מחנה אפרים - ב קצג

מהניא משיכה בשומרים דוקא בשואל ובשוכר שכיון שהם משתמשין בגופו של כלי הויא ליה כמכיר' ליומיה ודין הוא שתקנה להם משיכה כיון שהם זוכין בגופו של דבר אבל ש"ש וש"ח שאין להם זכיה כלל בגופו של דבר ליכא למימ' דתיקנו להם משיכה שהיאך נתחייב בעל הבית בשכרם מפני משיכתו של שומר וכו' יע"ש ולכאורה נראה שחולק ע"ד הריטב"א ז"ל הנז' מ"מ אפשר לצדד דבפועלים יודו מטעם דהתחלת מלאכה עביד קנין וכל שמשך האומן הוי כהתחלת מלאכה

איברא דמדברי התוס' בפ"ק דמציעא דף י' שכתבו בד"ה יכול לחזור בו אפילו בחצי היום ואם תאמר ומאי קמ"ל והלא בפרק האומנין לא פליג ר' דוסא ורבנן אלא דר' דוסא סבר דיד פועל על התחתונה ורבנן סברי דידו על העליונה אבל לכולהו יכול לחזור וכו' יע"ש מוכח דקבלן אף שנגמר הקנין יכול לחזור בו מדינא אלא שידו על התחתונה לנכות לו מהמלאכה שעשה דהא הא דקאמר רב שיכול לחזור בו הוא אפי' נגמר קנינו כראוי מטעם דכי לי בני ישראל עבדים כו' ואם ס"ל דההיא דפרק האומנין שנחלקו ר' דוסא ורבנן איירי כשלא נגמר הקנין דהתחלת מלאכה לא הוי קנין אם כן מאי קא מקשו התוס' מההיא דהאומנין אלא ודאי דס"ל להתוס' דההיא דפ' האומנין איירי אפילו כשנגמר קנינו כראוי ואפ"ה יכול לחזור בו אפילו קבלן דהתם בהאומנין איירי בין בפועל בין בקבלן כדמוכח שם בסוגיין. וגם מדברי ר"י הביא דבריו הרב מוהר"ר בצלאל בחדושיו לפרק הזהב נראה דלא פסיקא ליה מלתא לומר שאין הקבלן יכול לחזור בו שכתב על סברת ר"ת הנז"ל ור"י בעל התו' השיב עליו ואמר דלא גרע מע"ע שמגרע מפדיונו ויוצא ואע"פ שיש לחלק דהתם משום דכתי' עבדי הם אבל קבלן שאינו לא שכיר יום ולא שכיר שעות אינו עבד אלא קבלן אפ"ה מהכא לא ש"מ עכ"ל ולפ"ז נרא' שאין לנו כח לכוף לקבלן שלא יחזור בו מיהו יוכל לעכב ב"ה כלי אומנתו ולשכור אחרים כמ"ש הרמב"ן והרשב"א הביאן ה"ה בפ"ט משכירות ומהר"ר בצלאל בחידושיו לפרק האומנין יע"ש הן אמת שהנ"י בפרק הזהב ובחי' ר"ב ז"ל שם לא כתבו אלא שהוא יכול לעכ' המספריי' עד שיספרנו והוא הדין לסופר שהקולמוס קנוי לו וכ"כ הריטב"א שם וז"ל ואלו משך לתספורת קניא למלאכתו ומעל יע"ש ועיין עוד בחי' ר"ב בפ' האומנין דף ק"ע בד"ה כשבאת חבילה וכו' וז"ל וא"ת אמאי לא אמרינן מנה אין כאן משכון אין כאן וי"ל דשאני הכא שספסידוהו ועוד י"ל דמיירי הכא שהפועלים הקנו לו בגוף החבילה וכו' דמכל זה נראה שהם חולקים על סברת הרמב"ן והרשב"א ז"ל. וכל זה שכתבנו הוא בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבוד אחד פועל וא' קבלן אינו יכול לחזור בו כ"כ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ואין להקשות ע"ז מההיא דאמרינן בפרק הגוזל בחדא דף קי"ו גבי ההיא ברייתא דקתני שיירא שהיתה הולכת במדבר וכו' דמוקי לה תלמודא שם בפועלים וכי אמר לעצמי אני מציל הרי הדר ביה והציל לעצמו ואי אמרת דבדבר האבד אין פועל יכול לחזור בו מדינא כי הדר ביה מאי הוי והלא אין לך דבר האבד גדול מזה דהתם מיירי כשאינם יכולים להציל כמו שפירש"י ז"ל וכבר נתייאשו הבעלים מהם אלא שהפועלים מסרו את עצמם והצילו

ודע דהא דאמרינן דבדבר האבד אינו יכול לחזור בו ואם חזר בו שוכר עליהן או מטען נחלקו בו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דהרמב"ן ס"ל דאפי' אם לא היה ב"ה מוציא פועלים מתחלה הוי דינא הכי והרשב"א ס"ל דהיינו דוקא כשהיה מוצא בתחילה בשעה שנשתכרו אלו ועכשיו אינו מוצא אבל אם לא היה מוצא אחרים פטורים עיין בב"י סי' של"ג והגהת אשירי כתב כסברת הרמב"ן וכתב עוד דהיכא דהיה מוצא ב"ה פועלים מתחלה חייב לשלם לו כל הפסידו יע"ש ובזה נראה דאף הרמב"ן ז"ל לא ס"ל הכי למדקדק בדבריו וכ"ת אמאי אינם משלמין לו כל הפסידו ומ"ש מב"ה שאם גרם להפסיד לפועלים שחייב נראה דה"ט משום דלא הוי אלא גרמא בניזקין וב"ה חייב הואיל וקביל עליה לשלם משא"כ בפועלים שלא קבלו עליהם לשלם וכ"כ המרדכי בפ' הגוזל קמא סי' קט"ו יע"ש והריטב"א ז"ל תירץ זה באופן אחר עיין בחי' ר"ב ז"ל ריש פ' האומנין ובפ' א"נ דף קס"ג ומתוך דבריו שם נרא' דס"ל כסברת הרשב"א ז"ל

וראיתי למהרי"ק הביא דבריו מור"ם בסי' של"ג דס"ל דכל זה דאמרינן דבדבר האבוד שוכר עליהן או מטען היינו בפועל העושה בשכר אבל פועל העושה בחנם יכול לחזור בו אפי' בדבר האבוד יע"ש ולע"ד אנ"כ וראיה לדבר ממ"ש ההגהת אשירי בריש פ' השואל ובפ' מרובה וז"ל ואדם המשאיל עצמו לדבר האבוד משאמר הריני שאיל לך לכך וכך זמן תו לא מצי הדר ביה ואם אינו דבר האבד לא גרע מפועל שיכול לחזור בו בדבר שאין אבד ודוקא שאמר בזה הלשון הריני שאול לך אבל אם אמר הריני מקבל עלי לעשות לו כך וכך לא ורפיא בידי עכ"ל האמנם דברים אלו צריכים ביאור דאי איירי בענין שזה גרם לו הפסד וכגון שמתחלה היה מוצא אחרים לעשותה ועכשיו אינו מוצא ומשום הכי נשתעבד זה באמירה בעלמא לעשותה שעפ"י דבורו סמך ולא שכר פועלים אחרים ומתחייב זה כי היכי דמתחייב ערב למלוה שעפ"י דבורו הוציא זה את ממונו א"כ כי נמי לא אמר הריני שאול לך אלא שאמר הריני מקבל עלי לעשות אמאי מצי לחזור מכיון שהוא גרם לו הפסד ואי איירי כשזה לא גרם ההפסד וכגון שמתחלה ג"כ לא הי' מוצא אחרים לעשותה וס"ל כסברת הרשב"א הנ"ל א"כ כי נמי אמר הריני שאול לך אמאי לא יוכל לחזור והלא דברי' לא עבדי קנין ונראה דאיירי אפי' כשהיה מוצא אחרים מעיקרא וע"י שהבטיחו זה לעשותה לא בקש אחרים ומשום הכי נשתעבד זה לעשותה וכל זה כשאמר הריני שאול לך שהקנה את גופו לחברו ותו לא מצי לחזור ואפי' לתבוע ממנו שכר שכבר נשתעבד גופו לעשות' בחנם וגופו קנוי לב"ה. אבל כשאמר הריני מקבל עלי לעשות שלא הקנ' גופו לב"ה ה"ז יכול לחזור בו ולומר איני רוצה לעשות בחנם אלא בשכר וגם מדברי הריטב"א בר"פ האומנין נראה דאפי' עושה עמו בחנם אינו יכול לחזור בו שכתב ז"ל והטעם בתשלומין אלו ממה שאמרנו למעלה דכל שהבטיח לחבירו וסמך חבירו עליו ואלמלא הבטחתו לא היה בא לו שום הפסד חייב לשלם יע"ש ואין לומר דהתם איירי בעושה בשכר דבפ' איזהו נשך בדף הנ"ל כתב ז"ל ומורי הרב תירץ דהכא אע"פ שלא קיבל עליו תשלומין כלל כיון שנתן לו מעותיו ליקח לו סחורתו ואלמלא הוא לוקח ע"י עצמו או ע"י אחרים אלא שזה הבטיחו שיקח לו וסמך עליו ונתן לו מעותיו על דעת כן הרי הוא חייב לשלם לו מה שהפסיד מהבטחתו דבההיא הנאה דסמיך עלי' ונתן לו ממונו משתעבד לי' מדין ערב וזה ענין שכירו' פועלי' דפרקין לקמן שחייבין לשלם לב"ה מה שמפסיד כשחזרו בהן או שבע"ה חייב לשלם להם מה שמפסידין ידין דכיון שסמכו זה על זה נתחייבו זה לזה במה שיפסיד על פיו יע"ש מדבריו אלו מוכח דאפי' העוסק בחנם חייב לשלם וגם מדברי הטור סי' שמ"ו מוכח דס"ל דאפי' פועל שעוסק בחנם גופו קנוי לבע"ה כל כמה דלא הדר בי' שכתב ז"ל הרב השונה לתלמידיו אם הוא צריך ללמוד עמהם בכל מקום שירצו אז הרב הוא שאול להם ואפי' שלא בשעת לימוד כיון שצריך ללמוד עמהם בכל עת שירצו יע"ש ואם איתא לסברת מהרי"ק כל שהרב עושה בחנם אינו חייב ללמוד עמהם בכל עת שירצו ולא דמי למקרי דרדקי דכתב הרא"ש ז"ל דאפי' שלא בשעת מלאכ' חשיב שאל' בבעלים דהתם שאני שכיון שנוטלין שכר לא מצו לאישתמוטי מלעשות המלאכ' כל כמה דלא הדר ביה אלא ודאי נראה דאפי' אם הפועל עושה בחנם כל שהתחיל במלאכ' ה"ז הקנה את גופו לבע"ה

וראיתי להרב בש"ך ז"ל שכתב על דברי מהרי"ק דהיינו דוקא שיכול לחזור ולומר איני עושה בחנם אלא בשכר אבל פשיטא דאם זה רוצה ליתן לו שכר רצה זה לעשותו צריך לשלם לו כל הזיקו מדינא דגרמי אלו דבריו ז"ל, ולע"ד נראה מתוך דברי מהרי"ק דס"ל דאפי' אם זה רוצה ליתן לו שכר ולא רצה זה לעשותו לא מחייב לשלם לו הזיקו ודינא דגרמי ליכא כמ"ש הרב מהרי"ק שם וז"ל ואע"ג שהוציא מעותיו על סמך דברי ראובן שמעון הוא דאפסיד אנפשי' דהו"ל לאסוקי אדעתי' דילמא הדר בי' ראובן והכי פי' דבשלמא פועל העושה בשכר דכל כמה דלא הדר ביה ידו כיד ב"ה ומאי דמצי הדר בי' אינו אלא מגזרת