מחנה אפרים - א פו

לא אמר כלום או משום דהוי דשלב"ל או משום דאין העבד מקבל גט לחברו מיד רבו שלו עכ"ל. והנה כוונתו מבוארת להשיג על רבינו במ"ש בסיפא הטעם שזה כמי שמשחרר חציו משמע דס"ל דעובר ירך אמו דהכי אמרו בגמ' דתמורה דף כ"ה דאי עובר לאו ירך אמו תיפוק ליה משום דאין העבד מקבל גט מרבו לחברו ואם כן ברישא אמאי דבריו קיימין דכיון דעובר ירך אמו אינו יכול לשיירו ולכאורה דברי הראב"ד והשגתו נראים עיקר אבל מה שפי' הראב"ד עוד אי משום דהוי דבר שלב"ל זה קשה דטעם זה לא הוזכר בגמרא ולכאורה נראה דלפי מאי דקי"ל כר"י דעובר לאו ירך אמו וכן פסק הרמב"ם ג"כ בהלכות פסולי המוקדשין ואם שיירו משוייר היינו טעמא משום דס"ל דהוי דבר שבא לעולם וכשפחה וכבהמה אחריתי דמי ומ"ה אמרינן דיכול לשחרר האם ולשייר העובר ומ"ד אם שיירו אינו משוייר ה"ט משום דלא חשיב ליה כגוף אחד דעובר ירך אמו וא"א לשיירו דהוי דשלב"ל ואע"ג דבעלמא יכול למכור האם ולשייר העובר התם שאני משום דמשייר לנפשיה גוף לפירות אבל הכא בגט דא"א לשייר לו גוף בגוף האם דכל גיטא דמשייר ביה לאו כלום הוא שיורו נמי לא הוי שיור וכן מוכח בפר"א דמילה דפליגי תנאי ביליד בית ומקנת כסף וקאמר עלה בשלמא לר' חמא משכחת לה יליד בית וכו' מקנת כסף נימול לשמנה כגון שלקח שפחה מעוברת מקנת כסף נימול לא' כגון שלקח זה שפחה וזה לקח עוברה אלא לת"ק בשלמא כולהו משכחת לה אלא יליד בית נימול לאחד היכי משכחת לה ומשני בלקח שפחה לעובר' ופריך ליה הניחא למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלא למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי הא דומיא דלכם הוא ע"כ ואם אית' דלא שייך קנין בעובר אלא א"כ מקנה האם לעוברה וכדעת הטור ז"ל בהלכות בכורות א"כ תיקשי ליה ולר' חמא נמי מי ניחא דלמ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי א"כ בלקח זה שפחה וזה עוברה ע"כ איירי דהקנה לו הגוף לפירותיו דהיינו האם לעוברה וא"כ הוי שפיר דומיא דלכם אלא מוכח דמצי להקנות העובר בלא הקנאת אמו ולא חשיב דבר שלב"ל ואין לדחות ולומר דה"ט משום דקי"ל כרב נחמן דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה והתם נמי כל ששמט זה והחזיק בעובר אחר שבא לעולם זכה בה הא לא דמי אלא למקנה דקל לאחר ופירותיו לאחר דאמרינן דקנה בעל הדקל גוף ופירות דמתוך דלא קנה חברו לפירות ממילא זכה בעל הדקל ובכי האי ודאי לא שייך לומר אי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה ועיין בתשובה להרב המבי"ט בדין מי שהקנה החתול של אלגרייא ותראה כדברי. וראיתי בירושלמי בפ"ק דקדושין במשנה ד' ז"ל אמ"ר חסדא משוך בהמה זו ותקנה לקנותה קנאה לקנות וולדותיה לא קנה לקנותה היא וולדותיה קנה אלו האומר לחברו משוך בהמה זו שתקנה לך משאוי שמא לא קנה אר"י הדא דתימא כשלא היתה הבהמה עוברה ע"כ וה"פ דאי א"ל משוך את הבהמה כדי לקנות וולדותיה לא קנה כיון שלא הקנה לו הבהמה לולדות ופריך ליה דאמאי לא קנה דתיהוי כאלו אמ"ל משוך בהמה זו לקנות משוי שבה דקנה ומשני ליה דר' חסדא דאמר לא קנה איירי בשלא היתה עדיין מעוברת ומשום הכי אין משיכת האם מהניא עד שיקנה האם לוולדותיה אבל כל שהיא מעוברת אפי' לא הקנה לו האם אלא שא"ל משוך בהמה לקנות וולדותי' קנה דחשיב כמשאוי שבה ולפ"ז התוספתא דקתני אין אדם מוכר עובר בהמתו לחברו איירי כשלא היתה עדיין מעוברת

ומ"ש התוס' בפ"ק דבכורות דר' מרי לא היה מקנה אזן העובר לעובד כוכבים דהוי דבר שבל"ע אלא דהיה מקנה בהמה לאזני עוברה איכא למימר על צד הדוחק דהאזן דוקא קאמר דהוי דשלב"ל אבל העובר עצמו חשיב דבר שבא לעולם ובהגה' אשירי הביא בשם הרב א"ז בפרק הזהב ז"ל נראה לי שישראל שיש לו בהמה מבכרת מותר לו לישראל לקבל מעות מן העובד כוכבים ולמכור העובר ולהפקיעו מבכורה דהואיל ואין יכול למשוך העובר מעות קונות ומשיכת האם אינה מועלת לעובר עכ"ל מבואר מדבריו בהדיא דמצי להקנות העובר בלא קניית האם ונראה דאם הקנה הבהמה לעוברה כשהיא מעוברת דאינו מועיל למאן דאית ליה עובר לאו ירך אמו ומ"ש בירושלמי אבל אם היתה עוברה קנה היינו משום דס"ל דמשוך בהמה לקנות משוי שעלי' קנה אבל גמ' דידן בפ"ק דמציעא דף ט' ע"ב לא ס"ל הכי אבל למאן דאית ליה עובר ירך אמו אי א"ל משוך בהמה זו וקנה עובר שבה ה"ז קנה ואע"פ שלא הקנה לו הבהמה ודמי לאומר משוך בהמה זו וקנה רגלה שבה ועדיין נראה לי לומר דאפי' למ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות דעובר חשיב דשב"ל לא אמרו אלא בעובר שפחתו דעובר במעי אמו לא חזי למידי אבל המקנה עובר בהמתו איהו גופי' חזי השתא לאכילה אם שחטה הבהמה והוי כמו כבד שלה ועיין בתשו' למהר"י ויי"ל ז"ל שכתב כדברי. ומדברי הגהת אשירי שכתב דהמוכר עובר לעובד כוכבים כיון דאין לו מה למשוך מעות קונות ואע"ג דאי כפתה ומשכה היה קונה לעובר אפי' הכי הואיל וגוף העובר אין יכול למשוך מעות קונות דהא גבי בלן נמי יכול לקיים השכירות על ידי חליפין ואפ"ה הואיל ואין יכול למשוך גוף הקרקע מעות קונות עכ"ל ויש לי לדון בדבריו ולו' דבל שאני דלא מחסרא משיכה, שהרי המרחץ לפניו ויכנס וירחץ והכי אמרו שם מלתא בטעמא אבל מטלטלין דמחסרו משיכה לא קנה עד שימשוך ומדברי הרמב"ם בפ"ז מהלכות אישות נראה שגם הוא ס"ל דכל שהוכר העובר חשיב דבר שבא. לעולם ובפרק מי שמת גבי מימרא דרב נחמן במזכה לעובר דלא קנה לכשתלד קנה פירש רשב"ם ז"ל דס"ל דעובר חשיב דבר שבא לעולם ונראה מדבריו דמאי דלא מצי להקנות לו מעכשיו ה"ט משום דעובר לאו בר קניה הוא וכירך אמו קחשיב אבל מ"מ חשיב כדבר שבא לעולם לענין שיוכל להקנות העובר לאחרים ועיין בתרומת הדשן סי' ע"ר

סימן ב המוכר פירות שדהו אחר שחנטו הפירות נראה מפירוש רש"י ז"ל בפרק איזהו נשך דף ס"ו ע"ב דלא חשיב דבר שלב"ל וחל הקנין שכך פי' בההיא מימרא דרב נחמן דהמוכר פירות עד שלא באו לעולם לא קנה דאיירי כשלא חנטו הפירות עדיין משמע דכל שחנטו הפירות שפיר חשיב דבר שבא לעולם. אבל מדברי הרב בכ"מ בפ"ח מהלכות מלוה אין נראה כן דגבי מה שכתב הרמב"ם ז"ל דאסור לקנות פירי הפרדס קודם שיגמר ויבשל כו' כתב הבכ"מ שיש תקנה לזה שיקנה אילנות הפרדס לפירות ויחזיק בהם לקנותם מיד עכ"ל מבואר מדבריו דקודם שיתבשלו הפירות לא מצי להקנותם ע"י נתינת כסף משום דחשיב דבר שלא ב"ל אם לא שיקנה האילנות לפירותיו כי אותה שאמרו שם להנהו דמשבשי שבשי העיכו בארעא כי היכי דקנו לכו גופא דארעא ואי לא הויא לכו הלואה. אבל מדברי ה"ה נראה דה"ט דאסור לקנות פירי הפרדס ואע"ג דכל שבאו קצת הפירות לעולם שפיר מצי להקנותם מיהו כיון שהמוכר צריך לעבוד את השדה מיחזי כי אגר נטר משא"כ בזמורות כ"כ ה"ה ספ"ט יע"ש

איברא דעדיין יש לגמגם דבפרק האומר דקדושין דף ס"ב ע"ב משמע דתבואה שלא הביאה שליש חשיב דשלב"ל דקאמר התם ראב"י אומר אפילו אמר פירות ערוגה זו מחוברת יהיה תרומה על פירות ערוגה זו דבריו קיימין ואמרו שם דלא אמר ראב"י אלא בשחת אבל באגם לא ואפ"ה אמרו שם דראב"י בשיטת ר"מ קאי דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל משמע לכאורה דתבואה, שלא הביאה שליש חשיב דבר שלא בא לעולם וכן כתב הריטב"א ז"ל ושמעי' מינה דהמוכר פירות דקל עד שלא הביאו שליש לא, קנה עכ"ד. אמנם לע"ד הם דברים תמוהים דמה ענין תרומה אצל קנין דתרומה שאני כיון דעכשיו אינם ראוים הפירות להפריש מהם תרומה חשיב כדבר שלב"ל ואע"ג דהגוף הוא בעולם מידי דהוה למקדש את האשה לאחר שתתגרש דאע"ג דגופה הוא בעולם מכל מקום כיון שעכשיו אינה ראויה להתפיס בה קדושין חשיב כדבר שלא בא לעולם אבל לגבי קנין למה לא יוכל להקנותו, כדי להאכיל לבהמה כיון שהגוף איתי' בעולם וכבר ראוי להאכיל לבהמה עכשיו. ועוד ק"ל מההיא דתנן במסכת שביעית מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית בש"א כל האילנות משיוציאו והגפנים משיגרעו וכו' ואמרו עלה בפרק כיצד מברכין דף ל"ו מאן שמעת לה הוא בוסר הוא פול הלבן רבנן וקתני ושאר כל