מחנה אפרים - ב רט

אך ה' בזוזא פי' לזמן פלוני וכו' דנראה דא"א הרב ז"ל איירי בשאין לו הכל) וההיא ברייתא דלקמן דהמוליך פירות ממקום למקום דשרי לומר לו תנם לי ואני אעלה לך מפירות שיש לי דשרי מטעם דאית לי' ואע"פ שאינם בעיר התם סאה בסאה הוי וכי יש לו קצת שרי אבל למכור דבר ששוה ה' בד' איכא למימר דכל היכא דלית לי' מזומן בעיר ה"ז אגר נטר

איברא דצ"ל דנראה דהטור ס"ל כסברת התוס' דכל היכא דמחוסר קצת תיקון לא שרי לאוזלי גביה וכ"נ שהוא דעת הרא"ש ור"י כמבואר בסי' קע"ה וקשה לזה ממ"ש הטור בסי' קע"ג דשרי להקדים מעות לגינאה שיתן לו לזמן פלוני דלועים בני אמה בזוז ואע"פ שעתה שוים בני זרת בזוז ואע"פ שאין לו עתה בני אמה דחשבינן לי' כאלו הם בידו כיון דממילא קא רבו ע"כ משמע מדבריו שם דכל שיש לו קצת בידו שרי לאוזלי גביה ולפי מ"ש הרמב"ם ז"ל בההיא דקרי מפני שהוא קונה אותם עתה בשווים שהרי כך הם נמכרים בשוק ומה שמניחם ליגדל מאליהן הם גדלים ולית ליה שום פסידא למוכר דבלאו הכי הוא הי' מוכרם עכשיו שהם בני זרת בזוז למדנו מדבריו דכל שאין לו מזומן בידו לא שרי לאוזלי במקחו וכ"נ מפי' רש"י ז"ל שפי' מיני' קא רבו שהקטנות היו בשעת המכר ומדידי' קא משבח ואזיל ולע"ד הכי נראה עיקר שהרי משנתן הדמים על הקטנים קנאם קנין גמור דכל המחובר לקרקע נקנה בכסף ונ"מ דבאחריותה דלוקח קיימי לענין גניבה

איברא דק"ל עדיין דלפ"ז לא הי' צריך התלמוד להאריך כ"כ כדי לחלק בין חלב לדלועין לומר דחלב לאו מיני' קא רבו דאפי' הי' אפשר לומר בחלב דמיני' קא רבו מ"מ לא ברי לאוזלי גביה כיון שמחוסר תיקון וכמ"ש התוס' בפוסק על הגדיש דלא שרי לאוזלי כל שמחוסר עדיין תיקון משא"כ בדילועין דמהשתא קנאם זה קנין גמור וכי הגדילו ברשותיה הגדילו ואפשר ליישב דאצטריך לזה הטעם דלאו מיניה קא רבו לאסור אפי' כי הקנה לו הבהמות או החלב בקנין דפירות נקנין בקנין ואפ"ה אסור כיון דלאו מיניה קא רבו כמו שאסור למכור פירות הפרדס קודם שנגמרו ואע"פ שכל המחובר לקרקע נקנה בכסף מטעם שהמוכר קא חסר וכמ"ש ה"ה הכי נמי בחלב ולפי מ"ש נראה דלא שרי בדילועין אלא דוקא באומר לו עשר דילועין אלו דנמצא דמהשתא קנאם לאלו וכי רבו ברשותא דלוקח קא הבו אבל אם א"ל לתת לו דלועין סתם בני גרמידא ולא אמר אלו לא שייך האי טעמא דמאן נימא לן שאותם דלועין שמכר לזה הן הם דקא רבו ונעשו בני גרמידא ובהגהת מרדכי כתבו דדוקא אם נותן לו אותם דילועין דאיתנהו בשעת פיסוק אבל אם נותן לו אחרים אסור וזה נוטה למ"ש ור"ל דאם מכר אותם דילועין שהיו בשעת פיסוק בעודם קטנים ה"ז אסור ליתן לו אחרים שבאו אח"כ דלא שייך השתא לומר כי קא רבו ברשותא דלוקח קא רבו אבל לפי הטעם שכתב הטור דילועין כיון דממילא קא רבו חשיב כאלו הם בידו נראה דאפי' מכר אלו וליתן אחרים תחתיהם שרי ולא מהני יש לו אלא לענין היתר פסיקא בלבד כמ"ש התוס' בפוסק על הגדיש בדף ס"ד ע"ב אבל כבר כתבנו דההיא דפוסק על הגדיש איירי בדלא אוזיל גביה ומ"ה שרי ואע"פ שבאחריות המוכר קיימי אבל היכא דאוזל גבי' בשעת הפיסוק כל שעומד באחריות מוכר ה"ז אגר נטר כל כמה דמחוסר בהם שום תיקון וההיא דקיראי דשרי לאוזלי גבי' כל היכא דאית לי' ואע"פ שבאחריות המוכר קיימי התם שאני משום שהם בעין ואינו מחוסר שום תיקון כי אם הבאת מפתח לא מחזי כאגר נטר ואפשר לומר דאפי' למה שפי' רש"י שם דה"ה אם אינם בעיר איירי כשהם קרובים לעיר יום או יומים דכה"ג אינם רגילים לאוזלי בשביל המתנה יום או יומים וכמ"ש התוס' דף ס"ד ע"א יע"ש ומאי דאוזיל גבי' לאו בשביל המתנה אלא שכר טירחא הוא דקא יהיב לי' כדי דלא למטרח אחר בנו או אחר המפתח וכ"כ ת"ר והריטב"א ז"ל בההיא דהזהב דא"ל תן לו בדינר ואפרנסם ואני אעלה לך יותר ממעות שיש לי בביתי ולפי זה כל היכא דהסחורה הוא במקום רחוק דצריך זמן להביאה הא ודאי משום אגר נטר הוא דקא אוזלי גביה

וראיתי להרב ב' פני משה בח"א סי' ע"ד דרצה להתיר המנהג שעושים הסוחרים שמוכרים הסחורה בזול שיבא להם באני' בלב ים ואע"פ שבאחריות על המוכרים עד בואם ליד הלוקחים נקי ובר. ולע"ד אנ"כ דמ"ש מטעם דקביל עלי' זולא נראה לע"ד דהאי טעמא לא סגי כי אם בפוסק בשער שבשוק דהוי קרוב להפסד ג"כ דשמא יוזיל אבל בדאוזיל גביה מעיקרא לא שכיח שיוזיל כ"כ אח"כ כדי דלהוי קרוב להפסד וכל מידי דאינו מצוי לא מיקרי דהוי קרוב להפסד וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ח מותר לקנות עגל בזול ויהי' אצל בעלים עד שיגדיל שהרי אם מת או כחש הוי ברשות הלוקח והכחש והמתה הוי מצוי תמיד ונראה שמ"ה כתב המרדכי דההיא דחביתא דחמר' דשרי משום דקביל עליה זולא היינו דוקא היכא דפסק כשער שבשוק שוה בשוה הכי איתא בהגהת מרדכי בשם ראבי"ה ז"ל וההיא דקיראי דשרי אף לאוזלי וסתמא איירי אפי' כשאחריות על המוכר כבר כתבנו דהתם שאני שהוא בעין מזומן ליתנו מהשתא בכל עת שירצה דמה דאוזיל גביה אינו אלא משום טירחא שלא לטרוח אחר בנו א"נ מתנה הוא דיהיב ליה אבל בנ"ד דהוי הסחורה עדיין בדרכי באניות לא מקרי ישנה בידו מזומנות שאין בידו להגיע ליד הלוקחים בתוך יום או יומים ודאי כי אוזיל גביה לוקח השתא בפחות ממה ששוה ה"ז אגר נטר כיון דבאחריות המוכר קיימא אם יארע בה שום אונס דשכיחא הזיקא בדרכי הים וזולא אע"פ דקביל עליה הלוקח זולא זה לא שכיח מכיון דמעיקרא לקח בפחות לא שכיח שיוזיל כ"כ כדי דליהוי קרוב להפסד ג"כ וכה"ג חילקו התוס' בההיא דחמרא ולא דמי לפוסק על הגדיש דשרי ואע"פ שבאחריות המוכר קאי דהא כבר כתבו התוס' והרא"ש ז"ל דאיירי כשאינו מוזיל גביה דאי מוזיל גבי' אסור כיון דמחוסר קצת תיקון ואינו מזומן לגמרי ואפי' לסברת רש"י ז"ל דפוסק על הגדיש שרי לאוזלי עכ"ז לא דמי לאחריות דגדיש הוי מידי דלא שכיח משא"כ באחריות דספינה דהוי מידי דרגיל לא שרי וכה"ג חילק רש"י ז"ל בההיא עובדא דרבנן דיהבי זוזי אחמרא ועוד נראה דלא דמי לההיא דקיראי דהתם כיון שאין המקח מבורר ללוקח והמוכר צריך להעמיד קיראי מ"מ נמצא דלעולם הוי מקח גמור ולא הלואה, וכי אמרינן קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע ה"ד בהלואה א"נ כשנתן דמים על דבר ידוע שאלו נאנסו המקח בטל והוי הדמים מלוה וכ"כ הנ"י גבי ההיא חביתא דחמרא וכו' בשם הרשב"א דפוסק על הגדיש דשרי ואע"פ דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד משום דהמקח קיים לעולם מה שאין כן בההיא דחבית דכיון דעל חבית ידוע נתן אם נאנסו המקח בטל והמעות מלוה יע"ש הן אמת דיש להקשות ע"ד דנראה מדבריו אלו דכל שלא נתן על חבית ידוע כיון שהמקח קיים לעולם שרי ואף שכל אחריות על המוכר ודמי ממש לפוסקין על הפירות אם יש לו דאע"פ שכל אחריות על המוכר שרי מט' דלעולם צריך לקיים מקחו וקשה דבההיא עובדא דרבנן דהוו יהבי זוזי אחמרא אמרו שם דטעמא דשרי משום דמעיקרא דחלא חלא הא לאו הכי הי' אסור והתם לא נתנו על חבית ידועה ודמי לפוסק על הגדיש וראיתי להרב בעל נ"י שפירש שם דלא דמי לפוסק על הגדיש לפי שהיין רגיל להחמיץ ושמא שלו החמיץ מעיקרא ע"כ ולכאורה נראים דבריו סותרים אלו את אלו דאיהו כתב לעיל דאי לא הוי רבית ידועה דדמי לפוסק על הפירות שיש לו. וראיתי להתוס' דף ס"ד ע"ב שכתבו שכל שאין יכולים לקנות מן השוק ק וליתן להם אסור לו למוכר לקבל אחריות ולפי זה עדיין נשאר לנו להבין גבי הנהו קיראי דאמרינן דכל דאית ליה שרי דלכאורה נראה דמאותם קיראי דוקא צריך ליתן לו ואם כפי פשטן דכל האחריות על המוכר כדאמרן לעיל מ"ש מההיא דחביתא דחמרא דאף דאית ליה אסור משום שכל אחריות על המוכר אם לא דקביל עליה זולא. וכ"ת הכא נמי גבי קיראה הוי נמי קרוב להפסד דאם יוזיל הרי הוא ללוקח הא ליתא דכל היכא דמוזיל גביה בשעת המקח ונתן לו שוה ה' בד' לא שכיח שיוזיל כ"כ עד שיהא שוה ג' כמ"ש לעיל וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ח מותר ליתן דמי חבית של יין ולומר אם החמיצם ברשותך ואי הוזלה ברשותי שכיון שקבל