מחנה אפרים - ב ריז

אם בפרק הנושא שכתב גבי היו בזול והוקרו בין שהעכבה ממנו ופ' משלם בזול דמעיקרא דטעמא משום דכל הגזלנים משלמים בשעת הגזילה עכ"ד נראה דס"ל דלא בדמים נתחייב כי אם זוכות ולזה אם המזונות נתייקרו יתן כ"כ מזונות למדנו דכל שמחייב לתת לחברו מה בזמן פ' כנ"ד ובא הזמן ולא נתן הרי זה דין גזלן יש לו ומשלם כמו שהיה שוה באותה שעה

סימן מא מי שהפקיד מעות ביד חברו ואחר כך תבעו המפקיד להחזירם לו כדי ליתנה לעובד כוכבים ברבית והנפקד לא רצה להחזירם והלך הנפקד ונתנם כדי ליקח הרבית לעצמו לכאורה היה נראה דאפילו אם לא הרויח הנפקד בהם היה חייב לשלם למפקיד מה שהפסיד מלהרויח דכי אמרו המבטל כיסו של חברו פטור מלשלם היינו משום דמי יימר דמזבני ליה ולא הוי ברי הזיקא אבל זה שכבר היה מזומן להרויח בהם וע"י העכבתו של זה הפסיד מלהרויח הרי זה חייב מדינא דגרמי וכן נראה מדברי מהר"ם סימן רצ"ח "ל אבל מבטל כיסו של חברו אע"פ שאמר לו ליקח הפירו' אינו חייב דמי יימר דמזבני ולא דמי לההיא דמכות מעידים אנו שאיש פלו' שחייב לפלוני אלף זוז עד שלשים יום והוא אומר עד עשר שנים והוזמו אומדים וכו' דהתם היו המעות תחת ידו להרויח בהם ע"כ ובהלכות גזילה כתבתי שכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל אלא שנראה דלאו כ"ע מודו בהכי יע"ש ואף דברי מהר"ם הנז' יש מקום לדחות' דלא דמו לנ"ד שהיו המעות מופקדים ביד אחר. אמנם עדיין נראה דבכה"ג דנ"ד שהרויח בהם הנפקד חייב לשלם למפקיד ואע"פ שמיד כשתבעו ולא רצה להחזיר נעשה גזלן מ"מ לא קנאם הנפקד להיותם שלו כדי שיהא הריוח וכן כתב מהר"ם בסי' ת"ר ז"ל ונ"ל דגבי פקדון נמי אם תבע פקדונו מפני שאומר אני רוצה להרויח בו דבר או להלוות והלה מעכב ומרויח בו אין זה דומה למבטל כיסו ואם ידוע שמרויח בו חייב לתת לו מכיון שהרי הוא מזומן להלוותו עכ"ד הן אמת כי נראה קצת מדבריו דאינו חייב ליתן כל הריוח אבל מדברי הרמ"ה הביא דבריו הטור בח"מ סי' שס"ג נרא' בפירוש דחייב ליתן לו כל הריוח שכ' ז"ל דאם השכיר הגזלן הספינה לאחר אף אם לקח הגזלן השכירות צריך להחזירו לבעלים דלא קנאו הגזלן קנין גמור אלא להתחייב באונסין יע"ש וה"ה בנ"ד דשבח המעות הרי הוא לבעלים ועיין במרדכי בפרק המפקיד ותשובת מהר"ם הנז' הביא המרדכי בפרק הגוזל קמא דף ד"ן אלא שהוסיף המרדכי על דברי מהר"ם ז"ל שהקשה רשב"ם ז"ל דכיון דשלח בהם יד הו"ל הגזלן ותנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואמאי יתן לו מחצית הריוח ותי' המרדכי ע"ז ואומר אני דהגאון מיירי שזה תובע להחזיר לו פקדונו ואינו רוצה להיות עמו קרוב לשכר ולהפסד דהתם ודאי אם מסרב ודחי ליה מחייב נמי בריוח למיפלג עכ"ד. ולע"ד נראה דאם נקבל תי' על הגאון ז"ל מכל מקום עדין קשה על דברי מהר"ם ז"ל דכתב דאם תבע פקדונו מפני שזה רוצה להרויח בו והלה מעכב ומרויח בו דאין זה דומה למבטל כיסו מאחר שהוא מזומן להלוותם והוא הרויח בהם עכ"ד דהלא כיון שזה תובעם והנפקד מעכבם הו"ל גזלן וקי"ל כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה וא"כ אמאי יתן לו ממה שהרויח אפי' מכאן ולהבא ומה שכתב המרדכי בחי' דריוח דמכאן ולהבא יתן לו התם אפשר לומר כן דאיירי שהנפקד היה רוצה מתחלה ליתן אלא שהיה רוצה שיהיה עמו קרוב להפסד וגם המפקיד היה רוצה שישתמש אלא שהיה רוצה להיות קרוב להפסד וכה"ג אפשר לעלות על הדעת דלא הוי כגזלן אבל דברי מהר"ם דלעיל אי אפשר לפרשם הכי כמבואר שם וגם אי אפשר לומר דאיירי דהמפקיד תבעם והנפקד עכבם ואמר לו שיתן לו ממה שירויח ולא דיברו עוד מלבד דהעיקר חסר עוד בה דא"כ אמאי איצטריך לטעמא שיהיה מזומן להלוותן ועיין בח"מ בסימן שס"ג שהקשה הב"י על דברי הרמ"ה כעין קושית הרשב"ם הנז' ומה שתירץ הסמ"ע שם. איך שיהיה בנ"ד נראה דב"ד יכולין להוציא מידו

סימן מב ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית אם יכול ישראל חברו ליכנס ערב לעובד כוכבים נחלקו בו הראשונים ואיכא מאן דס"ל דאפי' לא נעשה הישראל כי אם ערב קבלן אסור וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל ממאי דסיים ואם קבל עליו מותר אע"ג דכי לית לי' שקיל מישראל קרן ורבית יע"ש מדברים אלו מוכח דלא שרי בקבלן ועיין בחידושי רב בצלאל דף קנ"ז ע"ג יע"ש והרשב"א ז"ל סבירא רא לי' דכי האי גוונא שרי ולא אסור כי אם כשאין דין המלוה עם הלוה כלל שיכול לדחותו אצל הערב כמבואר בסי' ק"ע אך צריך לעמוד באיסור זה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אם איסורו מן התורה או מדרבנן והנה הריב"ש בסי' ש"ה סבירא ליה דאיסורו מן התורה והוכיח כן דאם איתא דמן התורה שרי ומדרבנן הוא דאסור מאי מקשי תלמודא בדף ט' סוף סוף כיון דדיניה דעובד כוכבים וכו' למאי דילפינן מקרא יע"ש וכן נראה לכאורה דס"ל לר"ת דהא ס"ל דאין דילפינן לעובדי כוכבים אפילו לחומרא

אמנם הרב בעה"ת בשער מ"ו ח"ד סי' י' סבירא לי' דאיסורו מדרבנן ומטעם יש שליחות לעובדי כוכבים לחומרא יע"ש ועדין יש לצדד דע"כ לא ס"ל להרב בעה"ת דאיסורו מדרבנן אלא בערב קבלן אבל בערב שלוף דוץ אפשר שיודה להריב"ש דאיסורו מן התורה ואף דלפי דבריו שם אין ראיה מסוגיין ולפי זה נראה דבערב שלוף דוץ אם פרע הערב לעובד כוכבים אף אם פרע לו הישראל לערב יכול להוציא ממנו דהוי רבית קצוצה והוא הדין אם תבעו העובד כוכבים לערב הזה ואמר לו הערב לישראל המלוה שיפרע לעובד כוכבים ועשה כדבריו שיכול להוציא ממנו דהוי כאלו אמר לו אותו קרן ורבית שאתה חייב לי תנהו לו

וראיתי להמרדכי בדף קמ"ה שכתב דגדול אחד פליג על ר"ת ז"ל במאי דס"ל דאין שליחות לעובדי כוכבים אפי' לחומרא וראייתו מדתניא בתוספתא עובד כוכבים שמינהו ישראל סנטר או אפטרופוס אסור ללוה ממנו ברבית ולי נראה דיש לדחות דסנטר או אפטרופוס דבר מפורסם הוא עכ"ד. ומדברים אלו נראה דס"ל דר"ת אמרה אף כשאחריות המעות על ישראל ודלא כסברת הריב"ש ז"ל דקאמר דמעותיו של ישראל המופקדות ביד עובד כוכבים ואחריותן על ישראל אף ר"ת מודה דהוי רבית קצוצה ואם כן קשה אמאי לא הקשה אותו גדול על ר"ת מההיא דערב דקי"ל דאסור דהשתא גבי ערב לעובד כוכבים שהעובד כוכבים הוא הנותן מעותיו לישראל אסור לישראל להיות ערב משום דאחריותו על ישראל הערב כל שכן כשהמעות הם של ישראל ובאחריותן קיימי דאף שהעובד כוכבים נותנם אסור ואפשר לומר לדבריהם דסוגיין דערב איירי בעובד כוכבים שלוה מישראל או דס"ל דאף ר"ת לא התיר אף במעות ישראל המופקדים ביד העובד כוכבים ואחריותם על הישראל אלא כשאין מתחייב הלוה אלא לעובד כוכבים לא כן גבי ערב דערב נתחייב לעובד כוכבים וישראל חברו מתחייב לערב

ועתה נשאר לנו להבין מאי דקי"ל דעובד כוכבים שלוה מישראל ברבית וישראל אחר יצא ערב בעדו דאסור כל שיכול לדחותו אצל ערב ואף דלגבי הרבית הוי כערב שלא בשעת מתן מעות דלא מחייב מדינא מ"מ אסור כנראה מדברי ראבי"ה ז"ל אם היינו דוקא כשלא זקף הקרן עם הרבית דאז כיון שיכול לדחותו אצל ערב הוי כאלו הלוה ישראל לערב והרבית מתרבה על ישראל הערב יום יום אבל כשזקף הקרן עם הרבית על העובד כוכבים שאין העובד כוכבים יכול ליפטר מאותו רבית אפי' אם בא ליפרע לישראל המלוה קודם הזמן אז יכול הישראל להיות ערב בעד העובד כוכבים ואף אם העובד כוכבים יכול לדחותו אצל ערב דהוי כאלו פטר את העובד כוכבים בשביל ערבותו אחר זמן דשרי ליקח מישראל הערב הקרן והרבית מטעם דהרבית נתרבה על העובד כוכבים הכא נמי הרבית נתרבה. על העובד כוכבים מאחר שזקפו ועשאו קרן וישראל הערב נכנס במקומו לפרוע חיובו או דילמא אפי' אם זקף הישראל המלוה על