מחנה אפרים - ב ריא

בהם קנין גמור אע"ג דאיכא איסורא לא מפקינן קנינו

ועוד נראה לי דבנדון דידן כ"ע מודו דהמקח קיים ואין מוציאין מידו דהכא כיון שהפירות היו בוסר ה"ז יכול להקנותם לב מהשתא דהוי דבר שבא לעולם וכמ"ש במ"א בה' מוכר דבר שלא בא לעולם סי' ב' וכ"כ התוס' בדף ס"ד סד"ה מה שעיזי חולבות מכור לך דההיא דפרדס' איירי כשעדין לא הגיעו אפי' לבוסר ואע"ג דהרמב"ם ז"ל מפרש לה אפי' שכבר באו לעולם מ"מ איסורא דידהו לא הוי אלא משום דמתחזי כאגר נטר לפי שהמוכר צריך לעבוד בשדה וכמ"ש ה"ה בספ"ט יע"ש וכיון דלא הוי אגר נטר ממש אלא משום דמתחזי בדיעבד המקח קיים מכיון דאפי' אבק רבית לא הוי וכ"ש דלפי מ"ש התוס' נר' דההי' דפרדסא איירי כשעדין לא באו לעולם כלל אבל כל שבאו לעולם ה"ז נגמר המקח מהשתא ולית כאן מלו' ולא אמרינן קרוב לשכר ורחוק להפסד אסור אלא במלוה כמ"ש הנ"י גבי ההיא דחביתא והרמב"ם ז"ל כתב בההיא דמנה אין לי חטים במנה יש לי כיון דאינו אלא משום דמיחזי כרבית מוציאין מידו של לוה וכן הוא דעת הרשב"א יע"ש ובמוכר פירות עד שלא באו לעולם נראה מתוך דברי הגהת אשירי בשם מהרי"ח דף קמ"ג דאסור כיון דליכא עדין שום דבר זוזי הוו הלואה אבל מדברי הגהת אשירי שהביא בדף קמ"ה משם מהרי"ח גבי שינוייא דהתם זביני דלית ביה שום נדנוד עבירה וכן מוכח מהתוספתא דקתני מוכר אדם פירות שדהו וכ"כ הרשב"א בחי' דיותר שרי כשעדין לא באו הפירות לעולם מלאחר שבאו ועדין לא נגמרו דכל שלא יצאו כלל הוי כאומר מה שתעלה מצודתי מכור לך

סימן לא מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שכורה לך בי' סלעים לשנה אם בכל חדש וחדש סלע לחדש מותר ואמרו טעמא שם משום דשכירות אינ' משתלמת אלא לבסוף והאי כיון דלא מטא זימנא למיגבא לאו אגר נטר הוי משווא הוא דהכי שוייא והאי דקא"ל אם מעכשיו בי' אוזלי הוא דקא מוזיל גביה ע"כ וצ"ע דנראה דלא הותר בשכירות אלא בדשוה י"ב מדקאמר משווא הוא דהכי שוייא

ואלו לפי עיקר הטעם משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף היה נראה דאפי' כי לא שוייא ג"כ לא הוי אגר נטר שהרי לא נתחייב לשלם שכירות עד סוף החדש ועוד מסיפא דמתני' נלמוד לרישא דקתני ואין מרבין על המכר וההיא איירי בשאינו שוה כדמוכח מדברי הרמב"ם רפ"ח דאי בדשוה י"ב כי נמי התנה וא"ל אם מעכשיו וכו' ואם לאח"ז בי"ב מה בכך הא ליכא אגר נטר ואם תאמר דאפי"ה אסור והוי אבק רבית דכיון דזביני בעי למיתן דמי מעכשיו מכי א"ל אם מעכשיו כבר נתרצה המוכר למוכרו בי' ומאי דא"ל אחר כך ואם לגורן בי"ב משום אגר נטר ליה ואסור אין זו סברא דלא מצינו אבק רבית במוכר שוה בשו' ומדברי הרמב"ם ז"ל שכתב וכשיתבענו בדין אינו נוטל אלא כפי מה שהיה שוה בשעת המכר מוכח דכל היכא דהיה שוה י"ב ה"ז נוטל י"ב ואע"פ שהתנה דלא כהרב מהריק"ו ז"ל בב"י שעל מ"ש הרמב"ם בלוקח חפץ בשוהו על מנת ליתן לאח"ז רשאי לומר תן לי עכשיו בפחות דאיירי אחר שנגמר המקח אבל קודם שנגמר המקח אם א"ל תן לי מיד בפחות ה"ז כמי שא"ל אם מעכשיו בי' ואם לאח"ז בי"ב דאסור לקבל ממנו אח"ז י"ב עכ"ל וזה אינו וכמ"ש

והיה נ"ל לומר דמתני' איירי בדבר שאינו קצוב ואינו ידוע כגון קרקע ופרה וטלית שאין שומתו ידועה וגבי מכר כיון דבעי למשקל דמי מעכשיו כי א"ל אם מעכשיו בי' גילה דעתו שזהו שיווייו וכי א"ל ואם לאח"ז בי"ב משום אגר נער קא"ל ואיירי בדאוקיר גביה וכמ"ש הטור בריש סי' קע"ג ומ"ה אסור וכשיתבענו בדין לא יטול אלא כמו שהיה שוה בשעת המכר וכי האי גוונא בשכירות שרי דכיון דאינ' משתלמת אלא לבסוף ואין לו שומא ידועה דאין אונאה לקרקע אמרינן דמישווא שוייא ומאי דא"ל ואם בכל חדש וכו' אוזלי מוזיל גביה. ומיהו טעמא משום דאין שומתו ידיעה הא אי הוה שומתו ידועה אפילו בשכירות היה אסור דכיון דאוקיר גביה נמצא כאלו השכיר לו בי' ומה שנותן לו אח"כ סלע בכל חדש אינו בשכר ההמתנה. ומספקא לי אי איירי דוקא בשלא ביררו דבריהם עכשו ונכנס זה בבית על פי התנאי דכיון דיכול השוכר ליתן לו מיד י' והרי החצר שלו נמצא דמה שנותן אח"כ יותר הוי בשביל שכר ההמתנה אבל אם ביררו דבריהם קודם שהחזיק וא"ל השוכר אין לי ליתן עכשו אלא אתן לך סלע בכל חדש נמצא דמעיקרא לא נגמר השכירות אלא בי"ב. וכתב הב"י בסי' קע"ו בשם ת"ר דבשכירות נמי משכחת לה דאסור כגון אם השכיר לו חצרו בי' והחזיק בה ואח"כ אמ"ל שאם ימתין לפרעון חדש בחדש יתן לו סלע בחדש הרי זה רבית גמור עכ"ל. ונראה דאיירי בשאינו שוה י"ב דאי היה שוה אלא דאוזיל גביה מעיקר' כדי שיתן עכשיו א"כ כי לא נתן לו מיד נתבטל השכירות הראשון דאדעתא דהכי לא אוזיל גביה ומ"מ צריך להבין במ"ש דהוי רבית גמור מטעם דהוי כאלו נתן לו המנה וחזר ונטלו ממנו וכמ"ש הב"י נרא' דס"ל דאע"ג דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף מיהו כל שהתנה ליתן מידו ע"מ כן החזיק בבית נתקיים השכירות ומחוייב ליתן עכשו ומש"ה כי א"ל אח"כ שאם ימתין יתן לו סלע בכל חדש ה"ז רבית קצוצה דנמצא שנותן לו יותר בשביל שימתין לו על חובו. אבל לע"ד נראה דלאו כולי עלמא מודים בזה דהא כיון דקי"ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף עדין לא זכה המשכיר בדמי השכירות אלא תנאי הוא דאיכא בינייהו ואי רוצה מקיים תנאי' ואם אינו רוצה הרי השכירות בטל. והתוספות כתבו בשם ר"י בפר' הגוזל גבי ישנה לשכירות בד"ה אלא במאי מקדשה כו' ועוד אומר ר"י שאפי' שניהם רוצים שיחולו הקדושין קודם הגעת ממון לידה אינה מקודשת כיון שאינה יכולה לתובעו בדין עד שיגיע הממון בידה ואיכא למימר דשאני הכא דכיון שהחזיק בבית נתחייב לתת השכירות מיד והשתא מתיישב מה שהקשינו לעיל, דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והשתא ליכא חיובא כי נמי לא שוה אלא פחות אמאי אסור והא בכה"ג לא שייך אגר נטר וכמ"ש הרשב"א שהביא הב"י סי' קע"ז אלא תוספת הוא על השכירות. אלא היינו טעמא דכל שאינו שוה הרי הוא כאלו פירש ואמר שהשכירות אינה אלא בעשרה והשנים המוספים הוי משום אגר נטר וכיון שכן נמצא כאלו השכיר' לו בעשרה מיד דמשע' שהחזיק נתחייב בעשרה ונותן לו שנים יותר בשביל ההמתנה. ודע דאפי' השכיר לו בסתם בעשרה כדי ליתן לו מיד ולמחר מצאו וא"ל אם תמתין לי אתן סלע בחדש דשרי כיון דעדין לא החזיק דמה שא"ל מעיקרא בעשר' אוזלי הוא דהוה מוזיל גביה בשביל שתקדים השכירות שכל המתנה ליתן השכירות מיד סתמא מוזיל גבי' בשביל שתקדים השכירות ומינה ילפינן דאפילו במקומות שנהגו ליתן השכירות מקודם מותר לומר כן דכיון שנהגו כן סתמא אוזלי מוזילי' גבי שוכר. והוי יודע דהא דשרי לזלזולי בשכירות היינו טעמא משום דשכירות קרקע זכה ביה מהשתא זכיה גמורה ואין כאן הלואה כדי דנאסור משום אגר נטר אבל בשכירות פועל הואיל ולא משתעבד פועל לגמרי מהשתא דהא יכול לחזור בו הרי זה אסור לומר אם מהשתא בפחות ואם לאחר זמן בשיוויו וכמ"ש הטור בסימן קע"ג דאסור לזלזולי במכירה ולומר אם תתן לי מהשתא בפחות דכיון דאין המקח נגמר עדין הוי אגר נטר ואגב אורחין מתיישב מ"ש בגי"ת שם ממשנתינו

וראיתי להרשב"א ז"ל שכתב דבפועל כל שאינו עושה מהשתא אסור לזלזולי בשכירותיה דנראה כרבית ואף על פי שלא התנה לומר אם מהשתא בפחות וראיה מההיא דהשוכר את הפועל בימי החורף לעשות עמו בקיץ דאסור לזלזולי. ולע"ד אינה ראיה דהתם שאני ששכרו לימים וכל יומא ויומא הוי שכירות בפני עצמו כדמוכח בסוגיין בפרק הספינה וכיון שכן נמצאו המעות הלואה אצלו שהרי עדיין לא חל כל השכירות ויכולים שניהם, לחזור אבל אם שכרו לזמן קצוב בסך מה דחל השכירות מהשתא בנתינת המעות או בקנין תו לא הוו הדמים מלוה ואף על גב דפועל חוזר בחצי היום מכל מקום כל כמה דלא הדר גופיה קנוי וכי הדר ביה היינו טעמא משום דלא גרע מעבד עברי דמגרע מפדיונו ויוצא: