מחנה אפרים - ב קצד

הכתוב משום הכי בדבר האבד שאין יכול לחזור בו כשרוצה לחזור בו שוכר עליהם או מטען מאחר שחוזר בו שלא כדין דמה הי' בידו של ב"ה לעשות אמנם בפועל העושה בחנם מדינא יכול לחזור בו דאין ידו כיד ב"ה ואין לחייבו מדינא דגרמי כיון שאינו מחויב לעשות וב"ה הוא דאפסיד אנפשיה דהו"ל לאסוקי אדעתיה. העולה מכל האמו' דאפי' בעושה בחנם אם אמר הריני שאול לך לא מצי לחזור ואפי' לתבוע ממנו שכר שכבר נשתעבד גופו לעשות' בחנם וגופו קנוי לב"ה ואפשר שאף מהרי"ק ז"ל יודה בזה. אבל כשאמר הריני מקבל עלי לעשות שלא הקנה גופו לב"ה ה"ז יכול לחזור ולומר איני רוצה לעשות בחנם אלא בשכר וכמ"ש הש"ך. (א"ה כל מ"ש לעיל הע"ז סדרתיו לפי ע"ד כי לא מצאתי בדברי אדוני אבי הרא"ש ז"ל כי אם רמז דברים)

סימן ז בעל הבית ששכר משרתת אם יכולה המשרתת לחזור בה תוך הזמן. וראיתי להרב ת"ה ז"ל שכתב דאפשר דזה מיקרי דבר האבד שכיון שב"ה ואנשי ביתו לא הורגלו במלאכה ואם יעשה על ידם יארע להם תקלה ה"ז אינה יכולה לחזור ע"כ ולע"ד נראה דאפי' בלא טעמא דתקלה מיקרי דבר האבד דכיון דב"ה ואשתו אינם מורגלים לעשות מלאכת דידהו ע"י ועכשיו שחוזר המשרתת מלעשו' מלאכתם יתאחרו ה"ז מיקרי דבר האבד ולא גרע מהשוכר הפועל להביא חלילין שאע"פ שלא יביא אין כאן הפסד ממון כיון שמתאחרין מעשיו לא מצי לחזור וכמ"ש הריטב"א זלה"ה דלא מיקרי דבר שאינו אבד אלא כשיכול להמתין במלאכתו עד שימצא פועלים

איברא דכל זה אינו אלא כשהי' הב"ה מוצא תחלה פועלים אחרים אבל אם לא היה מוצא תחלה משרתת אין זה מיקרי דבר האבד וכמו שכתב הרשב"א ז"ל והטור וכן נראה לדקדק מפירוש רש"י שכתב בפירושא דמתני' דבדבר אבד אינם יכולים לחזור משום דעליהן סמך יע"ש. איברא דלפי זה קשה דאי איירי כשהי' מוצא אחרים תחלה אם כן כי חזרו בהם אמאי לא ישלמו כל הפסדו מדינא דגרמי ולא על הרשב"א לבד תלונותינו כי גם על הרמב"ן שחולק עליו ויהיב טעמא משום דאין אדם רואה ממונו מאבד ושותק והיה טורח בתר פועלים ומטפי להו אגרייהו קצת ובודאי הוה משכח ולפי דבריו נמי עדיין הקושיא במקומה עומדת ומתוך כך היה נראה דהאי דינא דדבר האבד איירי אפי' כשלא היה מוצא פועלים אחרים תחלה והא דשוכר עליהן עד כדי דמיהן ואף על פי שלא גרמו הם בהפסדו היינו טעמא משום דכיון דהתחילו במלאכה צריכים הם לעשות או שוכר עליהם וכמ"ש בהגהת מהרי"ח ז"ל

אבל לע"ד עם שאיני כדאי להשיב אין פי' מחוור דאי איירי בשלא גרמו הם הפסד מתחלה וכמ"ש א"כ אמאי שוכר עליהם אפי' כשלא התחילו עדיין במלאכה כיון דלא נגמר קנין השכירות והא ודאי דמתני' דקתני שוכר עליהם איירי אפי' שלא התחילו עדיין במלאכה כמו שכתבו הרא"ש והראב"ד ז"ל וכן כולם ומתוך דברי הרמב"ן ז"ל נראה דחזרת פועלים לא מיקרי דינא דגרמי לחיובינהו בכל מה שהפסיד בע"ה אלא גרמא בנזיקין חשיב ולא דמי לחזרת בע"ה שכתבו התוס' דאם הי' מוצא פועל בבוקר להשכיר עצמו ועכשיו אינו מוצא דחשיב דינא דגרמי כיון שע"י נתבטלו אותו היום וההיזק נעשה מידו שעל פי דיבורו לא נשכרו במקום אחר וחשיב כאלו סגר את חבירו בחדר ולא הניחו לעשות מלאכה אבל בחזרת פועלים אין ההיזק נעשה מיד אלא אח"כ והוי גרמא בנזקין והא דשוכר עליהן עד כדי שכרן ה"ט משום שעל שיעור זה הבטיחוהו מעיקרא וכמ"ש הריטב"א בחידושיו ומדברי המרדכי ז"ל בפרק הגוזל קמא נראה כן שכתב דאף חזרת ב"ה דמשלם ה"ט משום דקבל עליו לשלם וכל גרמא בנזקין חייב כל היכא שקבל עליו לשלם וכן נראה שהוא דעת הריטב"א ז"ל ועוד צ"ל דנראה מדברי הרמב"ם ז"ל והטור דהאי דינא דדבר האבד דשוכר עליהם עד כדי כפל שכרם ומפסיד הפועל ה"ד בשאינם נמצאים פועלים אחרים לגמור המלאכה בשכרן אבל אם מוצא פועלים אחרים אע"פ שהם ביוקר אין זה מיקרי דבר האבד שהרי כתב דאם מוצא פועלים וא"ל צא ושכור פועלים מאלו אין לו עליו אלא תרעומת ושמין לשכיר יום שעשה מפני שידו על העליונה, וא"כ בנ"ז אם נמצאת משרתת אחרת אע"פ שהוא יותר ביוקר כיון שאינה נוטלה אלא כדי שכר פועלים אחרים לא מיקרי דבר האבד ויכולה לחזור בה

איברא דעדיין איכא לאצדודי ולומר דעכ"ז לא מצית לחזור בה מכיון דהמשרתת הזאת חזרה בה מחמת שנותנין לה ביותר במקום אחר ורוצה היא לעשות מלאכה עדיין אין שומעין לה לחזור וכמ"ש הטור ז"ל בשם ר"י דה"ד כשחוזר בסתמא אבל אי חוזר בו מחמת יוקרא אין שומעין לו ונראה דטעמו משום דשכיר יום דחוזר ה"ט משום דכתיב עבדי הם ולא עבדים לעבדים אם כן דוקא כשחוזר בו בסתמא תלינן שאינו רוצה לעבוד עוד אבל בחוזר בו מחמת יוקרא גלי דעתיה דניחא ליה בעבדות ומשום הכי אין שומעין כן נראה לע"ד וכ"פ הב"ת וכ"ש בנ"ד שעשה מעשה ונכנס לשרת אצל שמעון (א"ה עיין במהרי"ט ז"ל בחי"ד סי' ן' בסוף דבריו) ואע"ג דלכאורה היה נראה לדקדק משמעתין דאפי' אם חוזר בו מחמת יוקרא שומעין לו דקאמר שם אברייתא דאם יגמרו מלאכתם ויטלו ב' סלעים דאיירי בדאייקר עבידתא ואימרו פועלים וכו' משמע דמחמת יוקרא הוא דהדרי ואפי' הכי שומעין להן דאם לא כן מה היו מרויחין בחזרתן איכא למימר דס"ל דכל בסתמא תלינן לומר שאינם רוצים אלו לטרוח ומאי דקאמר ואייקר עבידתא כו' לאו משום יוקרא הוי אלא מילי מילי קאמר דאיירי בדאיקר עבידתא ואחר כך חזרו בהם שלא מחמת יוקרא ובהכי אתי שפיר מאי דקאמר בתר הכי מהו דתימא מצי אמרו ליה כי מפייסנא אדעתא דטפי לן אגרא קמ"ל דא"ל אדעתא דטרחנא לכו באכילה ושתיה ואי ס"ד דאיירי כשחזרו בהם מחמת יוקרא ואזל ב"ה ופייסינהו היכי מצי אמרו אדעתא דטפי לן אגרא מפייסינן והלא לא חזרו אלא מחמת שפייסם בדברים ובתחינות ולא דמי להא דתניא בתוספתא זה אומר במנה וזה אומר במאתים דאם הלוקח תבע את המוכר יעשה דברי המוכר דהתם לא ביקש ממנו בפיוסי' אלא שתבע ממנו המקח אבל הכא שנכנס עמו בדברי פיוסים ונתרצה הדברים מוכיחים שנתפייס לדברי הלוקח אבל מדברי הריטב"א ורבו אין נראה כן אלא אפי' בחוזר מחמת יוקרא שומעין לו ותפס דברי הגמרא כפשטן. ומטעם אחר יראה דבנדון דידן אינה יכולה לחזור דהא ודאי ידוע שאין טיפולה של בית שוה בכל הזמנים אלא הכל לפי הזמן ולפי רוב המעשה ובזמן הרגל הרי המלאכה מרובה כדי לבער החמץ מן הבית וכיוצא וכיון שכן יכול הבעל הבית לעכב על המשרתת שלא תחזור בה בתוך זמנה וכדתניא בפ' הרבית המקבל בהמה דקה מחברו מטפל בה י"ח חדש ואם בא לחזור תוך זמנו בע"ה מעכב עליו לפי שאינו דומה טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת

ומי ששכר מניקת להניק את בנו אם יכולה לחזור תוך עיין בתשובת הרשב"א בספר ת"א סי' ע"ב דנראה דיכולה לחזור בה ולכאורה נראה דאם אינו מוצא מניקת אחרת להניק ה"ז חשיב דבר האבד ואת"ל דיכולה לחזור בה כל שהקנה גופה לחלבה אינה יכולה לחזור וליתן החלב לאחר שהרי כבר קנוי לראשון

סימן ח מי שלוקח שכר כדי להיות עד אי שרי נראה מדברי הרשב"א בתשו' דשרי אבל ראיתי למהר"ר שמחה הכהן ז"ל שכתב דמה שהתיר הרשב"א אינו אלא שכר הליכה שהולך להיות עד ושכר טרחו קא שקיל אבל שכר עדות עצמו אסור והביא ראיה מההיא דפרק שני דייני גזירות דקאמר שם לא רצו מוסיפין להם שכר אטו ברשיעי עסקינן ופירש"י ברשיעו שנוטלין שכר כדי להיות דיין והוא הדין נמי אם נוטל שכר כדי להיות עד ואע"פ שאינו מחויב להיות עד דאותם החכמים גם כן לא היו מחוייבים להיות דיינים קבועים ואפי' הכי אסור להם לימול שכרן יותר מכדי חייהן עכ"ל. ולע"ד אין דבריו נראין אצלי ול"ד עדות לדיינות דגבי עדות בשעה שנעשה עד לא קא עביד שוב מצוה כדי שיהא אסור משום שכר מצוה מה שאין כן בדיינו דאפילו אי אינו מחוייב להיות הוא דיין מכל מקום אסור למישרי