מחנה אפרים - ב רב

דלדעת רש"י ז"ל כל שהתנה בהדיא שיאכל הפירות הוי רבית גמור וע' בתוס' גבי אין מקבלין נצ"ב מישראל דף ע' שכתבו דאם לא פסק דמי השבח אלא שאם ירויח יתן לו החצי לא הוי רבית קצוצה ולפי זה מי שהלוה לחבירו ע"מ שיתן לו מחצית מה שירויח באותם מלוה לא הוי אלא אבק רבית. ( א"ה ע"כ מצאתי ונראה לע"ד דהעולה מהאמור דבצד אחד ברבית איכא ד' סברות דרש"י לפי מ"ש התוס' במקומות הנז' לעיל ס"ל דבבית הוי איסורו מן התורה ובשדה הוי איסורו דרבנן וכן נראה דס"ל להרמב"ם ע' בפ"ו דין ז' ור"ת ז"ל לפי מ"ש התוס' ס"ל דכל צד אחד ברבית הוי אבק רבית ואין מוציאין ממנו והב"ח בסי' קע"ב רצה לומר דגם הרב בעל התרומות ס"ל הכי יע"ש ולע"ד אין נראה כן דבפירו' כתב הרב בעל התרומות בשער מ"ו ח"ב סי' ט' דצד אחד ברבית הוי רבית קצוצ' יע"ש ושני סברות אלו מודים דגבי משכן לו בית וא"ל לכשתרצה ותמכרנה לא תמכרנה אלא לי דלא הוי כי אם אבק רבית ואין מוציאין ממנו והיינו טעמא דכיון שזה לא נתחייב ליתן אלא הדבר תלוי ברצונו לא הוי ר"ק כמ"ש א"א הרב ז"ל אמנם הריטב"א ס"ל דאף בכה"ג הוי ר"ק ע' בחי' רב בצלאל דף קמ"ו ע"ג)

סימן יג גרסינן בפרק הרבית מכר לו בית וא"ל לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור מאן תנא דלא כר"י דאמר צד אחד ברבית מותר ע"כ ולכאורה נראה דאם עבר והתנה כן הרי המקח תלוי ועומד דאם הביא את הדמים המקח בטל מעיקרא ואם לא הביא הוא את הדמים ומת נתקיים המקח מעיקרא וכן נראה מדברי התוס' שם ומש"ה מוקי לה דלא כר"י דאמר צד אחד ברבית מותר. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות מלוה ז"ל המוכר בית וא"ל המוכר כשיהיו לי מעות החזיר' לי הרי זה לא קנה ע"כ משמע שאין כאן מכירה כלל ה"נ מדברי הטור בי"ד סי' קע"ד שכתב ז"ל אסור הלוקח לאכול פירות שאן כאן מכר אלא הלואה כיון שצריך להחזיר בכל עת שיראה ע"כ וכ"נ דעת הרשב"א שהביא שם הב"י יע"ש ולפי זה נראה דהפירות הם של מוכר ונראה דכל הני רבוותא לא הוי גרסי הכא דלא כר"י דכל כה"ג אפי' ר"י מודה דכיון שהתנה להחזיר לעולם ה"ז לא גמר והקנה. ול"ד למוכר בית בבתי ערי חומה דהתם אין התנאי נמשך לעולם וכל שעבר שנה אחת ולא נפדה נחלטת הבית מעיקרא וכ"נ מתשו' רב עמרם גאון שהביא המבי"ט סימן ך' ויהיב טעמא דכל שהתנאי נמשך לעולם הרי המוכר מובטח לעולם לקיים תנאו ולא גמר להקנות כלל לאסמכתא יע"ש וכ"נ מרברי הנ"י בשמעתין שפי' ה"ז אסור דנמצא שאין כאן מכר דע"כ צריך להחזיר איברא דמדברי הנ"י אין כ"כ ראיה דאפשר לפרושי דה"ק דלאחר שהחזיר את הדמים אגלאי מילתא ונמצא שאין כאן מכר וכצ"ל לפי' רש"י דגריס דלא כר"י וכו'

האמנם לפי גירסא זו צריך להבין ההיא עובדא דההיא איתתא דא"ל לשליח אם יהיו לי מעות יחזירם לי דמסיק עלה כל את ונוולא אחי סמכא דעתה ולא גמר והקנה ומדקאמר סמכא דעתה ולא גמר ומקנה משמע דאין כאן מכירה כלל בין הביא ובין לא הביא. וראיתי להרא"ש דגריס שם בההוא עובדא כל את ונוולא אחי לא סמכה דעתה ולא גמר והקנה וכך גריס הרמב"ם. וה"פ כיון שהשליח לא השיב לה תשובה גמורה הין כמו שאמרת הרי זאת לא סמכא דעתה ולא גמרה והקנה. אבל אם היה משיב לה הין כמו שאמרת הית' מותרת להקנות עפ"י התנאי ואם לא היתה מביאה הדמי היה המקח קיים ואם היתה מביאה היה המקח בטל מעיקרא וכל זה אתי שפיר לפי גירסת התוס' ורש"י דגרסי בשמעתין ודלא כר"י וכמש"ל אבל לפי גירסת הרמב"ם ושא' רבוותא שכתבנו דלא גרסי הכי אלא ס"ל דהכא אפילו ר"י מודה וה"ט משום דלא גמר להקנות כלל כיון שבידו להחזיר בכל עת שירצה ודלא כמו שהבין ה"ה בדעת הרמב"ם א"כ תיקשי להו להרמב"ם דגריס בההיא עובדא כל את זכו לא לא סמכה דעתה ולא גמר והקנה ופי' מפני שלא השיב תשובה ברורה דמשמע דאי הוה סמכה דעתה ע"ד דברי השליח היתה גומרת להקנות וז"א דכל כמה דסמכא דעתה אדרבה אינה גומרת להקנות וכמש"ל

וראיתי בספר גי"ת שהרגיש קצת בזה והנלע"ד לישב כל דבריו דס"ל דכל שהתנה המוכר ואמר כשיהיו לי מעות תחזירם לי ולא חיזק דבריו עם הלוקח וא"ל בתנאי גמור אני מוכר לך ה"ז לא סמך דעתו להקנות כלל שאם היה בדעתו להקנות היה מחזיק תנאו עם הלוקח כדרך כל המתני' ומ"ה בההיא עובדא דנוולא אם היה השליח משיב לה הין כמו שאמרת היתה סומכת דעתה להקנותו עפ"י התנאי אבל כיון שהשליח לא השיב לה תשובה ברורה לא סמכה דעתה ונמצא שהתנאי הוי חוץ המוכר לחוד וכל עוד שלא הודה על התנאי הלוקח ה"ז לא גמר להקנות כלל. אבל אם היה מתנה עם הלוקח וא"ל אם יהיו לי מעות תחזיר וא"ל הלוקח הין ה"ז גמר להקנות עפ"י התנאי ואם יביא הדמים אין כאן מכר ואם לא יביא הרי המקח קיים ואם אכל הפירות הלוקח הוי אבק רבית דצד אחד ברבית אינו אלא מדרבנן כן נראה מדבריו שכתב שם בה' מכירה מכר לו סתם וא"ל הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות תביאם לי ואני אחזיר הקרקע הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות ואין בזה אבק רבית שהרי מדעתו חייב עצמו בתנאי זה ומדקאמר ואין זה אבק רבית שהרי מדעתו התנה משמע דאי היה התנאי מן המוכר וקיימו הלוקח לא הוי אלא אב"ר

ונמצינו למדים לדעת הרמב"ם דג' חילוקים יש האחד כשהתנ' המוכר לבד וא"ל לכשיהיו לך מעות תחזירם לי דאז לא גמר והקנה כלל והמעות הוו הלואה מעכשיו בין יביא בין לא יביא השני כשהתנה המוכר עם הלוקח וא"ל אם אחזיר לך המעות תחזירם לי וא"ל הלוקח הין דכיון שהתנה תנאי גמור עם הלוקח סמכא דעתו דגמר והקנה ע"פ התנאים ואם הביא הדמים המקח בטל ואם לא הביא המקח קיים הג' כשהתנה הלוקח מדעתו בשעת המכר דאז המקח קיים אלא שחייב הלוקח לקיים תנאו שנתחייב להחזיר איברא דצריך לחקור לכל הפי' כשהתנה המוכר עם הלוקח דלכשיהיו המעות יחזיר לו השדה דאמרינן דאם הביא הדמים הרי המקח בטל מעיקרא והפירות שאכל הוי רבית קצוצה או אבק רבית ואמאי לא אמרינן דהמקח קיים עד זמן שיחזיר לו המעות ומה שאכל הלוקח מקודם דידי אכל כדין כל מתנה ע"מ להחזיר דהויא מתנה עד אותו זמן והרמב"ם גופי' כתב בהלכות מכירה פי"א ז"ל וכן המוכר שהתנה להחזיר המקח לזמן פ' או כשיתן לו המעות הרי המקח קיים ויחזיר כשהתנה ע"כ

וראיתי לאחרונים נוחי נפש שנדחקו בדבריו אלו ופי' דמ"ש הרי המכר קיים ויחזיר כשהתנה איירי בשקבע זמן לזמן החזר' יעויין בדבריהם. ואיברא דלענין דינא החילוק הוא אמת אבל לפרושי הכי בדברי הרמב"ם הוא דוחק. וראיתי להרשב"א בתשו' סי' קצ"ח שכתב לענין הנותן הפדיון ע"מ להחזיר דה"ז פדוי ודוקא בא"ל ע"מ ומשום דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אבל באומר הילך חמש סלעים בפדיון בני ואתה תחזיר' לי ושלא בע"מ אין בנו פדוי עכ"ל ולמדנו מדבריו שכל שמכר או נתן והתנה שלא בע"מ וא"ל ואתה תחזירם לי כשאחזיר לך המעות ה"ז כמי שפירש ואמר שכל שיחזיר המעות יחזיר המקח מעיקרא. משא"כ באומר בלשון תנאי וע"מ דה"ז גמר והקנה לו מעכשיו ע"ת שיחזירנה לו לכשיביא המעות והוי ככל תנאי דעלמא שכל שמתקיים התנאי נתקיים המעשה למפרע ונמצא המכר קיים עד זמן שיחזירנו לו וכי אבל לוקח פירי דידיה קא אכיל שהרי כשמחזירו אחר כך אינו אלא שחוזר הלוקח ומוכרו למוכר וצריך להקנותו לו בקנין חדש וכמ"ש הריטב"א בדין שומא הדרא לעולם וכ"כ בנותן ע"מ להחזיר. ול"ד לבתי ערי חומה דאמרו עלה דהוי צד אחד ברבית דמשמע שכל שהחזיר הדמים הרי המקח בטל מעיקרא דהתם כל שהחזיר הדמים הדרא הבית ממילא וא"צ להקנותו קנין חדש וכדמוכח התם במתני' דהיה נטמן ביום י"ב חדש וה"ט משום דתחילה אדעתא דהכי נחית שאם יביא המעות שיהא המקח בטל וה"ה הכא באומר הבית מכורה לך ולכשיהיו המעות תחזירם לי כיון שלא התנה בדרך תנאי ה"ז כמי שפירש ואמר שאם יביא המעות שיהא המקח חוזר לבעליו. וכ"נ מתשוב' הרשב"א שהביא הבית יוסף בח"מ סי' כ"ח מחו' ל"ד: