מחנה אפרים - ב רלז

נ"ב לא ידעתי מה מקשה מהתם דהתם היינו שאם רצה לבנות על גבי עמודים בונה אבל לבנות ע"ג הבית להכביד על הבית אינו יכול וכן כתבו כל המפרשים שם והרשב"א בחי' מכ"י ג"כ וצ"ע

בפ"ק דמציעא כתב המרדכי סי' רמ"א וז"ל אע"ג דבפ"ק וכו' שאני התם שהי' מקנה להם חצירו נ"ב מכאן נראה לי דשטרא אע"ג דאין גופו ממון יכול לשעבדם אגב קרקע

בפרק המפקיד כתב המרדכי סי' רע"ח ואם לא ימכרם וכו' עד מ"ש דהוי שולח יד בפקדון וכו' נ"ב עיין במרדכי פ' הגוזל קמא סי' קכ"ב ומ"ש דהוי שולח יד כלומר ונעשה גזלן אין נראה כן דכל שלא נתכוין לגזול לא נעשה גזלן כדמוכח בפ' הגוזל גבי הנותן ליקח חטים ולקח שעורים דלא נעשה גזלן כיון דלא נתכוין לגזול כי אם להנאת הבעלים

בפרק האומנין כתב המרדכי סי' שנ"ה וז"ל ונראה דוקא היכא דאמר בית סתם וכו' נ"ב האי ונראה חולק הוא והכי קאמר האי דינא הוי בבית סתם אבל בבית זה מזלו דשוכר גרם והמשכיר אינו מחזיר כלום דשניהם אינם יכולים לקיים התנאי וכן כתב בהגהת מיימון

למסכת בתרא

בפרק חזקת דף קע"ז ע"ב כתב בספר המלחמות וז"ל א"כ יהא נאמן וכו' עד מ"ש מגו דאי בעי אמר מינך זבנתא וכו' נ"ב לא מהני האי מגו משום דמעיקרא לא ידע מה הוה טעין זה וכ"כ התוס' שם

בפרק המוכר את הספינה דף קצ"ט ע"ב כתב הנ"י וז"ל וכתב הר' יוסף הלוי דאף בקנין ומסירה וכו' עד מ"ש דהא אינו יכול להקדישן דקי"ל כרבא וכו' נ"ב לא ידעתי אמאי אצטריך להביא ראי' מהקדיש דבפי' אמר רבא שם מכרו אינו מכור

עוד שם דף ר"ד ע"ב כתב הרב בשה"ג וז"ל ולאו דוקא גבי עובד כוכבים כו' עד מ"ש מ"מ ליכא למ"ד שיעכבם השליח וכו' נ"ב לא הבנתי זה דהתם ה"ט דאי הולך כזכי זכו בו יורשי מי שנשתלחו לו אבל היכא שמי שנשתלח לו לא רצה לזכות בהם מנ"ל

בפרק מי שמת דף רל"ד ע"א כתב הנ"י וז"ל והיכא דאמר מקרקעי ומטלטלי וכו' עד מ"ש דכיון דנייד אינו נקרא לא מקרקעי ולא מטלטלי וכו' נ"ב זה אינו דלא אמרו הכי אלא היכא דמכר את העיר דאז ודאי אין העבדים בכלל דשאני קרקע דנייד אבל היכא דאמר קרקע סתם אי עבדא כמקרקעי דמי ודאי שהוא בכלל אלא דאיכא לספוקי שמא כמטלטלי הוי ומשום הכי לא נפשטא בעיא מההיא דמכר את העיר והיכא דאמר מקרקעי ומטלטלי לא קנה עבדים כיון דהוא ספק אם הוא קרקע או מטלטלי לא הי' דעתו של נותן אלא ודאי קרקע או מטלטלי ואפי' בהקדש אמרי' הכי דתניא בפ' אלו מותרין המקדיש חייתו ובהמתו הקדיש את הכוי ופירש"י שהקדיש כל חיות ובהמות וכ"פ הרא"ש והטעם שלא הי' דעתו אלא על ודאי בהמה או חי' איברא דהר"ן פי' דחייתו או בהמתו קאמר ובפ"ב דבכורים תנן הכותב חייתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי ופי' הרמב"ם דחי' או בהמה כתב אבל מדברי המפרש שם לא משמע הכי ועיין בריש פרקין גבי אם ילדה זכר יטול וכו' ילדה טומטום אינו נוטל

בפרק השותפין כתב המרדכי סי' תק"ע וז"ל השיב רבי אברהם וז"ל המפריש וכו' עד מ"ש אלא לגבאי העיר יתננה וכו' נ"ב חולק עם תשובת מהר"ם שהביא לעיל סימן תפ"ז

למסכת סנהדרין

בפרק נגמר הדין דף רפ"ה ע"א כתב הרב בשה"ג וז"ל כתב ריא"ז ואם היו מזרקים וכו' שאינם מתכוונים אלא לאבד את שלהם עכ"ל נ"ב צ"ע דאמאי איצטריך להאי טעמא דהא קי"ל דהזמנה לאו מילתא היא

למסכת מכות

בפ"ק דמכות דף רצ"ט ע"א כתב הרי"ף וז"ל וחזינן לגאון דקאמר ה"מ בעדות ע"פ אבל שטר שיש בו שלשה עדים וכו' נ"ב דוקא ג' דאיכא שנים כשרים אמרינן מספיקא לא מבטלינן שטרא דכיון דאיכא שנים תתקיים העדות בשאר אבל היכא דליכא אלא שנים לבד לא: עוד שם כתב הרי"ף וז"ל ההיא מתנתא דהוה חתימי עליה תרי גיסי וכו' עד מ"ש והא מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול ואמר ליה ר' יוסף וכו'. נ"ב היינו משום דהיו שנים לבד אבל קשה דאפי' בג' איכא למיחש למזוייף מתוכו דשמא תתקיים העדות בחד כשר וחד פסול או גזרת ג' אטו שנים

למסכת שבועות

בפ"ג דמסכת שבועות דף שי"א ע"ב כתב הר"ן וז"ל אלא מתנה לעשיר וכו' עד מ"ש גטין שאני וכו'. נ"ב דברים אלו צ"ע דבפ' מי שאחזו משמע דגיטין וממון שוין הם וה"ק התם בלישנא בתרא מתקנתו של הלל נשמע ע"מ שתתני לי מאתים זוז נתנם בע"כ מגורשת ועיין שם בהר"ן: עוד שם דף שי"ב ע"ב כתב הר"ן וז"ל האדם בשבוע' פרט לאנוס וכו' עד מ"ש כגון בשבועה לשעבר וכו'. נ"ב פרט לאנוס ואפי' אונס ממון ומיהו נראה מדברי התו' שם דהיינו לפוטרו מקרבן וכ"נ מדברי הר"ן דאיירי בשבועה לשעבר אבל בשבועה להבא כגון שאונסין לישבע בודאי שחלה עליו השבועה שאונס ממון אינו פוטרו זולת אונס מיתה ומש"ה כתבו התוספות בפרק הגוזל שכשמשביע השר שלא יברחו מן העיר צריך שיחשוב בלבו היום: עוד שם דף שי"ג ע"ב כתב גבי שתיהן במזיד וכו' וז"ל ותמהני אכלי' לאיסורא וכו' עד מ"ש לא עשתה איסור נ"ב כל מעשה שתולה באם יעשה דבר פלו' כגון זה שנשבע שלא אוכל זו אם אוכל זה אין השבועה חלה שהיא המעשה אלא לאחר שיאכל הב' ומ"מ מתחייב למפרע על כל מה שאכל כמו שפרש"י ז"ל: עוד שם דף שי"ד ע"א כתב הר"ן וז"ל ואני רואה בזה ספק וכו' עד מ"ש כאלו אכל עפר כו' נ"ב עיין לעיל בהר"ן גבי מתני' שבועה שלא אוכל ואכל נבלות

בפרק שבועת העדות דף שי"ז ע"א כתב הרב בשה"ג וז"ל ראובן תבע לשמעון בדין עד מ"ש תשובה לא אמרו בכל מקום אלא כדי דיבור תוך כדי דיבורו שלו ולא תוך כדי דיבור של חברו וכו' נ"ב ק"ק מהא דתנן בפ"ק דמכות ר"ש אומר מה שנים אינם נהרגים עד שיהו שניהם זוממין אף ג' אינם כו' ומנין אפי' מאה עד אמר רבא והוא שהעידו כ"א תוך כ"ד של חברו ועיין במהר"י אדרבי סי' קנ"ג: עוד שם ע"ב כתב הבשה"ג וז"ל ודעת המיימון בפ"ו מה' יסודי התורה עד מ"ש אלא שמדבריו נראה דלא שרי אלא בדלא אפשר בע"א נ"ב זה אינו דהתם משום טעם אחר כדמסיק הרמב"ם

בפרק שבועת הדיינין דף שכ"א ע"א כתב הנ"י וז"ל הלכך שכיב מרע וכו' עד מ"ש דמנה דוקא קאמר כו' נ"ב נהי דמנה דוקא קאמר שיתנו ואם לא הניח מנה בעין ה"ק שימכרו מנכסיו ויתנו מנה

בפרק כל הנשבעין דף שכ"ט ע"א כתב הר"ן גבי קציצת אומן וז"ל ומשמע דאי לא מייתי ראיה שקיל אומן בלא שבועה וכו' נ"ב עיין בפי' רשב"ם בפרק חזקת דף מ"ה דאין נראה כן וכן מוכח מן הסוגיא שם ומהתימה מהרמב"ם בפ' י"א מה' שכירות שפסקה להאי ברייתא דמהגמרא מוכח דאתיא דלא כהלכתא

למסכת ע"א

בפ"ק דמסכת עבודת כוכבים דף שנ"א ע"א כתב הר"ן גבי דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים וז"ל ואין אלו קושיות אצלי וכו' עד מ"ש הא לאו הכי אחזוקי איסורא לא מחזקינן וכו' נ"ב