מחנה אפרים - ב רמ

מהלכות מלוה שהטוען בשטר חוב שטר אמנה אינו יכול להשביע המלוה ע"כ נ"ב התם ה"ט משום דלמעקר שטרא קא אתי ולאו כל כמיניה וכ"כ הרב בעל התרומות שם אבל הכא דהטענה היא מבחוץ בכה"ג משבעינן ליה וכ"נ מדברי רבינו ע' בדין י"ז: שם דין י"ח כתב ה"ה ז"ל אמרה לו אשתו כו' עד ומסוגיא זאת יש ראיה למ"ש רבינו בכאן שהיא מפסדת כתובתה בהודאתה ע"כ נ"ב צ"ע למשנה ראשונה היאך היתה נאמנת והא אין אדם משים עצמו רשע

פכ"ה דין ו' כתב ה"ה ז"ל בא על אשתו וכו' עד אבל אם בעל ושהה ולא טען וכו' ע"כ נ"ב מהרי"ק בשרש ק"ה נראה דס"ל דבבעל תליא מלתא וז"א דבירוש' דשמעתין פליגי ר"י ור"ל וקי"ל כר"י וכ"נ מדברי ה"ה ז"ל דצריך בעל ושהה ועיין בריא"ז אבל מדברי הרמב"ם בפט"ו מה' מכירה משמע דכל שנשתמש סגי: שייך קצת לדין הנז' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שתתן לי מאתים זוז ובעל סתם דאמרינן אחולי אחליה לתנאיה נראה דנהי דאין הקדושין תלויין מ"מ חייבת לתת לו הר' זוז מתורת חוב ונעשו עלה מלוה וראיה מההיא דירושלמי שהביא הר"ן בפ' האומר בקדושין במי שקדש ע"ת וכנסה בתוך הזמן נתבטל התנאי לענין שאין הקדושין תלויין ואע"פ שלא קיים אותם בזמנו מקודשת אבל הדמים נעשו עליו מלוה וט' בטא"ה סי' ל"ח סעיף כ"א וכ"ב ול"נ כדברי הירושלמי דכל שכנסה הרי בחזקת בעולה ולא מצי לומר איני רוצה לקיים התנאי ולא בקידושין כשאר התנאים דאם אמר איני רוצה לקיים התנאי הרשות בידו דהתם ה"ט משום דאומר איני רוצה במתנה ולא בתנאי משא"כ הכא שכבר נהנה מהמתנה הגע עצמך מי שנתן לחבירו שדה מלאה פירות ע"מ שיעשה לו דבר פ' אם אכל הפירות מי מצי לומר אחר כך איני רוצה לקיים התנאי ועיין בנ"י פ' מצות חליצה (א"ה על ח"ב לא מצאתיו מסודר כי אם זעיר כאן זעיר כאן וסדרתים לפי ענ"ד)

הלכות אישות

סימן א על אודות הקטנה שקידשוה אמה ואחיה בסבלונות כמנהג קושטנ' ואחר שמנה חדשים מת הארוס ואח"כ מיאנה הבת ולא נודע אם הבת הזאת הגיע' לכלל שנותיה ונבדקה עפ"י נשים ולא מצאו בה סימנים

בהא מילתא נחלקו הראשונים ז"ל שהרשב"א כתב בתשו' דאע"ג דאיכא הכא שני ספיקות ספק אם הגיעה לכלל שנותיה ספק לא הגיעה ואת"ל הגיעה שמא זו עדיין לא הביאה סימנים מ"מ עדיין צריך להתיישב בדבר ע"כ. ואם כי דבריו באו סתומים רבותינו האחרונים ז"ל בקשו למצא דברי חפץ לתת טעם לדבריו מהם אמרו דטעמא דמילתא משום דכל כי האי חדא ספיקא הוי דהיינו אם היא גדולה או קטנה. דאת"ל שהגיעה זו לכלל שנותיה חזקה הביאה סי' וכרבא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימ'. ולע"ד הא מילתא לא מחוורא דהמעיין שם בשמעתין דפ' יוצא דופן נראה דחזקה דרבא לא נאמרה אלא בסתמא שלא נבדקה. אבל היכא דבדקו ולא אשכחו לא. וכ"כ התוס' בהדיא בפ' מי שמת דף קכ"ו יע"ש. ומיהו אהני לן חזקה דרבא אף היכא דבדקו ולא אשכחו כדי לחוש לשמא נשרו וליהוי האי כשאר כל הספיקות דאי לאו האי חזקה דרבא לא הוה חיישי' לשמא נשרו כיון דליכא קמן סי' נערות וכ"כ התוס' בפ' בא סימן יע"ש. והשתא דהיכא דנבדקה ולא אשכחו בה סימן אינו אלא ספיקא בעלמא כי נמי נסתפקנו אם הגיעה לכלל שנותיה הרי אית בה שני ספיקות ספק הגיעה ספק לא הגיעה ואת"ל הגיעה שמא עדיין לא הביאה זאת סימניה

וראיתי עוד מי שפירש דטעמא של הרשב"א הוי משום דס"ל כר' ברוך דלאו בכל ס"ס אזלינן לקולא. ולע"ד כל זה אינו מספיק לפי מ"ש התוס' בפ' בא סימן דאי לאו חזקה דרבא לא הוה חיישינן לשמא נשרו ואע"פ שהגיעה לכלל שנותיה והטעם משום דהוה מוקמינן לה בחזקת קטנותא שהיתה לה מקדם כמ"ש הריב"ש סי' קפ"ב א"כ בקטנה זו שנסתפקנו אם הגיעה לכלל שנותיה אם לא כל היכא דבדקו ולא אשכחו בה סי' אין לחוש לשמא נשרו דהא לא שייך הכ' לחזקה דרבא. וכבר נחלקו על הרשב"א בזה מגדולי דורו והעלו להקל כאשר הביא הרב מהר"ב בששו' סי' ך'. ומיהו נראה מדבריהם דלא הקלו אלא כשנבדקה ולא אשכחו לה סי' דבכי האי כיון דלא הוברר לן שהגיעה לכלל שנותיה ולא חיישינן לשמא נשרו כדכתיב נמצא דאיכא בהא שני ספיקות אבל היכא דלא נבדקה יש לנו לחוש משום דחדא ספיקא הוא דהוי דאת"ל דהגיעה לכלל שנותיה ה"ז בחזקת שהביאה סימ' דהאי חזקה דרבא חזקה אמיתית היא וכדכתב הריב"ש והא דבודקין לחליצה ולא סמכינן אחזקה איכא למימר דה"ט משום דכל חזקה דאפשר להתברר אין סומכין עליה וכדכתב הר"ן ז"ל בפ"ק דחולין אבל בדיעבד ולא נבדקה וא"א לן לבררה עכשיו סמכינן אחזקה ואף להקל וכ"נ מדברי התוס' בפ' מי שמת גבי ההוא שמכר בנכסי אביו ומת ובאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו ואמר להם סימנים עשויין להשתנות. והקשו דלמה יש לנו לומר שהוא קטן והא אמרינן בנדה קטנה שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה חזקה הביאה סי' ותרצו דשאני הכא דאחר שהגיעה לכלל שנים לא היה בו שום סי' מסימני גדלות ולהכי איכא לספוקי שמא קטן היה ע"כ מבואר מדבריהם דסמכינן אהאי חזקה דרבא לגמרי ואף להוציא ממון

ולכאורה נראה דהאי מילתא במחלוקת שנויה שהב"י בא"ה סי' ל"ח הביא תשובה להרשב"ץ ז"ל. במי שקדש בתו וכששמעה איהי מחאה שאם יש עדים שהיו לה בשעת הקידושין יותר מי"ב שנה וששה חדשים ויש נשים שמעידות שראו לה קודם הקידושין ביותר מו' חדשים סימן נערות ודאי אין חוששין לקידושין ובלאו הכי חוששין ע"כ משמע מדבריו דאף אי איכא עדים שהיו לה בשעת הקידושין יותר מי"ב שנה וששה חדשים אי ליכא נשים שמעידות שהי' לה סי' נערות קודם הקידושין יותר מששה חדשים ה"ז ספק ולא סמכינן אחזקה דרבא דאמר קטנה שהגיע לכלל שנותי' חזקה הביאה סי' ואע"ג דהרי היא בוגרת לפנינו כנראה דס"ל דחזקה דרבא לאו חזק' אלימתא היא לסמוך עליה להקל ואפי' בדיעבד דלאו אפשר למבדקה וכ"נ לכאורה מדברי הרמב"ן ז"ל בחידושיו גבי אותו מעשה שא"ל ר"ע א"א לבודקו סי' עשוי' להשתנות דמשמע דאי הוי בחיים היו בודקין אותו דמוקי לה כשמכר ומת מיד ולהכי אי הוה בחיים היו בודקין אותו משמע מדבריו דאי הוה מיירי דעבר זמן בנתיים יום או יומים לא הוה סמכינן אבדיקה דאימור השתא הוא דאתא ואף ע"ג דקי"ל כרבא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימ' לא סמכינן אהאי חזקה לגמרי וקצת איכא למידק הכי מתשו' הרא"ש כלל ל"ה על מי שהעיד ובדקוהו בשעה שהעיד והמעשה שהעיד עליו היה שבועים קודם שהעיד והשיב דכיון שבדקוהו עכשיו ומצאו לו סי' מחזיקין לו בגדול משעה שהגיע לכלל שנותיו דחזקה הביא סי' ע"כ משמע לכאורה דטעמא דבדקוהו עכשיו ומצאו לו סי' הא לאו הכי דליתיה קמן למבדקיה כגון שמת או הלך למ"ה לא סמכינן אחזקה והכי אית לן למידק משמעתין דפ' יוצא דופן דקאמר שם דרב המנונא מגופ' דמתני' קא דייק דקתני לאחר י"ג נדריו