מחנה אפרים - ב רא

דלא והוי כמו גזל וכמ"ש התוס' בפ' הגוזל כנ"ל

סימן יא מי שאמר לחבירו תן מנה ללוי מתנה ואלוה לך מעות מהו: וא"ל תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לעובד כוכבים

הא מילתא איתי' בפרק הרבית דגרסי' שם ישראל שלוה מעות מן העובד כוכבים ברבית מצאו ישראל ה"ז אסור וכתבו התוס' דלאו דוקא א"ל ואני אעלה לך אלא אפי' א"ל ואני אעלה לעובדי כוכבים כיון דמשכר ההלוא' נותן לעובד כוכבים עפ"י הישראל ה"ז כמי שנתן לישראל מדין ערב כמו תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב וכ"כ הטור בי"ד ז"ל ואפי' אין המלוה חייב לעובד כוכבים כלום ה"ז ר"ק כלומר דמפקינן מיני' מאי דיהיב לעובד כוכבים וכ"כ לה מהר"ם בהדיא הביאה המרדכי שם בפרקין ז"ל וגדולה מזו אמרו דאפילו ראובן האומר לשמעון מוזפינא לך ד' זוזי ע"מ שתתן זוז אחד ללוי ההוא זוזי יתירא מפקינן מראובן כיון דאיהו אוזפיה וקצץ עמו להוסיף זוז אחד עודף ע"כ אבל יש לי להבין בדבריהם במ"ש דמה שנתן לעובדי כוכבים עפ"י דיבורו חשיב כאלו הגיע לידו אותו זוז ודימו אותו לתן מנה לפלוני דמקודשת מדין ערב דמשמע דהתם מאי דהוי מקודשת היינו משום דחשיב כאילו הגיע אותו מנה לידה. ולע"ד סוגיא דשמעתין התם לא משמע הכי דמסיק שם אמר רבא וכן לענין ממונא וצריכא דאי אשמעינן קדושין משום דהאי איתתא ניחא לה בכל דהו ופירש"י ז"ל ואפילו בטובת הנאה בעלמא ע"כ משמע מהא דלא הוי טעמא משום דחשיב כאלו הגיע אותו מנה לידה ומאי דהוי מקודשת היינו באותה הנאה דיהיב מנה אפומה דאותה הנאה שויה פרוטה וכ"פ לה הריטב"א שם ערב לא ואע"ג דלא מטי הנאה לידיה משתעבד פי' לאו למימרא דלא מטי לי' שום הנאה דא"כ במאי משתעבד אלא לומר דאע"ג דלא מטי לידיה הנאת מעות שהוציא המלוה ולא הגיע לידו של ערב לא כסף ולא שוה כסף אפ"ה משתעבד להנא' דמטי ליה במה שהלוה לזה על אמונתו דהנאה בכל דוכתא חשיבא ככסף הכא נמי אע"ג דלא מטי לידה הנאת מנה עצמו מקנייא נפשם בההיא הנא' דשוויא פרוטה דיהבי' מנה לפלוני בדיבורא עכ"ל וכ"נ ג"כ מדברי הרמב"ם ז"ל בה' אישות שכתב ז"ל האשה שאמרה תן דינר לפ' מתנה ואקדש אני לך ונתן וא"ל הרי' את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך ה"ז מקודשת אע"פ שלא הגיע לה כלום הרי נהנית ברצונה שנעש' ונהנה פלוני בגללה עכ"ל. למדנו מדבריו דמה שנתן לאותו פלוני לא חשיב כאלו הגיע לידה ולהכי צריך שיאמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך וכן כתב הרשב"א ז"ל בחי'

איברא דהטור בא"ה לא איצטריך שיאמר לה באותה הנאה שכן כתב א"ל תן מנה לפלוני ואקדש אני לך ונתן ואמר לה התקדשי במנה שנתתי לפלוני הרי זו מקודשת. וזה נוטה למ"ש בי"ד דמה שנתן לאחר על פיו חשיב כאלו נתן בידו ולפ"ז צריכים אנו לומר דהא דקאמר רבא וכן לענין ממונא הוא גופא אשמועינן דלא תימא דלא חשיב כאלו נתן בידו ובקדושין ה"ט משום דבהנאה כל דהו מקדשה נפשה קמ"ל דחשיב כאלו נתן ממון בידו של מוכר ומכל מה שכתבנו הי' נראה לכאורה דנדון דידן שאמר לו תן מנה לפלוני ואלוה לך מעות דהרי זו במחלוקת שנוי דלדע' התוס' והטו' הרי זו ר"ק ומפקינן מראבן כל מה דיהי' שמעון ללוי ולפי דעת הרמב"ם והרשב"א והריטב"א ז"ל שכתבנו אפי' תימא דהוי ר"ק לא מפקינן מיניה דראובן אלא לפי טובת הנאה שהגיע לו ממתנה זו וכמ"ש הריטב"א. וכד דייקינן בה שפיר נראה דאפי' לדעת התוס' דס"ל דמה שנותן עפ"י עובד כוכבים חשיב כאלו נתן לישראל בנ"ד יודו דלא הוי הכי דע"כ לא אמרו הכי אלא היכי דקצץ המלוה עם הלו' שכר על הלואתו וא"ל שאותו שכר יתנהו לעובד כוכבי' דאז מה שנותן הלוה לעובד כוכבים שליחותיה דישראל המלו' קא עביד ובעדו נתנם לעובד כוכבים וכמ"ש הטור בסי' ק"ס. משא"כ בנ"ד דלא קצץ עמו שכר על ההלוא' וכי א"ל תן מנה לפלוני ואלוה לך האי תן דקא"ל תן לו במתנה קא"ל ובעד טובה שאתה עושה עמו אני ג"כ אעשה עמך טובה ואלוה לך מעות ומ"ה כתב הרמב"ם דאינה מקודשת אלא בשביל הנאה דמטייא לאשה במה שקבל אותו פלו' מתנה על פיה ואפי' לפי מה שנראה מדברי התוס' דטעמא דקדושין הוי משום דחשיב כאלו הגיע מנה לידה היינו משום דהבעל כבר הי' צריך לתת לה כסף כדי לקדשה ובלאו הכי לא הוי סגי דהשתא כי א"ל תן מנה לפלוני ואקדש לך אנו מפרשים דבריה דהכי קא"ל אותו הכסף שאתה צריך לתת לי לקדושין תנהו לפלו' דהשתא כי יהיב הבעל לאותו פ' שליחותא דידה קא עביד ושכר הקדושין הוא דקא יהיב לה משא"כ באומר תן מנה לפלו' ואלוה לך כיון דאפשר לו להלוות בלא שכר כי א"ל תן מנה לפ' לאו משום שכר הלואתו הוא דקא"ל דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אלא משום מתנה הוא דא"ל שיתן מתנה לפלו' משלו ובעד טובת הנאה זאת ילוה הוא לו ג"כ. והגם דראיתי להריטב"א בחי' לפ' הרבית שכתב ז"ל והיכא דא"ל תן דינר לפ' ואלוה לך ה"ז ר"ק ואע"ג דלא אתו זוזי ליד המלוה מ"מ מה שנותן עפ"י נתן דאפי' א"ל זרוק דינר לים ואלוה לך הרי הוא כאלו הגיע לידו וחזר וזרקו לים כיון שזה עפ"י זרק כפי' ר' בשם הרמב"ן עכ"ל הנה מלבד דזה הוי איפכא ממה שכתב הוא עצמו בחידושיו לקדושין דמה שנתן לאחרים עפ"י לא חשיב כאלו הגיע לידה אלא שמתקדשת בהנאה כל דהו שנעשה דיבורה. עוד קשה עליו דכפי הנראה מדברי התוס' ומהר"ם ז"ל שהבאתי דלא אמרו הכי אלא דקצץ עמי שכר על ההלואה ומתנה עמו שיתנהו לאותו פלו' דכי נותן לוה שליחותי' דמלוה קא עביד אבל כי לא קצץ שכר על ההלואה לא חשיב כאלו הגיע לידו דמאי דיהיב זה לאו משכר ההלוא' הוא דקא יהיב אלא מתנה בעלמא ומ"מ בנ"ד שא"ל תן אתה דינר לפלוני מתנה ואלוה לך נראה דכ"ע מודו דלא הוי רבית קצוצה

סימן יב צד אחד ברבית לכאורה נראה מסוגיין דערכין דהוי איסורא מן התורה והכי אמרו בהדיא בירושלמי איברא דגבי משכן לו בית וא"ל לכשתרצה ותמכרנה לא תמכרנה אלא לי דאסור משום דהוי צד אחד ברבית כתב הרב בעל התרומות בשער מ"ו ח"ג ס"ס ך' דלא הוי אלא אבק רבית יע"ש וכ"כ בהגהת אשירי בסוגיין דפרק הרבית וכבר ראיתי להב"י בסי' קע"ב שהרגיש בזה. וכ"כ קשה על מ"ש הרשב"א בספר תולדות אדם סי' קע"ד שאם הלוה לחבירו אלף דינרי' וקבל עליו הלוה בשעת ההלואה לסלק מעל הממון ההוא כל מס שיוטל עליו דלא הוי אלא אבק רבית דאפשר שלא יבקש המלך מס כל אותם השנים וכיון דאפשר כן ואפשר כן הוי צד אחד ברבית עכ"ל נרא' מדבריו דצד א' ברבית לא הוי איסורא מן התורה וכבר ראיתי למהר"ש בתשו' מהר"ש הלוי שיישב זה יע"ש

אבל לע"ד נראה דכל כה"ג דהוי ספק אם יהא ריוח אם לא לא חשיב רבית קצוצה כיון דלא הוי קצוץ בשעת ההלואה וראיה מההיא דמשכנתא בלא נכייתא דאמרו בריש פרקין דלא הוי כי אם אבק רבית ופירש רש"י ז"ל דטעמא כיון דזימנין אין עושין פירות שבכרמים לוקין אין זה רבית קצוצה וע' תוס' דערכין דף ל"א ובפרק הרבית דף ס"ד ע"ב. איברא דלקמן בסוגיין דפרק הרבית דף ס"ז מוכח דאפי' כה"ג דהוי ספק אם יהיה ריוח אם לאו כל היכא דקצץ וא"ל שיאכל בשכר הלואתו הוי רבית גמורה דקאמר עלה דההיא עובדא דאת ונוולא דהוי אבק רבית משכנתא מאי התם משום דלא קץ ופיר' רש"י ז"ל לא קץ ליה לא קצץ ליה בפירוש שיאכל הפירות אלא סתם והוא ירד ואכל. וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל שם שדח' פירו' רש"י דאינו נכון דכיון דמשכן לו סתם והוא אוכל פירות והקרן קיים הרי זה כקוצץ וסתמו כפירושו לכן פירש דמאי לא קץ דקאמר היינו שאין הריוח קצוץ דאפשר שלא יהא שם ריוח ועל פי זה יתיישב שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ו שכתב דמשכן לו השדה והתנה עמו ע"מ שיאכל פירותיו דאינו אלא אבק רבית דזמנין דלא ירויח וכן נראה שהוא דעת הטור ז"ל ריש סי' קע"ב ז"ל משכונא שמשכן לו שדהו לאכול פירות נראה מדבריו דאיירי כשפי' לאכול הפירות

איברא דלפי זה קשה מאי דסיים דלדע' רש"י ז"ל באתרא דמסלקי בלא נכייתא הוי אבק רבית ולע"ד זה אינו