מחנה אפרים - ב ריב

סימן לב גרסינן בפרק הרבית ספינתא אמר רב אגרא ופגר' כלומר דשרי להשכיר ספינ' ולהתנות שאם תשבר ישלם אותה השוכר וכ"כ בשוכר פרה מחברו ולא חשיב רבית משום דלא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה ופירש רש"י ז"ל שלא עשאה דמים מחיים שאם יוזלו פרות בשוק לא ישלם וכל כמה דלא קביל עליה זולא לאו מלוה הוא עכ"ל וכן פי' הריטב"א ז"ל וכן כ' הרב בעל התרומות ולפי דבריהם לא שנא כלים שנפחתים מחמת מלאכה לא שנא כלים שאינם נפחתים מחמת מלאכה כגון כלי כסף וזהב הכל שרי כל כמה דלא קביל עליה יוקרא וזולא לאו מלוה היא וכ"כ בהגהת אשירי לדעת רש"י. אבל התוספות כתבו דאע"ג דקביל נותן יוקרא וזולא היה אסור משום דאחריות על המקבל ואע"ג דאחריות לא הויא אלא משעת שבירה ודקדקו הכי מההיא דאמרינן לקמן בעובדא דדודא דטעמא דשרי משום דקא מקבל נותן חוסרא דנחשא הא לאו הכי היה אסור ואע"ג דקא קביל עליה נותן חוסרא דנחשא ולפי דבריהם לא שרי להתנות הכי אלא בכלים שנפחתים מחמת מלאכה אבל בכלים של כסף וזהב שאינם נפחתים מחמת מלאכה אסור. ולע"ד נראה דליכא ראיה לאסור אפי' בכלים שאינם נפחתים דכיון דברשות בעלים לזולא קיימי נמצא שעד אות' שעה שנשבר הוא אצלו בתורת שכירות ואע"פ שנשבר ונעשה הלואה מ"מ כבר נתחייב בשכירות קודם שנעשה הלואה וכמ"ש הטור משא"כ בההיא עובדא דדודא דהוו שקלי ליה מעיקרא מיד נעשה הלואה וכמ"ש הטור משום הכי איצטריכא לומר מטעם דקא מקבל עלייהו חוסרא דנחשא ודעת בעל התרומות כסברת רש"י ז"ל. איברא דגבי נותן מעות לשולחני כדי להתנאות בהם כתב הרב בעל התרומות דאי קביל שולחני עלי' אונס הרי זה אסור ואע"ג דלא קביל עליה יוקרא וזולא. וראיתי להב"י ז"ל בסי' קס"ט בדין נותן מעות לשליח כדי שילוה אותם לעובד כוכבים ברבית דאי קביל שליח עלי' אונסין ה"ז אסור כתב הרב ז"ל דכל שקיבל עלי' אונסין הרי זה יכול להוציאם בההיא הנאה דקביל עליה אונסין ולפי דברים אלו אתי שפיר כמ"ש. אבל לע"ד אין דברי הרב שם נ"ל דמהיכא תיתי שיוכל להוציאם מכיון דלא נתנם לו אלא כדי להלוותם ברבית ומה שכ' הטור בדין השליח דאסור משום דזוזי לא הדרי בעיניה לאו למימרא דיכול השליח להוציאם לצרכו אלא הכי פירושו כיון דהשליח קביל עליה אונסין ואותם המעות לא הדרי בעיניה שהרי הוא מלוה אותם לעובד כוכבים ברבית ומחזיר אחרות. ולעיקר הקושיא נראה לי דמ"ש ב"ה דאם קיבל שולחני אונסין הר"ז אסור היינו טעמא משום דבמעות לא שייך יוקרא וזולא וכדאיתיה בר"פ כ"כ מהרי"ק שורש קי"ט ודעת הרמב"ם ז"ל כפי מה שכתב הרב המגיד היה נראה דסבירא ליה כס' התוספות שכתב דע"כ לא שרי להתנות בכלים אנא מפני שהם נפחתים מחמת מלאכה אבל בצאן ברזל שאינו עושה בהם מלאכה לא שרי עכ"ד נראה דהבין בדברי הרמב"ם ז"ל במ"ש לפיכך אם קיבל עליו בעל הצאן שאם הוקרו או הוזלו או אם נטרפו הרי הם ברשותו הרי זה מותר היינו לומר שקיבל כולם יחד. אבל מדברי הרב בעל התרומות אין נראה כן אלא בחדא מינייהו סגי. ועוד נראה דאפי' למ"ש ה"ה דטעמא דהיתר כלים משום שהם נפחת מחמת מלאכה הא לאו הכי אסור ה"ד בקוצב דמים במעיקרא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל אבל בקוצב דמים בשעת שבירה אפי' בכלים שאינם נפחתים שרי להתנות שאם תאנס ישלם כשעת שבירה ואין כאן מלוה אלא כדין ש"ש שמתנה להיות כשואל וכמ"ש הטור בסי' קס"ט דכל מידי דהדרא בעיני' אפי' קביל עלי' אונסין שרי ואין זה אלא שואל

כללא דמלתא נראה לע"ד דכיון דכל הני רבוותא מסכימים להקל דבקבלת זולא תליא היתרא אזלינן לקילא ומה גם דפשטא דברייתא בפרק אלמנה לכ"ג דקתני כהן השם פרה מישראל מאכילה בכרשיני תרומה וטעמא דהואיל ואחריותו עליו משמע דאיירי בששכר' הכהן או כדפיר' לה הרמב"ם ז"ל בהלכות תרומות ששמה לעצמו כדי לפטמה ולחלוק הריוח לאמצע וא"א לאשכוחי בה היתרא אלא בדקביל הנותן יוקרא וזולא והיינו כסברת ריב"ן שהביאו התוספות בשמעתין וכן הוא דעת הרב בעל התרומות ז"ל

סימן לג ראובן שמכר לשמעון שטר חוב שהיה לו על העובד כוכבים ומסר לו השטר אבל לא כתב לו שטר הקנאה כדינו אי שרי לשמעון ליתן הרבית שעלה אחר כך על העובד כוכבים מי אמרינן כיון דשמעון לא קנה השטר נשארו המעות הלואה אצל ראובן וכי שקיל השתא הרבית מהעובד כוכבים נמצא דנוטל שכר מעותיו

והנה במשכון של עובד כוכבים שביד ישראל והביאו לישראל חברו שילוה עליו ולכשיבא העובד כוכבים לפדותו שיקח הוא הרבית כתב הטור בסימן קס"ט בשם ר"ת דשרי ובלבד שיאמר לו הריני מוחל לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על המשכון יע"ש והב"י הביא דברי המרדכי דפרק מי שמת שנראה מפשט דברי מהר"ם ז"ל דס"ל דלא קנה ישראל הב' המשכון וא"כ כל רבית שעלה על החובות כל היכא דאיתי' של בעליו הוא ואסור ללוקחו יע"ש ולכאורה נראה דטעמו של מהר"ם הוא משום דקי"ל דאין ישראל מעובד כוכבים או עובד כוכבים מישר' קני משכון וא"כ לא מצי המלוה לחזור ולהקנותו לישראל אחר כמ"ש המרדכי בפרק מי שמת משם אביאסף וכ"כ המרדכי בפ"ק דקדושין בשם ראבי"ה סי' תפ"ד ור"ת ס"ל דאע"ג דאין ישראל מעובד כוכבים קונה משכון מכל מקום יכול להקנותו לאחר כיון דאית ליה שעבוד בעלמא ולטעמיה אזיל דס"ל דמכירת שטרות דאורייתא דשעבוד נכסים שיש לו למלוה בנכסי הלוה יכול להקנותו לאחר אבל רבים חולקים ואומרים דמכירת שטרות דרבנן משום דאין למלוה בנכסי הלוה כלום דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכמו שאינו יכול להקדישו כמו כן אינו יכול להקנותו ומהאי טעמא סבירא ליה להרשב"א ז"ל דאין אדם יכול לשעבד שטרי חובות שיש לו על אחרים אמנם כשנדקדק בדברי מהר"ם תראה דמאי דאסר מהר"ם ליקח הרבית לאו משום רבית קאסר ליה כמבואר באותה תשובה של מהר"ם שהביא הב"י בסמוך שכתב ז"ל נראה לי דאין כאן איסור רבית דהא ליכא הלואה דלאו אגר נטר לי הוא שהרי לא קיבל אחריות יע"ש ומאי דאסר הכא היינו משום גזל דכיון דלא קנה הלוקח את החוב לא קנה הרבית שעלה וכל היכא דאיתיה ברשותא דמוכר קאי ואעפ"י שאמר לו מעיקרא קרן ורבית היינו משום דסבור המוכר שבנטילת המעות זכה הלוקח בקרן וכי עלה הרבית ברשות הלוקח עולה והוא לא נתכוון למחול מידי והוי כמחילה בטעות דלא מהני דלא דמי למוכר פירות דקל דמעיקרא נתכוון המוכר לאוזלי גביה לוקח ולמחול לו מה ששווים הפירות יותר מהדמים שנטל אבל הכא מה שמניחו ליקח הרבית לא משום דהוא מחיל אלא משום דסבור שנתקיים המקח וכי שקיל לוקח הרבית דידיה קא שקיל והוי כמ"ש הרא"ש בעובדא דאת ונוולא יע"ש והר' מנחם ז"ל ס"ל דלא דמי לעובדא דאת ונוולא דהתם לא גמר המוכר למכור לא כן הכא דגמר למכור הילכך אף דיכול לחזור בו אין לו לחזור כי היכי דליקום בהימנותיה ולכך אית לן למימר דאפי' היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר כמ"ש התוספות ריש דף ס"ז יע"ש. עלה לנו מהאמור דמי שמכר איזה דבר לחברו אף דלא קנאו חברו או מחמת שהוא דבר שלא בא לעולם או חובות העובד כוכבים או של ישראל שהם מלוה ע"פ כל אחריות על הלוקח אין בזה משום רבית וכן נראה מדברי הרמ"ך ז"ל הביא דבריו הר"ב בחי' דף קמ"ג ע"ד

אמנם מדברי ר"ת הנז"ל אין נראה כן מדאיצטריך שיאמר לו הריני מוכר לך וכו' ואין לי עסק עמך ולא לך עמי וכו' ואם איתא דכל שקיבל עליו אחריות הלוקח סגי אמאי צריך שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות וכן גבי חובות של אשראי הצריכו שיאמר אתה תפטור העובד כוכבים וכו' ולא די בקבלת אחריות בלבד ובסי' קע"ג כתב הטור שמי שיש לו שטר על חברו או מלוה ע"פ יכול למוכרו בפחות ואין בו משום רבית ובלבד שיהא אחריות של השטר והמלוה על הלוקח וכו' ומשמע מפשט הדברים דבקבלת אחריות סגי ואף אם לא קנאו הלוקח אבל בהגהת אשירי הביאו