מחנה אפרים - א עט

אלו הייתי יודע שיאמרו לי למחול כ"כ לא הייתי מתרצה ונראה דהכא נמי משיכת הכלי הוי קנין וגמר ומחיל איזה צד שיהיה ולדעת הרמב"ם ז"ל יש ליישב דס"ל דכל היכא דלא פירש לו שיעור האונאה לא גמר בדעתו למחול ובדעתו הוא לתבוע אונאתו מה שאין כן בלוקח מבעל הבית דליכא למימר דלא מחל ודעתו הוא לתבוע אונאתו שהרי אמרו הלוקח מבעל הבית אין לו אונאה וכיון דלא מצי לתבוע האונאה ע"כ גמר ומחל וכמו כן בנושא ונותן באמונה כמו שאכתוב בסמוך. ודעת הרמ"ה שהביא הנ"י בפרק השוכר את האומנין נוטה לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל אע"ג דקביל עליה כל מומין שבמקח אי אשכח ביה מום הוי מקח טעות כמו האומר ע"מ שאין לך עלי אונאה ולכאורה נראה דאיירי אפי' כשאמר לו המוכר שיש בה מומין וא"כ קשה מאי מייתי מאונאה דהתם לא פירש לו שיש בו אונאה אבל הכא כבר פירש לו שיש מום במקח אם לא שמפרש כפירוש הרמב"ם ז"ל דצריך שיפרש המומין או שיעור האונאה ולדעת הי"מ שהביא ה"ה ז"ל דאין צריך לפרש כמה שיעור האונאה אלא כל כמה דפירש ליה דאית ביה אונאה סגי וה"ט שאין זה נחית אשיווי הדמים וכמו שפירש הגאון גבי נושא ונותן באמונה דאין לו אונאה משום דלא נחית אשיווי הדמים ועד כאן לא אית ביה אונאה אלא בסתם לוקח ומוכר דסתמא שוה בשוה קא"ל כמבואר בפרק הספינה אלא דצריך להבין מאי שנא ממכור לי באלו דיש לו אונאה ואע"ג דלא נחית אשיווי הדמים. וראיתי להריטב"א ז"ל שפירש בההוא דנושא ונותן כפירוש הגאון ז"ל וטעמא משום דחייתא דקיטרי קביל עליה וגבי מכור לי באלו דאיכא מאן דאמר דאין לו אונאה פי' גם כן דה"ט משום דחייתא דקיטרי קביל עליה והשתא קשה אם כן בנושא ונותן באמונה אי איירי שהזכיר לו לשון מכירה אם כן אמאי אין לו אונאה ומאי שנא ממכור לי באלו דאע"ג דחייתא דקיטרי הוא יש לו אונאה משום דמכור לי קאמר ליה ואי הוה אמרינן דדין הנושא ונותן לא הזכיר לו לשון מכירה הוה אתי שפיר איך שיהי' בנדון דידן שנשבע הלוקח שלא יתבע ממנו דין אונאה הרי זה גמר ומחיל ואע"פ שלא פירש לו שיעור האונאה ואף הרמב"ם ז"ל יודה בזה כנלע"ד

סימן טו ראובן שמכר חפץ לשמעון וא"ל ע"מ שתמחול לי האונאה או שא"ל ע"מ שאם יהי' בו אונאה שתמחול לי ונמצא בו אונאה ותובע ממנו אונאתו והמוכר אינו רוצה להחזיר לו האונאה ורוצה שיתבטל המקח הדין עם מי

תשובה גרסינן בפרק הזהב על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו אונאה משום דלא ידע דמחיל דסבור שאין בה אונאה וצריך לחקור באומרו על מנת שאין לך עלי אונאה מה רצה לומר אם פירושו על מנת שלא תתבע ממני אונאה או רצה לומר על מנת שתמחול לי אונאה דאם רוצה לומר על מנת שלא תתבע ממני אונאה ובכה"ג דוקא הוא דיש לו עליו אונאה דכיון דלא ידע דמחיל אם כן נמצא מעמש"ב אבל אם התנה ע"מ שתמחול לי אונאה אין כאן מעמש"ב ואע"ג דלא ידע דמחיל התנאי קיים וכל שזה לא מחיל המכר בטל

וראיתי להרב בסמ"ע שכתב בסי' רכ"ז ס"ק ל"ז שאין הטעם משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה אלא מתנה עמו שימחול לו האונאה שבה מבואר מדבריו דעל מנת שאין לך עלי אונאה רוצה לומר על מנת שתמחול האונאה ולפירושו קשה אם כן כיון שאינו מתנה על משכ"ב נהי דלא ידע דמחיל מ"מ אמאי התנאי בטל ויחזיר לו אונאה יכול לומר לו כיון שאין אתה מוחל הר' המכר בטל. ועוד קשה לפי' שהרי מדברי הרב בנ"י מבואר דטעמא הוי משום דהוי מעמש"ב שכתב וז"ל וכיון דלא מהני מטעם מחילה גם מטעם התנאי נמי לא מהני דהוי מעמש"ב וכן מוכח בהדיא ר"פ הכותב דקאמר התם א"ר הלכה כרשב"ג דאמר אם מתה יירשנה ולא מטעמיה דאלו רשב"ג סבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר תנאו קיים ופריך ורב סבר תנאו קיים והא אתמר על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ע"כ מוכח מהכא דטעמיה דרב באונאה הוי משום מתנה על מה שכתוב בתורה דאי לא תימא הכי מאי קא פריך תלמודא ואחר שהוכחנו דטעמיה דרב משום מתנה על מה שכתוב בתורה באומר על מנת שתמחול לי האונאה כיון דלא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה כמו שכתב הסמ"ע יראה דהתנאי קיים ולפי זה האומר על מנת שאין לך עלי אונאה רוצה לומר על מנת שלא תתבע ממני האונאה ומה שפירש רש"י ז"ל בשמעתין דבפרק הזהב באומר על מנת שאין בו אונאה אם אמר בלשון זה אין זה לשון מחילת האונאה וכו' אין ראיה לומר דע"מ שאין לך עלי אונאה רוצה לומר על מנת שתמחול האונאה ותלמוד מדבריו דע"מ שתמחול האונאה לא יועיל אלא מחילת האונאה דקאמר רש"י ז"ל היינו לומר שלא יתבע ממנו אונאה וכן נראה מדברי התוס' ז"ל בפרק אע"פ דף נ"ו שכתבו בשם ה"ר אלחנן דלשון ע"מ שאין לך עלי אונאה ע"מ שאין לך עלי דין אונאה קאמר ומשום הכי הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ומבואר מדבריהם שם דאם אמ"ל ע"מ שתפטור לי האונא' או שתמחול לי האונא' הרי זה יכול ולא חשיב מתנה עמש"ב והרמב"ן ז"ל ג"כ בחידושיו פרק יש נוחלין כתב דעל מנת שאין לך עלי שאר כסות כיון דאמר ע"מ כמאן דא"ל ע"מ שלא אתחייב לך בשאר כסות דמי והא חייב לה מן התורה אבל א"ל על מנת שתמחול לי שאר וכסות תנאו קיים ואפי' לר' מאיר ודמי לעל מנת שלא תשמטני בשביעית ובע"מ שאין לך עלי אונאה ר"מ סבר לאו כלום הוא אלא אם כן ימחול לו ולאו כל כמיניה שלא יתחייב לו ור' יהודא סבר בידו לומר שלא יתחייב לו שהרי מוחל הוא שלא אמרה תורה שיתחייב בעל כרחו עכ"ל למדנו מדבריו דלא מיקרי מתנה על מש"ב אלא במי שאינו רוצה מעיקרא להתחייב עצמו כדין תורה אבל במתנה ואו' שימחול אין זה חשיב מעמש"ב

איברא דיש להבין בדבריהם במ"ש דע"מ שאין לך עלי רוצה לומר שלא אתחייב ומשום הכי חשיב מעמש"ב דהא בפ"ק דמכות משוה תלמודא ע"מ שלא תשמטני בשביעית לאומר על מנת שאין לך עלי אונאה ומשמע דע"מ שאין לך עלי אונאה רוצה לומר ע"מ שלא תתבע לי אלא תמחול לי וכ"כ התוס' שם דע"מ שלא תשמטני שביעית דמי לע"מ שאין בו אונאה דלא אמר כלום שאין בידו לומר שלא תחול איסור לאו דלא תונו דע"כ הוא חל וה"נ אין בידו לומר שלא יחול איסור שביעית אבל כי אמר ע"מ שאין לך עלי אונאה תנאו קיים שאינו אלא שמתנה עם חברו שימחול לו וכ"כ בשביעית שיתחייב לפרוע לו בתר שביעית והשתא קשה על דברי התוספות שכתבו דעל מנת שאין לך עלי אונאה רוצה לומר שאין לך עלי דין אונאה ודמי לעל מנת שלא תשמטני שביעית. ונראה לע"ד ליישב לפי דבריהם דמאי דמשוה להו תלמודא לאו לגמרי משוה להו אלא ה"ק כי היכי דיש חילוק באונאה בין היכא דמתנה עם חבירו להיכא שאינו מתנה עם חברו אלא שרוצה שלא יחול שם אונאה הכי נמי גבי שביעית כל היכא דאינו מתנה עם חברו אלא שרוצה שלא יחול שביעית לאו כל כמיניה ומיהו לא דמי לגמרי דעל מנת שאין לך עלי אונאה רוצה לומר שמתנה עם חברו שלא יתבע ממנו דין אונאה והוה חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה אילולי דס"ל לשמואל דמי יימר דקעקר אבל על מנת שלא תשמטני בשביעית אין זה מתנה על מה שכתוב בתורה ואפי' רב מודה בזה דמהני דחשיב כאלו א"ל ע"מ שתמחול לי האונאה. ולפי זה נראה דהאומר בהדיא ע"מ שתמחול לי האונאה דתנאו קיים אף על גב דלא ידע ומחיל מ"מ תנאו קיים לענין שאם אינו רוצה למחול לו הרי המקח בטל. אבל מדברי התוספות בפ"ק דמכות לא משמע הכי וכמש"ל שכתבו דעל מנת שאין לך עלי אונאה רוצה לומר שלא תתבע האונאה אלא תמחול לי ואפי' הכי קי"ל דלא מהני משום דלא ידע דמחיל ומכח תנאו נמי ג"כ לא מהני דחשיב מתנה על מה שכתוב בתורה ויש ליישב דברי התוס' באופן אחר ומכל מקום נראה לי דעד כאן לא אמרו אלא באומר שאין לך עלי אונאה דע"מ זה אינו כשאר ע"מ דבעלמא שהוא תנאי גמור שגוף המעשה תלוי בקיומו של תנאי או בביטולו כאומר הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז שאם נתנה הרי זה גט ואם לא נתנה אינו גט אלא על מנת האמור כאן רוצה לומר דמהשתא חל המעש' בלא תביעת אונאה ומעכשיו יהא מחול לו