מחנה אפרים - ב רלה

בספ"ק דגיטין כתב המרדכי וז"ל תני חדא הולך מנה לפלוני וכו' עד מ"ש ואין נ"ל דא"כ אפי' בריא כל זמן שלא חזר בו וכו' כ"ב דברים אלו צ"ע דבבריא כיון דהולך לאו כזכי איך יתנו ליורשים וזה לא שלחם ליורשים

למסכת קמא

בפ"ק דב"ק דף ג' ע"ב כתב הנמקי יוסף וז"ל ובמאי קא מיפלגי בדעולא קא מיפלגי מאן דאזיל בתר שעבודא וכו' נ"ב לדברי שניהם האי נשתעבד מעיקרא אלא למאן דלית לי' לדעולא מעיקרא נשתעבד מן הדין ומש"ה אזיל בתר שעבודא כמעיקרא אבל למאן דאית ליה לדעולא כיון דלא נשתעבד מעיקרא אלא מן התקנה היכא דחזר ליה עדות לא תקון

בפרק המניח דף י"ד ע"ב כתב הנימוקי יוסף וז"ל אבל היכא דהוה מצי לעיוני חייב וכו' כדמפרש לעיל בפרק כיצד הרגל נ"ב ק' דהיינו דוקא כשהוא מזיק בעצמו אבל ממונא שהזיק לא כמ"ש הוא בעצמו דף קי"ד ע"ב: עוד שם דף י"ו ע"א כתב הנ"י גבי מאי דאמרו שם ושני חייב בנזקי שלישי וכו' וז"ל ומיהו דוקא בשלא היה לו פנאי לסלק וכו' כדכתיבנא בר"פ ע"כ נ"ב צ"ע דא"כ מה חילוק יש בין ראשון לשני

בפרק שור שנגח ד' וה' דף כ"א ע"א כתב הרב בשה"ג ז"ל ועוד צ"ע דבפ"י מהלכות נזקי ממון עד מ"ש פטור ממיתה ומתשלומין גם כן נ"ב לא ידעתי מאי ק"ל דבבהמה דרשינן אם כופר מה ת"ל אם לרבות כופר שלא בכוונה

בפרק שור שנגח את הפרה דף כ"ב ע"ב גבי הא דנפל לבור והבאיש מימיו כתב הנ"י וז"ל הרי"ף ז"ל לא הביאה בהלכות ונראה משום דסבר וכו' ואנן קי"ל כמאן דדאין דינא דגרמי עכ"ל נ"ב לפי מ"ש הרא"ש בפרק הגוזל קמא דלא דיינינן דינא דגרמי אלא היכי דבשעת מעשה נעשה היזק אבל כל שלא בא ההיזק מיד לא אין מקום לתינוק

בפרק הכונס ד' כ"ז ע"ב הבשה"ג על תשובת הרא"ש גבי לאה שטוענת שמסרה ראובן בידי ישמעאלים וכו' וז"ל הצ"ל ועוד היאך כתב דבהוכחות לא מפקינן ממונא וכו' עד מ"ש וה"ה דבהוכחות טובא נ"ב לא ידעתי מאי מייתי מדין מזיק למסור דבמזיק עשו בו תקנת נגזל ובמסור סלקא בתיקו ולא מפקינן באומדנא וצ"ע

בפרק הגוזל קמא דף ל"ה ע"א כתב הרב בשה"ג וז"ל דלממון מוכח דקני כל שבח דממילא וכו' עד מה שכתב כי יוקרא וזולא נ"ב דברים אלו צ"ע דהטור סי' שנ"ד כתב דביאוש כדי קני בפיטום דממילא וכן ביוקרא וזולא וצ"ע: עוד שם דף ל"ו ע"ב וז"ל ומראה דינר לשולחני וכו' עד סוף לשונו אם יקבלוהו ממנו נ"ב וכן נראה ממ"ש הרא"ש לחלק בדינא דגרמי בפרקין בין היכא דבא לו ההיזק מיד ובין היכא דבא לו לאחר זמן וכתב שם וזה לשונו וכן מראה דינר לשולחני ואומר שהוא טוב מיד סומך עליו ונעשה לו ההיזק כי פטר אותו שנתנו לו ע"כ ועיין בתשו' הרא"ש כלל ק"ב סי' ג': עוד שם ד' ט"ל ע"ב כתב הרב בעשה"ג על לשון הרמ"ה גבי ראובן שאמר לשמעון זבין לי וכו' וזה לשונו ותמהתי עליו דהא איפסיק התם וכו' נ"ב כתב הרא"ש ז"ל דה"ט דהמוכר מכוין להקנותו לשליח ויד השליח כיד בעל המעות והאי שליח רוצה לזכות לבעל המעות אבל הכא דפי' לו השליח שהוא קונה לראובן דעתו של מוכר להקנותו לראובן

בפרק הגוזל בתרא דף מ"א ע"א כתב הרב בעל שה"ג וז"ל לפי מ"ש הטור ח"מ סי' שס"ב פטור מלשלם עד סוף לשונו מבלי ידיעתו נ"ב הטור לא נקט נטלו מבלי ידיעתו אלא בשלא האכילו אבל באכלו והוא קודם יאוש חייב בכל ענין

עוד שם כ' הרב בעשה"ג דף מ"ג ע"ב ז"ל ומסופקני היכא שהדבר בעצמו אמת כו' עד סוף לשונו ולאו בר תשלומין נ"ב עיין בפרק שבועת העדות דף ל"ב גבי מי שכנגדו חשוד על השבועה מי יימר דמשתבעו ובפרק כל שעה דף ל"ג ע"ב גבי הא דתניא הא למה זה דומה לתרומת תותים דאין בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה הא היתר אכילה אית בה דאי בעי דריך להו פחות מכביצה כלומר ואמאי אין בה תשלומין אמר רבא גזרה דלמא אתי לידי תקלה ודו"ק: עוד שם דף מ"ד ע"ב כתב הנ"י וז"ל וקשה לי אמאי לא יהיבנא וכו' עד מ"ש כיון שיכול להתנות וכו' נ"ב עיין מ"ש הנמוקי יוסף בפרק אלו מציאות ריש דף ע"ו: עוד שם דף מ"ה ע"א כתב הבשה"ג וז"ל אם מתחלה לא היו וכו' עד מ"ש לעצמי אני מציל נ"ב מדברי כל הפוסקים נראה דבשותף אפילו אין יכול להציל כלל אם לא אמר לעצמי אני מציל הציל לאמצע: עוד שם דף מ"ה ע"ב כתב הרמב"ן בספר המלחמות וז"ל הא למדת שכל שאינו יכול לסבול ויש בו סכנת נפשות ומסר פקדון פטור עכ"ל. נ"ב נראה דדוקא משום שיש בו סכנת נפשות פטור אבל משום שלא יקחו ממונו הרי זה חייב ולא ימסור ממון הפקדון אבל מדברי הרא"ש והמרדכי נראה דאפי' משום אונס ממון פטור וה"ל שלא קבל זה שמירה אדעתא דהכי ועיין בתשו' הרא"ש כלל ס"ד: עוד שם דף מ"ו ע"א כתב הרי"ף וז"ל הגוזל את השדה ונטלוה מסיקין וכו' הב"ע כגון דאנסוהו ואמרו ליה אחוי ארעתך ואחוי נמי ההוא בהדייהו עכ"ל נ"ב אם אנסוהו להראות והראה שלו ובאותו מקום שהראה היה ממון של חברו גם כן ונטלו האנסים שלו ושל חברו נראה דפטור ולא דמי לאנסוהו על שלו והראה שלו ושל חברו שאמרו שחייב דהתם היה יכול להראות שלו מבלי שיראה של חברו כמ"ש התוס' ובאנסוהו על שלו והראה של חברו שהוא חייב התם משום דקא משתרשי ליה ודמי למ"ש בפ' הזרוע מי שאנס המלך את גורנו: עוד שם ע"ב כתב הנ"י וז"ל ודרך רבינו האיי גאון ז"ל במשפטי השבועות עד סוף לשונו דומיא דסיפא דנשא ולתן ביד נ"ב לא ידעתי מי דחקו לפרש כן דדברי הגאון ברור מללו דאפילו בממון זה מחייב אם לא אנסוהו להביא כי אם לראות ובכה"ג הוא דפטור אם הראה אבל בממון סתם בהראה לבד חייב ודוק בס' המלחמות ותמצא כדברי

חידושי הרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות המרדכי למסכת קמא

בריש פרק הכונס כתב המרדכי וז"ל אלא תחתיו דשומר דאורחיה למימסרה לברזיליה וכן לכל אדם שמסר למי שידוע שרגיל למסור לו עכ"ל נ"ב כגון שותפו וכ"כ הוא עצמו בפרק המפקיד בסימן רע"ד אבל לפי מ"ש הרא"ש בתשו' לפי שאין דרך בני אדם לשמור כל חפציהם בתיבות ואדעתא דהכי הפקידו דיניחנו ביד אשתו ובניו אין ראי' לשותף דדוקא לבני ביתו הוא דקאמרינן הכי משום דאין דרך לשמור בתיבות אלא מניחים ביד בני ביתו לשומרם אבל כל שאינו מבני ביתו הגם שהוא שותפו לא שלא הפקידו אצלו אלא כדי שישמרנו אצלו וכן נראה מדברי הר"מ ודו"ק

בפרק הגוזל קמא סי' קי"א כתב המרדכי וז"ל וגזלן נמי אם הוציא עד סוף לשונו כשעת הגזילה הוא נ"ב עיין בפ' כ"ש דף ל"ב גבי איבעיא להו כשהוא משלם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם וכו': עוד שם בסי' קי"ד כתב המרדכי גבי הזורק מטבע של חבירו לים וז"ל ותדע שיש חילוק בין נזקי גופו לנזקי ממונו כי ההוא דגזל אפדנא וכו' נ"ב אין ראיה משום דגזלן שאני דאינו משלם אלא כשעת הגזילה: עוד שם בסי' קט"ו כתב המרדכי וז"ל והיינו טעמא דאמרינן עד סוף לשונו משום גרמא בנזקין נ"ב מדברי מהר"ם שהביא המרדכי בפרק הגוזל בתרא סי' ק"ס גבי מי שמעמיד את חבירו ערב נראה דאע"ג דלא קביל חייב וכ"כ בשה"ג בפרק המקבל דף ק"ל ע"ב וא"כ צ"ע איך הביא המרדכי סתם את דבריו ולא הזכיר חולק: עוד שם בסי' קכ"ד כתב המרדכי וז"ל מצאתי תשובה אחרת בפנינו ח"מ תקף ראובן לשמעון כו' עד סוף לשונו דלא משוי נפשיה רשיעא נ"ב ה"ט משום דלא היה קשר משונה ויכול להשתמש בהם אבל לא לזוקפן עליו במלוה ולהיות גזלן משא"כ דאם הי' קשר משונה דכיון דשלח בהם יד נעשה עליהן גזלן ועיין בס' פ"מ ח"א סי' ע"ט

עוד שם סי' קכ"ה כתב המרדכי וז"ל ובתשו' לרבי' האי מצאתי