מחנה אפרים - ב רלד

כתב הרב בשה"ג סביבות, המרדכי פ' האשה שנתארמלה דף תקל"ח ע"ב וז"ל ולא דמי להא דתנן וכו' עד מ"ש שוב אינו חוזר ומגיד נ"ב כל אלו הדברים לא הבנתי' וצ"ע: עוד שם כתב הרב בעשה"ג וז"ל וצ"ע בפ' גט פשוט וכו' נ"ב גם זה צ"ע

בפרק מציאת האשה כתב המרדכי בסימן קצ"א וז"ל מעמלא דבתי כגון שהשכיר לשנה וכו'. נ"ב לא ידעתי אמאי לא מוקי לה כגון שהשכירוהו היורשים ואין לומר משום דהוי ראוי דהא כתב דנגבית מן הראוי

בס"פ המדיר כתב המרדכי וז"ל וההיא דרבי נתן דאזיל בתר השתא משום דמעיקרא בריא הוה וכו' נ"ב עיין במרדכי פ' מי שמת סימן תרכ"א תשו' לר"מ דנראה דהאי טעמא דחזקת בריאי' בדרך דחיה איתמר

בפרק מי שהיה נשוי כתב המרדכי בסי' רל"ט וז"ל אבל אם ישנן בעיר צריכים לבא שניהם עכ"ל. נ"ב זה נראה הפך ממה שפירש לעיל דהיכא דהוה בעיר שליחותי' קעביד והכא קאמר איפכא וצ"ע

בפרק שני דייני גזירות כתב המרדכי בסימן רע"ח וז"ל מכאן משמע ראובן שהיה חייב לשמעון מנה וכו' עד מ"ש וראיה מדברי חכמים וכו' נ"ב נראה מדבריו שהחוב ברור וא"כ צריך להבין ראייתו

למסכת גיטין

בספ"ק דגיטין כתב הר"ן וז"ל ומשמע מהא דבש"מ וכו' אבל תמה אני וכו' נ"ב עיין בתוס' דף י"ד ע"ב בד"ה הא בשכיב מרע וכו'

בפ"ב דגיטין דף כ' ע"ב כתבו התוס' בד"ה לא ידעא לאקנויי וז"ל אע"ג דאמרינן לעיל דדמי כתיבת סופר אקנו ליה רבנן מדידה מ"מ טבלא דידה לא מקנו ליה וכו' הקשה הרשב"א אם כן מאי מייתי ראיה רב אסי מהא דתנן האשה כותבת את גיטה דהתם שאני דאקנו ליה רבנן בזוזא דספרא ולא ידעתי מק"ל דהא כתבו התוס' דרב אסי משמע ליה דאיירי בקלף שלה

עוד שם דף תקס"ג ע"ב כתב הר"ן וז"ל וגבי חרש שוטה וקטן דלא שכיח כלל מוקמי ליה טופס אדיניה ושרינן ליה אפי' לכתחלה עכ"ל נ"ב ובחידושי הרשב"א כתב איפכא וכתב עוד דבמחובר לא גזרו שאר שטרות: עוד שם דף תקס"ד ע"ב כתב הר"ן וז"ל ולא עוד אלא וכו' עד מ"ש דלא גזרינן טופס אטו תורף נ"ב אבל הר"ן כתב בפרק כל הגט דהלכתא כר' אלעזר אף בגיטין: עוד שם דף תקס"ה ע"א כתב הר"ן וז"ל וכי תימא אם כן וכו' עד מ"ש שאין בידו להשתחרר נ"ב וגר נמי אינו בידו כדאיתא בקידושין דף ס"ב אלא דמ"מ בדעתו להתגייר אי מזדקקי תלתא משא"כ בעבד דאינו בדעתו

בפרק כל הגט דף תקס"ו ע"ב כתב הר"ן וז"ל אבל הרמב"ם ז"ל וכו' עד מ"ש דלא גזרינן טופס אטו תורף נ"ב אין ראיה משם דהתם נמי בשאין גדול עומד על גביו גזרו טופס אטו תורף ועיין בהר"ן שם בפ"ב

בפרק השולח דף תק"ע ע"ב כתב הר"ן וז"ל וזו הראיה איפשר וכו' עד מ"ש אפ"ה כיון שהיא אומרת וכו' נ"ב עיין בהר"ן בפרק מי שאחזו תקצ"ב ע"ב וכתב הרשב"א בחידושיו פרק מי שאחזו דמעיקרא הכי מתנה ואדעתא דהכי גמר ויהיב לה דאי אמרה לא בא ולא פייס דליהוי גיטא מעליא ומבטל תנאו מעתה וצ"ע לישב שם עם מה שכתב כאן בפירקין: עוד שם דף תקע"א ע"ב כתב הר"ן וז"ל וכתב הרשב"א שאנו וכו' עד מ"ש צריך לכתוב שם הישראל והשם האחר וכו'. נ"ב וצ"ע שלדעת הרשב"א דכל שיש לו שני שמות במקום אחד א"צ לכתוב אלא האחד ועיין בריש סי' קכ"ט בב"י: עוד שם דף תקע"ג ע"ב כתב הר"ן וז"ל רשב"ג אומר וכו' עד מ"ש וה"א בתוס' דגרסי' התם עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד ורבו נותן דמיו לשם בן חורין לא ישתעבד וכו' נ"ב הך תוספתא לא אתייא לא כת"ק ולא כרשב"ג: עוד שם דף תקע"ד ע"א כתב הר"ן וז"ל כל המשחרר עבדו עובר בעשה משמע דלאו עשה גמור וכו' עד מ"ש ויש מתרצים וכו' נ"ב ק"ק דבפרק שלשה שאכלו דף מ"ז מייתי האי עובדא ופריך והא מצוה הבאה בעבירה היא יע"ש

בפרק התקבל דף תקפ"ג ע"ב כתב הר"ן וז"ל מהא שמעינן דהלכתא כרב חסדא זהו דעת הרי"ף ז"ל ואין זו ראיה וכו' נ"ב כתב הרשב"א ונ"ל דטעמו של הרי"ף מדקאמר וליהמניה לשליש דאילו לרב הונא לא שייך נאמנות לגבי גט דאיסורא

עוד שם דף תקפ"ג ע"ב כתב הר"ן וז"ל והרמב"ן ז"ל הקשה דאי הכי מאי מוכח מהא דחזקת שליח עושה שליחותו וכו' עד מ"ש וז"ל לכך פי' דכל הנשים מותרות אפי' קטנות שמת אביהן לפי שבחזקת פנויות הן וכו' עד סוף לשונו נאמנות הן לזה נ"ב עיין בתוס' פ' האיש מקדש דף מ"ה בד"ה בפירוש אמר מר עד מחלוקת ר' מנחם ור"ת יע"ש ובתוס' בפרק התקבל ד' ס"ה בדיבור המתחיל התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה ובהריב"ש סימן פ"ב: עוד שם כתב הר"ן וז"ל ולא נתבררו לי דבריו דהיאך מותר בעד אחד הוה ליה דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים אף על גב דלא איתחזק איסורא וכו' עכ"ד ויש לדקדק מדאמרינן בר"פ דגיטין ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין ליבעי תרי מידי דהוה אכל עדיות שבתורה ע"א נאמן באיסורין ופריך אימור דאמרינן ע"א נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק אבל הכא איתחזק איסורא אלמא דכל היכא דלא איתחזק איסורא ע"א נאמן אפי' בדבר שבערוה מדלא פריך אלא משום דאיתחזק איסור וכ"כ מוהר"י קולון בשורש ע"ב: עוד שם דף תקפ"ה ע"ב כתב הר"ן וז"ל ור"ח ז"ל פי' דהאי כך וכך דמים ר"ל ומיהו להכי קאמר מחמרא כי היכי דלא לידחי זה אשאר נכסי וכו' נ"ב ק"ל היכי מיירי אי דאית ליה זוזי היכי מצו מדחי ליה הא זוזי קאמר ואי דלית ליה זוזי אינו נוטל כלום דשוה לא קאמר ועיין ב"י סי' רנ"ג והרשב"א כתב דליפות כחו כי היכי דלא לידחו אשאר נכסי ולא הבנתי דבלאו הכי לא מצו מדחי ליה: עוד שם דף תקפ"ו ע"א כתב הר"ן גבי מתני' מי שהיה מושלך בבור ז"ל וגבי תרומה אפי' גלויי דעתא נמי מהני וכו' נ"ב עיין בהר"ן פרק האיש מקדש גבי ההיא גברא דקדיש בפרומיא דשכרא ומדברי הרמב"ם ה' תרומות נראה דבגלוי דעת לבד מהני

בר"פ מי שאחזו כתב הר"ן וז"ל ואני חוכך להחמיר וכו' עד וכי תימא אי בבדיקה קאמר מאי פרכי' מינה וכו' ולא סגי ליה בבדיקה וכו' נ"ב צ"ע דנשתתק ג"כ דפירושו שהוא חולי שיגעון אמאי מהני בדיקה: עוד שם דף תקצ"ג ע"א כתב הר"ן וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל שלפי פירוש רש"י וכו' עמ"ש אבל בש"מ דאמר מהיום אם מתי דילמא מסוף היום קאמר וכו' נ"ב מדברי רש"י בפי' דמתני' דלעיל גבי מה היא באותן הימים משמע דמהיום אם מתי משעת נתינה קאמר: עוד שם ד' תקצ"ג ע"ב כתב הר"ן וז"ל כי שרו לה לאלתר שרו לה כו' עד מ"ש ולי ה"ט משום דאיהו ודאי לא הוה חייש למיתה דידיה וכו' נ"ב עיין בהר"ן בנדרים פ"ג ד' כ"ז גבי מתני' נדרי אונסים דפריך מהכא

עוד שם ד' תקצ"ד ע"א כתב הר"ן וז"ל הלכך נקטינן וכו' עמ"ש דהיינו האי גוונא בתרא שבדברי הרב ז"ל עכ"ל צ"ב האי גוונא בתרא חידושא אשמועינן דאע"ג דאיכא למימר שמא חזרה בה מה שאין כן בגוונא קמא דלא שייך לומר שמא חזרה

עוד שם ד' תקצ"ו ע"א כתב הר"ן וז"ל כתב לשם מלכות שאינה הוגנת וכו' עד מ"ש כך כתב רש"י וליתא וכו' נ"ב עיין בירושלמי שהביא ה"ה פרק י"א מהלכות גירושין באשת חרש שהלך בעלה למדינת הים באו ואמרו לה מת בעליך ונשאת לפקח תצא מזה ומזה דמשמע כפרש"י

בפרק המגרש ד' תר"ב ע"א כתב הר"ן וז"ל ואינם נראין לי וכו' עד מ"ש למה לא תכרות בגטין וכו' נ"ב בממון ה"ט משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי משא"כ בגיטין דבעינן עדי מסירה כדי להחזיקה בגרושה כמ"ש בירושלמי הביאו הר"ן פרק קמא דמכלתין: עוד שם דף תר"ד ע"א כתב הר"ן וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל וכו' עד מ"ש בסתם תלו להקל וכו' נ"ב עיין בתשובות משאת בנימין סי' נ"א דאישתמיטיה דברים אלו ולכך כתב מ"ש