מחנה אפרים - ב רכח

הלכות עדות

סימן א עדים שמעידים על דבר אחד ומאותו עדות מטי ליה הנאה דממילא לקרובי העדים אף על פי שאותו קרוב היה פסול לאותו עדות משום דנוגע בעדות וכגון באומר תנו מנה לעניי עירי דקי"ל אין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר משום דהוו נוגעים בעדות מ"מ קרובי אנשי העיר יכולים להעיד וטעמא דפיסול הקרובים לאו משום דחשידי להעיד שקר דאין אדם חוטא ולא לו אלא גזרת הכרוב היא כדמוכח בפ' מי שמת גבי היה יודע בעדות עד שלא נעשה חתנו יע"ש והילכך דוקא כשמעיד על קרובו הוא דפסול אבל כל שאינו מעיד על קרובו אלא על אדם אחר אע"פ דממילא מטי הנאה לקרובו כשר ולא דמי לההיא דאמרינן בפ"ק דמכות דקרובי הערב פסולים ללוה מטעמא דאי לית ליה ללוה לאו בתר ערבא אזיל דהתם כיון דהערב ג"כ משועבד לאותה מלוה כשמעידים ללוה נמצאו שמעידים נמי לערב ובפרק זה בורר איבעיא להו מהו שיעיד אדם לאשת חורגו ופי' רש"י בהשפטה עם אחר על נכסי מלוג ומסיק אשה כבעלה משמע דאי לאו האי טעמא דאשה כבעלה היה כשר להעיד לה ואע"פ שבעדותי מטי לי' הנאה לחורגו בנכסי מלוג אשתו שלמחר יאכל פירות אפי' הכי כיון דלאו אחורגו קא מסהיד ה"ז כשר ואפי' לפי' ריב"א שהביא המרדכי דטעם פיסול אשת חורגו הוי משום דמה שקנתה אשה קנה בעלה מ"מ אינו דומה לנדון דידן וכמ"ש דהתם כשמעיד לאשה נמצא שמעיד נמי לבעל שהוא קרובו דשותפים הם דמה שקנתה אשה קנה בעלה והב"י בסי' ל"ז הביא בשם הריטב"א דיכול להעיד על קרובו שנעשה גזבר למ"ד טובת הנאה אינה ממון וכ"כ מור"ם בהגה והרב בעל ש"ך השיג על זה דנהי דטובת הנאה אינה ממון לענין נגיעת עדות לא בעינן נגיעה דממון דנגיעה של שום הנאה נמי פוסל והאריך בזה יע"ש נראה שהבין דטעם פיסול הקרובים הוי משום דחשידי לאסהודי שיקרא משום קורבה וכ"נ מדבריו בסימן נ"ח שכתב דאם נגנב דבר לשנים ובאו עדים הרחוקים לחד וקרובים לחד דיש לחוש שמעידים כן משום הקרוב אבל לע"ד אין נראה כן וכמ"ש ומ"מ בעיקר הדין כך נראה לי דכל שמעידים שנגנב דבר אחד לשנים א"א לפלוגי דיבורא שאין הנכסים מוחלקי' ודמי למ"ש הרא"ש בספ"ק דמכות גבי אילא וטוביה דהא דלא פלגינן דיבורא ולהאמינם לחייב ללוה ולא לערב משום דא"א כיון שיש שטר יע"ש וה"נ בשנגנב דבר אחד לשנים כיון שהם שותפים בה א"א לפלוגי דיבורא להאמינם לזה ולא לזה

סימן ב ואם ראובן ושמעון מעידים על לוי שגזלה מצטרפים לפוסלו ואע"ג שאינם נאמנים לגבי עצמן להוציא ממון ואין לומר דאינם נאמנים משום דאלו נוגעים בעדותם שרוצים להעיד על עצמן כדי להוציא ממון דכ"ע ידעי שאין אדם יכול להעיד לעצמו ואינם באים להעיד מחמת עצמם להנאתם אלא לפוסלו ולא דמי לאריס שאינו מעיד דהתם אם אתה מאמינו בודאי מטי ליה הנאה דלא שייך שם לומר פלגינן לדיבורא וכ"כ הריב"ש ז"ל בתשובה בסימן שנ"ט והרשב"א ז"ל ג"כ כ' דנאמנים לפוסלו וראיתי להש"ך בסי' נ"ד שהאריך להשיב על דברי הריב"ש ז"ל וכתב דאיירי הרשב"א בשאינם נוגעים בעדותם וכגון שאומרים מחלנו לו הגזילה. ולע"ד אין נראה כן דלפ"ד לא היה צריך הרשב"א ז"ל לומר משום דפלגינן דיבורא. איברא דראיתי תשובה אחרת להרשב"א שכתב דב' מלוין שמעידים על הלוה שעבר על שבועתו אינו נפסל על פיהם דנוגעין בעדותם הם וכו' אבל נראה לע"ד לחלק דכל שהנגזלים אינם באים לתובעו ממון אלא שמעידים לבד שגזלם סתמא אמרינן דלא באו אלא לפוסלו בלבד אבל בההיא דב' מלוין שמעידים על הלוה שעבר על שבועתו הא ודאי נוגעים בעדותם הם דאי אפשר לפלוגי לדיבורייהו

סימן ג יבאר לן רבינו דעתו במאי דקי"ל דאם העדים קרובים לזה ורחוקים לזה דפסול השטר אי הוי אפילו בנכסים מוחלקים

גרסינן בירושלמי בפ"ק דגיטין כתב כל נכסיו לעבדו הוא גיטו הוא מתנתו מה את עבד כגט הוא ועררו בטל אי כמחנה הוא ועררו קיים יבא כהדא כתב כל נכסיו לב' בני אדם כאחת והיו קרובים לזה וכשרים לזה ר"י אמר מאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה ור"ל אמר כשרים לזה ופסולים לזה ע"כ. והנה כת אחת מהגאונים פסקו כר"ל משום דבגמרא דידן ס"ל לרבא בעבד דפלגינן דיבורי' ועצמו קנה נכסים לא קנה ולפי הירוש' נראה דהא אתא כר"ל דקאמר כשרים לזה ופסולים לזה דפלגינן דיבורא אבל לר"י דאית ליה דלא פלגינן דיבורא כמו כן בעבד נמי לא פלגינן דיבורא זו היא שיטתם ז"ל. ועיין בנמוקי יוסף פ"ק דמכות. ולע"ד עם שאיני כדאי מכל מקום יש להשיב על דבריהם דמאי מדמה הירושלמי הא מלתא דעבד שהביא גיטו לפלוגתא דר"י ור"ל דע"כ לא פסל ר"י אלא משום דמדמי לה למתני' דנמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדותן בטלה משום דנטפלו הכשרים בעדותן עם הפסולים כדמוכח שם בפ"ק דמכות אבל בעבד שהביא שטר מתנה ליכא שום ריעותא בעדים ואם משום דלא נתקיים ולא קנה שאר נכסים כיון שאין פסלות בשטר אמרינן פלגינן דיבורא ועצמו קנה נכסים לא קנה והרי זה כמי שהקנה שני דברים בשטר אחד שאע"פ שאין קנין השטר מועיל לאחד משום דאינו מבורר לשני מיהא מועיל וכל שכן הכא בעבד שהביא שטר מתנה שאע"פ שאינו מקויים מדין תורה מועיל לכל דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי ורבנן הוא דאצריכו קיום ומשום הא לא מבטלינן לשטרא לגמרי ואפשר דאפי' הירושלמי לא מספקא ליה בהא וכמ"ש וכ"כ התוספו' בפ"ב דכתובות גבי מתני' דאנוסים היינו יע"ש. אלא בדאיכא עירור הוא דמספקא להו דאז דבר תורה צריך קיום ואפילו בהא עדיין ל"ד לההיא דר"י וכמ"ש דהתם איכא ריעותא בעדות עצמו שאחד מהם פסול אבל הכא אי משום דלא נתקיים ליכא ריעותא בעיקר העדות והעיקר בפירוש הירושלמי כמ"ש הר"ן שם בפ"ק דגיטין יע"ש ומה שהביאו הגאונים ז"ל ראיה מפרק יש נוחלין דבתרי גופי פלגינן דיבוריה לע"ד לא דמי וכמ"ש רשב"ם ז"ל דהתם נשאר כל העדות קיים לאחד מהם אבל הכא שמעידים על ראובן שנתן כל נכסיו ואין עדותן קיים אלא לחצאין לא ועוד דלפי דבריו איכא לאקשויי שם אשמעתין דפריך דאמאי אין הבעל נאמן להבא וע"ש מדרבא דאמר פ' בא על אשתו הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להורגה אלמא פלגי' דיבוריה. והשתא איכא לאקשויי כי לא פלגינן דיבוריה נמי הוה אמינא מיגו דנאמן על הבועל נאמן נמי על אשתו והכא נמי נימא מיגו דנאמן לרבא יהא נאמן לשעבר ולכן נראה לע"ד עיקר כמו שפיר' הרא"ש והראב"ד והריטב"א שהביא הב"י בסי' ל"ג והר"ן פ"ק דגיטין דכי אמרי' דבתרי גופי פלגינן דיבורא היינו במעיד על עצמו או על אשתו דכגופיה דמי דאינו בתורת עדות ובהא הוא דפלגי' דבורא משום דלא ממקיימי דבר הוא. אבל בעדות קרובים שהם עדים לא פלגי' דיבורא דהא לא פליג בהו רחמנא דאמרינן מה שנים נמצא אחד מהם קרוב וכו' ואין להקשות א"כ מאי מדמי תלמודא שם בפרק יש נוחלין ההיא דבעל שאמר גירשתי את אשתי לההיא דפ' בא על אשתי והא בבעל שאמר גירשתי עדות הוא ובעדות לא פלגינן דיבורא לאו קושיא היא דההיא נמי לאו עדות היא דאפי' בלהבא לא מהימן אלא משום מיגו וכל מידי דלא מהימן בלא מיגו לאו עדות מיקרייא כמ"ש הריטב"א והר"ן בקדושין בפ"ב ועוד דההיא נמי ליכא משום פיסול עדות דקורבה ולכאורה היה נראה דהרמב"ם ז"ל והטור לא סבירא להו כפירוש הראב"ד ז"ל שכתב בפי' דאם אמר פ' רבע את שורי הוא ואחר נאמנים להרוג לשור משמע שמפרש כפירוש רש"י ז"ל שם בסנהדרין וכ"כ הבכ"מ וכן מצאתי להרב מוהרא"ש ז"ל בקונטריסו לעיגונא אבל עדיין יראה דליכא ראיה לזה דאפשר דס"ל כפירוש הראב"ד שם בבעל שאמר פ' בא על אשתי דנאמן משום דכגופו דמי הא לאו הכי לא הוה פלגינן דיבורא אלא אמרינן כיון שבטלה מקצתו משום קורבה דהא ודאי קרוב הוא לה בטלה כולה אבל גבי שורו כיון דמסקינן דאין אדם קרוב אצל ממונו תו לא שייך עדות קורבה ולכאורה נראה להביא ראיה לזה דעדות שנפסל מקצתו מחמת קורבה נפסל כולו מדאמרינן בריש פרק מרובה דעדים שהעידו שגנב ואחר כך טבח והוו ע