מחנה אפרים - ב קצה

שכר על ההוראה משום דהוראה גופיה מצוה היא ואע"ג דבעלמא כשעושה מצוה שאינו מחוייב בה מצי למישקל אגרא אף על המצוה בה"ש הטור בח"מ סי' רס"ז שכר לימוד והוראה שאני משום דכתיב ראה למדחי אתכם מה אני בחנם אף אתם בחנם. ונראה שלזה כיון רש"י במס' בכורות אמתני' דהנוטל שכר לדון ולהעיד בעי תלמודא מנ"ל דאסור ופירש רש"י ז"ל מנ"ל דאסור ליטול שכר הוראה ולימוד ע"כ ולכאורה איכא למידק דמהאי קרא ליכא למילף אלא שכר הוראה ולימוד אבל שכר שאר מצות מנ"ל דאסור אלא נראה אה דהא ודאי פשיטא ליה דשכר מצות אסור היכא דמחויב בהם אבל שכר הוראה ולימוד שאינו מחוייב בהם היכא שהוא רוצה : ללמוד לעצמו מנ"ל דאסור ליטול שכר

הלכות מלוה ולוה דיני רבית

סימן א רבית קצוצה יוצאה בדיינין וכתב הרשב"א והר"ן ז"ל דהיינו לומר דב"ד כופין אותו להחזירו כדי לקיים מצות דחי אחיך אבל אין ב"ד יורדין לנכסיו דליכא עליה שיעבוד נכסים עכ"ד עיין בנ"י ריש א"נ ובתשובת הריב"ש סימן ש"ה וסימן תס"ה

ולע"ד נראה לכאורה דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל חולקים על זה שכתבו גבי מצות נתינת צדקה דאם אינו רוצה ליתן בית דין יורדין לנכסיו כמבואר בהרמב"ם ז"ל בהלכות מתנת עניים פ"ז ובטור י"ד סימן רמ"ח יע"ש והרי גבי צדקה ליכא שיעבוד נכסים ואפי' הכי כי אינו רוצה לקיים המצוה ב"ד יורדין לנכסיו ונראה, לע"ד דהיינו טעמא משום דכיון דקי"ל דכופין אותו עד שתצא נפשו מכל שכן דיורדין לנכסיו דעד שאתה כופה אותו בגופו נכוף אותו בממונו וכן כתב הר"ן ז"ל בר"פ מי שהיה נשוי גבי ההוא עובדא דההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי שכיב ושביק קטינא דארעא וכו' דלמאן דלית ליה שיעבודא דאורייתא זולת פריעת ב"ח מצוה נהי דכי ליתיה הכא לא נחתינן לנכסיו מיהו כי איתיה קמן ואינו רוצה ליתן נחתינן לנכסיו כדי שיקיים המצוה דכמו שכופין אותו בגופו כופין אותו בממונו וכן כתב הריטב"א בפרק קמא דקדושין דף י"ג ע"ב. ונראה שזהו דעת הרא"ש בפרק המקבל גבי שליח ב"ד מנתח נתוחי אין משכוני לא כלומר דלא יכנס לביתו להוציא מטלטלין כך פירש רש"י ז"ל והקשה עליו ר"ת ז"ל דאם לא ימצא בידו היאך יכופו לפרוע ואנן קיימא לן פריעת ב"ח מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו ולכן פירש דלא מיירי במשכנו לפרעון יע"ש משמע דס"ל דכמו שאנו כופין אותו בגופו כ"כ נחתינן לנכסיו וגם ראיתי להב"י בי"ד סי' רמ"ה שהביא משם מהר"ם ז"ל שאם אין האב כאן ב"ד יורדין לנכסיו ושוכרין מלמד שילמוד את בניו דמ"ש האי עשה משאר עשה יע"ש וההיא דחייב אדם ללמוד את בנו תורה לית שם שיעבוד נכסים ואפי' הכי כופין אותו בגופו ובממונו. הן אמת דאיכא לאקשויי אמהר"ם ז"ל במ"ש דאפילו כי ליתיה קמן נחתינן לנכסיה ומייתי ראיה מדין ב"ח ולכאורה נראה דלא דמי דהתם שאני משום דאיכא שיעבוד נכסים מה שאין כן בנ"ד דליכא שעבוד נכסים אלא מצוה בלבד וכיון שכן כי ליתיה קמן איכא למימר דלא נחתי' לנכסיה וכן מבואר בהדיא בדברי הר"ן בפרק נערה דכתב דהעיקר כדברי הרמב"ם ז"ל שבשביל צדקה יורדים לנכסיו בפניו אבל שלא בפניו אין יורדים כיון שאינו מחויב גמור אלא מתורת צדקה וגבי נשחטה היינו טעמא משום דאמדינן ליה דניחא ליה בהכי וכן כתב הכ"מ בסוף הלכות נחלות אלא שהוסיף עוד הרב לומר דגבי צדקה איכא שעבוד נכסים ולהכי פוסקין למי שנשתטה משום דנשתעבדו נכסיו לכך וגבי מי שהלך למ"ה היינו טעמא דאין פוסקין משום דהוא עושה צדקה במקום שהוא עומד עכ"ד. ואין להקשות ע"ד דא"כ אמאי איצטריך תלמודא בפרק נערה דף מ"ח לחלק בין יצא מדעת ליצא שלא מדעת וה"ל לפלוגי כמו שחילק הוא ז"ל דהלך למ"ה שאני משום דהוא עושה צדקה שם במקום שהוא ומשום הכי אין לירד לנכסיו ג"כ לזון את בניו ובבניו הגדולים איירי תלמודא לפי מה שכתב הר"מ ז"ל בפרק י"ב מהלכות אישות דאינו חייב אלא מתורת צדקה ואף שכתב הרשב"א הביא דבריו הב"י בי"ד סי' רנ"א דכופין את האב לזון את בנו עני ואפי' הוא גדול כופין אותו יותר משאר עשירים שבעיר יע"ש מ"מ אין לירד לנכסיו וכן יש להוכיח ממאי דתי' תלמודא ולא שאני לך בין יוצא לדעת וכו' דאפשר לומר דס"ל לתלמודא דכמו דבנשתטה יורדין לנכסיו ואף שהוא שלא בפניו משום דאמדי' דעתיה דמסתמא מינח ניחא ליה ה"נ נימא גבי מי שהלך כו' דמינח ניחא ליה שיזונו את בניו ואין עושה צדקה שם ומניח את בניו שיזונו מהצדקה ולזה מדחי ליה שפיר ולא שאני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא לדעת וכו' דכיון דיצא מדעת ולא צוה על מזונות בניו גילה דעתו שאינו רוצה לזונן הלכך אין לירד לנכסיו דהוא עושה צדקה במקום שהוא (א"ה לעד"נ מתוך סוגיין דקדושין דף י"ג להוכיח דבכל מצות התורה איכא שעבוד נכסים למאן דס"ל שיעבודא דאורייתא עיין בהרמב"ם ז"ל ספ"ק מהלכות מחוסרי כפרה יע"ש ולפי זה אין ראיה ממה שכתב הרי"ף והרמב"ם דבצדקה יורדין לנכסיו דסבירא להו דאפי' היכא דליכא שיעבוד נכסים יורדים לנכסיו) נתבאר מכל האמור דאיכא מרבוותא דס"ל דאף דליכא שיעבוד נכסים יורדים לנכסיו דכי היכי דכופין אותו בגופו כופין אותו בממונו ויורדין לנכסיו וכן כתב בס' החינוך פ' בהר

סימן ב רבית קצוצה אחר שבא ליד המלוה אי קנאו ונעשה ממון שלו לכל דבר אלא שצריך להחזיר דמיו או לא קנאו וכל שהוא בעין צריך להחזירו בעיניה. ראיתי להריטב"א ז"ל בפרק א"נ באו דבריו בחידושי רב בצלאל ז"ל דף קמ"ה שכתב ז"ל ורבינו פירש בשם הרמב"ן דהא דאמרינן לעיל חמשה מפקינן מיניה משום דבריבית אתא לידיה לאו הנהו חמשה ממש אלא דמיו וכפי דמיהן של עכשיו בין שהוזלו בין שהוקרו דהא קננהו במשיכה דהא ממון של ריבית ממון גמור הוא וקני ליה מאי דשקיל ליה שהרי אין יורשיו חייבים להחזיר הלכך קנייה ואלו קידש בו את האשה מקודשת יע"ש וכ"כ בחידושיו לקידושין לדף ו' גבי מאי דקאמר תלמודא שם בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן משום הערמת ריבית ופריך תלמודא האי הנאת מלוה היכי דמי אילימא דאמר ליה הד' בה' ריבית מעלייתא הוא וכו' וז"ל פי' לישנא בעלמא קא מקשי ליה היכי קרי ליה הערמת ריבית אבל ודאי אפי' ברבית גמור אם כבר פרעתו לו וחזר וקידשה בו מקודשת דמעות דרביתא שפרעם לוה למלוה קננהו לגמרי וממון גמור הן לו וכו' יע"ש. ודברים אלו הם קשים לע"ד דאפי' אם נודה לו לדבריו במ"ש דזוזי דרביתא אחר שבאו ליד המלוה קנאם ואם חזר וקידש בהם את האשה מקודשת מ"מ כשעדיין לא באו לידו אין סברא שיוכל לקדש בהם את האשה דכיון דר"ק יוצאה בדיינים לאו מידי קא יהיב לה וכ"נ מדלא נקיט לה אביי למלתיה דהמקדש בהנאת מלוה אפי' בכה"ג דהוי ריבית קצוצה

עוד נלע"ד דזוזי דרביתא אף אחר שבאו ליד המלוה לא קנאם וצריך להחזיר אותם דמים עצמן או אותו בגד עצמו שלקח ברבית וכן נראה מפשטא דסוגיין בריש פ' הגוזל בתרא דאמר רמי בר חמא על ברייתא דקתני הניח להן אביהם מעות של ריבית אע"פ שיודעין שהן של רבית אין חייבים להחזיר זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי ע"כ מוכח מהכא דהאב שקיבלם חייב להחזירם בעינייהו כעין גזילה וכתבו התוס' שם דאע"ג דמדעת נתנם לו איתנהו גבי' בתורת גזילה דהוי כנתינה בטעות דלא נתן בשם מתנה אלא בתורת רבית ומקריא גזילה בעיניה כיון שהמעות בעין וכו' יע"ש ואף רבא דפליג עליה וס"ל דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי וכו' מודה דלא קנאם האב והא דפטורים היורשים הוא גזרת הכתוב. וכן נראה מתוך דברי תוס' שאנץ הביאם הרב בצלאל בפ' א"נ דף ק"מ ע"ג שכתב וז"ל יכין רשע וצדיק ילבש ואפי' למ"ד רשות יורש לאו כרשות לוקח שאני הכא דאמר קרא וחי אחיך לדידיה הזהיר רחמנא ואפי' הניח להם אביהם אחריות נכסים אפשר דלא מחייבי להחזיר לענין ריבית אע"ג דבגזל מחייבי דפקע שיעבוד הקרקע מן היורשים באותו רבית הואיל ופטרינהו רחמנא יע"ש. וכן מוכח מההיא דאמרינן