מחנה אפרים - א פד

ליתא לפי' הירוש' והביאו הרמב"ם ז"ל בה' תרומות פ"י ז"ל אכל תרומה שאינו שוה פרוטה יע"ש בכ"מ

כתב מהר"א ששון ז"ל סימן קכ"ג תוך התשובה אבל מטעמא אחרינא היה נראה לפטור את היחיד המתחייב שהרי נתחייב בדבר שאינו קצוב אלא שבזה י"ל כיון שכל המחלוקת היתה על חזקת הבתים כיון שהבתים הם ידועים וקצובים בהא סגי ע"כ. משמע דכיון דבמה שנתחייב זה הוי דבר קצוב למעלה אע"פ שאין קצוב למטה הוי דבר קצוב שהרי בנידון דידיה לא היה קצוב למטה שזה המתחייב אינו יודע כמה יפשרו הדיינים ואעפ"כ כתב כיון שהבתים קצובים הוי דבר קצוב ולע"ד אנ"כ כנראה מדברי התוס' בפרק נערה שנתפתתה דף נ' ע"ב סד"ה ומאי עלייה מעילוייא דאב יע"ש וכ"נ מדברי הטור ח"מ סי' רל"ב ס"ז: דיני אסמכתא והם מימי חורפי

סימן א כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' מכירה וז"ל כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה כיצד אם באתי מכאן ועד יום פלוני קנה בית זה מעכשיו וקנו מידו על כך עכ"ל. והקשה על זה הבכ"מ מאחר דקי"ל שכל הדברים נקנים בקנין סודר א"כ אפילו לא אמר מעכשיו קנה לדעת רבינו שכתב בפ' זה המקנה בין קרקע בין מטלטלין והתנה וכו' יע"ש. ולע"ד נראה לחלק דכל שמקנה סתם וקנו מידו בתנאי שיהיה דבר פ' אז אין צריך לומר מעכשיו אבל כשא"ל אם יהיה זה קנה בית זה משמעותו דכשיהיה אותו דבר אזי יקנה ולכך אפי' קנו מידו לא מהני אא"כ אמר מעכשיו

סימן ב והיכא דלא אמר מעכשיו ואיכא זמן בשטר כתב הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל דהוי כאלו אמר מעכשיו דקי"ל כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וכתב שם שאף באם מסרו ביד שליש כתב הרמב"ן כן והרשב"א מודה לו במסרו ביד חברו וחולק עליו במסרו ביד שליש דכיון שלא מסרו ביד הקונה ולא הזכיר מעכשיו אלא אם אע"פ שכתוב בו מעכשיו לא מהני והרב"י ז"ל הביא כל זה בסי' ר"ז דף רצ"ד ע"כ יע"ש, ודע דהרשב"א בתשובה סי' תתקי"ז כתב שלא אמר הרמב"ן ז"ל אלא במוסר לחברו שטר מתנה שכתוב בו מעכשיו ובשעת המסירה התנה בלשון אם אבל זה שהשליש גופו של שטר שכתוב בו מעכשיו והשלישו בלשון אם אסמכתא הוי יע"ש. ומה שכתב מרן ב"י נראה שהוא ממה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובות החדשות סי' צ"ח וז"ל תשובה בשאלתך הראשונה לא כתבת לנו דברי הרב שאמרם לענין שלישיות אלא במכר או במתנה ועליו אמרתי שדינו אמת אבל אם על שלישיות שטרות אמרת כן בדין זה אין אני מודה לו וכו' יע"ש. והרשב"א ז"ל סי' תתקי"ז הביא ראיה לדבריו מההוא דאתא ופסקיה מברא ואמר חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא ואתי למידק מינה בגיטין פרק השולח דגלויי מלתא בגיטין לאו כלום הוא ואיתא התם אטו לבטולי גיטא קא אתי הא לקיומי תנאיה קאתי וההיא ודאי בדמסריה ביד שליש קמיירי דאי בדיהביה ניהלה ובתנאי אם לא באתי אפילו כי מבטל ליה בפירוש לאו כל כמיניה ואפי' לא אמר מעכשיו אם לא באתי דהא קי"ל כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו (ועיין בהרשב"א בחידושיו פרק מי שאחזו גבי תנו גט לאשתי ע"מ שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר לב' ע"מ שתעשה לי דבר פ' העמידה הא דשמואל בדיהביה ניהלה ולא אמר מעכשיו וצ"ע) והוה ליה כמעכשיו אם לא באתי אלא ע"כ בשלא מסרו לידה אלא ביד שליש ואם מבטל בהדיא משמע התם דמבוטל ואם איתא דמעכשיו דכתוב בשטר מועיל לבטל התנאי שבעל פה היכי מצי מבטל ליה דהא איכא מעכשיו וזמנו של שטר מוכיח עליו והרי זה דומה לההיא דמי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו דר"י בעצמו לא קאמר יחזיר אלא משום דס"ל דאסמכתא קניא ולית הלכתא כוותיה בהא אע"ג דקי"ל כוותיה בזמנו של שטר מוכיח עליו עכ"ל ולא הבנתי ראיתו דהתם בגיטין כל שמסרו ביד שליש אפי' אם אמר בפירוש בתנאו אם לא באתי מעכשיו מצי מבטל ליה כל שלא הגיע בידה דהא שלוחין שוינהו והרי זה מבטל השליחות והרשב"א בפרק מי שאחזו גבי ההיא שרמזתי לעיל בשינויא בתרא מוקי ההיא דשמואל כשמסרו ביד שליש ובמעכשיו יע"ש אבל הכא אם אמר בפי' אם לא באתי תנו את שטרו אם אמר מעכשיו ליכא אסמכתא ה"ה נמי אי איכא בשטר מעכשיו אע"פ שלא הזכיר בתנאו אלא בלשון אם אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאילו הזכיר בתנאו מעכשיו גם מה שהביא ראיה מההיא דמשליש את שטרו דלא קי"ל כר"י אע"ג דקי"ל כוותיה בזמנו של שטר מוכיח עליו אינה ראיה לפי מה, שכתבו המפרשים דההיא דר"י אין האסמכת' בחזרת השטר אלא באותו מקצת שפרע דהכי קאמר אם לא נתתי מכאן ועד יום פלוני יהיה מה שפרעתי מתנה ואינו כמתחייב בשטר זה עד שנאמר זמנו מוכיח שמעכשיו מקנה לו מה שכתוב בשטר זה אלא מה שפרע לו הוא שמתנה ואומר שיהיה מתנה אם לא יהיה כך ומה שייך בזה לומר זמנו של שטר מוכיח עליו

סימן ג כתב הנ"י בפרק הזהב דבמשכון לא שייך אסמכתא כיון דקני ליה מדר"י יע"ש. ולפי זה יראה דלא קני ליה אלא לאחר שיקיים התנאי וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל בפרק כל שעה גבי מתני' דקתני התם עובד כוכבים שהלוה את ישראל על חמצו וכו' דהא דאצטריך לאוקומה בדא"ל מעכשיו ומשום דקבע ליה זימנא לאחר הפסח יע"ש. איברא דלפי זה קשה מה שהכריח שם דאם הגיע זמנו קודם הפסח ל"ל שיאמר מעכשיו דבמשכון ליכא דין אסמכת' וטעמ' דמלתא משום דבעל חוב קונה משכון יע"ש ואין זו הכרח דעובד כוכבים מישראל לא קנה משכון. וראיתי מי שרצה לומר דכל שמשכנו אצלו הרי הוא כאלו אמר מעכשיו אבל מדברי הר"ן ז"ל בפרק כל שעה לא משמע הכי דאם כן אפילו קבע זמן לאחר הפסח אין צ"ל מעכשיו ועיין בפרק בתרא דעבודת כוכבים ומזלות דף ס"ג גבי אתנן דמוקי כגון שהרהינו אצלה וא"ל אם לא הבאתי לך עד יום פלו' שקלי באתנניך

סימן ד דבר שאינו תלוי בידו והוא תלוי ביד אחרים כגון האומר קנה לי יין ממקום פ' ואם לא תתחייב בכך וכך הוי אסמכת' והיא מימרא בפרק איזהו נשך דף ע"ג האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה כו' ואסיקנ' דאינו משלם כלום דהויא אסמכת' וכתב הרא"ש דמיירי בהבטיחו ואמ"ל דאם לא יקנה לו יפרע משלו דאי לאו הכי לא הוה חייב כלום דהמבטל כיסו של חברו אין לו עליו אלא תרעומת וכן כתבו ת"ר. וראיתי במרדכי בפ' המוכר את הבית בההיא דאי אית ליה תרי דיקלי יהיב ליה ואי לא כו' כתב ראבי"ה ז"ל דחייב לקנות לו אי מזבן ליה מידי דשכיח למזבן כדאמרינן בפרק הרבית האי מאן דיהיב זוזי וכו' ופשע ולא זבן משלם וכו' וכגון שבידו לקנות וקנו מידו דלא הוי אסמכת' ע"כ. ולכאורה נראה דראייתו של ראבי"ה מההיא דפרק א"נ הכי דכיון דהתם חזינן דאי לאו משום דהוי אסמכת' הוה חייב לשלם ה"נ במזבין מידי לחבריה בחזקת שיש לו ואין לו חייב לקנות לו ואם כונתו כן נראה דאינה ראיה כלל דהתם היינו טעמא משום דהתנה הא לאו הכי לא היה חייב כלום כמ"ש הרא"ש ות"ר וכן נראה מפי' רש"י ז"ל. עוד יש לדקדק על כונת ראבי"ה במה שסיים וכתב והוא שבידו לקנות וקנו מידו דכיון דקנו מידו למה לי שיהא בידו לקנות דמההיא דחמרא משמע דאי קנו מידו אע"ג דאינו בידו לא הויא אסמכת' וכ"כ רש"י ז"ל בפירו' יע"ש. וראיתי להרב בח"ה בסי' ש"ך נשאל על מי שלקח קנין למכור מרגליות ולא היו ביד המוכר וטרח עד שמצאן ועתה רוצה לחזור בו והשיב דמצי לחזור דהויא אסמכת' דאין בידו שהרי סמך בדעתו לקנות מיד לוי וגם המרגליות לא שכיחי כולי האי הוי ממש כי ההיא דחמרא דמסיק דלא קנה מטעם אסמכת' יע"ש ולפי מ"ש דנראה מדברי רש"י. דבההיא דחמרא אי קנו מידו חייב לשלם ולא הויא אסמכת' להקשות על הבת"ה דבנ"ד איירי בקנו מידו איברא דלאו כ"ע מודו בהכי וכן נראה מדברי ראבי"ה ז"ל ולסברא זאת ההיא דחמרא איירי בשקנו מידו ואפ"ה כל שאינו בידו הויא אסמכת'. וראיתי למהראנ"ח ז"ל בח"ב סי' ל"ו כתב על הבח"ה דלא לן בעומקא של הלכה דלא קרינן אסמכת' מה שאדם מתחייב לעשות