מחנה אפרים - א פ

האונאה והיינו טעמא דמפרשינן הכי דאם הי' כונתו לומר דגוף המעשה תלוי דאם ימחול לו יתקיים ואם לא יתבטל המכר הי' לו לומר ע"מ שתמחול לי האונא'. וקרוב לזה כתב הרשב"א ז"ל בתשו' החדשות סי' ק"מ. ומ"ה כיון דזה רוצה דמהשתא יחול המקח לגמרי ויהא מחול לו האונאה מעכשיו הרי זה לא אמר כלום דזה לא ידע עדיין כדי שימחול לו וכיון דאין כאן מחילה נמצא מתנה על משכ"ב אבל באומר על מנת שתמחול לי האונאה הרי זה כמי שא"ל שגוף המכר תלוי ואם יתקיים התנאי וימחול לו לכשידע שיש בו אונאה יתקיים המכר ואם לא ירצה למחול יהא המכר בטל וכ"כ הר"ש בר צמח בתשובה ואין צריך לומר היכא דפיר' לי' הכי בהדיא וא"ל ע"מ שאם יהי' בו אונאה שתמחול לי דמשמעותו הוא דלאחר שידע ויתברר שיש בו אונאה שימחול לו ועוד נראה לע"ד דאפי' היכא דא"ל אני מוכר לך חפץ זה ע"מ שלא תתבע ממני אונאה ואם תתבע ממני אונאה לא יהא מכר תנאו קיים שהרי המקח תלוי ועומד ואין זה ודאי קעקר וכדאמרינן בפרק המגרש לא תיכול ולא תתגרש הכא נמי יתבע אונאה ולא יהא מכר

סימן טז מי שמכר חפץ לחברו ואמ"ל הלוקח שאם יהי' לו אונאה עד כך וכך לא יתבע ממנו אונאתו אם יוכל עוד לתבוע אונאתו או לא

תשובה באומר ע"מ שאין לך עלי אונאה דלא מהני משום דלא ידיע דסבור שאין בה אונאה צריך להבין דלפ"ז קשיא הילכתא אהילכתא דהכא קי"ל דיש בה אונאה משום דהוי מעמש"ב ואלו גבי ירושה קי"ל דלא כרשב"ג ואע"ג דהתם נמי לא ידע שתמות אשתו קודם וכמ"ש התוס' בריש פ' הכותב וגבי שביעית נמי קי"ל דאם אמר ע"מ שלא תשמטני בשביעית תנאו קיים והתם נמי לא ידע דסבר שיפרע לו קודם וכמ"ש התוס' פ"ק דמכות, וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' שפי' דהכא גבי אונאה היינו טעמא משום דסבר פטומי מילי קאמר ליה ולאשבוחי דעתי' קא"ל ומהר"ר בצלאל ז"ל הביא בשם הריב"ש ז"ל דטעמא דאונאה משום דסבר אנא בדיקנא בזבני' אלין ושוו כמה דיהבנא אבל הכא שיודע שיש לו זכות בנכסים אע"ג דלא ידע אם ימות קודם מחילתו מחילה ומתוך דברי הרמב"ם ז"ל נראה כן שכתב בפי"ב בדין אונאה דצריך שיאמר לו יודע אני שיש בו אונאה וכו' ואלו גבי מכר חפץ ונמצא בו מום בפט"ו כתב דכל שא"ל הלוקח כל שימצא במקח זה אני מוחל וקבלתי אותו הרי זה שפיר עכ"ד ומשמע מדבריו שם דאע"ג דלא ידע עדיין שיש לו מום הויא מחילה ולכאורה קשה דגבי אונאה כתב דצריך שיאמר לו יודע אני שיש בו אונאה אבל לפי מה שכתבתי אתי שפיר דעד כאן לא בעינן שידע ואם לאו אין מחילתו מחילה אלא כשהתנ' המוכר דאז סבר הלוקח דפטומי מילי הוא דקא"ל מוכר ולא כיון למחול דסבר שאין בהם אונאה אבל היכא שהתנ' הלוקח ואמר ליה כל אונאה שימצא במקח זה עד סך מה אני מוחל לך הרי אנו רואים שנתרצ' למחול ואע"ג דלא ידע מחילתו מחילה ומידי דהוה אירושה דמהני ואע"ג דלא ידע שמת הוא קודם וכה"ג אשכחן בפ' השוכר את הפועלים גבי מתני' דמתנ' ש"ח להיות פטור משבוע' והשואל להיות פטור מלשלם וס"ד דתלמודא דמתני' ר"י היא דוקא דס"ל בדבר שבממון תנאו קיים כלומר משום דממון ניתן למחילה ואע"ג דאיכא למימר מי ידע דקא מחיל דילמא לא תיאנס אלמא מוכח דאפי' היכא דלא ידע כל היכא דחזינן דגמר בדעתו למחול הויא מחילה וכי תימא א"כ מאי מקשה תלמודא בר"פ הכותב לר' דאמר תנאו קיים מההיא דאונאה ומאי קושיא דילמא אונאה שאני משום דסבר בדעתי' שאין בו אונאה וכמ"ש איכא למימר דלא פריך התם אלא כלפי מאי דקאמר דרשב"ג סבר כר"מ דאמר דאפי' בדבר שבממון תנאו בטל ואע"ג דנתרצה הבעל למחול משום דהוי מעמש"ב ורב נמי ס"ל הכי דחשיב מתנה עמש"ב אלא דס"ל דמתנה עמש"ב תנאו קיים ולזה פריך שפיר מאונאה דאית לי' לרב מעמש"ב תנאו בטל ואשכחן נמי דמחיל' מהנייא אפי' היכא דלא ידע מאונאה גופיה דקי"ל דאם שהה בכדי שירא' לתגר הרי זה מחילה ואע"ג דלא ידע והרשב"א ז"ל בתשובה הביאה הרב ב"י ז"ל בסי' י"ב כתב ז"ל ועוד תדע שהנכון שלפנינו כשרה ואפי' לא נאנס כלל סבור הי' שאין בידו יותר ונמצא שיש לו ואפי' כתב הריני מוחל לך בדלא אניס לא מהני עד שיאמר לו יודע אני שיש לי בידך יותר וכדתני' גבי אונאה וכו' עכ"ד אבל לפי מ"ש לעיל לדעת הר"מ ז"ל אין נראה כן ועפ"י מ"ש יתיישב שפיר דגבי נושא ונותן דאין לו אונאה פי' הגאון ז"ל דהיינו טעמא משום דלא נחית אדעתא דשיווי הדמי' והקשה על זה מהרי"ט בח"מ סי' י"ט דנהי דלא נחית על השווי אלא על הדמים שלקח בין שלקח ביוקר בין שלקח בזול ותהוי כמו שאמר בפי' ע"מ שאין לך עלי אונאה מ"מ אכתי לא ידע שיש בו אונאה דמחיל עכ"ד ולע"א אין כאן קושי' דע"מ שיש בו אונאה הוא סבר שאין בו אונאה ואאומדנא דידי' סמך דסבור דשוה כמה דיהיב ומה שא"ל ע"מ שאין לך עלי אונאה לאשבוחי דעתי' קא"ל ופטומי מילי הוא אבל בנושא ונותן באמונה דלא שייך לומר הכי שהרי סתם לקחו ע"מ ליתן כמו שלקחו בין רב בין מעט וחייתא דקיטרי סבר וקביל וכמ"ש הריטב"א ז"ל בחי' בכה"ג הוי מחילתו מחילה וכמ"ש לעיל איברא דכל זה ניחא לפי' הגאון ר"ח שפי' ההיא דנושא ונותן באמונה דבסתם לקחו ולא פי' בשעת המקח בכמה לקחו דהא ודאי לאו אאומדנא דידי' קא סמיך שהרי עדיין לא ידע כמה אלא חיותא דקיטרי קביל עליה בין רב בין מעט אבל לפי מ"ש הר"מ ז"ל שמתחלה אמ"ל כך וכך לקחתיו עדיין מצי לטעון סבור הייתי שכך היה שוה ודמי למכו' לי באלו דיש לו עליו אונאה אע"ג דלא נחית אדעתא דשויו וחייתא דקיטרי הוא אפ"ה כיון דאמר לו בלשון מכיר' יש לו עליו אונאה כלומר דסתם מכירה היא שוה בשוה כמבואר בפ' המוכר פירות דף צ"ה

סימן יז האומר לחברו חפץ זה שאני מוכר לך אין בו אונאה ונמצא שיש בו אונאה פחות משתות מהו הדין וראיתי לרש"י ז"ל בפ' הזהב דף נ"א באומר לחברו ע"מ שאין בו אונאה יש בו עליו אונאה שפי' ז"ל שלשון זה אינו מחילת אונאה אלא תביעת אונאה והרי יש בו והוי מקח טעות ואם רצה חוזר בו כדין מקח טעות. ולפי פירושו איכא לספוקי בנדון דידן בתרתי חדא דאיכא לפרושי ולומר דעד כאן לא פי' רש"י ז"ל דהוי מ"ט אלא בשהתנה ואמר בלשון תנאי דאז ודאי כל שנמצא שיש בו אונאה המקח בטל אבל בנדון דידן שלא הוציא דבריו בלשון תנאי אלא שאמר לו דע שאין בו אונאה איכא למימר דלא מפני זה יתבטל המקח אלא יחזיר האונאה כדינו ומדברי התוס' בסוגיין נראה קצת דלשון ע"מ האמור כאן לאו דוקא אלא כל שאמר לו אני מבטיחך שאין בו אונאה המקח בטל לסברת רש"י ז"ל. ועוד איכא לספוקי דדילמא מה שאמר זה שאין בו אונאה לאו על פחות משתות התנה דכיון דפחות משתות לא קפדי ביה אינשי סתמא דמלתא כי מתני איניש היינו במידי דרוב בני אדם מקפידים עליהם ואיכא למימר דמה שאמר שאין בו אונאה על שיעור אונאה קא אמר דהוי מידי דקפדי ביה אינשי וכיוצא לזה מצינו לענין קדושין בפרק האומר דף ס' ע"ב דהמקדש את האשה וא"ל ע"מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני ונמצא שאין לו באותו מקום דאינה מקודשת שכתב הרשב"א ז"ל דאם יש לו במקום אחר בקרוב מקום כמוהו מקודשת וטעמא דכיון שאין קפידא בדבר סתמא דמלתא אין אדם מתנה בדוקא אלא במה שדרך בני אדם להקפיד

איברא דראיתי חולקים עליו ואמרו דאף על פי דסתם בני אדם אינם מקפידים על זה מ"מ כל שהתנ' הרי לא נתקיים התנאי והביאו ראיה לזה מההיא דעל מנת שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב דאינ' מקודשת ואמרי עלה בירושלמי דה"ט שיכולה לומר בעינא מטרפסא אזלא ומטרפסא אתא וזו ודאי אינה קפיד' אצל רוב בני אדם ואע"פ כן כל שהתנה עלי' ונמצא הפך תנאו יכולה היא להקפיד בכל שהוא זהו דעת ה"ה והר"ן. אבל אני בע"ד נראה לי ליישב סברת הרשב"א ז"ל ולא דמי לאותה שהביאו מההיא דרחוק ונמצא קרוב דהתם הרי התנה בהדיא ע"מ שהוא רחוק ודמי לע"מ שאין עליך שום נדר דאם נמצא עליה אפי' נדרים שאין בהם קפידא אינה מקודשת שהרי לא נתקיים תנאו מה שאין כן באומר ע"מ שיש לי בית כור במקום פלוני דאיכא למימר דמעיקרא לא התנה אלא לאפוקי שלא יהא רחוק ממנו