מחנה אפרים - ב רטז

הרמב"ם הוא יחיד בסברתו דהמקח בטל

סימן לח מתנה על דברי סופרים אי תנאו קיים ע"ז גרסי' בפ' אע"פ אמתני' דכל הפוחת לבתולה מק"ק ולאלמנה ממנה ה"ז בעילתו בעילת זנות קאמר עלה אלמא קסבר ר"מ תנאו בטל והא שמעינן ליה לר"מ דאמר כל המתנה עמש"ב תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים ומשני קסבר ר"מ כתובה דאורייתא והרמב"ם ז"ל פסק בפי"ב מה' אישות כר"מ דתנאו בטל והקשה הר"ן ז"ל עליו דע"כ לא אמרה ר"מ אלא משום דס"ל כתובה מן התורה אבל לדידן דקי"ל כתובה דרבנן ואפי' בדאורייתא בדבר שבממון תנאו קיים הכא ודאי תנאו קיים אלא שאינו רשאי לקיימה וכ"כ הרמב"ן ז"ל. וה"ה כתב לישב דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה עכ"ל. ואין להקשות ע"ז א"כ כי פריך בגמרא לר"מ אמאי לא משני הכי דכבר פירש"י ז"ל דמדקאמר ר"מ כל המתנה עמש"ב נראה דהא בדרבנן תנאו קיים. אבל לר"י דקי"ל כוותיה לא שנא בדאורייתא ול"ש בדרבנן תנאו בטל כיון דהוי מידי דאיסורא וכ"ת א"כ אמאי לא משני הכי בגמרא אליבא דר"י ואיצטריך לשנויי דס"ל לר"י דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ה"ט דכיון דאשכחן דס"ל לר"י דרצה כותב לה התקבלתי ממך מנה ולית ביה משום בעילת זנות א"כ חשיב ליה האי דבר שבממון וכל דבר שבממון אפי' בדאורייתא תנאו קיים אבל לדידן דס"ל כר"מ בהאי דהוי מידי דאיסורא אפי' ר"י מודה דכל מידי דאיסורא אפי' בדרבנן תנאו בטל דר"י אינו מחלק בין איסור תורה לאיסור דברי סופרים דבכל גוונא תנאו בטל ויש קצת ראיה לזה שפי' דכי פריך בגמרא ולר"י טעמא דכתבה ליה הכי הא ע"פ לא אמאי דבר שבממון הוא וכו' ואמאי לא פריך ליה הא כל בדרבנן תנאו קיים אלא נראה דר"י אינו מחלק בין ד"ת לדברי סופרים אלא בין איסורא לממונא וכן מוכח בר"פ הכותב וכ"נ מדברי הרא"ש בפסקיו שכתב ז"ל הכי קא"ל ר"מ לר"י לא מבעיא אם כתבה לו התקבלתי דכיון דמחלה כתובה הווייא בעילתו בעילת זנות שהרי אין לה כתובה. אלא אפי' פיחת בתנאה בשעת הקדושין דתנאו בטל הוי בעילתו בעילת זנות

וראיתי להרב בכ"מ ד' קט"ו שכתב דנראה מדברי הרא"ש דאם כתבה לו התקבלתי דמחילתה מחילה ואפילו לר"מ. ולע"ד זה אינו דכל בשעת הקידושין ל"ש בכתב ל"ש ע"פ תנאו בטל וכ"כ הטור בהדיא בסי' ס"ו ז"ל וכל הפוחת לא מבעיא אם כתבה לו אח"כ התקבלתי דאז אין לה כתובה משמע דלא מהני כתובה אלא אחר הנשואין ובסי' ס"ט כתב דאם כתב לה ק"ק ומחלה לו תנאו בטל וכי קאמר בגמרא כל הפוחת אפי' בתנאה ה"ק לא מבעיא התקבלתי אחר הנשואין דמחילתה ודאי הויא מחילה דהוי בעילתו בעילת זנות אלא אפי' בשעת הקידושין דהוי תנאה אפי' בכתבה לו התקבלתי ותנאו בטל וכמ"ש הריטב"א ז"ל הוייא בעילתו בעילת זנות. ומכל מ"ש עלה לנו דמתנה לבטל ד"ס אם הוא מידי דאיסורא תנאו בטל. אבל אם הוי מידי דממונא ולא שייך ביה מחילה צריכא לן למידע אי תנאו קיים אי לא. וראיתי בפ"ק דקידושין גבי הנותן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלה רשות בה דתנאו בטל והא מה שהבעל זוכה בנכסי אשתו אינו אלא מדרבנן שחכמים תיקנו לבעל שיאכל פירות נכסי אשתו והתוס' כתבו בפ' חזקת דף מ"ט דאפי' אמרה האשה איני נפדית ואיני נותנת פירות אין שומעין לה כדי שלא תיטמע בין העובדי כוכבים ועוד דלא דמי למזונות שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה דהתם לא מפקעת התקנה לגמרי שאם לא עשתה היום יעשה למחר אבל הכא מפקעת התקנה לגמרי ע"כ משמע מדבריהם לתירוץ שני דאפי' כי ליכא איסורא אינה יכולה להפקיע התקנה לגמרי ובירושלמי פ' הגוזל קמא קאמר ר' בון בר רב חייא אמר האומר ערכי עלי ע"מ שלא לסדר מחפץ פ' אין מסדרין לו מאותו החפץ וקאמר עלה זאת אומרת שאין שמין ערכין מן המטלטלין דבר תורה אלא מדבריהן. ולכאורה נראה דהירושלמי ס"ל דכל שמפקיע התקנה לגמרי תנאו בטל ולזה לא אמרו דמהני אלא באומר ע"מ שלא לסדר מחפץ פ' אבל אי אמר ע"מ שלא לסדר מן המטלטלין תנאו בטל כיון שמפקיע התקנה לגמרי דאל"כ אשמועינן חידושא דאפי' באומר ע"מ שלא לסדר מן המטלטלי תנאו קיים ומההיא דע"מ שלא תשמטנה שביעית דמשמט ואפי' האידנא דאינה נוהגת אלא מדבריהם אין ראיה דאיכא למדחי דהתם איסורא חשיב ומצוה מדבריהם להשמט אבל במידי דאינה אלא תקנת ממונא איכא למימר דכל שהתנה תנאו קיים. להרב מהרי"ט ז"ל בח"א סי' קל"ד דתפס במושלם דכל מידי שתנאו מפורש בתורה אם התנה תנאו קיים

סימן לט במאי דקי"ל מתנה עמש"ב תנאו בטל כתב: ר"י בפ' אע"פ דף נ"ו דלא אמרינן הכי אלא היכא שמכוין לעקור וק"ל מההיא דפרק המגרש נענה ר' טרפון ואמר הרי שהלכה ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומה בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה אלא מעמש"ב מי קאמר לה לא סגייא לה דלא מינסיבא ליה לאחיה דההוא גברא משמע דאי הוה מתנה הכי הוה מתנה עמש"ב ואמאי הא כשהתנה זה לא אסיק אדעתיה דימות גם זה בלא בנים ותפול קמי יבם והכי אמרינן בס"פ ב"ש גבי יבמה שנדרה הנאה מן היהודים ומה שהביא ראיה מההיא דתנן הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו דאם גילח בבית חוניו יצא ופי' דה"ט משום דסבור זה שיש מצוה בבית חוניו כמו במקדש ולא הוי מתנה על מהן שכתוב בתורה לדידי ק"ל דאם כן מאי פריך שם אלא מעתה סיפא דקתני אם גילח בבית חוניו יצא ה"נ דנעשה כמי שאומר הריני נזיר על מנת שלא אתחייב באחריות קרבנותיו נזיר כל כמה דלא מייתי קרבנו לא מתכשר ומ"ק הא גברא זה תנאי קא מתני דיהיה נזיר על מנת שיגלח בבית חוניו ואי לא מצי עביד בבית חוניו אין זה נזיר ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה ובשלמא אי אמרינן דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה פריך שפיר דהוה מעמש"ב וכ"ת א"כ מאי משני האי גברא לצעורי נפשיה קא מכוין אמר אי סגיא בבית חוניו טרחנא כלומר דאם יכול לטרוח לא יהיה נזיר והא הוי מתנה עמ"ש בתורה ה"פ האי גברא לצעורי נפשיה קא מכוין וכשאמר הריני לא לנזיר הכתוב בתורה קא מכוין אלא לשון פרישות קא' ולנדר קא מכוין ולכן אם גילח בבית חוניו יצא דאיגלאי מלתא דלא לנזירות הכתוב בתורה קאמר אלא לנדר כיון ולצעורי אנפשיה והכי אמרו גבי מתניתין דהריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה דאינו נזיר אבל נדר הוי וכו' וכן נר' מדברי הרמב"ם בכאן בהלכות מעשה הקרבנות ולפ"ז מדוייק שפיר לישנא דמתני' דקאמר ואם גילח בבית חוניו יצא דמאי יצא דקאמר והא אין כאן לא נדר ולא נזירות לפי מ"ש התוס' אבל לפי מ"ש אתי שפיר ועיין בתוס' פ"ב דנזיר אמתני' דהריני נזיר על מנת לשתות יין שפירשו כמו שפירשתי

סימן מ אם הלוה לחברו סאה בסאה בדרך היתר דהיינו שהיה לו מאותו המין ואחר כך נתייקרה הסאה ובא המלוה ותבעה מהלוה ולא נתנה לו ואחר זמן הוזלה הסאה מה דינו אי סגי כשיתן לו עכשיו הסאה כמו שהלוה לו או אם מחוייב ליתן כמו שהיה שוה בשעה שתבעה שהיתה ביוקר ראיתי זה ימים לאחד מגדולי האחרונים ז"ל דס"ל דצריך שיפרע לו כמו שהיה שוה בזמן שתבעה ממנו שהיה ביוקר וכיון דלא פרעו אז חייב מדין מזיק עכ"ד. ולע"ד האי טעמא לא מחוורא דאין זה אלא גרמא בנזקין וכיוצא לזו כתב מהר"ם ז"ל בסי' י"ו דשותף שעיכב לחברו מלמכור בזמן מכירתה אין לו עליו אלא תרעומת

אבל יש להביא ראי' לעיקר דינא שאנו בו מאותה שאמרו בירושלמי גבי הכותב לזון את בתה ה' שנים הרי זה חייב לזונה חמש שנים הראשונים היו ביוקר והוזלו אם העכבה ממנו נותן לה כשעת היוקר איברא דעדיין יש לדחות דהתם לא נתחייב לה בכ"כ חטים למזונותי' עד שנאמר יתן לה כמו שנתחייב אלא סתם נתחייב לזונה והיינו דמים ששוו המזונות והרי זה כמי שנתחייב בדמי מזונות חמש שנים אבל זה שנתחייב לתת כ"כ סאים כמו שלקח לא בדמים נתחייב כי אם בפירות וכל שיתן כ"כ סאים כמו שלקח סגי אבל לפי מה שראיתי להרא"ש ז"ל