות ורבוי שערות נשים ג"כ נאמנות משום דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי כמ"ש הסמ"ק ובדיקת הנשים ג"כ נהי דלא מהני כדי להתירה על פיהן משום עדותן בלבד מ"מ מידי ספק מיהא לא יצא וכיון שכן איכא הכא שני ספיקות ספק אם בשעה שנתקדש' הגיעה לכלל שנותיה ס' לא הגיעה ואת"ל הגיעה ספק אם הביאה אז סימניה אי לא דליכא למימר בהא את"ל שהגיעה לכלל שנותי' חזקה הביאה סי' מכיון דבדקו נשים ולא אשכחו לה סי' בדיקת המום מועלת מיהא כדי למשווייה ס' ונמצאו דבנ"ד השנים והסי' הכל בספק. ואף לסברת הרשב"א שכתב דהגם שבדקו ולא אשכחו לה עדין חיישינן שמא נשרו אפשר דבנ"ד יודה להקל דלא חישינן לזה כיון דאשה א' משכנותיה מעידה על זמן לידת הבת שהיה באותה שנה באותו חדש שהיו שרויים בצער מחמת שנהרגו ג' יהודים ולא היו מביאים מנגנים בשמחות וגיל וכפי דבריה נמצא שזאת הבת כשקבלה הקדושין היתה בת י"א שנה וד' חדשים ועכשיו ג"כ בעת שמיאנה עדין היא עומדת בספק אם הגיעה לכלל שנותיה

והגם דאין נשים נאמנות לומר קטנה היא כדי שתמאן כדקתני בפ' בא סימן איכא למימר דה"ד אליבא דר"י אבל מאן דפסק הלכתא כת"ק והם הרי"ף והרמב"ן ורשב"ם והרשב"א ז"ל וכמ"ש ה"ה בפ"ב מה' אישות הביאם מהריב"ל ח"א סי' י"ז שכתבו דנאמנות הנשים אפי' להקל בשל תורה דהלכה כת"ק דכל הנבדקים נבדקות ע"פ נשים וס"ל לה"ה דה"נ ס"ל להרי"ף והא דאיצטריך הרי"ף לומר דטעם נאמנות האשה לומר גדולה היא כדי שתחלוץ משום דאיכא חזקה דרבא דקא מסייעא לה דמשמע דאי לאו האי טעמא לא היתה נאמנת היינו שם משום דבחזקת איסורא קיימא והיכא דאיתחזק איסורא אין ע"א נאמן אבל היכא דלא איתחזק איסורא קי"ל דע"א נאמן ואפשר דנשים נאמנות בכה"ג כיון דלא איתחזק איסורא כדמוכח בשמעתין בפ"ק דגיטין וכ"כ הרמב"ן בהדיא כמו שהביא הר"ן בשמו בפ' התקבל דאפילו בדבר שבערוה ע"א נאמן כל כמה דלא איתחזק איסורא והמרדכי ג"כ הביא הכי במס' קידושין מתשו' מהר"ם וכ"כ ג"כ מהריק"ו ונ"ד לא איתחזק איסורא הוי וכ"כ בהדיא בתשו' למהר"ם סימן פ"א דמהאי טעמא נאמנות הנשים לומר שלא הגיע לכלל שנים יע"ש

האמנם רואה אני למהר"ם עומד לנגדי שהרי איהו ס"ל דע"א נאמן אף בדבר ערוה כל היכא דלא איתחזק איסורא וכמ"ש ועכ"ז נראה מדבריו בתשו' סי' רפ"ו דאין הנשים נאמנות לומר שלא הגיעה לכלל שנותיה כל היכא דבעל כנראה דחשיב ליה להאי איתחזק איסורא וכמ"ש מהרי"ט ז"ל, ומ"מ עדין יראה דכל כה"ג דנ"ד דלא נודע לנו אם הגיעה לכלל שנותיה או לאו ובדקוה ג"כ ולא אשכחו לה סי' כיון דאיכא הכא ס"ס וכדכתיבנא בכל כה"ג סמכינן אנשים שאומרות שלא הגיעה זו לכלל שנים דאין זה אלא גילוי מלתא בעלמא דבלאו הכי ה"ז בחזקת קטנה עומדת מכיון דנבדקה ולא אשכחו לה סי' וג"כ לא הוחזקה בשנים ה"ז בחזקת קטנה עומדת כדמוכח מדברי הריב"ש שהבאתי לעיל ובכה"ג כדי לאוקמה אחזקת' אפי' אשה נאמנת וכ"כ מהרשד"ם בסי' פ"ט יע"ש ואף הרשב"א שהחמיר לחוש לשמא נשרו יהני עדות נשים להוציא מידי חשש זה והא דכתב מהר"ם באותה תשובה דאין הנשים נאמנות לענין השנים כל היכא דהוי ס' של תורה מיירי שם כשהביאה שתי שערות וכדפריש לה מהריב"ל בח"א ובח"ד אבל בזו שנבדקה ולא אשכחו לה שערות כיון דאיכא שני ספיקות יועיל לנו עדות האשה הזאת שאמרה שלא הגיעה זו לכלל שנותיה ומה גם בהאי סבלונות דידן דהם עצמם הוו ספק אם הם קדושי תורה או דדבריה' וכמ"ש הרב פ"מ בח"א על מעשה שאירע בנ"ד והגם דבנ"ד מצא עוד מקום להקל מטעם ספק צירופי עדויות מ"מ הרואה יראה דנ"ד עדיף מנ"ד דאילו בנ"ד לא בדקוה כלל משא"כ בנ"ד דבדקוה עכשיו ולא אשכחו לה סי' כללא דמלתא כי דעתי נוטה להקל בנ"ד אך אמנם להיותי מיראי ההורא' לא אסמוך על דעתי עד אם יסכימו עמי שנים מגדולי המורים הרבנים המובהקים ה"י כה דבר הצעיר אפרים נבון

סימן ב כתב הרשב"א בתשו' וז"ל קטן שאנו מסופקים בו אם הגיע לכלל שנותיו ובדקנוהו ולא הביא ב' שערות אזלינן ביה לחומרא דחיישינן לשמא נשרו עכ"ל. קשיא לי ע"ד דע"כ לא חיישינן לשמא נשרו אלא בקטן שהגיע לכלל שנותיו וכדקאמר רבא קטנה שהגיע' לכלל שנותי' אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימני' ר"ל דאפי' בדקנוה ולא מצאנו לה כיון שהגיע' לכלל שנותיה חיישינן לשמא נשרו זו מבואר בסוגייא דשמעתין בפ' יוצא דופן וכ"כ התוס' בפ' בא סימן דף מ"ח ע"ב שכתבו דלר"י דאית ליה תוך הפרק כלאחר הפרק אי בדקו ולא אשכחו לה לא חיישינן לשמא נשרו כיון דליכא לחזקה דרבא ואהני לן החזקה דרבא להיכא דבדקו ולא אשכחו מבואר מדבריהם דכל היכא דלית לן חזקה לא חיישינן לשמא נשרו וה"ט דמוקמינן לה בחזקת קטנה כמ"ש הריב"ש ז"ל בסי' קפ"ב ודלא כמהרי"ט בח"א סי' מ"א. (א"ה בהיותי עומד בסוגיין דפ' בא סימן הנז"ל הנה ראיתי שיש לדקדק ממנה כסברת מהרי"ט ז"ל דחזקת קטנות לא הויא חזקה והוא ממאי דגרסי' התם כל הנבדקות נבדקו' ע"פ נשים ר"י אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקו' תוך הפרק אין נשים בודקות וכו' עד ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל וכו' ואמרינן בגמרא דה"ט דר"י דלאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים ואמרו עוד דחלוקה דנאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל הוי או סברת ר"י ותוך הפרק או סברת ר"ש ולאחר הפרק ולית ליה לחזקה ע"כ והשתא אם איתא דחזקת קטנות הוייא חזקה איך אמר ר"י או ר"ש דאין נשים נאמנות לומר קטנה היא שתמאן הלא כל שהחזקה מסייע להם נשים נאמנות אף להקל דמהאי טעמא נשים נאמנות לאחר הפרק לומר גדולה היא שתחלוץ דחזקה דרבא מסייע להו והסברא נוטה דאי חזקת קטנות חזקה היא כל דליכא חזקה דרבא אית לה חזקת קטנות אלא נראה דחזקת קטנות לא הוייא חזקה אמנם כד דייקינן שפיר נראה דאפשר לדחות דהיינו טעמא דאין נשים נאמנות לומר קטנה היא שתמאן ואף דתוך הפרק אליבא דר"י או לאחר הפרק אליבא דר"ש איכא חזקה דקטנות המסייע להו משום דאי אמרינן דנאמנת להקל בכה"ג אתו לומר דנאמנות נמי תוך הפרק לומר גדולה היא שתחלוץ וכה"ג ודאי לא מהימנא דליכא חזקה דמסייע להו. ואין להקשות דא"כ אמאי אחר הפרק נאמנות לומר גדולה היא שתחלוץ אף דאיכא חזקה דרבא דמסייע להו