מחנה אפרים - ב ריח

העובד כוכבים הקרן והרבית אסור לישראל להיות ערב בעד העובד כוכבים בשביל הקרן והרבית כל שהעובד כוכבים יכול לדחותו אצל ערב מאחר שחיובו של ישראל הערב בא בבת אחת הוי כאלו הלוה ישראל לישראל חברו מאה במאה ועשרים וע"כ לא התירו מהר"ם ומהרי"ק ז"ל בשרש קל"ו יע"ש אלא כשנתחייב העובד כוכבים מעיקרא בקרן וברבית ואח"כ יצא הישראל ערב פרען לישראל חברו ופטר את העובד כוכבים אז ודאי שרי ליטול הקרן והרבית מישראל הערב ומדינא נמי חייב דהוי כערב בשעת מתן מעות מאחר דהרבית לא נתרבה כ"א על העובד כוכבים לא כן כשזקפן הישראל הקרן והרבית על העובד כוכבים וישראל יצא ערב בשעת מתן מעות אז ודאי נראה דכל שיכול העובד כוכבים לדחותו אצל הערב אסור דכה"ג הוי כאלו הלוה ישראל לישראל חברו מאה במאה ועשרים ומסתמא לית לן למימר דהוי כאלו אמר הערב שמתחייב אחר חיובו של עובד כוכבים ובשביל שפוטר את העובד כוכבים על פיו אלא הוי כאלו אמר לו תן לעובד כוכבים ואני ערב שאני מחשב מה שתתן לו כאלו נתת לי וכן נראה מדברי הרב בה"ת ז"ל דף רל"ז סוף ע"ד יע"ש. אמנם ראיתי להרשב"א בתשובות המיוחסות להרמב"ן ז"ל סוף סימן רכ"ה שכתב על נ"ד שהישראל יצא ערב בעד העובד כוכבים ואמר הישראל הערב בשעת מתן מעות קח מן העובד כוכבים הזה ה' זקוקין בכ"ב דינר וח' ואני אתנם לך ומידי תבקשם ז"ל הצ"ל וישראל נמי הבא אחר חיובו הרי הוא כמוהו ואין כאן צד רבית שכבר נתחייב העובד כוכבים בכל קבלת המעות וישראל כשקבל עליו לפרוע לשמעון השולחני אינו משלם אלא קרן בלבד שכבר נתחייב העובד כוכבים וה"ז כישראל שהלוה לעובד כוכבים ק' בק"ך ואחר שהגיע זמנו לפרוע נתן לו ערב שאין כאן צד רבית יע"ש ופשט דבריו אלו נוטים אל הצד הראשון שכתבנו ועיין במהראנ"ח ח"ב סי' ו' במ"ש שם ומטעם שזקף עליו הרבית וכתבו בשטר החוב והלוה מתחייב עליו מעתה אין להתיר וכו' יע"ש איך שיהיה מה שנראה עיקר הוא דאפי' אם זקף הקרן עם הרבית ועשהו הכל קרן כל שלא קבל העובד כוכבים שלא לדחותו אצל הערב ה"ז אסור דחשיב כאלו הלוה לישראל וחזר הישראל והלוה לעובד כוכבים ומיהו כל שקיבל לדון בדיני ישראל חייל הערבות גם על הרבית דהוי כערב בשעת מתן מעות ואף שמדברי הרשב"א בסי' רכ"ג נראה דלא פסיקא ליה מלתא וס"ל דאף בכה"ג שזקפן מאה בק"ך לא זכה מעכשיו ברבית מכל מקום למהר"ם ז"ל נראה דפשיטא ליה דזכה מהשתא ברבית ויכול להקנותו כדרך שמקנים שטר חוב עיין בב"י סי' קס"ט וסוף סי' ק"ע ומה שהביא הרשב"א מההיא דפי"נ לע"ד אין משם ראיה ואף לפי מה שפי' רשב"ם דמיירי ברבית שעלה דהתם ה"ט משום דהגם שהרבית שעלה חשיב כשטר מ"מ הוי ראוי שהרי לא היה בידו מעולם גם נראה לע"ד דלא אמרי' בכה"ג ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אלא כיון שלקח המעות וזכה בהן והרי הן ברשותו לכל דבר נתחייב ברבית ולא אמרינן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אלא בשכירות בתים או פועלים שהרי אם יפול הבית בחצי הזמן ה"ז פטור מהשכירות מאותו זמן ואילך וכ"נ בפועלים שאם לא יגמרו מלאכתם אין להם ליטול אלא כפי מה שעשו משא"כ במלוה דלא שייך להני כיון שאינו רשאי להחזיר המעות בחצי הזמן ולחשוב עמו יום יום עוד ראיתי להרשב"א בתשובה הביא' הב"י בח"מ סי' ק"ד ז"ל כתב הרשב"א שאלת שנים שהלוו לעובדי כוכבים בזה אח"ז ואין בנכסי העובד כוכבים כדי לזה ולזה וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית טען שמעון קרן והרבית שהרווחת קודם אתה נוטל ומן המותר אגבה קרן חובי לפי שלא חל חוב הרבית מזמן השטר אלא בכל יום ויום הוא מתרבה והשיב דאין בדברי שמעון כלום לפי שמזמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו ובהדיא שנינו גבי פוסק לזון את בת אשתו שניזונית מנכסים משועבדים וכו' ומדברים אלו נראה דאפי' היכא דלא זקפן במלוה הוי הרבית כתוב בשטר ולפי מה שכתב באותה תשו' הנז"ל נראה דאפילו בזקפן הרבית עליו במלוה אפי' הכי לא חשיב כאלו כתוב הרבית בשטר משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ולפי זה מה שדישון באותה תשובה לפוסק לזון את בת אשתו יע"ש לא דמי דהתם מעכשיו חל השעבוד על תנאי שיהא עמו וכל שמתקיים חל השעבוד למפרע אבל גבי קציצת הרבית לא חל החיוב והשעבוד למפרע (א"ה עיין בש"ך בח"מ סי' ס"ו ס"ק ק"ג)

סימן מג גרסינן בפ' הרבית האי משכנתא באתרא דמסלקי השביעית משמטת' ואין הבכור נוטל בה פי שנים ובאתרא דלא מסלקי אין השביעית משמטת' והבכור נוטל בה פי שנים והקשה הרשב"א ז"ל בהא דאתרא דמסלקי דהשביעית משמט היכי דמי אי בגו זימני' אף ע"ג דלוה מצי מסלק ליה למלוה מכל מקים אין המלוה יכול לנגוש את הלוה לפורעו וא"כ הוי כמלוה לי' שנים דאין משמט ואי לאחר זימניה אפילו באתרא דלא מסלקי נמי דכל לבתר זימני' מסלקי הוא ע"כ נראה לי דכל אתרא דלא מסלקי הרי הוא כמכר עד דפרע ליה זוזי והילכך אפילו לאחר זימניה אין השביעית משמט ועל פי זה כתב דבסתם מקומות דסתם משכנתא שתא כיון דאינו יכול לסלוקי תוך שנה הוי כמכר לעולם בב"י בסי' קע"ב ונראה דרוב הפוסקים לא ס"ל הכי והב"י בסי' הנז' כתב בשם הרי"ף ז"ל דמשעבר זמנו הוי כאתרא דמסלקי ונן כתב הרא"ש בפסקיו דף קמ"ה וכ"כ הריב"ש בסי' ש"ה בשם הרמב"ן ז"ל וזהו דעת הר"י ן' מיגאש עיין בח"מ סי' רפ"ח והכי מוכח מההיא עובדא דר' מרי דמשכן לי' ההוא עובד כוכבים ביתא דפ' א"נ דף ע"ג יע"ש ומה שהקשה הרשב"א אי בנו זימניה אמאי משמע כיון דאין המלוה יכול לכופו לפרוע רבים חולקים עליו בזה וכתבו דכמו שהלו' יכול לסלקו ג"כ יכול המלוה לכופו לפרוע לו המעות כמ"ש הרא"ש בפסקיו והטור בסי' המ' ועל פי זה מ"ש ר' ירוחם ז"ל גבי סתם משכנתא שתא דאחר שתא מעלה המלוה שכירות ללוה וכו' נ"ל דהיינו משום רבית דכיון דיכול לסלוקי הוי רבית דדמי למלוה ומ"ש הב"י שם משום גזל אינו נראה דהא אדעתא דהכי נחית מעיקרא שיאכל הפירות המלוה כל זמן המשכונא אלא שיש כח ביד הלוה לסלקי אחר שנה אם יחזיר לו מעותיו ומה שהקשה הב"י דאי משום רבית א"כ אפי' בגו זימני' ליתסר אפשר לומר דס"ל דפטור מלשלם מאחר דאיכא כמה רבוותא דס"ל דבאתרא דלא מסלקי שרי אפי' בלא נכיית'

סימן מד כתב המרדכי בפ' א"נ ועובד כיככים שמשכן משכון לראובן ברבית וחזר ומכרו לשמעון ושהה שמעון לפדותו מותר לראובן ליקח הרבית משמעון שהוא לא לוה מעט כלום וראיה מההיא דרב מרי וכו' עד ופרש"י ז"ל דאין זה רבית דהא רבא לא מחייב לי' אלא העובד כוכבים יע"ש ולכאורה משמע ושהה שמעון לפדותו דהיה החיוב על שמעון לפדותו אמנם נראה דאין זה אמת דא"כ היכי מייתי ראי' מההיא עובדא דרב מרי דשאני התם דרבא לא היה חייב לרב מרי וע"כ צ"ל דמאי דקאמר ושהה שמעון לפדותה לא שהיה מחוייב אלא שאם היה רוצה שמעון לפדותו היה יכול כיון דגופו קנוי לו וכל זה שכתבנו הוא לפי דברי רש"י ז"ל אבל שאר הפוסקים ס"ל דההיא עובדא לא מכר העובד כוכבים לרבא כי אם החליטה לבד ורבא היה מחוייב לפדות המשכונא וטעם ההיתר הוי דכיון דמשכנתא בדיניהם כל כמה דלא יהיב זוזי כזביני הוא והבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים וכן כתב הבה"ת בשער מ"ו ח"ד וכתב עוד מכאן למדנו שהבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבי' בין לזכותו בין לחובתו עכ"ד ואין להקשות דלחובתו למדנו אבל לא לזכותו ובטור ח"מ סי' קנ"ה הביא הב"י דהבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובדי כוכבים אינו אלא לגריעותא וכ"כ הרשב"ץ ז"ל הביאו הב"י בח"מ סי' ק"נ דאפשר לומר דמשום רב מרי קאמר דאתי מכח עובד כוכבים כמבואר בדבריו וכל דשניהם אתו מעובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים בין ליפות כחו בין להרע וכן הביא הב"י בח"מ הן אמת דנראה דלא שייך הכא לומר דשניהם באים מכח עובד כוכבים דבשלמא רבא הוה אתי מכח עובד כוכבים ואמרינן ביה הבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים וחשיב כאלו הי'