מחנה אפרים - ב קצב

ואומנין דעבדי בשכר והיינו טעמא דמכי התחילו במלאכה נתחייב בע"ה בשכרן ובאותו חיוב נגמר הקנין וזה מתבאר מתוך דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל הביאם הריב"ש בסי' תע"ו שכתבו דשני אומנים שנשתתפו באומנותם לזמן ידוע שכל מה שירויחו יהיה לאמצע נעשו שכירין זה לזה כדאמרינן בפועל ששכרוהו ללקט מציאות ואין צריכין קנין אלא שיתחילו במלאכה לפי שכל א' מתחייב לחבירו בשכר מה שחבירו עושה בעדו. ולפי דברי הריב"ש למדנו דקבלן כל שהתחיל במלאכה מדינא אינו יכול לחזור בו וכן נראה מדברי הטור והרא"ש כמ"ש בסמוך והא דקתני ידו על התחתונה לאו למימרא דמצי לחזור בו אלא אשמוע' דאם חוזר בו ואינו יכול להזמינו לדין ה"ז שוכר פועלים ביוקר עד כדי שכרם של אלו: א"נ הברייתא מיירי כשזה מוצא פועלים ביוקר לגמור את מלאכתו דבכי הא אפילו קבלן יכול לחזור אלא שידו על התחתונה

סימן ה קבלן שהתחיל במלאכה אם יכול לחזור בו מדינא נראה דדבר זה במחלוקת שנוי דהרא"ש ז"ל בתשו' כלל ק"ד ס"ב כתב בפי' דאפילו בדבר שאינו אבד לא מצי לחזור בו מדינא ומטעם זה כתב דיכול ב"ה להטעותו וכן הוא דעת הטור שכ' סימן של"ג ז"ל ואם הוא קבלן שקבל עליו המלאכה בכך וכך גם הוא אינו יכול לחזור בו ונראה דס"ל דקבלן משהתחיל במלאכה זכה בע"ה בשעבוד גופו עד שיגמור מלאכתו דהתחלת מלאכה עביד קנין וכמ"ש אח"כ ז"ל לפיכך אם התחיל במלאכה וחזר בו אע"פ שהלך דהוי כמו התחלת המלאכה וכו' וכן נראה ממ"ש המרדכי בפרק האומנין וז"ל ולפי' ר"מ הא דקתני בד"א שלא התחילו לא איירי בשכירות אלא בקבלנות וכו' כלומר דבפועל אין חילוק בין התחילו ללא התחילו דלעולם יכול לחזור בו אבל בקבלן כל שהתחיל במלאכה אינו יכול לחזור בו וכן נראה ממ"ש הריב"ש בסימן תע"ו ז"ל בין פועל בין קבלן אין צריך קנין אלא התחלת מלאכה היא הקנין אלא שהפועל יכול לחזור בו משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עכ"ל ומדכתב אלא שהפועל יכול לחזור בו משמע דקבלן אינו יכול לחזור בו וכן כתב בסימן תפ"ט בדין אפטרופוס ז"ל אמנם נראה שאם התחיל להתנהג במינויו כמו אפוטרופסין שאין יכול לחזור בו דומיא דפועלים וכו' אשר מתבאר מזה דקבלן מדינא לא מצי לחזור ונראה שדקדקו כן מדאמרינן בפ"ק דמכלתין דהא דפועל יכול לחזור בו היינו מגזירת הכתוב דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ומינה דבאומנין לא שייך לומר הכי כדמחלק תלמודא בפרק האומנין הרי זה אינו יכול לחזור בו וכן דקדקו לה בהגהת אשיר"י שם

איברא דלפי מ"ש התוספות בפ"ק דף י' שכתבו ז"ל דרב לא אתא לאשמועינן דיכול לחזור בו דהא בהדיא קתני לה בד"א שלא התחילו במלאכה אבל התחילו במלאכה שמין לו אלמא דיכול לחזור בו ורב אתא לאשמועינן דיכול לחזור וידו על העליונה יע"ש מעתה ליכא למידק ולמילף דקבלן אינו יכול לחזור בו אלא דקבלן ג"כ חוזר בו אלא שידו על התחתונ' וכמ"ש בהגה' אשיר"י האחרונ' יע"ש אך אמנם בפרק הגוזל בתרא משמע דכל עיקרו של רב לא אתא אלא לאשמועינן דפועל יכול לחזור בו ואי לאו דרב הוה אמרינן כיון דפועל ידו כיד בע"ה מכי התחיל במלאכה אין זה יכול לחזור בו דהברייתא קתני שם שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס ועמד אחד מהם והציל הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו אוקמוה תלמודא דבפועלים עסקינן וכדרב דאמר פועל יכול לחזור אפילו בחצי היום וכמה דלא הדר ביה כברשותיה דבע"ה דמי וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא דכתיב כי לי בני ישראל וכו' והשתא אמאי איצטריך שם לאתויי לדרב דלא נפקא לן שם מידי אי יד פועל על העליונה אי לא. וראיתי בהגהת אשיר"י שנסתפק בזה אי קבלן יכול לחזור בו אי לא ומתוך דבריו נראה דאי קבלן חוזר בו היינו משום דהתחלת מלאכה לא עביד קנין בקבלן דבקבלן כי טרח בדידיה קא טרח משא"כ בשכיר יום דמלאכתו דבעל הבית עביד ולהכי מכי התחיל במלאכה ידו כיד דמלאכתו דבעל הבית ומאי דמצי למהדר גזירת הכתוב הוא

ואיך שיהיה הרי הדבר שנוי במחלוקת ונפקא לן לענין דינא שיוכל בע"ה לעכב שכרו עד שיגמר מלאכתו או ע"י או ע"י אחרי' כיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכן משמע מההיא דאמרינן בפ"ב דע"ז דהשוכר את הפועל להעביר לו מאה חביו' כל חד וחד בפרוט' ונמצא אחד מהם של יין נסך שכרו מותר אבל אם אמר לו העבר לי חביות אלו במאה פרוטות שכרו אסור ופירש רש"י ז"ל דהעבר כל חדא וחדא בפרוטה שכרו מותר חוץ מאותה של איסור דהא לא שייך אותה של איסור בהדי אינך אבל כי א"ל העבר מאה חביות אלו במאה פרוטות כל כמה העבירנהו לכולהו לא יהיב ליה מידי הלכך כולי אגרא שייך ביה יע"ש. והשתא אם איתא דקבלן יכול לחזור בו כי לא העבירנהו לכולהו אמאי לא יהיב ליה שכר מכל מה שהעביר עיין בתוספות בפרק הגוזל קמא דף צ"ט ובפרק הרבית דף ס"ה יע"ש אלא משמע דקבלן אינו יכול לחזור בו ומשום הכי כי לא העבירנהו לכולהו לא יהיב ליה מידי והא דקתני הכא בפ' האומנין דקבלן שחזר בו דשמין לו וידו על התחתונה ומשמע דשכר מיהא יהיב ליה ואע"פ שלא השלים קבלנותו ולדע' חכמים דלא קנסו לחזור אפי' כל שכרו יהיב ליה מדינא לאו למימרא דמהשתא מחוייב לתת לו השכר ואע"פ שעדיין לא נשלמה המלאכה אלא ה"ק שמין לו לבסוף א"נ הכא איירי כשזה כבר רוצה לשלם עכשיו

סימן ו ואם משך בע"ה כלי אומנותו של קבלן והתחיל האומן גם כן במלאכתו או שמשך הקבלן הכלי שנתן לו הבע"ה לתקנו מה דינו

תשובה כשמשך הבע"ה כלי אומנותו של קבלן ר"ת והרא"ש והטור ס"ל דאין הבע"ה והקבלן יכולים לחזור בהם יע"ש והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן ז"ל ס"ל דלא מהני משיכתן אלא לענין שיכול לעכבם והביאו ראיה ממתניתין דפרק השוכר את האומנין שחזרו בהם דמוקי לה תלמודא דמיירי כשבאת חבילו לידו עיין בחידושי ר"ב ז"ל והמרדכי בפרק האומנין כתב שר"ת ז"ל כבר יישב זה וז"ל שבאת חבילתו לידו אין ר"ל כפרש"י שפי' כדרך האומנין שמביאין כלי אומנותן בבית בע"ה דאם כן היאך יכול לחזור בו הא הוי משיכה גמורה כדאמרינן בפרק הזהב אלא כגון שהפקידו אצלו חבילה שלהם יע"ש ולפי זה קשה דהרא"ש ז"ל פסק כר"ת בפרק הזהב ואלו גבי חבילה כתב דאיירי בכלי אומנות ואפשר לומר דסבירא ליה דהברייתא איירי כשאין האומן לפנינו בשעת מלאכה כדי לכוף אותו לגמור המלאכה ועיין מש"ל בסי' ד' וכ"ת עדיין יקשה דשוכר עליהם מדמי החבילה קאמר ואם איתא דמשיכת כלי אומנות הוי גמר קנין כי לא שוה החבילה אלא זוז אחד אמאי לא ישכור עליהם איכא למימר דאע"פ שנגמר הקנין ואינו יכול לחזור מיהו אם ברח ושכר עליהם אינו יכול להוציא מידה עד מ' ונ' זוז שאין זה אלא גרמא בעלמא

העולה מהאמור דבנדון דידן שמשך הבעל הבית כלי אומנותו של קבלן וגם הקבלן התחיל במלאכה נראה לכאורה דכה"ג כ"ע מודו דאין יכולים עוד לחזור בהם דלסברת ד"ת ז"ל במשיכת הב"ה כלי אומנותו נגמר הקנין ולסברת הרמב"ן והרשב"א ז"ל בהתחלת מלאכה נגמר הקנין אמנם כד דייקינן עוד עדין נראה דאיכא מאן דס"ל דעדין לא נגמר הקנין שהרי הריטב"א ז"ל לא ס"ל לסברת ר"ת כמש"ל ואיהו ז"ל כתב בפרק האומנין ז"ל הא דקתני בגד לארוג בשני סלעים וארגו חציו מיירי כשלא משכו אלא כדי חציו שאלו קבלו כל הצמר מיד נתחייבו במלאכ' דאומן שמשך כלי שנתנו לו לעשו' מיד זכה בשעבודו לשכרו ואין בע"ה יכול לחזור בו ובההיא הנאה נמי נשתעבד אומן לעשותו ואינו יכול לחזור בו שהרי תיקנו משיכה בשומרים עכ"ל למדנו מדבריו תרתי דהתחלת מלאכה לא עביד קנין ויכול אף בע"ה לחזור בו כל זמן שלא גרם להם הפסד ועוד דאומן מיד שמשך כל המלאכה זכה בכל שכרו שלא יוכל אחד מהם לחזור בו נמצא לפי האמור דבנ"ד אף שמשך הבע"ה כלי אומנותו של קבלן ואף אם התחיל הקבלן במלאכה לסברת הריטב"א עדיין יכולין לחזור בהם כל דליכא הפסד אמנם כשמשך הקבלן המלאכה נראה דאין שניהם יכולים לחזור בהם ואף שראיתי לנמוקי יוסף שכתב בפרק השואל גבי סוגיין דתקנו משיכה בשומרים וז"ל איכא מאן דאמר דכי