מחנה אפרים - ב רטו

להדיא דס"ל להרשב"א ז"ל דהתנאי קיים וכיון דהתנאי קיים פשיטא דיכול לתבוע מעותיו דע"ת זה הלוהו וכן נראה ממ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל בשם הראב"ד הביא דבריהם הרב הנימוקי פ' איזהו נשך גבי האי משכנתא באתרא דמסלקי ז"ל ומיהו אע"ג דקי"ל דלא מסלקינן לי' אם אמר לא בעינא דתיכול ארעאי וכי הוו לי זוזי פרענא מסלקינן ליה מפירי שכיון שזה מוחה עליו שלא י יאכל גזל הוא הלכך אפי' אכלן לאחר מכאן משלם לו ומכל מקום מוציאין מן הלוה למלוה חובו כדין כל ב"ח וכו' ופשיטא דמיירי בקבע לו זמן שלא יוכל לתובעו תוך הזמן דאי לא מאי קמ"ל דמוציאין מן הלוה למלוה חובו פשיטא וכי יאכל הלה וחדי אלא דמיירי בקבע לו זמן וכיון דמסלקינן ליה מאכילת פירות המשכנתא קמ"ל דאף דהוא תוך זמנו כופין את הלוה לפרוע למלוה ודברים אלו הביא הרב בצלאל ז"ל בשיטה מקובצת בשם הריטב"א ז"ל על הך סוגיא ז"ל ואפי' קבע זמן לא מועיל לו כלום וב"ד חייבים למחות בו ואם אחר כך אכל משלם מדין גזל ומחשבינן ליה אפילו בשטרא אחרינא ומ"מ כופין אותו לפרוע מיד שלא קבע זמן אלא ע"ד שיאכל הפירות וכו' יע"ש וכ"כ הרמ"ה ז"ל הביא דבריו הרב מהרר"א מונסון ז"ל במהרש"ך ז"ל ח"ג סי' ב' ז"ל משכונא באיסור שלא קנה המלוה זכות זו שהקנה במשכונא ומתוך שלא קנה המלוה זכות שהקנהו הלוה בחצרו לא קנה הלוה זכות שהקנה המלוה במעותיו והו"ל הלואה בטעות שהלוהו על מנת שיזכה ושבטלה הקנאת משכונא מן המלוה בטלה ההלואה מן הלוה וכו' הרי לדעת כל הנך רבוותא דיכול המלוה לתבוע מעותיו דכיון דהריוח שהתנה זה ליקח הוא בטל גם הלואתו בטלה

ואל תשיבני ממה שכתב הטור בי"ד סימן קע"ה ובחה"מ סי' ר"ח ז"ל מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף בשיווי המקח בשביל המתנת המעות או שפסק קודם שיצא השער אין אחד מהם יכול לומר המקח בטל כיון שנעשה באיסור אלא המקח קיים והרבית שבו אין מוציאין אותו מיד המוכר ודין זה מקורו מרבינו האיי גאון ז"ל שלמדו מההיא סוגיא דגלימא וכתב מרן בב"י ז"ל בשם תלמידי הרשב"א ז"ל ומיהו בפוסק עד שלא יצא השער הלוקח ודאי יכול לחזור בו שלא ליתן כשער היוקר שהרי לא לכך ירד שמתחלה כשער הזול פסק עמו ומיהו רבינו כתב שאין אחד מהם יכול לומר המקח בטל וכו' יע"ש משמע דלא פליגי אלא בפוסק עד שלא יצא השער אם הלוקח יכול לחזור בו או לא אבל במוכר ביוקר בשביל המתנה כולי עלמא מודו דהמקח קיים ולא יתן הלוקח היתרון ועיין בספר מאירת עינים שנתן טוב טעם למה הלוקח יכול לחזור בו ולא יקח כשער היוקר שלא ירד מתחלה לכך והמוכר לא יוכל לחזור וע"כ יקבל הדמים כמו שהיתה שוה בעת שמכר יע"ש הרי דאף דתנאי שהתנה למוכרה ביוקר הוא בטל מכל מקום המקח קיים הכא נמי נימא דאף שמה שהתנה ליקח הרבית הוא בעל ההלואה יהיה קיימת דאיכא למימר דהטור לא פליג עם כל הנך רבוותא דלא איירי אלא כשבא המוכר בסוף הזמן ותובע כמו שפסק שכבר המתין הזמן ואפי' הכי אמרינן לי' שלא ליקח כי אם כמו שהיתה שוה בעת המכר אבל הוא הדין שאם בא בתחלת הזמן ותובע לו שיתן מעותיו מיד כמו ששוה שלא קבע זמן אלא ע"ד ליקח ביוקרא שפסק עמו או שיחזיר לו סחורתו פשיטא שהדין עמו כמו שכתבו כל הנך רבוותא וכ"ש לדעת הרמב"ם והרב מהר"י ן' מיגאש דס"ל דגם המוכר יכול לחזור בו אם הסחורה קיימת כמו שנכתוב לקמן בס"ד

איברא דמדברי הרמ"ך ז"ל שהביא הרב בצלאל על סוגיא דטרשא דרב נחמן נראה שחולק בדין זה שכתב ז"ל אבל אם נתאנה בשתות קנה ומנכה לו שיעור אונאתו מדמי מקחו ואינו יכול לבטל המקח כיון שמשך הלוקח והוא הדין שאינו יכול לכופו לפורעו עד הזמן שפסק עמו מתחלה כן נראה וצ"ע עכ"ל הרי דאף שאינו משלם כי אם מה ששוה תנאי ההמתנה הוא קיים ולא יכול לכופו לפורעו קודם הזמן מכל מקום הרב גופי' ספוקי מספקא לי' ואין ספיקו של הרב ז"ל כדאי לדחות ודאם של כל הראשונים ז"ל שכתבנו למעלה

העולה בידן לענין הדין שיוכל המלוה לכפות ללוה שיחזיר לו מעותיו מיד וגם המוכר ביותר משוויו יכול לכוף את הלוקח שישלם לו המעות כמו ששוה עכשיו מיד ולא ימתין עד הזמן ומאי דאיכא לספוקי אם הסחורה קיימת והמוכר טוען שיחזיר לו סחורתו שאינו רוצה למוכרה כשער של עכשיו והלוקח טוען כבר זכיתי בה ואיני נותן לך אלא דמים כמו ששוה עכשיו והנה כבר כתבנו דלפי דברי רבינו האיי גאון ז"ל והרא"ש והטור ותלמידי הרשב"א והרמ"ך והרשב"א הדין עם הלוקח ולא יתן כי אם דמים אבל הרמב"ם ז"ל חולק בדין זה שכתב בפרק ח' מהלכות מלוה ז"ל אסור להרבות על המכר כיצד המוכר לחבירו קרקע או מטלטלין ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הדמים הרי הם שלך במאה ואם עד זמן פלוני הרי הם שלך במאה ועשרים הרי זה אבק רבית כו' כשיתבענו לדין אינו יכול ליקח מהלוקח אלא מה שהי' שוה בשעת המכר או יחזיר לו ממכרו מידו אם הי' קיים וכו' הרי דאף שזה המוכר גילה דעתו בתחלה שאם נותן לו המעות מיד הוא מוכר במאה אפי' הכי כשבא בסוף הזמן וסופן שיחזיר לו סחורתו או יתן לו מאה ועשרים כמו שפסק שהדין עמו כל שכן כשלא אמר אם מעכשיו בכך אלא שמכרה לו בסתם לזמן ביותר משוויה שיכול לתבוע סחורתו שיחזירנה לו וכן דעת רבו הרב מהר"י ן' מיגאש בתשובה שהביא הרב בצלאל על הך סוגיא דטרשא דרב נחמן ז"ל מי שלקח מחבירו סחורה בהמתנה והוסיף עלי' בדמים לסיבת ההמתנ' אם היתה הסחורה בעינ' קיימת ורצה בעלה לחזור ולקחתה יש לו לחזור ולקחתה שיכול לומר לו אני מכרתי אותה לך באותו שער וכו' אלא שחילק הרב ז"ל בין התוספת יותר משתות או פחות שאם הוא יותר משתות ודאי יכול המוכר לבטל המקח ואם הוא פחות משתות אינו יכול לבטל המקח ומנכה לו הלוקח את התוספת אבל הר"מ ז"ל נרא' דס"ל דאף אם התוספת הוא פחות משתות יכול המוכר לבטל המקח שכתב שם וכן אם מכר לו מטלטלים במאה והיו שוים למי שקונה במעותיו מיד תשעים הרי זה אסור ואינו נותן לו אלא תשעים או מחזיר סחורתו מידו אם היתה קיימת עכ"ל הרי שהדמיון שלקח הרב ז"ל הוא עשירית ואפי' הכי כתב שחייב להחזיר הסחור' העול' מדבריהם שכשהתוספ' הוא יותר משתות חייב הלוקח להחזיר הסחורה ולכאורה קשה לדבריהם הסוגיא דגלימא ודשכירות דמינה יליף רבינו האיי והנמשכים אחריו דמקח שנעש' באיסור מסלקים האיסור והמקח קיים ואין שום אחד יכול לבטלו והרמב"ם גופיה כתב בסוף הפרק ז"ל מי שהיה נושה בחברו ד' דינרים של רבית ונתן לו בהם חפץ ששוה ה' כשמוציאין ממנו מוציאין ה' הואיל ובתורת רבית בא לידו משמע דדוקא הואיל ומשום רבית בא לידו מוציאין ממנו החמשה דלא ליתהני מרביתא הא לאו הכי המקח קיים. ועוד כתב ז"ל וכן אם נתן לו בהם כסות או כלי מוציאין ממנו את הכלי עצמו או את הכסות עצמו וכתב עליו ה"ה ז"ל ופירש דדוקא משום דהוי דבר מסוים הוא דמוציאין את הכסות בעצמו או את הכלי בעצמו דהוי טעמא משום דלא לימרו גלימא דמכסי דרביתא הוא הא אם הי' דבר שאינו מסויים אינו מחזיר כי אם דמיו ונראה דס"ל דדוקא כשהמקח עצמו לית ביה איסורא מצד עצמו אלא שהאיסור בא לו מצד אחר כה"ג דנתן לו גלימא בעד דמי הרבית שחייב לו או שהי' חייב לו ד' דינרים של רבית ונתן לו בהם דבר ששוה חמשה דאוזילי אוזיל גבי' שהמקח עצמו הוא היתר אלא שקנה בדמי רבית אז אמרי' המקח קיים ואם אותם הדמים אינם עולים לפרעון מפני שהם רבית יתן לו דמים אחרים אבל בהני גווני שכתב בתחלת הפרק האיסור הוא בגוף המקח שמכר שוה מאה במאה ועשרים אז המקח עצמו הוא בטל ויכול המוכר ליקח סחורתו. סלקא בידן שאם המקח הוא ברשות הלוקח פשיטא דאינו נותן כי אם דמים כדעת כל הראשונים שכתבנו דבריהם למעלה אבל אם תפס' המוכר יכול לומר קים לי כדעת הרמב"ם והרב ן' מיגאש דס"ל דהמקח בטל ואין מוציאין אותה מידו ודוקא כשהתוספת הוא יותר משתות דאז שוים הרמב"ם והרב ן' מיגאש אבל אם התוספת הוא פחות משתות אז