מחנה אפרים - א צב

לב מהני דהוי דברים שבלב דמוכחי והכא אנן סהדי דביטל בלבו כדי שלא לעבור באיסורא כדאמרי' בגגית בפ"ק דשבת

סימן ד מי שאסר נכסיו על עצמו מי הוי כמפקיר ויכולים אחרים ליטול בע"כ או לא

תשובה לכאורה נראה דכיון דראובן אסר הנאתם עליו הרי נכסים אלו הפקר ויכולים אחרים ליטול בע"כ וכיוצא לזו כתב הר"ן ז"ל בפ"ב דנדרים דף פ"ה גבי מתני' דהכהנים נהנים לי יטלו כהנים בע"כ וה"ט כדאמר רבא משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דאסריה עלייהו שוייה עפרא בעלמא וכתב הרשב"א ז"ל דמהא שמעינן שהאוסר הנאת פירותיו על עצמו יכולים אחרים ליטול אותם בע"כ עכ"ל

אבל לענ"ד הגם שאיני כדאי יש לי להשיב על דברי הרשב"א דנראה דאין הנדון דומה לראיה דמי שאסר על עצמו נכסיו בהנאה נהי דאינו יכול ליהנות הוא בהם מ"מ קנין אית ליה בנכסים ויכול ליתנם לבניו או לאחיו או לוה וב"ח באים ונפרעים מהם כי ההיא דתנן אסר בנו בהנאתו בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו ויתן לבניו או לאחיו וכו' וכתב הר"ן ז"ל בנדרים דף מ"ז דהא דקתני אם מת לא יירשנו לאו למימרא דכיון דנכסים אלו אסורים לו בהנאה לא יזכה בהם דהא קתני ויתן לבניו או לאחיו או לוה וב"ח באים ונפרעים מהם אלא ודאי נכסים דידיה נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות מהם עכ"ל וה"ה נמי הכא באסר נכסיו על עצמו בהנאתו יכול הוא ליתנם לבניו או לאחיו ונמצא דקנין דידיה דאית ליה בנכסים עדיין לא פקע כדי שיוכלו אחרים ליטול מידו בע"כ משא"כ בההיא דכהנים נהנים לי דממון כהן הוא ואין לו אלא טובת הנאה וכיון דאסרי' עלי' תו לא נשאר לו שום זכות בתרומות והלכך נוטלים בע"כ

וראיתי להר"ן ז"ל שם דס"ל דכל שאסרם על עצמו הרי הפקירם וכל שזכה בה אחר קנה כזוכה מן ההפקר ואפי' איתשיל עלייהו לא מהני להפקיע זכותם של אלו שאיני מוצא שאלה בהפקר עכ"ל ולפי זה יש ליישב דל"ד האי דאסר נכסיו על עצמו לההיא דאסר לו אביו נכסיו דהתם כיון דאינו הוא האוסר לא הפקיר זכותו ומש"ה אית ליה קנין בגוייהו ליתנם לאחיו או לב"ח אבל זה שאסר נכסיו על עצמו חשיב כאלו הפקירם אבל עדיין יש לגמגם בדברי הר"ן ז"ל דמאן נימא לן דמי שאסר נכסיו על עצמו חשיב כאלו הפקירם ונימא דעל עצמו דוקא אסרם בהנאתו אבל דעתו ליתנם צדקה לעניים וכיוצא ובכה"ג לא חשיב להו לאינשי הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו ולזה הי' אפשר לומר דדעתו של זה הנודר הוא כדי להפקירם לגמרי דאם לא כן למה לו לאוסרם יתנם לעניים ולא יהנה בהם. אבל עדיין קשה בההיא דכהנים נהנים לי שכתב הר"ן דהוי הפקר ואפילו שאלה לא מהני והתם אנן סהדי שאין דעתו של זה להפקיר טובת הנאה שלו שכל עצמו לא בא אלא לאסור לכהנים שלא יטלו תרומותיו אלא דאנן אמרי' כיון דתרומה לא חזיא אלא לכהנים כי אסרי' עלייהו הנאתו תו לא נשאר לזה טובת הנאה בהם ומש"ה כהנים נוטלים בע"כ

נראה לע"ד דהרשב"א יודה לן דיכול זה הנאסר ליתנם לעניים דמצות לאו ליהנות ניתנו וכדאמרי' בפרק בכל מערבין דף ל' ככרי עלי מערבין לו בה אלא דס"ל דכיון דאין לזה בנכסים ליהנות בהם ואפי' טובת הנאה יכולים אחרים ליטול בע"כ דכיון דלא חזי לי' אין לו בהם קנין בגוייהו כדי שלא יוכלו אחרים להוציא מידו. וראיתי לו ז"ל בתשובה סי' תר"ב שהשיב דאשה שאסרה על עצמה כל נכסי ראובן ואח"כ קבלה קדושין ממנו דאינה מקודשת דכיון דאסורה בהנאה בהם אינה יכולה לזכות בה יע"ש נראה דלא ס"ל כמ"ש הר"ן ז"ל דאע"ג דנכסים אסורים לו בהנאה זוכה בהם לענין שנותנם לאחיו או לב"ח ולכאורה נראה להוכיח כסברת הר"ן ז"ל ממתני' דהמודר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות הללו נתונים לך ע"מ שאין לבעלך רשות בהם הא לאו הכי אסור משום דקנאם הבעל דיד אשה כיד בעלה. והשתא לפי סברת הרשב"א ז"ל שאין זה זוכה במתנה שאסורה לו ליהנות א"כ כי נמי לא א"ל ע"מ שאין לבעליך רשות בהם אין זה הבעל קונה אותם כיון שאסור בהנאתם ובפרק אין בין המודר נמי אמרי' ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול מקבל יכול לומר דהיתרא ניחא לי' דליקני דאיסורא לא ניחא לי' משמע דאי הוה ניחא לי' איסורא מעל ואי לא קנה אמאי מעל וכדאמרי' בפרק השואל גבי השואל קורדום של הקדש בקע בו קנאו ופריך ואי לא קנאו אמאי מעל אלא מוכח מזה דאע"ג דאסור ליהנות ממנו מ"מ אם נתנו לו זכה בו לענין להורישו לבניו או ליתנו לאחיו או לב"ח

וראיתי עוד תשובה להרשב"א סי' תשמ"ו שהשיב דהמודר הנאה מחברו ונתן לו לולב לצאת בו דביום א' לא יצא בו דבעינן לכם משלכם ולא של איסורי הנאה והכא אסור לו ליהנות ממנו ואינו קנוי כלל עכ"ל. ונראה דלשיטתיה קאזיל דאין אדם יכול לזכות במידי דאינו יכול ליהנות ממנו אבל לפי מ"ש היה נראה דהכא לכם מיקרי דהא קנאו ויש בו היתר הנאה לאחרים ואפילו ע"י שאלה ולא דמי לשאר איסורי הנאה דאין להם היתר הנאה כלל ולשריפה קיימי וגבי לולב של עבודת כוכבים כתבו דאינו יוצא ביום ראשון משום דבעינן לכם ואם כיון לזכות בו נעשה עבודת כוכבים של ישראל ולשריפה קאי משמע דאי לא הוה קאי לשריפה הוה יוצא בו אע"ג דהשתא אינו יכול ליהנות בו עדיין עד שיבטלנה. ומ"מ נראה כמ"ש דאינו יוצא בו דכשנתנו לו במתנה אי אמרי' דקנאו זה כבר עבד איסורא במה שקנאו ונהנה באותה מתנה והוי מצוה הבאה בעבירה אם לא שנאמר דכה"ג לא חשיב מצוה הבאה בעבירה עיין מה שכתבתי לעיל בהלכות גזילה

וראיתי לו עוד תשובה סמוכה לחברתה שהשיב על מי שאסר נכסיו על עצמו או לולבו דאינו יוצא בו ביום ראשון ואף ע"ג דאי בעי מתשיל וראיה מתרומה טמא' דאינו יוצא בו ואע"ג דאי בעי מתשיל עליה עכ"ל. ולע"ד לא הכרתי ראייתו דתרומה טמאה שאני דאי מתשיל עליה הוי טבל וקי"ל דאינו יוצא בטבל דאינו ראוי לאכילה לשום אדם אבל הכא דראוי לאחרים אע"ג דלדידיה לא חזי אמרינן הואיל כדאמרינן בדמאי הואיל ואי בעי מפקרי נכסיה וה"ה בזה שאסר נכסיו עליה דחשיב כמו הפקר וכל שכן לפי מש"ל דממון דידיה הוי. (א"ה עיין מה שכתב מהרש"ל בפרק הגוזל קמא סי' ס"א דס"ל דאין אחרים יכולים ליטול ממנו בע"כ) ועיין גבי מפריש חלה ביום טוב דאמרינן כיון דאי בעי מתשיל עליה דידיה חשוב ועובר על לא יראה לך חמץ. והריני חוזר להקשות ע"ד הרשב"א שכתב דהמודר הנאה מחבירו ונתן לו לולב לצאת בו ביום ראשון דלא יצא משום דבעי' משלכם והכא כיון שבא מידו לידו אסור ואינו קנוי לו כלל כדאמרינן גבי ככרי עליך ונתנה לו במתנה ע"כ ולע"ד לא דמי דהתם ודאי גבי ככרי עליך כי נתנה לו במתנה ה"ז אסור משום דקא מהני ליה באותה מתנה דיהיב ליה הנאה גמורה אבל הכא גבי לולב כי יהיב לי' ע"מ להחזיר כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו אין כאן מהנה מאיסורי הנאה. ומתנה ע"מ להחזיר כי האי גוונא שאינו אלא לצאת בו בלבד אע"פ שחשיבא מתנה מ"מ הנאה ליכא למקבל וכדמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ה מהלכות אישות דאם נתן לה דינר ע"מ להחזיר אינה מקודשת דאם לא החזירם אין כאן מתנה ואם החזירתו הרי היא לא נהנית כלל עכ"ל. מבואר מדבריו שאע"פ שהנותן דינר לחבירו על מנת להחזירו חשובה נתינה וגבי קנין שדה קנה כה"ג מ"מ האשה אינה מתקדשת בזה דדינר ע"מ להחזיר לא קא מטיא לה שום הנאה ואין האשה מתקדשת בחליפין מהאי טעמא משום דחליפין לא קא מטיא לה שום הנאה

סימן ה גר שנתחייב בחיוב גמור לתת מנה לשמעון ואחר כך מת הגר ובזבזו נכסיו ועכשיו בא שמעון וטוען מאותם שזכו בנכסים שיפרעו לו זה שנתחייב לו הגר: איתא בתוספתא פ' מי שהיה נשוי גר שמת

תשובה ישראל נכסיו ויצאו עליו כתובה וב"ח גובין מן האחרון וכו' הרי מבואר דהזוכה בנכסי הגר הרי הוא כיורש וב"ח גובה ממנו. איברא דעדיין ליכא ראי' משום דההיא איירי בקרקעי וראי' דכתובה אינה נגבית מדינא דגמרא אלא ממקרקעי אבל אלו