מחנה אפרים - ב רלח

כיון דהלך ליריד ועבד איסורא אחזוקי' איסורא מחזקינן: עוד שם דף שנ"ב ע"ב כתב הר"ן גבי הלוקח כלים לשגר לבית חמיו וז"ל וטעמא דמלתא שכיון שהדבר תלוי ברשות לוקח הרי הן שלו וכו' בפ"ד נדרים פירש הר"ן דטעמא משום דכל הנאתו שלו והוי כשואל וזה לא הוי כ"א בזבינא חריפא כדאיתא התם וצ"ל דתרתי איתי' שכל מוכר לחברו ונתנו בידו לבקרו אחר פסיקת הדמים מיד נתרצה המוכר וגמר להקנותו ללוקח אם ייטיב ללוקח ואין המוכר יכול לחזור וזה הוי בין בזבינא חריפא בין בשאר זביני אלא דבזבינא שאינה חריפא כיון דהלוקח לא גמר להקנותו לא הוי עליה כי אם ש"ש דהוי הנאת שניהם אבל בזבינא חריפא דהוי הנאת לוקח בלבד ה"ז חייב אף באונסין כיון שהדבר תלוי ברשותו וכל הנאה שלו וכן נראה מדברי הר"י הלוי ן' מיגאש בחידושיו לבתרא שכ' שם בפרק הספינה שכל מוכר כלי ונתנו ביד הלוקח כדי לבקרו הרי הוא ברשות לוקח לחזרה אבל לא ביד מוכר דוק וחשכה וזה הוי בכל זביני יע"ש: עוד שם דף שנ"ד ע"א כתב הרב בשה"ג גבי מכירת בתים וז"ל וכן נראה שטת ההלכה שם כו' נ"ב שטת ההלכה לא משמע הכי וצריך עיון: עוד שם דף שנ"ה ע"א כתב הר"ן וז"ל וישראל ועובד כוכבים שלקחו מרחץ בשותפות וכו' עד מ"ש נ"ל דשרי כו' נ"ב ה"ט משום דאין חמום המרחץ מוטל על ישראל כמ"ש הר"ן ז"ל לעיל מה שאין כן במשתתף עם העובד כוכבים במלאכה שעל שניהם מוטל לטרוח ועיין בב"י

עוד שם בדין זה כתב הר"ן וז"ל הוה ליה כבעל שדה לגבי אריס וכו' עד מ"ש אף על גב דמטי לישראל רווחא שרי הכי נמי וכו' נ"ב ל"ד דהכא נהנה משכר שבת דאותו ריוח לא יבא אם לא יחמם ביום שבת משא"כ גבי אריס דאם לא יעשה מלאכה בשבת יעשה ביום אחר

בפרק אין מעמידין דף ש"ס ע"ב גבי מדות העובד כוכבים כתב וז"ל אבל בכלי חרס אפי' חדשים וכו' עד מ"ש אף על פי שהם כלים שאין מכניסין לקיום כו' נ"ב אינו כן אלא טעמא משום דכלי חרס מכניסו לקיום

בפרק כל הצלמים דף שס"ח ע"ב כתב הר"ן גבי טבעת וזה לשונו אבל לפי לשון האחרון וכו' מאי קא מוכח וכו' נ"ב שפיר מוכח דלשון אסור להניחה משמע ביד דוקא הא לקיימה שרי: עוד שם דף ש"ע ע"א גבי מתני' שלשה בתים הן כתב הר"ן וז"ל וטעמא דמלתא וכו' נ"ב עיין בטא"ח סי' מ"ב בדין סודר דאי צר ביה לעולם סגי בהא ועיין בנ"י בפ' נגמר הדין גבי מחלוקת אביי ורבא אי הזמנה מלתא היא ובהכי מתיישבין דברי התוס' בכאן בד"ה בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים ולפי זה קשה איך תני ואם סלקה מותר ודעת הרמב"ם כדעת התוספת

עוד שם גבי מתני' שלש אשרות הן כתב הר"ן וז"ל ומיהו כי בעינן בטלה וכו' עד מ"ש כדי להעמיד תחתיו עבודת כוכבים וכו' נ"ב וכגון ששמש לעבודת כוכבים קודם השרשה דאי לאו הכי מה מהני מה שנטעו לכך הא משמשי עבודת כוכבים אינם אסורים עד שיעבדו: עוד שם גבי לא ישב בצלה כתב הר"ן ז"ל וז"ל ומסתברא דלעבור בצלה שרי וכו' עד מ"ש אבל העברה בעלמא דלא חיישי' למיחש בה כולי האי שריא וכו' נ"ב עיין בפרק אין בין המודר גבי המודר הנאה מחברו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ושם גבי שביעית ר"ש בן אליקי' אמר גזרה שמא ישהא בעמידה ובפרק האיש מקדש דף נ"ד דקאמר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפסחים שם: עוד שם דף שע"א ע"א כתב הר"ן וז"ל ואסיקנא לדבריהם דרבנן וכו' עד מ"ש אפי' היכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי שרי וכו' נ"ב וצ"ע מ"ש מההיא דפת דכל שאבוקה כנגדו אסור משום דהוי האיסור בעין ושמא התם אף בלא תנור היה מתבשל הפת מחמת האבוקה: עוד שם כתב הר"ן אבל הרמב"ן ז"ל כתב וכו' דאינהו גופייהו נינהו רבנן דמתני' דירקות האי גינתא דבאיזדבל בזבל וכו' נ"ב צ"ל נתערב הזבל עם הקרקע ואם ישליך הזבל ישאר הקרקע בור והוי בדיעבד

עוד שם גבי מתני' נטל ממנה עצים כתב הר"ן וז"ל וה"מ כשאבוקה כנגדו דלא קלי איסורא אבל על גבי גחלים הפת מותרת דמקלא קלי איסורא והכי איתא התם ובנחלים לוחשות וכו' נ"ב ואף על גב דגחלים של עבודת כוכבים אסורות מ"מ כיון שאין אבוק' כנגדו כי מתבשל הפת מחום התנור הוא מתבשל והוי זה וזה גורם ואין האיסור בעין ודלא כהש"ך בסי' קמ"ב שכתב דבעבודת כוכבים אפילו בשאין אבוקה כנגדו הפתא אסורה ומ"ע אם בישלה ע"ג גחלים בלא תנור הפת אסורה בעבודת כוכבים: עוד שם ע"ב כתב הר"ן וז"ל שהרי אין המדומע זהמחומץ ומים שאובים פוסלים אלא לפי חשבון ע"כ נ"ב התם מטעם ביטול הוא וכל דאיכא בהיתר כדי לבטל האיסור שיש במדומע הוי כאלו נפל עכשיו האיסור אבל בעבודת כוכבים דאפי' באלף לא בטילי מה יהנה אם נתערב אותו הפת באחרות ואף אם היה האיסור נתערב מתחלה אף במאה היה אוסר' לכולם משא"כ גבי מדומע: דאם היה שנתערב מתחלה באותו סך שנתערב אחר כך היה בטל: עוד שם כתב הר"ן וז"ל ורב חסדא דפליג עליה לא פליג עליה אלא בחבית דאמר אפילו חבית וכו' נ"ב הא דנקט חבית חידושא הוא דאפי' האיסור הוא בעין ולא נתערב מותר ומאן דאסר סובר דדוקא פת דהאיסור אינו בעין דהרי נתערב בהיתר וכמו כן יין ביין אבל חבית בחבית דהאיסור עדין בעין אסור

בפרק ר' ישמעאל דף שע"ד ע"א כתב הר"ן וז"ל ואפי' תימא דלגבוה מאיסי אמאי לא פרקינהו לאשתמושי בהו הדיוט וכו' נ"ב צ"ע דכלי שרת אין להם פדיון ועיין בבעל המאור בדף קודם לזה: עוד שם כתב הר"ן וז"ל והזקיקו לומר כן וכו' עד מ"ש ומאי ראיה דילמא ע"י מעשה אסרום דהא אמרי' דאדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה וכו' נ"ב לא הבנתי זה דהא דאדם אוסר דבר שאינו שלו היינו מדרבנן אבל מן התורה ליכא איסור' עוד שם כתב הר"ן וז"ל דאם איתא דס"ל הכי היכי מוכח מכלים דאחז דעשה בו מעשה מיתסר אפי' להדיוט וכו' נ"ב הא דהוכיח מכלים דאחז הכי הוי מדאסרום לגבוה ע"כ דאדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה ולית ליה לר"י כסברת רבי דלגבוה אסורים משום קנסא והכי כ' בעל המאור וזה נכון: עוד שם כ' הרב בשה"ג וז"ל ואפילו לא היו הכלים האלה מתחלה להקדש וכו' נ"ב ז"א דדוקא היכא דנשתמשו קודם לגבוה אז נאסרו ומשום קנסא אבל אם לא נשתמשו עדין לגבוה דין גבוה ודין הדיוט שוה והכי אמרו בפרק כל הצלמים דף מ"ז בעי רבה המשתחוה למעין מימיו מהו לנסכים ופריך ומים של רבים נאסרים ומ"ק שאני לגבוה דאפי' דבר שאינו שלו יכול לאסור אותו ומה שהביא ראיה מכלים דבית חוניו אינה ראיה דהתם כיון דנשתמשו בהו מאיסי לגבוה ונפקא מינה דלדידן אם השתחוה עובד כוכבים לכליו של ישראל ולא עשה בהם מעשה אפילו לגבוה מותרים ועיין מ"ש בדף זה על דברי הר"ן

בפרק השוכר את הפועל דף ש"פ סוף ע"א כתב הר"ן וז' והא ודאי לא קשיא לי דאם איתא תיקשי ליה במכרן וקדש בדמיהן וכו' נ"ב עיין הר"ן בס"פ האיש מקדש וצ"ע עוד שם כתב הר"ן וז"ל אלא ודאי ה"ט דאע"ג דדיעבד שרי לכתחלה מיהא אסור וכו' נ"ב וכן נראה בפרק כל שעה דף ל"ג ע"ב דקאמר אלא הא דתניא הא למה זה דומה לאוכל תותים וענבים שאין בה לא היתר הסקה הא היתר אכילה אית בה דאי בעי דריך ליה פחות מכביצה ואמאי אין בה תשלומין גזירה דילמא אתי לידי תקלה ועיין בספר התרומות שער מ"ו ח"ו: ע"ש ע"ב כתב הר"ן וז"ל ומשמע דט' דליתיה בשעת ביאה הא לאו הכי אסור אע"פ שנתנו לה וכי' נ"ב התם ה"ט משום דנתנו על תנאי ובשעת ביאה נגמר' המתנה דאם לא תתקיים התנאי נתבטלה המתנה וה"ה נמי במכר לעובד כוכבים ע"מ שיתן הדמים לזמן פלוני דאם בעין דאסור

עוד שם כתב הר"ן וז"ל ודאמר אבל אם אמר לו המתן וכו' עד מה שכתב ואינו מחוור וכו' נ"ב וצ"ע בלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים ומצא בהן ע"ז עד שלא נתן מעות יחזיר ואמאי והא רוצה בקיומו שלא יאבדו עד שיחזירם לעובד כוכבים וכן כתבו הפוסקים בלוקח מקח ונמצא בו מום דחייב הלוקח באחריותו עד שיחזיר: עוד שם כתב הרב בשה"ג ז"ל ואם הניח עובד כוכבים וכו' עד מ"ש משום אותו ממון נקיט משכון נ"ב עיין בפרק כל שעה גבי ישראל מעובד כוכבים ומ"ש הרא"ש שם: