מחנה אפרים - ב רלו

וכו' עד סוף לשונו נותן מחצית שכר נ"ב היינו טעמא משום דבאתה הנאה על ידו וכ"כ רבי' שמחה הביאו הבשה"ג סביבות המרדכי פרק אלמנה ניזונת דף תקמ"ה ע"א ובירושלמי הביאו הב"י בסי' קפ"ג וז"ל בשקיים שליחותו נתכוין לזכות לבעל המעות לא קיים שליחותו נתכוין לזכות ללוקח ולמה חולק עמו הא הואיל ובאתה הנאה על ידו כלומר דהמעות גרמו וכ"כ הרא"ה הביאו נ"י בהגוזל קמא דף ל"ח ע"א גבי הנותן מעות לשלוחו וזו היא דעת הרב בעל העיטור: עוד שם בסי' קל"א כתב המרדכי וז"ל פסק רבינו אבי העזרי שאם היה חייב ראובן לשמעון זקוק ושלח לו על יד שלוחו ונאבד אין שמעון יכול להשביע לשליח עד שיבא ראובן עכ"ל נ"ב ומיהו אם מודה שפשע חייב לשלם ולא מצי לומר לאו בעל דברים דידי את דכיון דאמ"ל הולך זה לפ' זכה לו והרי זה ממון של שמעון כמ"ש הטור בסימן קכ"ה וה"ט דלא מצי להשביעו משום דלאו שומר דידי' הוא זולת היכא דלא אפשר לגבות מן הראשון דאז אמרי' תחזור פרה לבעלים: עוד שם כתב המרדכי בסס"י קנ"ז וז"ל פסק ר"ת על ישראל היודע לעובד כוכבים כו' עד סוף לשונו אע"פ שמעיד אמת נ"ב המרדכי עצמו כתב בפרק הגוזל קמא הפך זה ועיין בשה"ג פ' הגוזל בתרא דף מ"ג ע"ב: עוד שם בסי' קס"ח כתב המרדכי וז"ל אדעתא דאריא אפקריה מעשה היה וכו' נ"ב עיין בנ"י בפרק נגמר הדין דף רפ"ה ע"א גבי מותר המת ליורשיו: עוד שם סס"י קע"ג כתב המרדכי וז"ל על ראובן שטען לשמעון השכרתני וכו' עד מ"ש כי כמה שדכנים יגעים לריק ומוציאים הרבה ואינם מצליחים ומפסידים טרחם ויציאותם וישבע שמעון שלא נדר לו כלום אלא א"כ יגמר הזיווג ויפטר וגם ישבע שלא שינה מן התנאים שעשה עם ראובן ולא גרם העיכוב עכ"ל נ"ב כלומר דמ"ה אפי' שכר טורחו לא שקיל ול"ד לההיא דירד להציל ולא הציל דנוטל שכר טורחו דהתם דרך הוא להשכיר פועל אפי' על הספק אם יוכל להציל משא"כ בשדכנות דאין דרך לתת שכר כי אם בגמר הענין וממ"ש וגם ישבע שלא שינה מן התנאים ולא גרם העיכוב נראה דכל שבא העיכוב מצדו חייב לשלם לפחות שכר טורחו ויותר נרא' מדבריו דחייב לשלם כל מה שנדר לו: עוד שם כתב המרדכי סי' קפ"ג ז"ל ועוד השיב אשר שאלת מענייני המס עמ"ש כי לא נשתתפו אלא משועבדים וכו' נ"ב עיין בשה"ג פרק המקבל דף קכ"ז ע"א וע"ב

חידושים להרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות הרי"ף ומפרשיו למס' בבא מציעא

בפ"ק דב"מ דף ס"ב ע"א כתב הרי"ף וז"ל הכופר במלוה וכו' עד מ"ש עד דמשתבע נ"ב משמע דכל היכא דשייך לומר אישתמוטי אי משתבע מפסיל והוא הדין במלוה ודלא כמהרשד"ם בח"מ סי' קצ"ה: עוד שם דף ס"ג ע"ב כתב הנ"י וז"ל והא דאמרינן קטנה אית לה יד וכו' עד מ"ש אבל אית לה אב ולא נשאת אין לה יד כלל נ"ב כתב הש"ך בחה"מ סי' רמ"ג סכ"ג דהיינו דוקא בגירושין אבל אם נתנו לה מתנה אית לה יד וזה אינו ועיין לקמן דף ס"ד ע"א בנ"י גבי זהו קטן ומציאתו לאביו וההיא דמזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים: עוד שם כתב הנ"י וז"ל בחצר המשתמרת דלא בעי' שיהא עומד בצד שדהו צריכא טעמא וכו' נ"ב לפי סברת הרי"ף והרמב"ם ניחא דרב אסי ה"ק גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו אפי' כשאין רשות אחרת מקנה כגון מציאה: עוד שם דף ס"ד ע"א גבי מציאת קטן כתב הש"ך בח"מ סי' רמ"ג סט"ו דמציאת קטן זוכה מן התורה ולא משמע כן בשמעתין: עוד שם דף ס"ז ע"א גבי בעא מיניה שמואל מרב הלוקח שדה מחברו כתב הנ"י וז"ל ודוקא בלא הכיר בה אבל בהכיר בה לא קנה דלא שייך למימר הני טעמי דלא ניחא עכ"ל נ"ב תימה דאף דהכיר בה שאינו שלו גובה ממשעבדי ובפרק איזהו נשך דף ע"ב אמרו דטעמא משום דניחא ליה דליקום בהימנותיה

עוד שם ע"ב כתב הרב בנ"י וז"ל ולפי זה לא שייך תהא במאמינו אלא בשלא הכיר בה אבל לא בהכיר נ"ב בספר התרומות שער מ"ז חולק ע"ז ודברי רי צ"ע: עוד שם כתב הנ"י וז"ל ולענין דינא נפקא לן אליבא דרבנן דקי"ל כותייהו בדבר שבא לעולם נ"ב כלומר היכא דאמר שדי מכורה לך מעכשו ולאחר שלשים יום אף על גב דנקרע השטר קנה דגופא מקנה ליה מהיום ואין כאן חזרה: עוד שם דף ס"ח ע"א כתב הנ"י וז"ל ואע"ג דק"ל דהעמדה בדין כשטר דמיא עד מ"ש ה"מ היכא דלא ציית דינא אבל היכא דציית לדינא וכו' נ"ב לא ידעתי אמאי איצטריך לחלק בין ציית דינא ללא ציית לימא דההיא דקי"ל דהעמדה בדין כמאן דכתיב דמי היינו לטרוף ממשעבדי ומכל מקום יכול לומר פרעתי והכי כתב הרמב"ן בפרק ח"ה דף מ'

בפרק המפקיד דף פ"ד ע"ב כתב השה"ג וז"ל וצ"ע קצת על דברי הרא"ש עד ס"ל דפטורים לכשיגדילו נ"ב לא ידעתי מאי ק"ל דגבי קטנים היינו טעמא דלאו בני דעת נינהו ולא שייך לומר כן בממונם ועוד כיון דמעמידין להם אפוטרופוס לא יפסידו כל ממונם מה שאין כן בהיזק דידהו מה יהנה אפוטרופוס

עוד שם בפרק הזהב דף פ"ח ע"ב גבי דבר תורה מעות קונות כתב הנ"י וז"ל אבל איכא למימר דיליף מק"ו דגופו כו' עיין בנ"י בפרק הספינה דף ר"ד ע"א

בפרק איזהו נשך דף ק' ע"ב כתב הנ"י בכל משכנתא אפי' כו' נ"ב היינו באתרא דמסלקי דבאתרא דלא מסלקי אף על גב דלא כתב ליה וכן כתב הנ"י לקמן דף ק"א ע"א בשם הרשב"א

עוד שם דף ק"ג ע"א כתב הנ"י וזה לשונו וכן גבי מודר הנאה כו' נ"ב עיין בפרק אין בין המודר דף ל"ו באומר כל הרוצה לתרום יתרום והא דאיצטריך שם לטעמא דאדם בהול על ממונו היינו משום דאמירה לעובד כוכבים שבות הוי אפילו בגלוי הדעת לבד וכן מוכח בפרק השוכר את הפועלים

בפרק השוכר את האומנין דף ק"ט ע"ב כתב הנ"י וזה לשונו ודוקא כשאמר להם בפי' מלאכה זו עד סוף לשונו קשה מצפרא נ"ב עיין בפרק השואל דף קכ"ד עמוד ב' גבי המשכיר בית לחברו ונפל מ"ש בשם הריטב"א וגבי הקדישו משכיר מ"ש הרמב"ן בתשו' בשם ר"ת

בפרק השוכר את הפועלים דף קי"ו עמוד ב' כתב הנ"י וזה לשונו ושמעינן נמי מהכא וכו' עד סוף לשונו לעשות מלאכה בשבת נ"ב התם ה"ט משום דנעשית מלאכתו בשבת ודרשו בספרי ולא אחרי' עושים מלאכתו ועוד דהתם מיירי בשנתנו לו אחר שהחשיך ודברי הרא"ש שם צ"ע אי סבירא ליה כסברת הרשב"א והגאון

בפרק השואל דף קי"ט עמוד ב' כתב הנ"י וז"ל אליבא דרבנן עד סוף לשונו כ"ד הרשב"א שפטור אפי' מפשיעה נ"ב צ"ע דהא בע"ז דף ט"ו נושא ונותן אי שכירות קנה ופי' הנ"י בפ' הזהב דהיינו אי קנה לו קנין הגוף כלומר והוי כלוקח פרה לשלשים יום ואעפ"כ ה"ז נעשה שומר עליו או כש"ש או כש"ח נראה דבלוקח פרה לא נחלקו זולת ביתומים או בעל משום דממילא קא זכה בה

עוד שם דף קכ"א ע"א כתב הנ"י וז"ל וכתבו המפרשים ז"ל עד מ"ש אבל הרא"ה כתב וכו'. נ"ב נראה שהמפרשים שהביא קודם חולקים ע"ז וליתא שהם לא כתבו אלא שיכול לחזור אפי' בתוך זמנו משא"כ בשוכר שאם בא לחזור אינו יכול לחזור בתוך זמנו

עוד שם דף קכ"ד ע"א כתב הנ"י ז"ל וכתב הרנב"ר עד מ"ש ואין למשאיל זכות בו בעודו שלם וכו' נ"ב ול"נ דכיון דנשבר כגר נשלמה שאלתו וחייב כמו שהי' שהי' שוה בשעת שבירה: ע"ש ע"ב כתב הנימוקי יוסף וז"ל ואני תמה וכו' עד מ"ש עד שיהא עפר וכו' נ"ב ל"ד דכשחוזר ותקן הכלי הוא הכלי הראשון

בפרק המקבל דף קכ"ז ע"ב כתב הרב בשה"ג וז"ל ונראה דהא דלא סגי ליה למהר"ם וכו' עד מ"ש כי לא נשתתפו וכו' נ"ב עיין בשה"ג ריש בתרא דכתב דהא דשותף חולק שלא מדעת במקום פסידא ה"ט דאמדינן דעתייהו דאדעתא דהכי לא נשתתפו מתחלה

בפרק הבית והעליה דף קל"ד ע"ב כתב הנ"י וז"ל איכא למידק וכו' עד מ"ש ואמרינן בפרק המוכר את הבית כו'