מחנה אפרים - ב רכג

הרמב"ן ז"ל דעכ"פ עילה מצאו שלא לחייבו מפני שעשה שלא ברשות מה שא"כ לגבי נפקד שמסר הפקדון דאין לחייבו מה"ט דמי יימר דהוה מתפייס עלה בידינו דכל פורע חובו של חברו אפי' היכא דאנסו אותו לפרוע אבד מעותיו אמנם מדברי תשו' הרא"ש כלל ע"ג סי' ט' וכלל פ"ט סי' ט' נראה כדינו של מהרי"ט ועוד נראה לע"ד לחייב לראובן כיון דהוא גרם שנתפס שמעון בעדו שע"י שא"ל לעובד כוכבים ששמעון לא הביא לו מאומה נתחייב שמעון לשלם לעובד כוכבים נמצא שראובן הכריחו לשמעון שיפרע בעדו לעובד כוכבים ודמי למ"ש התוס' בפרק הכונס גבי מבריח ארי מדעתו האי שלא מדעתו כלומר שחברו מכריחו שיבריח ארי ומשום הכי ראוי שיתחייב וה"נ בנ"ד. ובר מן דין יש לחייבו לראובן מכיון דמה שנתפס שמעון היה ע"י ששלחו ראובן ליקח לו בהלואה מן העובד כוכבים שכל המעמיד את חברו נגד העובדי כוכבים עלי' רמי לסלוקי לעובד כוכבים מעליו מטעם דארי' ארבע עלי' כמ"ש מהר"ם ז"ל בתשו' סימן רנ"ו והרא"ש ג"כ כלל י"ח סימן ו' שכתב ז"ל כיון שמודה ראובן שהכניסו ערב לעובד כוכבים חייב לפרוע לשמעון כל מה שהוצרך ליתן לעובד כוכבים ואפי' אם היה העובד כוכבים תובע ממנו שלא כדין ואנסו ליתן לו כי הדבר ידוע שידם תקיפא עלינו וזה ידע ראובן כששם אותו ערב וקבל עליו שעבוד זה לפצותו ולסלקי מכל היזק שיבא לשמעון מחמת ערבות זה ואע"פ שלא פירש זה בפירוש הוה ליה כאלו פירש והתנה בו ודמי האי מלתא לההיא דאמרינן זבין ארעא לעובדי כוכבי' אמצרא דחברי' משמתינן לי' עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי לי' מחמתיהם משום דאמ"ל אריה ארבעת אמצראי עכ"ל ואין לומר דמ"ש הרא"ש כן היינו משום דס"ל דכל כי האי גוונא חשיב ברי היזקא כמו שנראה מדברי הב"י ז"ל בח"מ סי' קע"ה גבי זבין לעובד כוכבים דמשמע מדבריו שאם לא קבל עליו כל אונסא דאתי ליה ובא לו היזק מהעובד כוכבים שחייב לשלם אבל לדידן דלא חשיב זה ברי הזיקא כמ"ש הב"י שם ה"ז פטור זה אינו דא"כ לא היה צריך הרא"ש לומר דמסתמא ידע ראובן כששם אותו ערב וקבל עליו לפצותו דבלאו הכי ה"ז מתחייב כיון דהוי ברי היזקא אלא ודאי נראה דהרא"ש ג"כ ס"ל כסברת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דאינו אנא גרמא בניזקין וכ"כ הנ"י בפרק הגוזל משמיה דהרא"ש ז"ל ולהכי איצטריך הרא"ש לומר דראובן ידע וקביל עליה כל אונסא דאתי לי' מחמתיה ואע"פ שלא פירש כאלו פירש דמי ומתחייב בשעבוד זה בקבלה בעלמא בלי שום קנין כיון דאריה ארבע עליה ואע"ג דלא הוי ברי היזקא כיון דקביל עליה מתחייב. (א"ה ע"כ מצאתי ועיין מ"ש א"א הרב ז"ל בסוף הלכות נזקי ממון)

סימן ה כתב הטור בח"מ סי' ס"ט מי שהוציא כתב יד הלוה על יורשיו אם מודים שהוא כתב יד אביהם אם הוא תוך הזמן גובים מהם ע"כ וכתב הבש"ך דין זה צ"ע כי מה בכך שהם מודים מ"מ אלו היה אביהם קיים והיה מודה שהוא כתב ידו אע"פ שהיה בתוך הזמן היה נאמן לטעון פרוע במיגו א"כ נטעון ליתמי ונראה דהטור לטעמיה אזיל דס"ל דלא טענינן ליתמי נאנסו וכן י"ל דס"ל להבעה"ת משום דמלתא דלא שכיח לא טענינן ליתמי וא"כ קשה על המחבר שהביא לקמן גבי נאנסו ב' דעות וכאן סתם כדברי בעה"ת והטור ואפשר דס"ל דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו גרע טפי ממלתא דלא שכיח אבל באמת נ"ל דמאן דפליג התם פליג הכא עכ"ד ולע"ד דברי המחבר עיקר וראיה לזה דהרב ב' התרומות ס"ל דטענינן ליתמי נאנסו כנראה מדבריו ריש שער ה' והביאו הבש"ך סי' ק"ח ובשער י"ג כ' הבעה"ת דאם הוא תוך זמן גובים מהם וע"כ צריכין אנו לחלק דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו גרע טפי ממלתא דלא שכיח וראיתי להרב מוהר"א ששון סי' ק"ל ז"ל הכלל העולה שאפי' בחששא רחוקה שהיא שהאב הודה ואח"כ הוציא כ"י הלוה אם אין היתומים מודים שהיא חתימת יד אביהם מיפטרי והטור כתב דברי בעה"ת ולא חילק עליהם וכו' עד הן אמת שמתוך דברי בעה"ת נראה שיש מקום לדחות זה שהרי כתב אבל טענו יתמי דמשמע דווקא שהם טוענים אבל אנן לא טענינן להו מכל מקום המעיין יראה שמה שטוענים הוא טענת שמא הרי לך דאפי' בטענת שמא מהניא טענתם עכ"ד ומלבד דהטור ס"ל דלא טעני' ליתמי מלתא דלא שכיח כאמור עוד דבריו צ"ע במה שרצה לייחס דאית ליה להטור דמלתא דלא שכ"ח אי טענו יתמי אף שהיא טענת שמא מהניא וזה אינו דבסי' רצ"ז ושס"א נראה בבירור דאית ליה להטור דבמלתא דלא שכיח טענת שמא לא מהניא ליתמי יע"ש בב"י גם מה שראה מדברי הרב ב' התרומות דדוקא שהם טוענים דמשמע דמלתא דלא שכיח לא טענינן להו קשה דהא כבר כתבנו דאית ליה דטענינן ליתמי נאנסו וי"ל ועדין צ"ל במ"ש דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו גרע ממלתא דלא שכיח ושגם הרב בעה"ת מודה בזה דלכאורה קשה דמדברי הבעה"ת בסוף שער כ"ז אין נראה כן וז"ל הצ"ל ואיכא לעיוני אם מת אביהם תוך הזמן של שטר זה שהאמין המלוה ללוה מהו כיון דכ"ז שיאמר כתב ליה דליהוי נאמן אישתכח דלוה אפי' תוך זמן מהימן ומסתברא כיון דאתני אתני ואינו מהימן אפי' תוך זמן וטענינן ליתמי דאלו אבוהון הוה קיים הוה טעין פרעתי תוך זמן ומהימן אינהו נמי מהימני עכ"ל

סימן ו כתב מהרא"ש ז"ל בסי' ע"ד דהא דאמרינן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו היינו במלוה וכיוצא שנתחייב לפרוע דמים אבל נתחייב ליתן סחורה לא יע"ש. ולע"ד אין נראה כן וכן יש לדקדק מתוך דברי הרשב"א ז"ל הביא דבריו ה"ה פ"י מהלכות מלוה דין ב' וז"ל הצ"ל ואין דינם מחוור בעיני שקביעות זמן פרעון לתועלת הלוה הוא שאין המלוה יכול לכופו בנתים אבל אלו בא לוה לפרוע בנתים פורע שאין אדם עשוי לפרוע תוך זמנו אמרו אין אדם רשאי לפרוע תוך זמנו לא אמרו יע"ש ועיין במוהר"י אדרבי ז"ל סימן קי"ג

סימן ז כתב ה"ה בפי"ד מה' מלוה דין א' ז"ל אבל אני חוכך בדין פוגם את שטרו דהא איבטילא לה חזקה דאין אדם פורע לגבי האי שהרי פרע והלה מודה לו במקצת יע"ש ונראה לומר דמאי דחזינן דפרע פרע ומאי דחזינן דלא פרע לא פרע וחילוק זה כתבו התוס' בפרק חזקת דף מ"ה בדוחק יע"ש ולדעת הרמב"ם ז"ל יש לי קצת כדמות ראיה ממאי דאמרי' באלו נערות אמר רב פפא ש"מ האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה ה"ד שטר' ריעא כגון דאמר זייפו לי שטרא וכתב הר"ן דדעת הרמב"ם דלא מרעינן שטרא אלא על אותו פ' מאותו סך אבל שאר שטרות שיש לו על אותו פ' לא ריעי אלמא אע"פ דאיתרע חזקתו במקצת לא איתרע בכוליה

סימן ח כתב הב"י בסי' קי"א בשם בעל התרומות ז"ל וכתב עוד שאם לוה הבעל עמה וקני ממנה תחלה או שקנו ממנה אחר בעלה וכתבה אחריות בכל אלו נשתעבדו למלוה אף באותן ג' שדות ע"כ. וראיתי למהר"ש ז"ל בסי' קכ"א שנשאל על שטר שכתב בו וליותר יפוי כח נכנסה פלו' בעד בעלה ערבנית קבלנית ושמו ראובן ואשתו בתיהם אפותיקי וכתב הרב שם דכיון שכתוב בשטר שהוא ואשתו מנו בתיהם אפותיקי לא גרע מאחריות ע"כ וראיתי בספר נתיבות משפט נתיב כ"ג ח"ד שתמה עליו דאפילו לדברי הרמב"ן שכתב דבהלואה לא שייך טענת נחת רוח כתב אבל אם לוה הבעל ושעבד נצ"ב שלה באפותיקי וחתמה לו בכי האי גוונא שייך נחת רוח ע"כ ולע"ד נראין דברי מהר"א ששון דעד כאן לא קאמר הרמב"ן אלא כשיו' הבעל ושעבד לו שדה והיא חתמה לו דהיא אינה מתחייבת לב"ח ולא חתמה לו אלא על אותו שדה המשועבד לה אבל בנדון מהרא"ש ז"ל דהיא נתחייבה ונכנסה ערבנית קבלנית ודאי כשמינו בתיהם אפותיקי לא גרע מאחריות וחילוק זה מבואר בדברי הרמב"ן שכתב ז"ל לפי שהיא אינה מתחייבת לבע"ח ואינה מפסדת אלא אותו שדה המשועבד לה. (עיין בתשו' מהראנ"ח סי' צ"ב)

סימן ט במאי דקי"ל דמדינא דגמרא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ראיתי להרא"ש בפרק יש נוחלין דף ר"ה גבי אין הבכור נוטל פי שנים במלוה ז"ל ואע"פ שהורע כח הבכור לענין מלוה דהוי ראוי לגבי כתובת אשה הוי כמוחזק כדתנן בפ' הכותב מי שמת והניח אשה וב"ח ינתנו לכושל