מחנה אפרים - ב קצח

לקחוהו הם מיד הלוה ומשמע מדבריו שאם הם עצמם לקחו הרבית מיד הלוה אף על פי שהם לא התנו באותו רבית צריכים להחזיר כיון דמשום רביתא אתא לידייהו. (א"ה עיין בתשו' הרשב"א בס' ת"א סי' קע"ד)

ולכאורה יראה דהרשב"א לא השוה את מדותיו דאיהו ז"ל כתב בתשו' דמעות של הקדש עניים מותר להלוותם בר"ק דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה למלוה וכאן אין כאן מלוה שהרי אין להם בעלים ידועים ואין לך עני שיוכל להוציא חלקו מיד הגזבר עכ"ל מוכח מדבריו דאם הוו דמי ההקדש לעניים ידועים רבית הבאה מיד לוה למלוה קרינן בהו ואע"פ שהעניים לא התנו באותו רבית וגם הם לא לקחוהו מיד המלוה כיון שהגזבר מלוה אותם בשביל העניים ולדידהו קא עבד וא"כ באפטרופוס של יתומים נמי נימא הכי ומיד לוה למלוה קרינן ביה ויש ליישב דס"ל ז"ל דאעפ"כ אין היתומים חייבים להחזיר כיון שהם לא לקחו כלום מיד הלוה ולא חייבה התורה להחזיר הרבית אלא למי שלקחו אותו אבל כאן שהם לא לקחו כלום אלא האפטרופוס לקח ויהב להו אינם חייבים להחזיר דאפי' בגזל גמור בכל כי האי אינם חייבים להחזיר כדתנן הגוזל והניח לבניו אם הוא לאחר יאוש פטורים מלשלם ולפי זה יראה דכל שהרבית עדין הוא ביד האפוטרופוס שלא נתנו ליתומים צריך להחזירם למלוה (א"ה הבג"ת כ"כ דהרשב"א ז"ל ס"ל דכשהם ביד האפטרופוס מוציאין מידו ובספר משנה למלך דף ן' כתב יותר באורך דכל שהוא ביד האפטרופוס לכ"ע חוזר הלוה ומוציא ממנו יע"ש ולע"ד אין נראה כן והוא ממה שסיים הרשב"א ז"ל בתשובות החדשות סי' קי"ח ז"ל ומ"מ אם עוד יש שטרות שיש בהם רבית אין אותו רבית נגבה כלל יע"ש ואם איתא דכל שהוא ביד האפטרופוס חייב להחזיר עדיף מינה הו"ל לאשמועינן ומכ"ש מ"ש)

אבל עדין איכא למידק בדבריו דכיון דמיד לוה למלוה קרי' ביה אע"פ שהם עצמם לא לקחו הרבית מיד הלוה מ"מ כי נתן לאפטרופוס אדעתא דליהביה ליתומים נתן לו הלוה ויד אפטרופוס כיד היתומים דמי וכל מאי דעבד אפטרופוס כאלו עבדו היתומים דמי וכי נתן לאפטרופוס כאלו נתן לידם של יתומים הוי ומה"ט כתבו הפוסקים דאפטרופוס שתפס בעד היתומים אפילו במקום שחב לאחרים דזכה להם משום דיד אפטרופוס כיד היתומים דמי ובירושלמי ג"כ פ"ק דמציעא אמרו דאיכא מ"ד דהראוי לזכות לעצמו זוכה לאחר ושאינו ראוי לזכות לעצמו לא מצי זוכה לאחרים ואותיב ליה מההיא דר"ג דאמר ועישור אחר שאני רוצה ליתן נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה לעניים והא ר"ע עשיר היה ומשני שאני ר"ע דגבאי הוה ויד עניים הוא. והכי נמי אמרו בתלמודא דידן בפ"ק דקדושין גבי שדה לאחד ומטלטלין לאחר דלא מהני להקנותם בקנין אגב ושאני ר"ע דיד עניים הוא וכתב הר"ן ז"ל שם דהוא הדין לאפוטרופוס של יתומים דידו כיד היתומים והרמב"ן ז"ל כתב ג"כ דמה שנוהגים הקהל שהנאמנים לווים מעות ברבית לצורך הקהל דשרי לעשותו משום דהנאמנים חשיבי כאפטרופוס יע"ש אלמא דאע"פ שאסור לשלוח שלוחו שיקח מעות מעובד כוכבים ברבית משום דחשיב דהשליח זכה לעצמו והדר מלו' אותם לישראל חברו באפטרופוס שרי משום דיד אפטרופוס כיד היתומים דמי וכל מה שעשה האפטרופוס כאלו עשו היתומים וכידם ממש הוי ונמצא כשלוה האפטרופוס מן העובד כוכבי' לוו היתומי' ונתחייבו מיד לעובד כוכבי' בקרן וברבית וכמו כן באפוט' שהלוה מעות היתומי' ברבית כאלו הלוו היתומי' דמי וחייבין להחזיר ואע"פ שאפשר לדחות כ"ז מכל מקו' ראיתי להרב בעל התרומות והמרדכי בפ"ק דקדושין שכתבו כן ומסתימת דבריה' נראה דאפי' אכלו היתומים כבר מפקינן מינייהו ואפי' הם קטנים וצ"ל דהתינח היכא דעדין הרבית בעין דמוציאין מידם אפי' הם קטנים דגזל הוא בידם אבל היכא דאכליה אמאי מוציאין מידם לא יהא אלא גזל וצ"ל דהכא כיון שאפטרופוס לקחו הוי כאלו לקחו אותו היתומים וכן נראה ממה שכתבו המפרשים בפרק הרבית גבי ההוא דאמ"ל לרב פפא חזי מר לבריה דקאכיל רביתא וכו' שכתבו דכל היכא דהבן סמוך על שולחנו מה דיהיב לבריה כאלו יהיב לאבוה דמי דיד בן כיד אביו. ומ"ש הג"ה דהריב"ש ז"ל אית ליה כסברת הרשב"א נראה ליה דע"כ לא אמר הריב"ש אלא ביתומים קטנים דלאו בני מיעבד מצוה נינהו ולא מטעמיה של הרשב"א דלפי דעת הרשב"א אפי' בגדולים פטורים מלהחזיר כמבואר בדבריו ואלו לדעת הריב"ש חייבי' דמה שלקח האפטרופוס כאלו לקחו היתומים דמי דידו כידם ומיד שנתן הרבית לאפטרופו' זכו בהם היתומי' (א"ה נמצ' לפי דברי אדוני אבי הרא"ש ז"ל דהריב"ש ז"ל ס"ל דביתומים קטנים אפי' אם המעות הם ביד האפטרופוס אין חייב להחזיר משום דכבר זכו בהם היתומים דיד אפטרופוס כיד היתומים ודע שהרב בעל ספר משנה למלך בדף נ' ע"א לא כתב כן ודברי מורינו הרב ז"ל חזקים בראיות גמורות)

ומ"ש הריב"ש ז"ל דאין היתומים חייבים להחזיר הרבית משום דחיוב חזרת הרבית אינו אלא משום מצוה ויתומים קטנים לאו בני מיעבד מצוה נינהו כבר כתבתי לעיל בסי' ב' דיש חולקים על זה דס"ל דמדין גזל חייב המלוה להחזיר הרבית וכן נראה שהוא דעת בעל התרומות ז"ל שכתב דאפי' ביתומים קטנים מוציאין מיד האפטרופוס נראה דס"ל דחיוב ממון איכא עלייהו ולהכי אע"פ שהם קטנים מוציאין מיד האפטרופוס ואפילו לס' הרשב"א ז"ל דאין חיוב חזרת הרבית אלא משום מצוה איכא למימר דכל היכא דעדיין איתיה הרבית בעיני' מוציאין מידם משום דאסור להם ליהנות ממנו וכמש"ל בסי' ב' מהנ"י ובפרק שום היתומים אמרו דנזקקין לנכסי יתומים משום דיתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שיבקייהו וה"נ אמרו בפרק הרבית ועוד דגדולי הראשוני' ס"ל דבחזרת הרבית מתקן לאויה ולדבריהם אף מיתומים מוציאין: ומכל מ"ש עלה לנו לענין דינא דאפטרופוס אלמנה ויתומים גדולי' שהלוו בר"ק אפי' אם כבר לקח האפטרופוס הרבית ונתן להם מוציאין מידם דמיד לוה למלוה קרינן בהו ומה שלקח האפטרופוס כאלו לקחו היתומים דמי דידם כידו ואפילו הריב"ש ז"ל לא קאמר אלא ביתומים קטנים דלאו בני מיעבד מצוה נינהו וכן נרא' להוכיח מהתוספתא דקתני עובד כוכבים שנעשה סנטר לישראל אסור ללות ממנו ברבית וכתב הריב"ש בסי' ש"ה דאם עשה כן הוי רבית קצוצה מדקא אסר ליה ללוה לעשותו דבאבק רבית אין הלוה מוזהר שלא לעשותו והגם כי יש חולקין ע"ז דס"ל דבאבק רבית גם כן הלוה עביד איסורא מ"מ מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' מבואר דהכי ס"ל והרב בעל התרומו' בח"ב הביא התוספתא וכתב ג"כ דהוי ר"ק אלמא דאע"פ דהישראל לא התנה באותו רבית וג"כ לא לקחו הוא עצמו מיד הלוה אלא העובד כוכבים נתן והעובד כוכבים לקח וג"כ דאין העובד כוכבי' שלוחו של ישראל אפ"ה כיון דמעות הישראל הוא דקא מלוה ולצורך ישראל מיד לוה למלוה קרינן בהו ואע"פ שאין שליחות לעובד כוכבים דכל כה"ג אין אנו צריכים לשליחות דמכי שקיל הלוה המעות מיד העובד כוכבים ע"מ ליתן הרבית מיד נתחייב לישראל שהוא בעל המעות ומהאי טעמא כתבו הפוסקים בישראל שהיה לו תנור ואפו עובדי כוכבים שם חמץ בפסח ונתנו לו פת בשכרו דזכה הישראל באותו חמץ ואע"פ שלא בא ליד הישראל עד לאחר הפסח מטעמא דשכר תנורו הוא ומיד זכה בהם והכי נמי הכא שכר מעותיו הוא דקא מתחייב לבעל המעות ונמצא דעובד כוכבים מעשה דקוף הוא דעביד וכמו שכתב הריב"ש. איברא דעדין יש לחלק כמ"ש לעיל דבנדון הרשב"א ז"ל לא התנו האלמנה והיתום עם האפטרופוס לתתם ברבית אלא האפור' מדעתו הוא דעבד מה שאין כן בדין התוספתא דנתן הישראל לעובד כוכבי' כדי להלוותה ברבית והלוה ג"כ אדעת' דהכי לוה אותם ונמצא דעובד כוכבים מעשה דקוף הוא דעביד ומ"מ מדברי הריב"ש ז"ל סי' תס"ה דפטר ליתומים מלהחזיר משום דלאו בני מיעבד מצוה נינהו משמע דכה"ג בגדולים מוציאין ואע"פ שהם לא לקחו מיד הלוה

סי' ו ומה שהתירו ליקח רבית על ידי שליח משום דאין שליח לדבר עבירה והקשו ע"ז מדין רבית ע"י עובד כוכבי' דאסור וכתב בד"מ דעובד כוכבים שאני דכיון דלאו בר חיובא הוא יש שליח לדבר עבירה וכדאמרינן בפ"ק דמציעא דכל היכא דשליח לאו בר חיובא מחייב שולחו עכ"ד וק"ל ע"ז דהרא"ש