מחנה אפרים - ב רכט

על הטביחה דאמרי' עדות שבטלה מקצת' בטל' כולה משום דכיון דשתי העדיות העידו זה בתוך כדי דיבור של זה עדות אחת קא חשיב כמ"ש פ"י שם ואין לדחות ולו' דהתם שאני משום דמעידים על חד גופא ובחד גופא לא פלגינן דיבורא דמה שאמרו הכי היינו דוקא היכא דהוי הכל בדבור אחד הוא דאמרינן דבחד גופא לא פלגי' דבורא משום דהוי עדות חד אבל בתרי גופי שני עדיות קא חשיב והכי נמי בההיא דמכר דגנב ומכר שני עדיות הם ואפי' הכי כיון שנתבטל מקצתו בטל כולו אם לא שנחלק כמו שכתב הראב"ד ז"ל דבעדות עצמו לא אמרינן עדות שבטלה מקצתו

ודאתן עלה לידן דלפי סברת הראב"ד והרא"ש והרב אב ב"ד והר"ן והריטב"א כל עדות שבטל' מקצתו מחמת עדות קורבה בטלה כולה מן הדין דרחמנא לא פליג בהו אם כן נראה דלא שנא בין עדות בשטר לעדות שהעידו בעל פה וכן נראה מדבריהם שכתבו דההיא דפלוני בא על אשתי דמהימן על הבועל ולא על אשתו היינו משום דלגבי עצמו לא שייך עדות אבל המרדכי כתב משם רבי' יואל דההיא דפוסל בירושלמי היינו דוקא בעדות שבשטר אבל לא בעדות דעל פה ואזיל לשיטתיה שכתב דטעם הירושלמי לאו מדינא אלא משום גזירה דילמא אתי לאחלופי בשאר שטרות וע"ד הרא"ש בתשובה יש לדקדק שהסכים לדברי הראב"ד ז"ל וכתב ג"כ לדברי ר"י שהם נכונים. ולכאורה נראה שחילוק גדול יש ביניהם ואפשר ליישב דמ"ש שדברי ר"י הם נכונים היינו לומר דאין תלמוד דידן חולק עם הירושלמי וגם ע"ד הריטב"א ז"ל יש לדקדק דנראין דבריו סותרין אלו את אלו מה שהביא הב"י בסי' כ"ג עם מה שהביא בסי' ל"ז משמו וראיתי בהגהת אשירי פרק זה בורר שכ' דקרובי המוכה יכולים להעיד על המכה כדי לגרשו מב"ה עכ"ל. ולכאורה יראה דזה אינו מוסכם ולא מיבעיא לסברת הראב"ד וסיעתיה דס"ל דבעדות קרובים אפילו בתרי גופי לא פלגינן דיבורא אלא אפי' לסברת החולקים איכא למימר דהא דפלגינן דיבורא בתרי גופי היינו משום דלגבי עדות שמעידים על גופו של זה מהימנינן להו על כל מה שהעידו עליו וכמו שפי' רשב"ם שם בפי"נ אבל כי מעידים על המכה אפי' כי פלגי' דבורא מ"מ בטלה מקצת עדותן לגבי המכה שהם מעידים עליו לחייבו ממון ואינם נאמנים לזה. ומתוך דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' עדות נראה דהא דהכותב נכסיו לב' בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה דפסול כל השטר הוי אפילו בנכסים מחולקים וכגון שכתב שדה פ' לפ' ושדה פ' לפ' ואפ"ה חשיב עדות אחת כיון שכתב חד לישנא דמתנה לב' שאמר ונתתי שדה פלוני לפ' ושדה פ' לפלוני עד שיכתוב נתתי לפ' שדה פ' ונתתי לפ' שדה פ' שזה שני עדיות שאינם צריכים זה לזה כיון שלכל אחד ואחד כתב נתתי והכי מפורש בדבריו ודלא כהב"מ שנראה מדבריו שכל הנכסים מוחלקים סגי

סימן ד עדים שנוגעים בעדותם אם סלקו עצמם מאותה הנאה מעידים ודוקא שסילקו עצמם קודם שהעידו אבל אם כבר העידו בב"ד אע"פ שנסתלקו אח"כ לא מהני עדותם שאח"כ דחיישינן שמעידים כן כדי לאחזוקי דבריהם הראשונים כ"כ הב' העיטור והביאו הש"ך בסי' ל"ג וכ"כ מהר"ם בח"ב סי' קי"ח אבל מדברי מהריב"ל בח"ב סימן ק"ב ח"א וא"ה סי' ל"ז אין נראה כן שכתב דעדים שנטלו שכר להעיד שאם החזירו השכר כשרים להעיד

סימן ה סי' י"ד דכל היכא דלית לי' הנאת ממון לא מיקרי נוגע בעדות והביא מדברי התוס' פ' ח"ה דף מ"ג המוכר שדה שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני ב"ח והק' וא"ת ת"ל דלא ניחא לי' דתיתי תרעומת עליה וי"ל דלא מפסיל משום כך אי נמי במכיר בה שהי' שלו וכ' הרב הנז' בח"מ סימן פ' דתירוץ ב' אינו חולק עם הא' אלא דלרווחא דמילתא כתבו הכי כלומר מהכא לא תלמוד דיש לדחות ורואה אני דהטור בסימן ל"ז תפס תירוץ ב' ומוקי במכיר בה שהיא שלו וכתב מוהרי"ק משום דקי"ל דמאי פריך אי דלית לי' ארעא וכו' הא נ"מ דלא ניחא ליה דלהוי ליה תרעומת עלויה ומהרי"ט הק' לפי' ב' דאי חיישינן דמשקר ואינו מעיד אלא מפני התרעומת כיצד נאמר שמכיר בה שהיא שלו אטו כי אמר הכי מי מהימנינן לי' עכ"ד ולא ירדתי לסוף דעתו דבהדיא אמרו בההוא פרק' ת"ר מכר לו פרה וטלי' מעיד לו עליו ופריך האמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא ב"ח וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שאינה שלו חוזר הכא במ"ע שמכיר בה שהיא בת חמורה וכתב הר"ן דה"מ כשהודה שהיא בת חמורה מעיקרא אבל אם הודה לו עכשיו כשבא המערער לא דאיכא למימר דמודה לו כדי שיעיד לו איברא דראיתי להתוס' בפרק מי שהיה נשוי דף צ"ב דתפסו בפשיטות כתי' קמא ומה שהביא מוהרי"ט ז"ל ראי' מההיא דאריס מעיד ולא חיישינן דמעיד כן להנאתו דחייש לשמא יסלקהו ויטרח בתר ארעא אחריתי ל"ד דהתם משום חששא דשמא יסלק אותו לא חיישינן שיעיד שקרא אבל אי הוי ודאי דידוע לן שזה האחר יסלק לזה האריס אה"נ דהוי נוגע בעדות

סימן ו בשני עדים המכחישים זה את זה

גרסינן בפ"ב דכתובות עד אחד אומר תנאי הי' ועד א' אומר לא היה שם תנאי תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי והאי דקאמר תנאי היה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים וכתב הריטב"א ז"ל דאיירי שהשני אומר זה כתב ידי ולא שמעתי בו תנאי אבל ליכא לפרושי שאמר בודאי לא היה בו תנאי ומכחיש את העד דע"כ חד מינייהו משקר והוה ליה עד אחד בהכחשה ולא נתקיים כלל השטר על פיו עכ"ד וכה"ג כתב הר"ן שם בפרקין גבי ע"א אומר אשת איש היתה ונתגרשה וע"א אומר א"א היא ולא נתגרשה תרווייהו בא"א קא מסהדי והאי דאמר נתגרשה הו"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים הקשה הר"ן ז"ל וא"ת והיכי מתוקמא בחזקת א"א אפומייהו והא כיון שמכחישין זה את זה ע"כ חד מינייהו פסול הוא דמה"ט אמרינן בשני כתי עדים המכחישין זו את זו זו באה בפני עצמ' ומעיד' וזו באה בפני עצמה ומעידה אבל לא אחד מכת זו ואחד מכת זו לאו קושיא היא דמיתוקמה כגון דתרווייהו מודו בגירושין אלא דפליגי בקרוב לו ובקרוב לה דכה"ג עבידי דטעו הילכך לא מיפסיל חד מנייהו עכ"ד

אבל מדברי הר"מ ז"ל נראה דמיירי אפי' במכחישין זה את זה ממש שכתב בפ' י"ב מה' גירושין זה אומר זו אשתי וזה אומר זו אשתי ה"ז מותרת לכל ואע"פ ששניהם החזיקוה בא"א הואיל וכל אחד מעיד לעצמו אינם נאמנים עכ"ל משמע מדבריו אלו דטעמא דאינם נאמנים משום שכל אחד מעיד לעצמו אבל אם לא היו מעידים לעצמם אלא שהאחד מעיד שהיא אשת ראובן והאחד מעיד שהיא אשתו של שמעון היתה מוחזקת בא"א על פיהם ואע"פ שמכחישין זה את זה ולפי זה הא דכתב תחלה בע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה מיירי כפשטא אפי' במכחישין זה את זה ממש וכ"ת תיקשי לן קושית הר"ן דהוי ע"א בהכחשה דע"כ חד מינייהו משקר, ופסול לעדות לע"ד לק"מ דהכא בשעה שמעיד ואמר א"א היא ולא נתגרשה עדיין לא נפסל זה לעדות דהא יכול הוא לחזור תוך כדי דיבור ואינו נפסל אלא לאחר כדי דיבור הלכך במאי דאיתכחש איתכחש דהיינו בגירושי' אבל במה שלא איתכחש ששניהם מודים שהיתה א"א עדותן קיימת כיון שבשעת העדות עדיין לא נפסלו לעדות עד לאחר כדי דיבור ומשם ואילך הם נפסלים כדאמרינן בפ' מרובה דמקשה לאביי דאית ליה עד זומם למפרע הוא נפסל מהברייתא דקתני דעדים זוממין משלמין תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' ואי אמרת עד זומם למפרע הוא נפסל איגלאי מלתא למפרע דבשעה שהעידו על הטביחה פסולים הוי ומוקי לה כשהעידו על שניהם בבת אחת כלומר ועדיין לא נפסלו לעדות כיון דהוי תוך כדי דיבור ויכולים גם לחזור ולא שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כדאמרי' גבי עדים זוממים שהעידו על הגניבה וטביחה בעדות אחת והוזמו על הטביחה דכיון דעדות אחת היא בטלה נמי עדות הגניבה