מחנה אפרים - ב רל

דתוך כדי דיבור כדיבור דמי דהתם שאני דמקצת העדות נתבטל בודאי שהרי נמצאו זוממין ושייך לומר בטלה כולה אבל הכא דליכא הזמה אלא הכחשה לא נתבטל אפי' מקצת העדות אלא ספיקא הוי דאפי' לא היה כאן חזקת א"א אלא ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה אמרי' דספיקא הוי וה"ז לא תנשא. ויש לי להביא ראי' לזה דבעידי הכחשה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מפ' חזקת גבי זה אומר של אבותי ואכלתיה שני חזקה וזה אומר של אבותי ואכלתיה שני חזקה האי אייתי סהדי דאבותיו ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר רב נחמן אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא ותיבטל עדותן לגמרי א"ל נהי דאיתכחיש באכילתא באבהתא מי איתכחיש אלמא דעדות מוכחשת במקצת לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואל תטעה בדברי רשב"ם שם שפי' באבהתא איתכחוש והכל מודים בה ותדחה לומר דשאני התם דכל שני הכתי עדים מודים שהוא של אבהתא של זה והילכך קיים עדות אבהתא דכת אחת ודאי כשרים אבל הכא כיון דהעד האחד ודאי קא משקר כיון שנתבטל מקצתו בטל כולו זה אינו דע"כ צ"ל דהתם נמי איירי שהכת השניה אינו יודע עדות אבהתא של זה או של זה דאם כן מאי קמ"ל רבא שם והא עדות מוכחשת היא ופי' רשב"ם וע"כ אחת מהם פסולה ואחרי שאין לברר איזו היא הפסולה תבטל עדותן לגמרי עכ"ל ומאי קושיא אדרבא לימא כיון דכל השני כתות מודים על עדות אבהתא וכת אחת ודאי כשרה מוקמינן לה בחזקת אבהתא ומה שפי' רשב"ם באבהתא מי איתכחוש והכל מודים בו ר"ל שאינם מכחישים בזה לאחריני שאינם יודעים

סימן ז ושני עדים המכחישים זה את זה שהאחד מעיד שפשע השומר והא' מעיד שלא פשע ראיתי להב' תרומות הדשן סי' של"ה שכתב דהעד המסייע פוטרו משבועה ולא אמרינן אוקי חד לבהדי חד ותתחייב שבועת השומרים אלא שעד המסייעו פוטרו משבועת השומרי' ג"כ אבל מדברי הטור בסי' מ"ו אין נראה כן שכתב דעד אחד אומר תנאי היה וע"א אומר לא הי' שם תנאי ה"ז נשבע שבועת היסת מוכח מזה דעד המסייעו אינו פוטרו אלא משבועת התורה שמחייבו העד שכנגדו אבל משבועת היסת שמתחייב בלא שום עדות אין העד המסייעו פוטרו אלא אמרינן אוקי חד בהדי חד וחייב לישבע ומדברי הר"מ נרא' דאין העד המסייעו פוטרו אפי' משבועת העד שמחייבו שכתב בע"א אומ' תנאי הי' וע"א אומר לא הי' תנאי הרי כאן ע"א ואפשר דטעמו משום דס"ל כסברת הרמ"ה ז"ל דהעד המחייבו חשיב כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ובפ' האומר דקדושין גבי אשה וחבילה עמהם זה אומר זו אשתי וזה אומר זו אשתי אוקמוה בדאיכא ע"א לזה וע"א לזה ופריך ותיסברא ע"א בהכחש' מי מהימן ופי' רש"י והלא אין הע"א קם אלא לשבועה משמע דאפי' בעד אחד בהכח' ה"ז נשבע ל"ד. (א"ה נראה שיש כאן חסרון חבל על דאבדין)

סימן ח בהכחשה דעת הר"ם ז"ל בפ"י מה' גירושין דהוי ספק ולפיכך כתב דאם נשאת לאחד מעדי' לא תצא כמו בתרי ותרי אבל הרמב"ן חולק ע"ז וס"ל דע"א בהכחש' לאו כלום הוא. ולכאור' הי' נלע"ד להביא ראי' לסברת הר"מ ז"ל ממתני' דספ"ה דטהרות דקתני ע"א אומר נטמא וע"א אומר לא נטמא ברשות היחיד טמא וברפ"ג דכריתות נמי תנן א"ל ע"א אכלת חלב והוא אומר לא אכל ה"ז מביא אשם תלוי משמע מכל הני דע"א בהכחש' ספיקא הויא ולפ"ז יראה דבנד"ז שאחד מעיד שנתנסך וא' מכחישו ואומר לא נתנסך ה"ז אסור ואפילו בהי' לו חזקת היתר תחלה וכ"נ מדברי הר"מ ז"ל בפ"ט מה' אישות שכתב ע"א אומר נתקדש' וע"א אומר לא נתקדש' לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי ומשמע דאם היא מסופקת ה"ז תצא ואפי' להראב"ד שחולק ע"ז מ"מ כתב דכל שהיא אינה יודעת וא' אומר קידשה אביה וא' אומר לא קדשה לא תנשא לכתחל' והא דאמרי' בפ' האומר דקדושין גבי אשה וחביל' עמהם ותסברא ע"א בהכחש' מי מהימן ופרש"י עד אחד בהכחש' דמכחיש לי' חד סהדא מי מהימן הנכפש עכ"ל משמע מדבריו אלו דאפי' בדבר שאינו ערוה אין ע"א נאמן לאסור כל היכא דמכחיש לי' אח' איברא דמהר"ם מפדווה כתב בתשו' שיש נוסחאות שונות בדברי רש"י ואיכא מאן דמפרש הכי ע"א בהכחש' בעל דבר מי מהימן

סימן ט עד אחד אומר שנתקדש' והיא אינ' מכחישתו מהו

כתב הרמב"ם בפ"ט מה' אישות ע"א אומר מקודשת וע"א אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי עכ"ל. ודבריו הם מהברייתא דפ"ב דכתובות וכאוקימתא דרב פפא וראיתי להר"ן שהקש' ע"ז דאמאי לא תנשא והא ע"א בקדושין לאו כלום הוא דאין דבר שבערו' פחות משנים וכיון דטעמא משום הכי הוא הוה משמע דאפי' אמר נתקדש' בפני ובפני אחר לאו כלום הוא ועוד דהוי ע"א בהכחש' וע"א בהכחש' לאו כלום הוא לפיכך נ"ל דהב"ע כגון ששניהם מודים שזרק לה קדושין אלא שהם חולקים שזה אומר קרוב לה וזה אומר קרוב לו וכיון שיש כאן שני עדים בזריקת הקדושין ועבידי אינשי דטעו בכך אמרינן דמדרבנן לא תנשא דחיישי' שמא בשעת הקדושין שניהם ראו דקרוב לה וזה טועה עכשיו עכ"ל. והתוס' ג"כ כתבו קרוב לזה דהכא מיירי שאנו יודעין שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או קרוב לה ואתו תרי סהדי א' אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה דכיון דודאי זרק לה הקדושין לית לן למימר אוקמה אחזקת' להתיר' לכתחלה עכ"ד אבל מדברי הראב"ד בהשגות בפ"ט נרא' דאפי' כשהעדים מכחישים זה את זה וכגון שא' אומר אביה קדשה וא' אומר לא קדש' אפ"ה לכתחלה לא תנשא ואע"פ שבחזקת פנוי' הוה קיימא וכ"נ שהוא דעת הר"מ ז"ל מדסתם דבריו ומשמע עוד מדברי הרמב"ם ז"ל דכל שאין האשה מכחישתו לעד אפי' אם נשאת תצא ומ"ש הר"ן דע"א בקידושין לאו כלום הוא דאין דבר שבערו' פחות משנים וכיון שכן הוא הוה משמע דאפי' אי אמר בפני ובפני אחר נתקדשה לאו כלום הוא. איברא דהכי מוכח שם בסוגיא דפ' האומר דפריך לי' מההיא דחביל' יע"ש אבל עכ"ז איכא למימר דהיינו דוקא כשהאשה מכחישתו לעד אבל כל שהאשה אינה יודעת להכחיש לעד ה"ז אסורה מספק מידי דהוה אנטמאו טהרותיך דכל שהוא שותק ה"ז נאמן ואע"ג דטהרות בחזקת טהרה הוו קיימי וכ"ת והא אמרי' התם בעובדא דההיא סמיא דאשתו מותרת משום דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ואע"פ שלא היה מכחיש לעד לק"מ דהתם הוי לאפוקי אשה מבעלה והלכך אינו נאמן דילפינן דבר דבר מממון וכי היכי דגבי ממון צריך שני עדי' לאפוקי ממונא ה"נ כל קיום דבר שבערוה בעי שנים כדי שיתקיים הדבר שיהיו הקידושין קיימים או הגט או להוציאה מבעלה אבל לאסור לאשה מספק כשהוא אומר שנתקדשה והיא אינה יודעת למה לא תחוש לעצמה מספק אבל בההיא עובדא דחביל' אין לה לחוש לדברי העד כיון שהיא מכחשת לעד ומ"ה הוה פריך ליה דאמאי צריכה שני גיטין ע"כ דלא ילפינן דבר דבר מממון וזה נראה שהוא דעת הר"מ ז"ל שכתב דאם א"ל עד אחד מקודשת היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי ה"ז מותרת משמע דוקא במכחשת את העד הא לאו הכי אסורה וכ"כ הראב"ד וכ"נ שהוא דעת התוס' שם בשמעתין. ומ"ש התוס' בשמעתין דהא דלא מוקמינן לה אחזקת פנוי' ותנשא לכתחילה משום דאיירי בשאנו יודעין שזרק לה קדושין אלא דהוי ס' אי קרוב לו או קרוב לה וכיון שכן ליכא למימר אוקמה אחזק' להתירה לכתחלה עכ"ד ודברים אלו צ"ע דהא בפ' ד' אחין אוקמוה למתני' דכולן שהיו להן ס' קדושין בשזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה דעד א' אומר קרוב לו וע"א אומר קרוב לה ואפ"ה קתני חולצת ואע"ג דבחזקת היתר ליבם קיימא ולא מתייבמת וכדקאמר שם אשה זו בחזקת היתר ליבם קיימא וכפרש"י אלמא דאפי' ע"א אוסרו לזה ליבם כיון שאינו יודע ועיין במהרי"ט ח"א סי' ט"ו

סימן י' בהא דאמרינן ע"א נאמן באיסורין מוכח מתוך הסוגיא דפ"ק דגיטין דה"ד היכא דלא אתחזק