מחנה אפרים - ב רי

עליו הזול קרוב לזה ולזה ואח"כ כתב וכן מותר לקנות מחברו בתשרי מאה כדין של יין בדינר ואינו נוטלן עד טבת וכשנוטלן בודק ולוקח היין הטוב שאלו שהחמיצו מתחלה היו ראויין להחמיץ ע"כ. ויש לדקדק על דבריו במ"ש מט' דאלו מתחלה היו ראויי' להחמיץ ובלאו האי טעמא תישרי כיון דקביל עליה הלוקח זולא קרוב לזה ולזה הוא וטעם זה עדיף דיהא שרי אפילו כי מבחרי אחר טבת דלא שייך לטעמא דמעיקרא חלא חלא. וראיתי להב"י שדקדק זה וכתב דהכא לא התנה וכי שביק ליה השתא למבחרי' מיחזי כי אגר נטר ודבריו אפשר לומר לפי לשון הרמב"ם. אבל הטור ז"ל כתב דין זה אפי' בהתנה שכן כתב מותר להקדים מעות על יין בשעת הבציר ע"מ שיתן לו יין טוב בניסן ולפי זה תיקשי לן כל שהתנה ליתן לו יין טוב מאי אירייא בניסן משום דההיא שעתא נברר היין הא כל שהתנה יהיה באיזה זמן שיהיה מטעם דקביל עליה זילא

אמנם כד נדקדק עוד בדברי הרמב"ם והטור שבדין הראשון כתבו מותר ליתן דמי חבית ובדין הב' כתבו מותר ליקח מאה כדי יין בדינר ולא כתבו מותר להקדים מעות של מאה כדי יין היינו לומר שבדין הראשון איירי בשנתן לו דמיו של חבית כלומר מה שהיא דמי' וכיון דלוקחה בשווייה משום הכי שרי להתנות שיהא אחריות חימוץ על המוכר שהרי קבל עליה הלוקח אחריות זולא אבל בדין השני אשמעינן חידושא דאפי' לא לקח בדמיו אלא אוזיל גביה דהשתא לא שייך לטעמא דזולא ונמצא דהוי הלוקח קרוב לשכר ורחוק להפסד אפ"ה שרי מטעמא דמעיקרא חלא חלא ונראה לע"ד דגבי קיראי היינו טעמא דשרי משום שהוא מזומן ליתנו מהשתא בכל עת שירצה הלכך אין לאסור מטעם שהמוכר חייב באחריות מאחר שבידו הוא לפטור ממנו כמ"ש לעיל. כללא דמלתא דלא שרי אלא היכא דקרוב להפסד כמו לשכר מה שאין כן במוכר לו חפץ מבורר דבדין הוא שיהיה האחריות על הלוקח כיון דשלו הוא ואין המוכר יכול לשנותו וליתן אחר תחתיו כי קביל מוכר האחריות מיחזי כי אגר נטר וקבלת זולא דלוקח בכה"ג לא מיקרי קרוב להפסד דכיון דאוזיל גביה תו לא שכיח שיוזל כ"כ עד שיהא קרוב להפסד ואחריות שקיבל המוכר שכיח טובא שכל הדרכים בחזקת סכנה ובפרט כשהוא דרך אניה בלב ים ועל כל אלה שכל ההוצאות הם על המוכר עד שיבא ליד הלוקח ובשלמא על ההוצאות הדרך איכא למימר דבדין הוא דליהוי על המוכר שהרי הלוקח כך התנה שיביאנה לו לביתו אבל הוצאות המכס וכיוצא הא ודאי מן הדין רמי לבעל המקח. וראיתי לאחד מגדולי הדור שהתיר בנ"ד ואפילו כל האחריות למוכר וטעמא כיון דלא מצי המוכר יהיב ליה השתא מאי דמכר ליה ומדברי הגהת מרדכי בפוסק על הגדיש שכתב דה"ט דשרי ואע"פ שכל האחריות על המוכר דכיון שאין מזומן כמו שיש לו למכור אין להיות אחריות על הלוקח היה נראה ראיה לדבריו. אבל כד דייקנא בה ל"ד דע"כ לא שייך האי טעמא אלא בדלא אוזיל גביה בשעת פיסוק המקח אבל בנ"ד דאוזיל גביה אם אתה אומר שכל האחריות על המוכר נמצא שמה שאוזיל גבי' הוי אגר נטר ועוד דבפוסק על הגדיש אין החטים עדין מתוקנים כמו שהם ראויים למכור וצריך המוכר שיתקנם ולפיכך הרי הם ברשותו לאחריות מה שאין כן במוכר סחורה שהיא ראוי' למכור ואינה מחוסרת שום תיקון כל שמכרה הרי יצאתה מרשות מוכר ואפי' מעבר לים היא

סימן ל ויש לעיין במי שמכר פירות סמדר לחברו בזול דאסור כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח אם המקח קיים כנגד המעות שנתן ויתן כשער של היתר דגבי מקח שנעשה באיסור כתבו הגאון והטור בח"מ סי' ר"ח דהמקח קיים ויתן כשער של היתר והכא מי נימא הכי שיהיה המקח קיים ויתן הלוקח כשער של היתר שהרי כל שנתן המעות קנה דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה בכסף ואע"פ שנראה מדברי הב"י ז"ל דכל שקנה קנין גמור ה"ז מותר זה אינו שהרי הרמב"ם כתב דאסור קודם שיגמר ויתבשל משמע שהפרי הוא בעולם וכל שהפרי בעולם אפי' סמדר נקנה בקנין ולא חשיב דבר שלא בא לעולם כמו שפירש רש"י ז"ל בפרק הרבית דף ס"ו במוכר פירות דקל יע"ש אלא הכא היינו טעמא דאסור ואע"ג שקנה הלוקח משום שהמוכר צריך לעבוד את הקרקע מיחזי כרבית וכ"כ ה"ה בסוף פ"ט ולפי זה אף על גב דנעש' באיסור המקח קיים כשער של היתר ואין א' משניה' יכול לחזור או דילמא נהי דאין המוכר יכול לחזור בו ויתן כשער של היתר הלוקח מיהא מצי לחזור בו שהרי לא לכך ירד תחלה שמתחל' השער הזול נתן וגבי פסק על הפירות עד שלא יצא השער ונתקיים המקח בקנין כתב הב"י בח"מ בסי' הנז' דאע"ג דאין המוכר יכול לחזור הלוקח יכול לחזור כי נתייקר השער שהרי לא לכך ירד תחלה

אבל כד דייקינן בה לא דמי דבפוסק עד שלא יצא השער אין המקח מתקיים אלא בקנין דמעו' אינם קינו' אלא למי שפרע ובכי האי גוונא שנעש' באיסור אפי' מי שפרע ליכא כמ"ש הגאון משום הכי כי נתייקר השער יכול הלוקח לחזור שהקנין לא היה אלא לשער הזול ונמצא דאין כאן קנין אבל הכא שהמקח מתקיים בלא קנין בנתינת דמים בלבד הוא קונה והלוקח נמי אינו יכול לחזור וחילוק זה מבואר מתוך דברי הגאון דגבי פוסק על השער כתב דאם נתייקר אין המוכר יכול לחזור אבל הלוקח יכול לחזור ואלו במוכר ביותר בשביל המתנת המעות כתב דהמקח קיים ואין אחד משניהם יכול לחזור ואע"פ שהב"י לא פירש כן לע"ד כן נ"ל

איברא דאיכא למימר דבנ"ד כיון שנגמר הקנין בנתינת וזכה בו הלוקח ה"ז זכה בכולי' בדמים שנתן מתחל' ואע"ג דהויא איסורא מיהו אינו אלא אבק רבית וכל שלקח לא מפקינן מיניה והכא נמי כיון דזכה זה בקרקע או בפירות לא מפקינן מיני' וגבי משכנתא באתרא דלא מסלקי הביא הב"י בי"ד משם הרמב"ן דמסלקי' לי' מלמיכל פירי בתורת רבית ולסלוקי' לגמרי א"א דהא מקנייא לי' הלכך אכיל פירות בשומא: ולע"ד הדברים תמוהים הלא כיון שקנה זה את הקרקע ואין כאן אלא אבק רבית היאך יכול לסלקו מאכילת פירותיו וכ"ת כיון דא"ל לא תיכול כי אכל גזיל' הם בידו זה אינו דהא מתחלה בתורת רבית בא לידו וזכה בו לאכול פירותיו ומשום הכי כתב הרמב"ם ז"ל דמשכנתא בלא נכייתא לא דמי למוכר באסמכתא דמשכנתא הקנ' לו הגוף לפירותיו וכן נראה ממה שכתב הרמב"ם בפ"ח דמשכנתא בלא נכייתא באתרא דלא מסלקין ליה ואע"ג דמשכונא זו אסיר' הואיל ואבק רבית הוא הולכין אחר המנהג משמע מתוך דברי הרמב"ם דהגמ' איירי במשכנתא דאסור' ולא כמו שפירש הרמב"ם דהגמרא איירי למאן דשרי לה וכי תימא אי הגמרא איירי במשכנתא דאסור' היכי קאמר רבינא אכיל ה"ט משום דהמלו' קנה הקרקע לפירותיו משעה שמשכנ' אצלו ואכיל ולא אכיל דקאמר היינו לומר דמן הדין אוכל אותם דאי אפשר לסלקו מאכילת פירותיו אע"ג דאיכא איסורא דאבק רבית שהרי כבר זכה בהם ואין מוציאין מידו ואיברא דבאתרא דלא מסלקי נראין הדברים שהרי הקרקע מכור לו וכמו שפירש רש"י ז"ל. אבל באתרא דמסלקי בכל שעה שירצ' נרא' שאין כאן קנין כלל שהרי יכול לסלקו בכל עת שירצ' והראי' מדאצטריך לומר דאי אגבינהו בסינסני קנינהו משמע שאינו זוכ' בהם עד שיגביהם וגבי מוכר שדהו והתנה ע"מ שיחזירהו לו בכל עת שיחזיר לו הדמים כתב הטור דה"ז לא קנה כיון שיכול לסלקו בכל עת שירצה והרשב"א ז"ל לא אוקמי' האי מימרא באתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא משום דכיון דהוי אבק רבית היכי אמר רבינא אכיל דמשמע לכתחל' והלא איכא איסורא לאוכלם משום אבק רבית אבל אי אכלם כבר אע"ג דמחה בה תחל' שלא יאכלם מהיכא תיתי לומ' שיהא גזל בידו והלא מעיקרא בשעת המשכונא כבר זכה בגוף הקרקע לפירותיו ומשום רבית באו לידו וזכה מגוף הקרקע לפירותיו ואף הרמב"ן ז"ל לא החליט המאמר דאם מחה שיהא (גזל בידו אלא ספוקי מספקא לי' כמו שנראה מתוך דבריו ולפי זה באתרא דלא מסלקי כיון דחשיב מכר בידו כמו שנראה מפירוש רש"י ז"ל אפי' מחה בה שלא לאוכלם ואכלם נראה דלא מפקינן מידו דלא שבקינן פשיטות של הרמב"ם ז"ל משום ספיקו של הרמב"ם ז"ל ולפי זה נראה דבנדון דידן שמכר לו הפירות וזכה