מחנה אפרים - ב רו

נתקשה אלא משום דמשמע דמעכשיו קודם שימכרנה לו עשה איסור ואם לא אמר מעכשיו והוי אסמכתא ואם ירצה אינו מחוייב למכרה לו מאי איסורא איכא ותי' דאיירי במעכשיו וקנו מידו דכיון דנחחייב מהשתא למכרה לו כשימכרנה אסור וראיתי להב"י בסי' קע"ב שכתב ז"ל כתב בעל התרומות שאם עבר ועשה כן נקרא אבק רבית וצ"ע בתוס' עלה ס"ג בדבור רבית ע"מ להחזיר דמשמע דצד אחד ברבית הוי רבית דאורייתא וכו' יע"ש ולע"ד לק"מ דשאני הכא דכיון דאמר בדמים הללו ואפי' לפי דבריו יכול למכרה לכל מי שירצה הילכך אף כשמצא למכרה לאחר ביותר ומכרה לזה בפחות לא הוי אלא אבק רבית ועוד דאפי' אם הלוה לחבירו ע"מ שימכור לו ביתו במנה והוא שוה מאתים לא הוי רבית קצוצה כיון שלא קצץ עמו כמה פוחת לו בשכר הלואה ואין אונאה לקרקעות ועיין בהריב"ש סי' תנ"ד בהצד הב' וכן ראיתי זה ימים בתשו' הרשב"א ז"ל העולה מהאמור דבנ"ד יש צדדים לכאן ולכאן דלפי דברי הריטב"א ז"ל הנז"ל נראה דרבית קצוצה הוי ומדברי הגהות אשירי נראה כן אמנם מדברי הגהת מרדכי נראה דאפי' אבק רבית לא הוי ואפשר דאף הריטב"א ז"ל מודה בנדון דידן דשאני התם דכשרוצה למכרה צריך למכרה לו לפי כוונתו דכוונתו הוא דימכרנה לו אפילו אם מוצא יותר אף שלא הוציא כן בשפתיו לא כן בנדון דידן דכשאינו נותן לו כלום לא הוי הפך דבריו דלא קאמר אלא אם ארצה אתן לך ואפשר לצדד עוד דהכא כולי עלמא מודו דהוי רבית קצוצה דכונתם מתחלה לקיים דבריו לי חיסור הרבית עשו כן ולא עשו ולא כלום וכן נראה יותר (א"ה כ"ז שכתבנו לעיל הוא ממה שמצאתי לא"א [ הרב ז"ל שכתב ברמז דברים ולפע"ד סדרתים)

סימן יט כתבו קצת מהמפרשים ז"ל דאבק רבית אין ללוה איסור כלל ונסתייע סברתם מההוא עובדא דרב דאוזיף דינרי מברתי' דר"ח דק' מעיקרא מאי קא סבר רב דאוזיף ואינו ראי' דאינו אסור אלא ללות סאה בסאה אבל ללות סאה סתם שרי וכן כתב הריטב"א וממתני' דסנהדרין דף כ"ה דחשיב פסולים לעדות לוה מוכח דהלוה נמי אסור דהא ברבית דרבנן איירי התם ומה שאמרו רב עיליש גברא רבה הוא ואיסורא לאינשי לא הוה ספי ולא קאמר לא קא עביד אין ראיה דכל אבק רבית ליכא איסורא לגבי לוה דההוא איירי באבק רבית דאין הלוה נחסר כלום וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל שם

סימן כ אי שרי לומר לחבירו הלוני עכשיו מנה ואני אלוה לך כ"כ לאחר זמן הנה הרב בעל התרומות ומהר"ם ז"ל התירוהו והביאו ראיה ממתני' דנכש עמי חדש זה ואנכש עמך בחדש אחר. ולע"ד אינה ראיה דנכש עמי חדש זה ואנכש עמך בחדש אחר כיון דהמלאכות שוות מה איסור יש ואינו אלא פורע חובו אבל הלוני ואלוה לך הרי זה כמי שאמר השאילני ואשאילך דנעשו ש"ש זה לזה ונמצא דבשכר מה שהלוה לו חבירו מקודם הוא מלוה לו עתה וגם הלוה נחסר במה שמלוה לו מעותיו ויהיו בעלות וכאותה ששנינו במס' מכות אומדין כמה היה נותן זה שיהיו מעות אלו בידו כדי להרויח בהם ומיהו נראה דאין זה רבית קציצה דהוי רבית מוקדמת או מאוחרת לכל אחד משניהם

איברא דעדיין יראה דלגבי ראשון בהלוה לשני על מנת שילוה לו אח"כ כיון שהתנה כן הרי זה רבית קצוצה דלא אמרו רבית מאוחרת דאינו אסור מן התורה אלא משום שלא התנה מעיקרא בשעת ההלואה. ואיכא למימר דמה שנחסר זה השני שהלוה לו לראשון אין זה חשיב חסרון ממש כיון שלא נחסר ממש אלא שנחסר מלהרויח במעות וכה"ג לא חשיב חסרון ממון דהא קי"ל המבטל כיסו של חבירו פטור מלשלם דאין זה אלא גרמא בנזיקין ודמי למה שכתב הב"י דאם התנה המלוה ע"מ שכל, מלאכה שתבא לידו יתן אותה למליה לעשותה דלא הוי ר"ק אלא איסורא לבד ולמד כן מדברי הרא"ש ז"ל בפרק איזהו נשך דאי אמר הלוני ואתן לך תרומות ומעשרות דלמ"ד טובת הנאה אינה ממון לא הוי רבית כלל ומשמע מזה דהיא הדין באמר לו על מנת שכל מלאכה שתבא לידך תתנה לי דלא הוי אפי' אבק רבית כדי שיתחייב להחזיר אפי' בדיני שמים כיון דלא חיסרו ממון אלא איסורא לחודים הוא דהוי אבל לע"ד נראה דמה שדימה הב"י זה לההוא דמעשרות אינו כן דהתם כיון שטובת הנאה אינה ממון ולא מצי ליטול פרוטה מישראל כדי ליתנה לכהן א"כ לא נחסר זה הישראל כלום במה שנותנה לכהן זה אבל בהתנה ליתן למלוה כל מלאכה שתבא לידו הא ודאי זה הלוה נחסר במה שנותן המלאכה שבא לידו וזכה בי כדי להרויח בה ויכול היה ליקח פרוטה מאחר כדי ליתנה לו לעשותה וראיתי להש"ך שפירש דברי הש"ע דמה שאמר שכל מלאכה שתבא לידו יתננה למלוה איירי כשאין הלוה בעל מלאכה אלא שנותן לאיזה בעל מלאכה אם צריך לשום מלאכה ולפי זה ניחא. אבל מדברי מור"ם שכתב על דברי הש"ע ולמאן דאמר טובת הנאה הוי ממון מיקרי רבית קצוצה מאחר שהתנה עכ"ל אין נראה כן דאי הכי מאי שייך הכא לומר טובת הנאה הוי ממון כיון דאינו נותן לזה המלוה שכר יותר ממה שצריך ליתן לאחר ולא אמרו טובת הנאה הוי ממון אלא כשהי' זה הנותן יכול להרויח בה אם יתננ' לאחר וכתב הש"ך עוד בסי' ק"ס דאם הלוה לו ע"מ שיעשה מלאכתו בזול דהוי רבית קצוצה ונראה מתוך דבריו דאפי' לא קצב עמו כמה פוחת לו אלא שא"ל שיעשה לו מלאכתו בג' ואותה מלאכה שוייא ד' וכן השער יע"ש אבל מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ו' מהלכות מלוה וכן אם הלוה ע"מ שידור בזול וקצב עמו כמה פוחת לו וכו' נראה דכל שלא קצב אפי' אם היתה חצרו נשכרת בד' לא הוי רבית קצוצה וכי תימא התם שאני משום דהוי קרקע וקרקע אין לו אונאה הלא שכירות פועלים נמי הוי קרקע כמ"ש בה' מכירה פי"ג

סימן כא מי שהלוה על המשכון כדי להשתמש בו כתב רשב"א בספר ת"א סי' של"ב והביאו הב"י בח"מ סי' ע"ב שאם התנה בלא נכייתא הוי רבית קצוצה יע"ש אבל בתשו' מהר"ם ז"ל הארוכות סי' תשע"ב כתב דהוי אבק רבית ונראה דטעמא הוי משום דדמי למלוה לחברו על חצרו דלא קיימא לאגרא והכי נמי לא קיימא לאגרא שהרי הוא ממושכן אצל חבירו ועוד דספרים אינם עשוים להשכיר וכ"כ בתשו' רגמ"ה ז"ל הביאה הרב בצלאל בחדושיו דף קמ"ד ע"ד ומתוך דבריו נראה דס"ל יותר דכה"ג אפי' אבק רבית לא הוי. ואם הלוהו על המשכון ונשתמש בו כתב הסמ"ע בח"מ בסי' הנז"ל דלפי מ"ש דאם דר בחצר דלא קיימא לאגרא אפי' גברא דעביד למיגר א"צ לתת לו שכר ה"ה כאן וכ"כ הש"ך ואני אומר דדבריהם איתנהו היכא דלא נפחת המשכון אבל היכא דנפחת המשכון הא ודאי צריך לשלם לו ועיין בח"מ סי' שס"ג והיכא דאינו נפחת אפי' במידי דקיימא לאגרא הכא גבי משכון כיון שכבר השכירו ואין הלוה יכול עכשיו להשכירו מדינא ה"ז פטור דהוי כלא קיימא לאגרא וליכא נמי משום רבית דמאי חסרו

סימן כב מי שלוה מחברו כ"כ זולוטא"ש והתנה עמו לפורעו כל כך זולוטא"ש בין יעלו בין ירדו ועלו הזוליטאש לכאורה נראה דהוי אבק רבית כמו סאה בסתם וכ"כ מהרי"ט ז"ל בי"ד אבל צריך להבין דלפי זה יהא אסור ללות מטבע במטבע דשמא יעלו כמו שאסור ללות סאה בסאה ולקמן נאריך בזה אף זה צריך להבין דאפי' אם נודה דאסור משום דהוי כמו סאה בסאה אין איסורו אלא משום רבית אבל משום גזל ליכא דסאה יהיב וסאה שקיל וכיון שכן אפי' אי שקיל המלוה הסאה שלא מדעתו של לוה לא מפקינן מיניה משום גזל ולא דמי למה שכתבו המפרשים גבי משכנתא דהוי אבק רבית דאם מיחה הלוה במלוה שלא יאכל עוד הפירות ואכלם דמפקינן מיני' משום דם גזל בידו דההיא שאני משום דאוכל זה ממונו של לוה אבל סאה בסאה מאי דיהיב שקיל וכן נראה שהוא דעת מהרי"ט בא"ה סי' ב' ודקדק מההיא דפרק הגוזל דהמלו' לחברו על המטבע והוסיפו עליו דנותן לו מטבע היוצא ופריך והא קא זיילי פירי דהוי רבית ומדחייש לרבית ולא חייש לגזל מדלא קאמר והא קאי מפסיד לוה משמע דאיסור גזל ליכא כיון דיהיב ליה מאי דשקיל מיניה ומה שהלוהו הוא נותן לו אבל מדבריו בחי"ד סי' מ' נראה דס"ל דאפי' סאה בסאה יש בו איסור גזל לענין אם לקח המלוה