מחנה אפרים - ב קצא

או מתחלה וע"ס היינו שאין חייב לשלם השכירות אלא או בסוף או מתחלה מתחייב ע"ס אבל אם הקדים לו השכירות ודאי דזכה בו הפועל כדאמרן וכן נראה מדברי התוס' פרק האומנין גבי השוכר את הספינה וטבעה בחצי הדרך שכתבו שם בד"ה אי אתה מוצא אלא ביין זה וספינה זאת וז"ל וי"ל כיון שנתן לו שכרו נתרצה שיהא שלו לאלתר אע"ג דאינה משתלמת אלא בסוף לדעת כן נותנו שיהא שלו לאלתר וכו' יע"ש והא דאמרינן בפר' הספינה דף פ"ז השוכר את הפועל לעשות עמו לגורן היום בדינר ולגורן יפה סלע אסור ליהנות הימנו וכו' ואם איתא דזכה הפועל בשכירות מיד ואין בעל הבית יכול לחזור בו אמאי אסור הא לא הוי הלואה אלא שכירות כבר פירש שם רשב"ם ז"ל בתחלת הסוגיא דאיסורא הוי משום דמיחזי כי אגר נטר ליה שנותן לו הפועל סלע בימות הגורן בשביל דינר שנתן לו בניסן והמתין לו עד עכשיו עכ"ל יע"ש

והשתא מתיישב דברי התוס' שם שהקשו ממתני' דמרבין על השכר ולכאורה היה נראה דאין מקום לקושייתם דהתם שאני דכבר נגמר השכירות מהשתא מה שאין כן הכא אם לא שנאמר דגבי פועלים נמי מכי יהיב להו הדמים נגמר השכירות ואע"ג דפועלים מצו הדרי בהו מכל מקום כל כמה דלא הדרו בהו שכירות קיים הוא ואין בעל הבית יכול לחזור בו וכן ראיתי בשיטת מוהר"ר בצלאל כ"י שכתב משם הראשונים ז"ל וזלזולי בשכירות פי' הלא מן הדין אע"פ שלא שכרו עד ימות הגורן מותר דמעות שהקדים לאו הלואה הוא כלל אלא אגריה הוא דקא מקדים ליה שהרי מעכשיו הוא נשכר לעשות עמו לגורן ודמי ללוקח חפץ הנמצא ביד חבירו אע"פ שמתנה עמו שלא יתן החפץ עד חדש או חדשים מותר להקדים לו המעות ולאוזולי' גבי' ולא אמרינן דמעות הלואה נינהו וכי יהיב אותו החפץ בזול הוי אגר נטר אלא כיון דמעכשיו מכר לו אותו חפץ מכר גמור הוא ה"נ שכירות גמור הוא ע"כ. והא דכתב הנ"י ז"ל בפרק הספינה בסוגיין הנז' ז"ל אלא נראה טעמא כאותם שפי' דשכירות פועלים שיכול לחזור בו משמע דאסור משום דכשחוזר המעות הלואה נינהו וגם השתא כשאינו עושה עמו מהיום הוי מעות אלו בהלואה אצלו עכ"ל לאו למימרא דהוי הלואה ובעל הבית יכול לחזור בו אלא דלא הוי שכירות גמורה קאמר כיון דהפועל יכול לחזור בו ולא הוו קנין גמור וכן נראה מתוך דברי ה"ה ז"ל בסוף פ"ז מהלכות מלוה שכתב וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל כתב מורי דדוקא פועל הוא דאסרו כשאינו עושה מעשה עמו שנראה כרבית הואיל ולא משתעבד פועל לגמרי מהשתא דהא יכול לחזור בו עכ"ל. ולכאורה נראה מתוך שמעתין דכל זה לא הוי אלא בפועל דאין בו מה למשוך כבלן וכיוצא אבל היכא דיש בו מה למשוך כסופר וכיוצא כל כמה דלא משך לא נגמר השכירות ושניהם יכולים לחזור בהם. אבל עדיין איכא למימר דהא דשמעתין לא הוי אלא לר"ל דס"ל דבר תורה משיכה קונה ולא מעות אבל לר"י דקי"ל כותיה דס"ל דבר תורה מעות קינות ומשיכה תקנתא דרבנן הוא גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך נראה דבפועלים לא תקינו משיכה והעמידו דבריהם על דין תורה דמעות קונות וכההיא דכתבו הרמב"ן והריטב"א בפרק השואל גבי מאי דאמרינן התם כשם שהקרקע נקנית בכסף וכו' דשכירות מטלטלין נקנה בכסף דלא שייך למימר גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך דהא לנפשיה טרח ומציל וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות מעילה פ"ו ז"ל נטל פרוטה של הקדש ונתנה לבלן מעל כו' עד וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות מעל אע"פ שעדיין לא עשו מלאכתו יע"ש

סימן מי ששכר פועלים למלאכתו ואח"כ נאנס ב"ה באונס דהוה ליה למידע ולפועלים לא הוה להו למידע אם לא הפסידו הפועלים כלום וכגון דבלאו הכי לא היו מוצאים להשתכר

נראה דדבר זה במחלוקת שנוי דהתוס' שפי' דמאי דקתני בברייתא במד"א שלא הלכו אבל הלכו חמרין ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה לחה נותן שכרם משלם דהלכו ולא הלכו לאו דוקא וחייב מדינא דגרמי יע"ש כל כה"ג דלא גרם להם הפסד לא מחייב ב"ה מידי דאל"כ אמאי לא פי' הברייתא כשלא היו מוצאים להשתכר וחייב ב"ה כשהלכו משום דהוי כהתחלת מלאכה דעביד קנין וכן נראה מדברי מהר"ם ז"ל בסי' רצ"ב ז"ל נראה אם הקהל שכרו חזן לג' שנים ולאחר זמן חזרו אם מתחלה היה החזן מוצא להשתכר במקום אחר ועכשיו אינו מוצא להשתכר אחרי שהטעוהו ועלייהו סמך וגרמו לו הפסד נותנין לו כל שכרו כפועל בטל וכו' כר"מ דדאין דינא דגרמי ע"כ וכ"כ ג"כ בסי' קכ"ה יע"ש וכן יש להוכיח ממ"ש בשיטת ר' בצלאל ז"ל דר"י ז"ל ס"ל דאם הוזלה המלאכה וחזר בו ב"ה שאינו נותן להם אלא מה שעשו אע"פ שפועל אינו מוצא עתה להשתכר לפי אותו ערך עכ"ל ואם ס"ל דהתחלת מלאכה עביד קנין אמאי אינו נותן להם כל שכרם חוץ ממה שצריך ליתן לפועלים אחרים אף שלא היו מוצאים פועלים מעיקרא להשתכר במקום אחר וכן כתב בהגה' אשירי דלסברת ר"ת ז"ל דאמר דכל שמשך התספורת שוב אין יכולים לחזור בהם דהתחלת מלאכה לא עביד קנין יע"ש אבל הרא"ש והטור הגם שפי' הברייתא כפי' התוס' עם כל זה כתבו ז"ל ונ"מ במאי דהלכו במקום שאין פועלים מוצאים להשתכר מיהו אם הלכו דהוי כהתחלת מלאכה נותן להם שכרם כפועל בטל עכ"ל

ונראה דהא דלא פי' הברייתא בכה"ג משום דס"ל דהא דחייב לשלם הוא מתורת קנס והלכך דוקא כשחזר בו בע"ה הוא שחייב לשלם כיון שחוזר בלתי שום סיבה אבל כשחוזר מחמת ששדהו לחה אין ראוי כ"כ לקונסו אף שפשע מתחלה ולא סייר שדה ותדע דהכי הוא דאם איתא דס"ל דהתחלת מלאכה עביד קנין ומדינא הוא שחייב לשלם לא מתורת קנס איך כתב אח"כ ז"ל וכן אם הוזלה המלאכה וחזר בו בעל הבית אינו נותן להם אלא חצי שכרן ולא אמרינן שיתן להם כל שכרן חוץ ממה שצריך ליתן לפועלים אחרים לגמור המלאכה דרבנן לית להו הך דמתני' דכל החוזר בו ידו על התחתונה עכ"ל ואי התחלת המלאכה עביד קנין מדינא לא מצי לחזור. אבל הרמב"ן והרשב"א ז"ל סבירא להו דהתחלת מלאכה עביד קנין בפועלים כחזקה בקרקעות וכמשיכה במטלטלין וכ"כ הנ"י ועל פי זה פי' הברייתא דבהלכו חייב אף שלא היו מוצאים להשתכר משום דהלכו הוי כהתחלת מלאכה ולכאורה איכא לאקשויי אי התחלת מלאכה עביד קנין היאך קבלן יכול לחזור אלא שידו על התחתונה ומעיקרא היאך יכול לחזור כיון דנגמר הקנין דבאומנין לא שייך משום כי עבדי הם וכך דקדק בהגהת אשירי דכיון דפועל יכול לחזור בו הוי מטעמא דכי עבדי הם ממילא ילפינן דאין הקבלן יכול לחזור בו אם משך דלא שייך ביה האי טעמא דעבדי והייתי סבור לומר דמה שאמרו הרמב"ן והרשב"א דהתחלת מלאכה בפועלים עביד קנין היינו דוקא בפועל דכי טרח להנאת בע"ה קא טרח שליחותיה דבע"ה קעביד וידו כידו ומאי דמצי למהדר הוי מגזרת הכתוב אבל גבי קבלן דכי טרח בדידי' קא טרח ולדעתיה קא עביד אין התחלת מלאכה עביד קנין אלא שקנסו אותו שיהא ידו על התחתונה כדפירש רש"י א"נ כמ"ש הריטב"א בטעמו יע"ש וסעד לזה מצאתי בהגהת אשירי שכתב דהא דקבלן חוזר בו אלא שידו על התחתונה היינו משום דלא נגמר קנין השכירות דהתחלת מלאכה לא עביד קנין אבל אם נגמר קנין השכירות במשיכה או בקנין סודר שוב אינו יכול לחזור וכן כתב הנמוקי יוסף בשמעתין יע"ש. אבל מדברי הריב"ש סימן תע"ו נראה מדבריו דלא שנא פועל לא שנא קבלן מכי התחיל במלאכה נגמר הקנין ועל פי הדברי' האלו כתב בסי' תפ"ט דאפטרופוס שהתחיל להתנהג במנוייו אע"פ שלא החזיק עדיין בנכסים אינו יכול לחזור בו דומיא דפועלי' שאין חוזרין בהם מכי התחילו במלאכ' וידם על התחתונה ומאי דקתני בתוספתא החזיקו בנכסים לאשמועינן רבותא דקבלת נכסים הוי התחלה ואע"פ שלא התחילו להתעסק באפוטרופסות יע"ש

ולע"ד הגם שאיני כדאי נראה דהתוספתא דקתני החזיקו בדוקא קתני ליה דמלבד מ"ש דאפשר דאין התחלת המלאכה עביד קנין בקבלנות אלא אפי' למ"ד דעביד ה"ד בפועלים